מסעדת מרינדו - מול עין גב

לפעמים יש שפים שמכינים מנות שמעקצצות לכם את הלשון.

מכירים את זה?

כלומר מנה עם טוויסט שלא ציפיתם לו...

כשזה מגיע למנות מיוחדות- אני מאוד אוהב את זה.

בעבר, מי שהכיר את מסעדת שבתאי קורדובה בנמל יפו, היה יכול לטעום את הטוויסטים האלה כמעט בכל המנות הראשונות.

אחת מהן זכורה לי עד היום- פלפלים אדומים מוחמצים.

יהודה - החתן של שבתאי גילה לי מה היה סוד הקסם:
הם היו קולים את הפלפלים על גריל פחמים מה שהיה מכניס ארומה מיוחדת מאוד לפלפלים, ובסוף התהליך, מכניסים פרוסות של פלפלונים ירוקים חריפים לתהליך ההחמצה.

למה אני מספר את זה?

כי גם אמא שלי היתה מכינה את הסלט הזה. ומאז ילדותי אני מת עליו.

אבל הסלט של יהודה (ממסעדת שבתאי...) היה (ונשאר) טעם שמיימי שהייתי מכור לו.

לצערי יהודה נעלם, שבתאי הזקן הלך לעולם שכולו טוב, ומלא מטעמים, והמסעדה ביפו נסגרה, נדדה לירושלים, והיום אין לי מושג איפה היא.

למה אני מספר את זה?

כי התהליך הזה הולך - ככה מסתבר גם ההפוך, לאחור...

טיילנו ברמת הגולן והזוג שהיה איתנו הבטיח לנו "הרים סטייקים וגבעות" בכל הקשור לאוכל.

מסעדת מרינדו.

הגענו- וצריך לציין שיום שבת בצהריים - הוא לא בדיוק הזמן הנכון לבדוק מסעדה אבל להגיע לשם באמצע השבוע - צריך סיבה טובה מאוד...

בכל מקרה...

הזמנו לראשונות את הקרפציו פילה עגל, (45 שקלים) שהיה נתחים קטנים ועבים מדי של בשר עגל, כשמעליהם חומץ בלסמי - צעיר מידי לטעמי, ופירורי פרמזן) וחמוצי הבית (12 שקלים לצלוחית קטנה מדי לטעמי)- שהיו מצויינים, לחם הבית וצלוחית טחינה שהיתה טובה רק שהמחיר שלה- 16 שקלים- רמז על כוונות בעלי הבית.

הכל נגמר כל כך מהר שכבר באמצע ביקשנו להתחיל עם העיקרית.

העיקרית היתה מיקס ל4 שהכיל: קבבים טלה צנובר ונענע, 2 נקניקיית טלה פיקנטית, 2 נקניקיית עגל, 2 סטייקים אנטריקוט (250 גר'), 4 טיבונים (טלה) ופילה עוף בנגיעות צ'ילי.

וכאן כבר נתחיל עם שלב הסיכומים:
ממתי "חזה עוף" (שניצל בלשון העם) נקרא "פילה עוף"???

פה כבר התחלתי באמת להתרגז...

4 הטיבון טלה היו צלעות טלה - טעימות - אבל מה פשר הפלצנות הזו?

למה זה מרגיז אותי?

כי בעלי המסעדה מציינים בגאווה שהם מגדלים את העדרים שמהם נלקח הבשר, ולכן אין להם הוצאות גדולות מדי, הבשר אמור להיות מצויין ובמחיר סביר.

אז למה על 4 נקניקיות, 4 קבבים, שני סטייקים קטנים  (250X2 גר' סטייק לפני צליה זה כלום בשביל 4 אנשים...) וחזה עוף גובים 400 שקלים?

המלצרית הנחמדה ששרתה אותנו בחן הבטיחה ש"אף פעם" לא גומרים את המנה הזו...

מסתבר ש4 אנשים, שאחד מהם חולה, שברו את השיא הקודם השבוע...

אני צריך להגיד, כל הבשר היה טוב וחלקו אפילו מצויין. אבל המחיר הזה שערורייתי משהו.

נכון, זה לא מחירים פלצניים שאפשר להתקל בכמעט כל מסעדה חדשה בתל אביב- אבל ראבאק? 400 שקלים כשמתוך זה הרוב מתייחס ל4 נקניקיות ו4 קבבים?

לא מדובר בחנות בכיכר המדינה שיש לה שכירות שמעצם המיקום הגיאוגרפי שלה- משלמת הון עוד לפני הכנת הנקניקיה הראשונה...

באופן עקרוני, כל המגמה של אנשים בצפון שמנצלים (כן מנצלים- ממש מנצלים, אין לזה ביטוי טוב אחר) את העובדה שאלפי ישראלים עולים לצפון בכל שישבת ומבלים בצימרים (שהמחירים שלהם גם הם מופקעים- בלי סיבה), וגובים מחירים גבוהים מדי - רק כי אין אלטרנטיבות אחרות- מעלה בי את ההרגשה שאולי עם ישראל צריך לשנות את הגישה.

במקום לשלם  1500 שקלים (שזה כמעט 350$ ) ללילה לציר - יפה ככל שיהיה, אפשר למצא חבילות נופש בחו"ל.

אם במשך חודשיים - כל עם ישראל יעשה את זה- אני משוכנע שבעלי הצימרים יבינו את הרמז.

הבעיה היא שאף אחד לא חושב שחדר וארוחת בוקר בצימר ב 1500 - 3000 שקלים ללילה זה מופקע, ועוד כשמחייבים אותך לקחת מינימום מסויים של לילות - (בשום בית מלון אין את החוצפה הזו).

מישהו היה משלם 900$ ללילה בחדר בבית מלות באירופה? הרי זה מה שדורשים פה כמה בעלי צימרים בצפון שטוענים ש"אם אנחנו הכי יקרים- אנחנו כנראה כי טובים"???

אבל בגולן ובכלל בצפון- הכל מוגזם.

הגענו למנות האחרונות:

קרם ברולה - לטעמי הוא מדד ממשי ואמיתי לכמות ההשקעה של מסעדן בלקוח שלו.

כשעושים את זה לפי כל כללי הטקס והקרם יוצא כמו שצריך- זה מעיד על כוונותיו של המסעדן- אחד שעושה את העבודה הקשה הזו- ואני אישית מעריך מאוד.

ולכן בכל הזדמנות שיש לי- אני מעדיף את המנה הזו כקינוח אולטימטיבי.

אלא מה? כשמהצד השני עושים קיצורי דרך... זו כבר בעיה...
קרם ברולה מורכב (כשהוא עשוי כמו שצריך) מ: חלב, שמנת מתוקה, מקלות וניל, 14 חלמונים (לא פחות), סוכר וסוכר חום לקישוט.

במרינדו- נאמנים לדרכם, לקצר מה שאפשר, ולגבות כמה שיותר, הלכו על הקיצור דרך, על הדרך הקלה - אבל כיון שלא כולם מכירים את הקרם ברולה האמיתי, הם כותבים בתפריט: 

קרם ברולה: קרם וניל קר בזיגוג סוכר צרוב.

(32 שקלים).

הזמנתי.

ומה קיבלתי?

"פודינג וניל" שפזרו מעליו סוכר חום והכניסו לגריל ל2 דקות.

ואני שואל אתכם:
נשמע לכם הגיוני? לסיים ארוחה כזו עם פיאסקו כזה?

ואני נשבע לכם - שבהתחלה חיפשתי בקדחתנות את הנקודות של הווניל- אבל לאחר כמה בחישות גיליתי שאין סיכוי שאמצא אותן- כי מדובר בפודינג וניל של תלמה או אוסם...

מישהו צריך להסביר לבעלי המסעדה שקרם וניל זה לא פודינג אינסטנט.

החזרתי את המנה הזו.

מנה אחרונה נוספת היתה הבולרו- (32 שקלים) בסיס שוקולד מריר אפוי,מוס שוקולד חלב, במרכז קרם ברולה בציפוי גנאש שוקולד חלב.

אותו כבר לא רציתי לטעום.

לשתיה לקחנו קנקן לימונדה ובקבוק של מיץ גזר.

ועל הארוחה הזו שילמנו 555 שקלים. (לא כול טיפ).

בשורה התחתונה:
הבשר היה טעים, אבל המחיר שלו היה מוגזם עד פלצני. אין לזה שום הצדקה.

אבל הפיאסקו של הקרם וניל, שלא היה לא קרם, ובטח לא וניל, לא יחזירו אותי לפה בקרוב (וגם לא ברחוק כנראה...)

בצד המסעדה ניתן לקנות תבלינים, מוצרים שונים וכלי בית במחירים שלא יביישו את כיכר המדינה או מינימום את קניון רמת אביב, אז למה לנסוע לשם?
כי נסעתם לסופשבוע בצימר?
אני מציע לכם לעלות לדרום רמת הגולן, להשקיף על הכנרת, זה הרבה יותר זול ונעים.

קצביה:

הסטייקים שהם מוכרים בקצביה במחיר של 169 שקלים לק"ג סטייק אנטריקוט הוא לא סיבה מספיק טובה להגיע לשם. הכל אמנם ארוז בצורה אסטטית, אבל עם כל הכבוד- אין להם שום דילרים באמצע שמורידים להם את הרווחים.

ולכן אני מעדיף לקנות את הבשר שלי - באותו מחיר אבל עם יחס הרבה יותר אישי (כי אני מגיע לשם הרבה יותר) בבשרים של זלמן.

לסיכום:
אוכל: טעים אבל יקר מדי.

חנייה: יש מסביב למסעדה

שירותים: סבירים.

מסקנה: לא ממש נראה לי שאסע לשם באופן מיוחד בעתיד...

http://www.marinado.co.il

ביקורת מסעדה: פטרה הלבנונית נס ציונה

היינו רעבים.

מה זה רעבים? נסענו לצומת בילו בשביל "לרדת על סטקיים"...

אלא מה? כשהגענו לשם הסתבר שהסטייקים היחידים שם נמצאים במסעדת האווזים שהיתה מפוצצת באנשים ועם תור של 50 דקות המתנה.

החלטתנו לנסוע לכיון אור יהודה.

בדרך נזכרנו בבית האדום בנס ציונה.

לא נכנס? היינו כל כך רעבים שלא כל כך חשבנו יותר מדי.

נכנסנו.

המתנו 10 דקות ושמחנו שנמלטנו מהתורים הבלתי אפשריים ב"אווזים", ושפה לפחות נגיע מהר לאוכל.

בקיצור היינו כל כך רעבים שאני עכשיו ישר אתאר את האוכל:
*הזמנו סלטים ראשונים לכל אדם (19 שקלים לכל אחד).

הגיעו סלטים.

איך אני אגיד את זה?? לא משהו בלשון המעטה.

סלט ירקות 2X, סלסה עגבניות 2X, סלו חצילים בטחינה, סלט טבולה, מלפפונים חמוצים עם זיתים מקופסה, רוטב של סלט חצילים כלשהו, סלט כרוב סגול, וסלט טורקי.

כן כן וזהו.

גם אותי הפתיע העניין במיוחד על רקע העובדה שבמקומות אחרים על הסלטים הללו אתה יכול לקבל סוגים שונים של פלפלים, חצילים במיונז, סלט ביצים בגרסאות שונות אבל עזבו את זה- מה היה לבנוני בסלטים האלה? איפה הפטוש??

*מנות עיקריות:
--סטייק אנטריקוט. 300 גר של אכזבה קשה לאשתי שציפתה ל"סטייק טוב" כל הבוקר.

--סיניה טחינה שהתגלתה כמנת בשר טחון שהכניסו אותו לתנור ו"ציפו" אותו בטחינה לא משהו.

אה כן, גם הכניסו 3 חתיכות של תפוחי אדמה לבשר הטחון.

בקיצור לא משהו בלשון המעטה.

--קבאב לבנוני - שלא היה ברור לי בשום שלב מה היה בו לבנוני...

קבאב - לא מרשים במיוחד, סתמי.

בתוספת קנקן לימונדה שילמנו 272 שקלים לא כולל טיפ.

עכשו תעשו את חשבון בעצמכם - היה שווה?

לטעמי ממש לא.

צריך להכניס פה מחשבה שעלתה בראשי בדרך חזרה:
בשבת בצהרים - כל המסעדות עובדות בצורה כבדה.

ככה שלבוא לאכול במסעדה בשעות הלחץ- זו חוכמה קטנה מאוד.

מצד שני - או אז נמדדות המסעדות הטובות באת- אלה שמשקיעות באמת בסועדים שלהם ולמרות האפשרות לגזור קופון שמן - משקיעות בו לטווח ארוך ונותנת לו חווית סעודה גם כשממול עומדים עשרות אנשים ורוצים לשלם לבעל המקום.

הבעייתיות הזו גורמת לאנשים מסויימים ללכת לצד הקל של המסחריות ולחפף ולעגל פינות.

ממילא הם (בעלי המסעדות) בונים על העובדה שאני כפי שתגלו מיד לא אכנס יותר ממסעדה הזו אהיה בודד בעניין ובשבוע הבא - יכנסו רבים אחרים שלא יכירו את המסעדה.

ופטרה הלבנונית היא בדיוק מהסוג הזה.

סיכום: אוכל - בינוני ומטה.

מחיר - בינוני (אבל יקר מאוד לאור התמורה...)

חניה - חופשית מול המסעדה.

פטרה הלבנונית

רח' בן גוריון 4 (הבית האדום) נס ציונה.

ביקורת מנה: מרק ירקות בארומה

הייתי בארומה שבקניון חולון.

לא מקום מרשים בפני עצמו אבל כפישמישהו ציין באוזני- מדובר בפאסט פוד.

בלית ברירה הזמנתי מרק ירקות.

המרק היה חם (מיקרו), וכלל מבחר ירקות לא קטן ודי עשיר: גזר, שעועית חומה, קישואים, תפוחי אדמה ועוד כמה שלא זיהיתי.

בגדול זה היה מרק טוב ביום קר.

המרק לווה בשתי פרווסת לחם טרי ופריך.

מחיר 25 שקלים

סיכום מומלץ אם אתם בקניון והיום קר או סגרירי.

ביקורת סרט: האמריקאי

ג'ורג' קלוני הוא ג'ק, מתנקש מוצלח ומיומן, הרגיל לסגנון חיים חשאי וסוער.
באחת המשימות שלו הוא נאלץ לחסל בלית ברירה את בת זוגו ומחליט לפרוש "מהתחום".
אבל קודם כל עליו לסיים פרוייקט אחרון.
המשימה האחרונה מביאה אותו לעיירה קטנה בין הריה היפים של איטליה.
האווירה הציורית משפיעה על ג'ק, והוא מוצא את עצמו נשאב לתוך רומן עם יפהפיה מקומית, ולקשר עם הכומר של העיירה.
אבל בעוד ג'ק הזהיר מהרהר באהבה, חיים ומוות באיטליה, ייתכן והוא מתגרה בגורלו.

הסרט עצמו איטי להחריד, וגורם לשיעמום להתפשט מרגע לרגע.
הסרט די צפוי ולמרות סצינות העירום הרבות- לא מספק עניין.

לא מומלץ.

טין טין - הסרט

לפעמים צריך לראות סרט רע כדי להעריך סרט טוב.

במקרה הזה - זו הדוגמה הטובה.

לפני חודשיים הלכתי עם יורש העצר לראות את החתול במגפיים - בדיבובו של ישראל קטורזה.

החתול במגפיים היה סרט רע.

וזה התחיל באנימציה שהיתה גרועה במיוחד- לא מבחינת שטף התמונות אלא מבחינת האנימטורים שהשתמשו באנימציה מחורבנת שלא הצלחתי להתחבר אליה.

גם לישראל קטורזה שלרוב מביא את עצמו (מישהו אמר מועדון לילה?) לכל עניין בו הוא עובד- היה מנומנם משהו.

על פניו היה נדמה לי שהוא לא רואה את הסרט אלא קורא מהתסריט שניתן לו וכך זה גם נשמע.

בטין טין אני חייב לציין הסיפור היה אחר.

האנימציה היתה הרבה יותר נעימה לעין וזרמה עם העלילה בצורה חלקה.

הדמויות היו טבעיות ומזכירות דמויות אנושיות לחלוטין למרות שחלקים מהתסריט היו ממש מופרכים- לילדים זה לא הפריע- נהפוכו - הם הצחיקו אותם בלי סוף.

הנה הטריילר:

בתלת מימד - זה היה ממש אחלה.

ביקורת מסעדה: שאולי בכיכר- מול משטרת חדרה על הכביש הישן

כשאני הולך למסעדות יש חשיבות גדולה לפרטנר שלי.

אם זו החוקית אני משתדל שלא ללכת למסעדות דגים כי היא ממש לא בעניין הדגה.

עם הבן שלי מדובר בעיקר במזללות מסוגן של מקדונלד ותו לא.

עם חברים אחרים - זה מתחלק בין ארוחות עם הצמחונים והטבעונים וכלה בטורפי על (כמוני).

ל"שאולי בכיכר" הגעתי עם הבן שלי, מה שיצר קושי מסויים כיון שמנות ילדים הן לא בדיוק מושא לביקורת - מדובר במנות שמיועדות לילדים ואלה מתעניינים בעיקר בפרסים שהם מקבלים בסוף ולא בטיב המזון וצורת ההגשה שלו.

ולכן הוא מסתפק בדרך כלל בנקניקיות תעשייתיות (מחורבנות) עם ציפס דלוח.

כשהגעתי למסעדת שאולי בכיכר שמנסה למתג עצמה כמסעדה מזרחית איכותית, ניסיתי לשכנע את הבן שלי לאכול משהו קצת יותר מתוחכם מאשר נקניקיות.

לאחר מסע שכנועים רציני הוא הסכים ולקח למנה עיקרית שיפוד כבש ושיפוד פרגית.

אני הזמנתי לעצמי שני שיפודי כבד.

הארוחה בשאולי בכיכר מורכבת כעקרון משלושה חלקים:

מנות פתיחה שמגיעות כמו מזטים על צלוחיות- אכול כפי רצונך - המלצרים ממלאים כמעט מיד כל מה שהתרוקן (16 שקלים לאדם), ולאחריו המנות העיקריות, וקינוחים בסוף.

מנות הפתיחה היו טובות.

במיוחד ראויות לציון: סלט הביצים שהיה עדין ולא כבד מדי, סלט הקישואים החמצמץ והפלפלים החריפים.

ראוי לציין את הפיתות שנאפות במקום ומגיעות חמות ישר מהתנור.

המנות העיקריות היו נפילה:

ראיתי שהבן שלי "נאבק" בשיפוד הכבש.

לאחר כמה דקות של לעיסה הוא הוציא את חתיכת הכבש וסרב לאכול יותר מהשיפוד.

טעמתי מהשיפוד וגיליתי בעצמי שמדובר בבשר קשה במיוחד, לא לעיס, וקר.

אי אפשר להגיד שבשר הכבש התקרר כל כך מהר כיון שהיה הראשון שנאכל...

הפרגית היתה יותר מוצלחת אם אפשר לקרוא לזה כך.

המנה שלי היתה הפוכה, שיפודי הכבד היו ממש על סף הנא.

הציפס שליווה את המנות העיקריות היה סביר.

הבן שלי ששימש כמדד לארוחה אפילו לא התעניין בקינוח וזה אומר הרבה מאוד.

מבחינתי הארוח היתה כשלון. כיון שבפעם הבאה שאצא עם הבן שלי- ילד בן 9 הוא יסרב לאכול את המנות היותר איכותיות התפריט ויעדיף את המוכר והידוע מבחינתו- מנת ילדים וחבל.

סיכום:

מאוד מאכזב. 

מאוד יקר (180 שקלים למבוגר וילד בלי יין או קינוחים נראה לי הגזמה בכל קנה מידה...).

חניה - צמודה.

ביקורת מסעדה: קופי טרי - כפר סבא

יצא לי להזדמן לבית הקפה מסעדה Coffee Tree.

לא משהו ספציפי- רק מפגש עם חבר.

הזמנתי את המנה העסקית שכללה: שווארמה על חומוס.

שהיה בסדר ולא יותר מזה.

כלומר טעים אבל לא מפיל.

מצד שני לאכול במסעדה שווארמה- קצת הפתיע אותי.

מבחר המנות הראשונות היה לא רע אבל זו היתה המנה היחידה שהוצעה לי.

למנה עיקרית הזמנתי שניצל עם סלט קצוץ.

הסלט היה מצויין.

השניצל היה סביר, קצת שמנוני מדי אבל סביר לגמרי.

החבר לקח מרק קרם עגבניות.

החשבון:

עיסקית 62 שקלים

מרק עגבניות 32 שקלים

כוס אשכוליות 12שקלים

סיכום

העיסקית יקרה מדי לתמורה.

כתובת:

Coffee tree ויצמן 24 כפר סבא