זו השנה הרביעית שאני נוסע לשם.
ואני חייב לציין באופן כללי שמשנה לשנה אני נהנה יותר ויותר.
ואלה ההופעות שראינו השנה והחוויות שחזרנו איתן:
אייל שילוח- מארח את אהרון רזאל
שנים מענקי הז'אנר נפגשו על הבמה המרכזית- כיכר שדה -והעלו מופע מחשמל.
רזאל עלה באמצע ההופעה של שילוח ושניהם נתנו לקהל את מה שרצה- מוזיקה יהודית הסטורית ועכשווית.
שילוח הפליא להשתלב בסולואים וליווי בכינורו את שיריו של רזאל והקהל נענה להם.
חבל שרזאל לא הכניס גם את שיריו הפחות דתיים עבור הקהל החילוני שהגיע אף הוא להופעה.
איטה ודוב זילברמן
מופע מרגש שחוזר על עצמו ומשתבח משנה לשנה.
בכל שנה גררו אותי לראות את "האמא והבן", ולמרות שלא כל כך רציתי- השנה הלכנו לראות את ההופעה- שהיתה בחצר הסראייה, שהשתלבה היטב עם סיפוריה של איטה על אירועי עבר בצפת ואישים שונים שנשזרו בין השירים.
הבן, דוב זילברמן, שילב את דודו- אחיה של איטה בכמה מהשירים, ובאופן כללי ההרגשה היתה שמדובר במופע מרגש מבחינה הסטורית שמביא את ניחוחותיה של צפת ואת האישים והאירועים שעברו עליה ב300 השנים האחרונות, החל מניגונים של הילולת בר יוחאי, וכלה בזמירות מחסידות קרלין.
הבן, דוב זילברמן, שילב את דודו- אחיה של איטה בכמה מהשירים, ובאופן כללי ההרגשה היתה שמדובר במופע מרגש מבחינה הסטורית שמביא את ניחוחותיה של צפת ואת האישים והאירועים שעברו עליה ב300 השנים האחרונות, החל מניגונים של הילולת בר יוחאי, וכלה בזמירות מחסידות קרלין.
קייב כליזמר
צמד שונה ממה שהיה מתוכנן בתוכניה אבל הביא בכל זאת את קולות הכלייזמרים המסורתיים מחצרות החסידות שברוסיה ובאוקרינה.
היה מעניין לראות את שני הנגנים הללו משלבים אחד את השני בנגינה ומציגים שילובים וגרסאות חדשות לניגונים מהתפילות המוכרות.
עמאד דלאל
לטעמי האישי, אחד משני המופעים הטובים ביותר בכל הפסטיבל.
דלאל משלב צלילים גליליים ואת הסולם הערבי המוזיקאלי לתוך מוזיקת נשמה יהודית וערבית.
ההרכב היהודי והערבי שלו שהופיע בסיום ההפסיטבל עם אייל שילוח גרם לברקים ורעמים על הבמה.
פשוט מדהים.
השימוש של דלאל בחומרים יהודים מסורתיים וכלים לא רגילים לניגונים יהודיים וותיקים היה מצויין.
השימוש של דלאל בחומרים יהודים מסורתיים וכלים לא רגילים לניגונים יהודיים וותיקים היה מצויין.
הכנסת הפייטן שאת שמו שכחתי היתה שיא במופע והיתה מיוחדת בעיקר עבור הקהל הספרדי שמילא את המעברים והמושבים.
