לפעמים יש שפים שמכינים מנות שמעקצצות לכם את הלשון.
מכירים את זה?
כלומר מנה עם טוויסט שלא ציפיתם לו...
כשזה מגיע למנות מיוחדות- אני מאוד אוהב את זה.
בעבר, מי שהכיר את מסעדת שבתאי קורדובה בנמל יפו, היה יכול לטעום את הטוויסטים האלה כמעט בכל המנות הראשונות.
אחת מהן זכורה לי עד היום- פלפלים אדומים מוחמצים.
יהודה - החתן של שבתאי גילה לי מה היה סוד הקסם:
הם היו קולים את הפלפלים על גריל פחמים מה שהיה מכניס ארומה מיוחדת מאוד לפלפלים, ובסוף התהליך, מכניסים פרוסות של פלפלונים ירוקים חריפים לתהליך ההחמצה.
הם היו קולים את הפלפלים על גריל פחמים מה שהיה מכניס ארומה מיוחדת מאוד לפלפלים, ובסוף התהליך, מכניסים פרוסות של פלפלונים ירוקים חריפים לתהליך ההחמצה.
למה אני מספר את זה?
כי גם אמא שלי היתה מכינה את הסלט הזה. ומאז ילדותי אני מת עליו.
אבל הסלט של יהודה (ממסעדת שבתאי...) היה (ונשאר) טעם שמיימי שהייתי מכור לו.
לצערי יהודה נעלם, שבתאי הזקן הלך לעולם שכולו טוב, ומלא מטעמים, והמסעדה ביפו נסגרה, נדדה לירושלים, והיום אין לי מושג איפה היא.
למה אני מספר את זה?
כי התהליך הזה הולך - ככה מסתבר גם ההפוך, לאחור...
טיילנו ברמת הגולן והזוג שהיה איתנו הבטיח לנו "הרים סטייקים וגבעות" בכל הקשור לאוכל.
מסעדת מרינדו.
הגענו- וצריך לציין שיום שבת בצהריים - הוא לא בדיוק הזמן הנכון לבדוק מסעדה אבל להגיע לשם באמצע השבוע - צריך סיבה טובה מאוד...
בכל מקרה...
הזמנו לראשונות את הקרפציו פילה עגל, (45 שקלים) שהיה נתחים קטנים ועבים מדי של בשר עגל, כשמעליהם חומץ בלסמי - צעיר מידי לטעמי, ופירורי פרמזן) וחמוצי הבית (12 שקלים לצלוחית קטנה מדי לטעמי)- שהיו מצויינים, לחם הבית וצלוחית טחינה שהיתה טובה רק שהמחיר שלה- 16 שקלים- רמז על כוונות בעלי הבית.
הכל נגמר כל כך מהר שכבר באמצע ביקשנו להתחיל עם העיקרית.
העיקרית היתה מיקס ל4 שהכיל: קבבים טלה צנובר ונענע, 2 נקניקיית טלה פיקנטית, 2 נקניקיית עגל, 2 סטייקים אנטריקוט (250 גר'), 4 טיבונים (טלה) ופילה עוף בנגיעות צ'ילי.
וכאן כבר נתחיל עם שלב הסיכומים:
ממתי "חזה עוף" (שניצל בלשון העם) נקרא "פילה עוף"???
פה כבר התחלתי באמת להתרגז...
4 הטיבון טלה היו צלעות טלה - טעימות - אבל מה פשר הפלצנות הזו?
למה זה מרגיז אותי?
כי בעלי המסעדה מציינים בגאווה שהם מגדלים את העדרים שמהם נלקח הבשר, ולכן אין להם הוצאות גדולות מדי, הבשר אמור להיות מצויין ובמחיר סביר.
אז למה על 4 נקניקיות, 4 קבבים, שני סטייקים קטנים (250X2 גר' סטייק לפני צליה זה כלום בשביל 4 אנשים...) וחזה עוף גובים 400 שקלים?
המלצרית הנחמדה ששרתה אותנו בחן הבטיחה ש"אף פעם" לא גומרים את המנה הזו...
מסתבר ש4 אנשים, שאחד מהם חולה, שברו את השיא הקודם השבוע...
אני צריך להגיד, כל הבשר היה טוב וחלקו אפילו מצויין. אבל המחיר הזה שערורייתי משהו.
נכון, זה לא מחירים פלצניים שאפשר להתקל בכמעט כל מסעדה חדשה בתל אביב- אבל ראבאק? 400 שקלים כשמתוך זה הרוב מתייחס ל4 נקניקיות ו4 קבבים?
לא מדובר בחנות בכיכר המדינה שיש לה שכירות שמעצם המיקום הגיאוגרפי שלה- משלמת הון עוד לפני הכנת הנקניקיה הראשונה...
באופן עקרוני, כל המגמה של אנשים בצפון שמנצלים (כן מנצלים- ממש מנצלים, אין לזה ביטוי טוב אחר) את העובדה שאלפי ישראלים עולים לצפון בכל שישבת ומבלים בצימרים (שהמחירים שלהם גם הם מופקעים- בלי סיבה), וגובים מחירים גבוהים מדי - רק כי אין אלטרנטיבות אחרות- מעלה בי את ההרגשה שאולי עם ישראל צריך לשנות את הגישה.
במקום לשלם 1500 שקלים (שזה כמעט 350$ ) ללילה לציר - יפה ככל שיהיה, אפשר למצא חבילות נופש בחו"ל.
אם במשך חודשיים - כל עם ישראל יעשה את זה- אני משוכנע שבעלי הצימרים יבינו את הרמז.
הבעיה היא שאף אחד לא חושב שחדר וארוחת בוקר בצימר ב 1500 - 3000 שקלים ללילה זה מופקע, ועוד כשמחייבים אותך לקחת מינימום מסויים של לילות - (בשום בית מלון אין את החוצפה הזו).
מישהו היה משלם 900$ ללילה בחדר בבית מלות באירופה? הרי זה מה שדורשים פה כמה בעלי צימרים בצפון שטוענים ש"אם אנחנו הכי יקרים- אנחנו כנראה כי טובים"???
אבל בגולן ובכלל בצפון- הכל מוגזם.
הגענו למנות האחרונות:
קרם ברולה - לטעמי הוא מדד ממשי ואמיתי לכמות ההשקעה של מסעדן בלקוח שלו.
כשעושים את זה לפי כל כללי הטקס והקרם יוצא כמו שצריך- זה מעיד על כוונותיו של המסעדן- אחד שעושה את העבודה הקשה הזו- ואני אישית מעריך מאוד.
ולכן בכל הזדמנות שיש לי- אני מעדיף את המנה הזו כקינוח אולטימטיבי.
אלא מה? כשמהצד השני עושים קיצורי דרך... זו כבר בעיה...
קרם ברולה מורכב (כשהוא עשוי כמו שצריך) מ: חלב, שמנת מתוקה, מקלות וניל, 14 חלמונים (לא פחות), סוכר וסוכר חום לקישוט.
אלא מה? כשמהצד השני עושים קיצורי דרך... זו כבר בעיה...
קרם ברולה מורכב (כשהוא עשוי כמו שצריך) מ: חלב, שמנת מתוקה, מקלות וניל, 14 חלמונים (לא פחות), סוכר וסוכר חום לקישוט.
במרינדו- נאמנים לדרכם, לקצר מה שאפשר, ולגבות כמה שיותר, הלכו על הקיצור דרך, על הדרך הקלה - אבל כיון שלא כולם מכירים את הקרם ברולה האמיתי, הם כותבים בתפריט:
קרם ברולה: קרם וניל קר בזיגוג סוכר צרוב.
(32 שקלים).
הזמנתי.
ומה קיבלתי?
"פודינג וניל" שפזרו מעליו סוכר חום והכניסו לגריל ל2 דקות.
ואני שואל אתכם:
נשמע לכם הגיוני? לסיים ארוחה כזו עם פיאסקו כזה?
נשמע לכם הגיוני? לסיים ארוחה כזו עם פיאסקו כזה?
ואני נשבע לכם - שבהתחלה חיפשתי בקדחתנות את הנקודות של הווניל- אבל לאחר כמה בחישות גיליתי שאין סיכוי שאמצא אותן- כי מדובר בפודינג וניל של תלמה או אוסם...
מישהו צריך להסביר לבעלי המסעדה שקרם וניל זה לא פודינג אינסטנט.
החזרתי את המנה הזו.
מנה אחרונה נוספת היתה הבולרו- (32 שקלים) בסיס שוקולד מריר אפוי,מוס שוקולד חלב, במרכז קרם ברולה בציפוי גנאש שוקולד חלב.
אותו כבר לא רציתי לטעום.
לשתיה לקחנו קנקן לימונדה ובקבוק של מיץ גזר.
ועל הארוחה הזו שילמנו 555 שקלים. (לא כול טיפ).
בשורה התחתונה:
הבשר היה טעים, אבל המחיר שלו היה מוגזם עד פלצני. אין לזה שום הצדקה.
הבשר היה טעים, אבל המחיר שלו היה מוגזם עד פלצני. אין לזה שום הצדקה.
אבל הפיאסקו של הקרם וניל, שלא היה לא קרם, ובטח לא וניל, לא יחזירו אותי לפה בקרוב (וגם לא ברחוק כנראה...)
בצד המסעדה ניתן לקנות תבלינים, מוצרים שונים וכלי בית במחירים שלא יביישו את כיכר המדינה או מינימום את קניון רמת אביב, אז למה לנסוע לשם?
כי נסעתם לסופשבוע בצימר?
אני מציע לכם לעלות לדרום רמת הגולן, להשקיף על הכנרת, זה הרבה יותר זול ונעים.
קצביה:
כי נסעתם לסופשבוע בצימר?
אני מציע לכם לעלות לדרום רמת הגולן, להשקיף על הכנרת, זה הרבה יותר זול ונעים.
קצביה:
הסטייקים שהם מוכרים בקצביה במחיר של 169 שקלים לק"ג סטייק אנטריקוט הוא לא סיבה מספיק טובה להגיע לשם. הכל אמנם ארוז בצורה אסטטית, אבל עם כל הכבוד- אין להם שום דילרים באמצע שמורידים להם את הרווחים.
ולכן אני מעדיף לקנות את הבשר שלי - באותו מחיר אבל עם יחס הרבה יותר אישי (כי אני מגיע לשם הרבה יותר) בבשרים של זלמן.
לסיכום:
אוכל: טעים אבל יקר מדי.
אוכל: טעים אבל יקר מדי.
חנייה: יש מסביב למסעדה
שירותים: סבירים.
מסקנה: לא ממש נראה לי שאסע לשם באופן מיוחד בעתיד...
http://www.marinado.co.il