יום שבת, 29 בדצמבר 2012

ביקורת טיפול מים אלטרנטיבי: וואטסו - טוביק

הזמנתי במתחם הטיפולים, ספא ופינוק של טוביק בקדימה טיפול זוגי בוואטסו.
באון כללי למי שלא יודע - ווטסו הוא סוג של טיפול בבריכת מים חמים שפותח ע"י הארולד דאל -מטפל שיאצו בארה"ב.
מקור שמו של הטיפול הוא שיאצו המבוצע במים.

הטיפול מבוצע ע"י מטפל אחד הנמצא עם המטופל בבריכה, תוך כדי שימוש בציפה הטבעית של גוף המטופל - ובסיוע מצופים שונים, כשהטיפול כולל לחיצות, ערסולים, מתיחות קלות של גוף המטופל, ותנועות הרמוניות במים.
מדובר בטיפול מאוד מפנק שגורם למטופל הרגשת ריחוף.


הזמנתי שני טיפולים זוגיים במתחם הטיפולים של טוביק.

הגענו באיחור (מה שגרר את האיחור בטיפולים - אבל כאמור היה באשמתנו...), והמתינו לנו 2 מטפלות, כורסאות נוחות, כיבוד קל, מלתחות מצוחצחות ומגבות נעימות (2 לכל אחד).

הטיפול עצמו היה חלומי.
מי שקורא את הבלוג הז היודע שכשאני נתקל במשהו לא טוב- ולא משנה למה- אני כותב את זה.
במתחם הטיפולים הזה- הכל היה מושלם ויותר מזה...
2 המטפלות היו מנוסות והבריכה עצמה היתה נעימה בצורה מעוררת התפעלות.

גם טוביק (הבעלים) וגם אנה (בתה) היו כל הזמן באיזור לתת הרגשה מצויינת שהכל מסודר ומוכן לנו.

היה תענוג.
אני חייב לציין שהזוג השני שבא איתנו - מאוד לא מחובר לעניין של טיפולים אלטרנטיביים באופן כללי, טיפולי מים בכלל, וואטסו באופן פרטני- ממש לא היו מוכרים להם.

אם הייתם רואים את הפנים שלהם לאחר שיצאו מהמקלחות- היתם מבינים שמדובר בטיפול "משנה תודעה" ודעה.

הגבר - שאי אפשר להגיד עליו שהוא רגיש אמר לי משפט שהפתיע אותי לגמרי:
הוא הרגיש כאילו הוא חזר לרחם של אמו....
ואם הייתם מכירים אותו מקרוב הייתם מבינים עד כמה השינוי היה עצום.

באופן כללי - כשיצאנו, ההרגשה הכללית של כולם היתה אחרת לגמרי- סוג של טעינת מצברים בלתי רגילה, ושלא הכרנו עד היום, והמהפך המחשבתי שעברו הזוג שהיו איתנו- היה מדהים.

בקיצור:
כולם רצו עוד.

סיכום:
טיפול באמת מסוג אחר במקום מדהים.

כתובת: רחוב רמז פינת סימטת ההדר, קדימה

יום שישי, 28 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדות: גוז ודניאל -מושב בני ציון

יצאנו למסעדה לאחר שהקונדיטורית המצויינת שרית טרליוק (שאת הפטיפורים שלה טרפנו במהירות) המליצה עליה בחום.

המסעדה יושבת במושב בני ציון- ליד מגדל המים.
ההכוונה היתה מצויינת: סעו ישר עד שתראו את מגדל המים- מצד ימין.
שם זו גם החנייה.

נכנסנו, והושיבו אותנו (לאחר שדרשנו שאת בהזמנה -) במרפסת. ולא התאכזבנו: נוף ארץ ישראלי נשקף מהמרפסת לכיוון צפון.
מדובר בנוף "מושבניקי", שאין הרבה כמוהו היום.

המסעדה עצמה היא מסעדה שניכר בה שהיא עברה תחת ידיו של מעצב פנים כזה או אחר, והמסעדה מעוצבת בסגנון פרובנסי מאוד מובהק וברור.
לא שזה רע- נהפוכו - המסעדה יפה מאוד ומרשימה מאוד.
וכשמשלבים את הנוף של השרון הצפוני עם העיצוב- הדברים מאוד משתלבים.

שאלנו לפשר השם המוזר ונענו שמדובר בשמות ילדי הבעלים גוז (יונתן), ודניאל.

מנות ראשונות:
  •  לחם וחמאה (16 שקלים).
    להרגשתי האישית, את המנה הזו היו יכולים להגיש לשולחן ללא תשלום- גם בגלל שאין בה שום יחודיות וגם בשל העובדה ששאר התמחיר של המסעדה לא נמוך.
  • פטריות שוק - מבחר של פטריות מוקפצות בחמאה מטובלת- שהיה מצוין. (54 שקלים).
    למרות שהסלט היה טעים מאוד- אני חושב שהתמחור של המנה הזו - היה קצת מוגזם...
    ולו רק בשל העובדה שבמחיר הזה- ניתן לקבל ארוחה בשרית עיסקית שלמה...
  • סלט גוז - ז'וליאנים (חיתוך דק דק של) ירקות שורש בויניגרט הדרים - אני אישית פחות אהבתי את זה אבל שאר האנשים מאוד אהבו אותו. (38 שקלים)
מנות עיקריות:
  • ראמפ סטייק על שפצל - נתחי סטייק שנחו על בצקניות שהוקפצו על הפלאנצה. מנה מעולה (116 שקלים).
  • צלע לבן - שני נתחי צלע לבן מצויין שלאחר שעבר את הגריל - "שודך" לרוטב בשר, בתוספת פירה, שהיה אמנם מצויין אבל עשה רושם ש"עובד" יותר מדי. (88 שקלים).
  • פנה ארביאטה - אטריות פנה ששחו ברוטב שהורכב מעגבניות שום פטרוזיליה וצ‘ילי חריף.
    חשוב לציין שלא מדובר במנה חריפה- למרות שהיא אמורה להיות כזו. (55 שקלים).
שתייה:
  • קרלסברג (19 שקלים).
  • גוורצרמינר של ד"ר לוסן - כוס (25 שקלים) 
  • כוס תה (9 שקלים)
קינוח: 
הפאבלובה של גילי - יציקת מרנג מצויינת: פריכה מבחוץ ורכה מבפנים שעליה גוש של שמנת שפלחי תפוח נעוצים בו - 44 שקלים.

שירות:
מצויין. לא שהיו הרבה אנשים במשסעדה- אבל, כשמנה מסויימת לא היתה טעימה- היא הוחלפה מיד, וגם היה מקום לבקשות מיוחדות (את הרוטב של הסטייק הלבן על ראמפ סטייק)...

שירותים: נקיים מאוד

סיכום: מקום ללכת עם תיירים שבטוח יהנו ממנו.
או לחלופין - הסיכוי היחידי שלי לפגוש את שרי אריסון...

פרטים:רחוב אנשי בראשית
מושב בן ציון
09-7714122

יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

ביקורת: שרית טרליוק - קונדיטוריה ביתית

היה לנו אירוע שרצינו לחגוג - 2 זוגות.
והחלטנו לעשות משהו מיוחד.
חלק מההכנות לדברים המיוחדים כלל פניה לשרית טרליוק שאופה בעצמה בביתה שברעננה פטיפורים.

שרית שאלה אותי אם אני יודע מה אני רוצה ולמרות שאני מכיר חלק ניכר מהפטיפורים שהיא מכינה - לא ידעתי מה לבחור.
כאמור, כיון שאני כבר מכיר את דברים המצויינים שלה- גם אם לא בשמם, פעלתי לפי עצתה:
נתתי לה להחליט ולהכין עבורי...

למחרת הגעתי אליה וזה שקיבלתי:

פטיפורים מלוחים:
  • פטיפורים של קרם בטטה - מצויינים
  • פטיפורים עם פסטו - מענגים
  • פטיפורים עם עגבניות קלויות (אני כנראה לא יודע באמת להגדיר מה היה שם ולמעט העובדה שהם נגמרו בתוך דקות ספורות אין לי בעצם מה להגיד... רק לאכול...)
פטיפורים מתוקים:
  • פטיפורים של קרמבואים - פטיפורים בצורת קרמבו, ממולאים בקרם שמנת ושוקולד כשהם יושבים על מטבע שוקולד - והכל בטעם גן עדן.
  • עוגיות מקרון - נפלאות.  החסרון היחידי שלהם היה שהם נגמרו מהר מדי...
  •  פטיפורים עם מרנג קריספי/לח, קרם וניל, ופלח תות שדה שלפחות בעיני היו חלומיים - הם שילבו טעמים מתוקים, קרמיים וחמצמצים בו זמנית.
    אני לא אוהב את הביטוי הזה באופן כללי אבל הפעם "הפטיפור התפוצץ לי בפה בשילוב טעמים מדהים..."
הכל הגיע ארוז באריזת קרטון מצויינת ששמרה על "האוצר", בתוספת שתי צלחות הגשה מסוגננות (-שאותן צריך להחזיר...)

בעבר התנסתי גם ואכלתי גם עוגות בחושות (שאני חייב להודות- שאני באופן אישי ורגיל לא משתגע עליהן), אבל העוגות הבחושות של שרית טרליוק הן משהו אחר לגמרי ( דגמתי עוגת פיסטוק-שקדים עשירה ומדהימה, שהזכירה בטעמה אפילו מרציפן, וצבעה שהיה ירוק- לא הכיל שום צבע מאכל ועוגת שומשום וסילאן שאני לא זוכר את שאר המרכיבים שלה- וגם היא היתה לא פחות ממצויינת...)
בקיצור- מי שלא שומר על הגיזרה - יכול לחגוג עד אין קץ...
ומי ששומר- יכול - כמוני- רק לדגום ולחלום "עד העונג הבא"....
אה אה אאהההה....


סיכום:
מחיר: 120 שקלים ל35 יחידות (אלוהיות)...

סיכום: ללקק את האצבעות. 
כל מה שאוסיף רק יגרע... מהתענוג והמקצוענות של שרית.

להזמנות: 054-7680505

יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדה: Buy the way - רעננה

המסעדה הזו והשותפה שלה ( שנמצאת בכניסה הצפונית לכ"ס) יושבת מבחינתי על נקודת תורפה מבחינתי.
המיקום שלה- מצויין, יש שם באופן כללי אוכל לא רע בכלל, ורק החנייה שם מתעתעת.
באופן כללי הקהל שם נראה כמי שמצא לעצמו (כמוני) מקום מצויין לפגישות באמצע הדרך, וכאלה שנפגשים לסמול טוק בין חברים ומשפחה.

הגעתי לשם ולקחתי סנדויץ פטה עם פלפלים קלויים עם קולה.
לא עלה הרבה והיה טעים.
באופן כללי הדבר היחידי שאני יכול להתלונן עליו (אם בכלל אפשר להתלונן עליו) זה הבאזרים שמודיעים ללקוחות שהמנות שהזמינו - מוכנות.
הרטט שזה יוצר על השולחן של הלקוח+ של השולחנות האחרים - נראה לי מיותר למדי.

אני חושב שאפשר לעשות משהו פחות דרמטי.

סיכום:
זה עדיין ימשיך לגרום לי להפגש שם.

יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדה: בלאק בר בורגר - ר"ג

אני מכיר את הרשת של צחי בוקשסתר.
מכיר כבר הרבה שנים - ולצערי הזמן שחלף- לא עשה לה טוב.

זה התחיל מהעובדה שפגשתי לקוחה חולה בביתה ורצינו להזמין אוכל.
*3538 זה הטלפון שלהם במרכז ההזמנות- מהרגע שעבר למסעדה ברמת גן- ניתק.
וניתק כמה פעמים.
חשבתי להזמין מהמסעדה בעזריאלי אבל אז הוחלט ללכת למסעדה עצמה.

כשהגענו - חשבנו שהמסעדה מפוצצת ולכן לא קיבלו את ההזמנה- הופתענו לגלות אותה ריקה כמעט לחלוטין...
היינו אנחנו ועוד זוג.
לא היה ברור למה לא ענו לטלפון...
על פניו נראה שמישהו פשוט רצה לעשות לעצמו חיים קלים וניתק את הטלפון...

התיישבנו בפנים באחד מהכוכים שיש במסעדה והזמנו:
היא: ארוחה עיסקית של המבורגר שווארצנגר. (48 שקלים)
אני: שניצל עיסקי. (59 שקלים)

במסגרת הארוחה העיסקית קיבלתי סלט עלים ושניצל גדול - אבל מאוד דק. דקיק משהו...
השניצל היה טוב.
סלט העלים הכיל כמויות גדולות מדי ולא מוסברות של גזר (זה עכשיו עולה בזול?)...

ועוד משהו- מהביקורים הקודמים שלי - אני זוכר שהסלט הוא מנה ראשונה, השניצל מגיע עם ציפס, תפוחי אדה, פירה, תוספת כלשהיא.
הפעם קיבלתי את השניצל עם רבע לימון...
קיצוצים???

בתוספת שתי בקבוקי קולה שילמנו 112 שקלים.

עד כאן- הכל סביר ונהיר (איכשהו...).
הנקודה שהפריעה לי בכל הארוחה היתה השירות של המסעדה.
היו שם להערכתי 3-5 מלצריות או בעלות תפקידים אחרים.
מעבר לזה היו שם עוד כמה פונקציונרים שלא כל כך היה ברור מה תפקידם.
ולמרות זאת- לסלט חיכינו כמעט חצי שעה...


יותר מזה - גם לא היה את מי לשאול ואף אחד לא הסתכל עלינו- וללקוחה שלי היתה הרגשה שזה מכוון- אף אחד לא מסתכל או בודק את הלקוחות - כדי שלא נפריע להם לעשות את הכלום (כאמור היינו אנחנו ועוד זוג במסעדה) שהם עשו באותו זמן.

בקיצור - האוכל של בוקשסתר אולי טוב- אבל הוא לא מגיע לשולחנות....

מה שכן- כולם הסתובבו שם.
לא יודע למה, לא יודע עבור מי- ממש פול גז בניוטראל....

סיכום:
אוכל: קצת יקר לארוחה עיסקית אבל על גבול הסביר.
שירות: מחורבן ודורש השתפרות מיידית.
חנייה: רק אם יש לך קומבינה באיזור (ובמילים אחרות בחניונים לא זולים בסביבה).

לסיכום:
נבדוק מסעדות אחרות של הרשת ואז נחליט.

יום שני, 17 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדה: רג'ינה - מתחם התחנה, תל אביב

הגיעו אלינו אורחים מחו"ל, משפחה שלא ראינו הרבה מאד זמן, עם תוספת- אוכלים רק כשר.

לאחר 5 דקות של פאניקה (אני לא זוכר מתי אכלתי לאחרונה במסעדה כשרה...), הם באו עם הצעה- לנסוע למסעדה שהם אכלו בה יום קודם- רג'ינה- במתחם התחנה בתל אביב.

נסענו.

חנייה: בשעות שהיינו שם היתה פנויה וקרובה למתחם (16 שקלים).


הזמנו למנות ראשונות:
  • לחם מרוקאי (16 שקלים).
    למיטב ידיעתי הלחם הזה נקרא פרנה - ומה שהגיע זה יותר לחמניה של פרנה בתוספת שמן זית (קונפי שום - 3 שיני שום קטנטנות ששחו בשמן...) וקורט זעתר. לטעמי- יקר לתמורה.
  • ליבת חצילים (32 שקלים).
    מעט מאוד בשר חציל קלוי שעליו היו כמה פירורי רימון.
    המנה טעימה אבל מאוד קטנה- בטח ביחס למחירה.
  • כבד קצוץ (38 שקלים).
    מנה מאוד קטנה של כבד קצוץ- שהיה טעים מאוד (אולי המנה היחידה בתפריט שהיתה ) מלווה בכמות קטנה של טבעות בצל ומלפפון חמוץ.
  • מרק חרירה (38 שקלים).
    כאחד שלא מגיע מהתפוצה של המרק- מדובר במרק שעועית/עדשים סמיך.
    המרק היה סביר אבל לא חם מספיק - עוד נחזור לזה.
למנות עיקריות:
  • מנת שניצל (56 שקלים)
    על המנה הזו אין מה לכתוב- סתם מנה ללא כל התייחסות למעט המחיר הגבוה שלה...
  • מנת פתיתים/מקרוני (52 שקלים)
    שהתגלתה כסוג מאוד פשוט של ספגטי בולונז...
  • שווארמה סינטה (88 שקלים)
    מנה שהורכבה מכמות לא גדולה של פיסות סינטה, כף טחינה וסלט של בצל וסומאק.
    בצד הצלחת הוגשה חצי (לחמניית) לחם מרוקאי.
    להגיד שנפלתי מהמנה? לא ממש.
  • גולאש הונגרי  (66 שקלים)  
    תבשיל בשר עם רוטב - (לא ממש הונגרי כהונגרי אני יודע אם זה הונגרי או לא...) שכלל גם עלי דפנה תפוחי אדמה,והוגש עם קערית מג'דרה.
  • עוף ירושלמי ספרדי (64 שקלים)  
    רבע עוף - החלק של הפולקע עם פירות יבשים ארטישוק / ארטישוק ירושלמי ויין אדום מוגש עם קערית אורז.
    העוף הגיע פושר.
    ומעבר לזה- אין שום דבר ירושלמי במנה הזו.
    אני משוכנע שאף ירושלמי לא יכיר את המנה הזו - או יזהה אותה כמנה ירושלמית מוכרת...
לשתיה:
  • בקבוק של קברנה סובניון (הרי יהודה) 2010 של צרעה 158 שקלים.
    אולי הדבר הטוב ביותר בארוחה.
  • קנקן לימונדה (36 שקלים).

ולקינוח:
  • פחזניות על מצע של רוטב פירות יער (28 שקלים)
ולגופה של מסעדה.
ככל שכתבתי את המחירים בסמוך למנות הבנתי מרגע לרגע שמדובר במחירים מופקעים לחלוטין.
קנקן לימונדה- שלא היו יותר מליטר - ליטר וחצי גג עלה יותר מארגז של קוקה קולה- (8 בקבוקים) אחרי עליית המחירים!!!
על מה?

גם על שאר המנות אפשר להגיד את זה:
חציל אחד שעולה אולי 2 שקלים, תומחר ביחס לכמות החציל בצלחת פי 15.

בשורה התחתונה- המחירים היו מופקעים, המנות פושרות, בצלחות די קטנות- וכמו שכבר ניתן להבין-גם הטעם לא היה שווה את המחיר.

סיכום:
אוכל- לא נפלתי. לא מדובר בהברקות של המטבח, והעובדה שרוב המנות הגיעו פושרות ולא היו אמורות להיות כאלה- ממש לא הועילו לארוחה.
שירות - טוב.
שירותים - נקיים (אולי העובדה שהם מול המטבח והכניסה למסעדה- גורמים להם להיות כאלה וטוב שכך).
מחיר- ממש לא בכיוון.

בסופו של יום
כשיגיעו לי אורחים אחרים מחו"ל שירצו לאכול- נחפש מקום אחר.

יום שישי, 14 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדה: המעורב הירושלמי - שוק מחנה יהודה

סתם יום של חג חנוכה- נסענו להסתובב ולהעסיק את עצמנו בשוק מחנה יהודה בירושלים.

ובהקשר הזה של החג- כיון שמדובר בשוק ש"לפי המסורת" קיים עוד מימי בית ראשון (ואולי עוד מלפני כן - אף אחד לא יכול להעיד שלא) אולי כדאי שמישהו בעירית ירושלים יהין סופסוף לבדוק את אפשרויות החנייה שיש לשוק הזה שבכל פעם שאנחנו מגיעים אליו, להסתובב בו- אנו מגלים שבעית החנייה שבו, לא רק שלא נפתרה אלא שהיא מחמירה משבוע לשבוע...
עוד כמה מגרשים שיוכשרו - ואפילו יגבו תשלום על החנייה - רק יועילו לעניין.

בקיצור הגענו לשוק מחנה יהודה והתחלנו להסתובב בו.
בשלב מסויים הגענו למתחם המסעדות שבו ומישהי שישבה באחד השולחנות המליצה לי על "המעורב הירושלמי".

הסתכלתי פנימה, וראיתי שעל הפלאנצה היו חלקי בשר פנימיים של עופות מעורבים עם בצל - לוחשים וגועשים.
התבשיל היה צהבהב משהו- ממש לא הצבע הרגיל שאני מכיר- שהוא כתום - עד "כתמתם/חומחומי"...
אבל היות וקיבלתי המלצה חמה - לא התאפקתי, נכנסתי והזמנתי מנה בפיתה, (19 שקלים).

עם המנה, קיבלתי חומוס טחינה, סלט ושני מלפפונים חמוצים קטנים.

לגופה של מנה:
המנה היתה חמה מאוד, אבל, אפעס, תפלה.
זה נבע מהעובדה שהיא כנראה לא התבשלה מספיק זמן, או שלא תובלה מספיק.
ההרגשה היתה של אוכל של בית חולים.



אני חייב להגיד שההמלצה שקיבלתי מההיא שהמליצה לי בהתחלה- נשמעה לי באותו רגע- ממש לא אמינה ודי הצטערתי ששמעתי לה... בכל זאת- יש עוד כמה אפשרויות אחרות (ועל פניו לא פחות אם לא יותר טובות) לאכול במתחם הזה (פיש אנד ציפס, פסטה בסטה ועוד), אבל נתתי לזוגתי (שתחיה) לסיים את המנה - שאגב- לא היתה גדולה במיוחד, והיא דווקא מאוד נהנתה ממנה.
ככה שאני חושב שבמקרה הזה - שאשתי שמאוד מתחברת לאוכל של בית חולים- שמשום מה נראה לה מאוד טעים האוכל הלא אכיל אבל מאוד בריא- מדובר בעניין של טעם וריח.
כל אחד וטעמו הוא.

אני אישית מעדיף את המעורב ירושלמי שלי - מבושל הרבה יותר, מתובל הרבה יותר, ובמנה גדולה הרבה יותר.

סיכום:
אוכל: ככה ככה (פשרה ביני לבין הטעם של אשתי).
נקיון: סביר - עדיין שוק מחנה יהודה... 
מחיר: עממי.

המלצה: רק אם אתם חובבים אוכל של בתי חולים.

פרטים:
המעורב הירושלמי
כתובת: האגוז 19, שוק מחנה יהודה.

יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

ביקורת מופע: ספיי פסטיגל 2012

ביקורת מופע: ספיי פסטיגל 2012

קודם כל הדברים הטובים:
1. חנייה במחיר סביר לגמרי. "רק" 30 שקלים לשעתיים וחצי...
כשאני אומר סביר- זה ביחס לדברים אחרים.

2. ארגון- ארגון למופת.
עם כל הנסיון שיש למפיקי המופע- רק חסר להם שזה לא יהיה למופת.
בכל מקום יש שילוט ברור, סדרנים בכל מקום, מוכרנים - בעוד יותר כל מקום, מעגלי אבטחה מרשימים ומסודרים.

3. מכירת מרצנדייז
בצורה האגרסיבית ביותר שראיתי מעולם.
אין מה לדבר- המפיקים ממקסמים את היכולות של מכירת מרצנדייז וסחיטת קהל שבוי בצורה (אם זה לא היה פוגע בכיס האישי שלי- זה היה מאלף, אבל כיון שזה כן פגע בכיס שלי- אז זה היה מכעיס בצורה) בלתי רגילה.
נקניקיה פשוטה בלחמניה - 20 שקלים.
מארז של הפסטיגל - 89 שקלים.
טילון - 15 שקלים.
ובמילים אחרות - רק בשוד בנק מזויין היו יכולים להוציא ממני כל כך הרבה כסף תמורת כל כך מעט....
ואני לא מדבר על מחיר הכרטיס שאילולי המחיר המוזל שקיבלתי דרך קרוב משפחה שעובד באחת החברות הגדולות בארץ- לא הייתי יכול לעמוד בסכומים הללו...
ראיתי אנשים ששילמו 89 שקלים לכרטיס (דרך ידיעות אחרונות), והיו עם 4 ילדים שם - ובמילים אחרות- שילמו כמעט 450 שקלים- לא כולל את כל הדברים שפירטתי לעייל...
לא שהם חובה- אבל כשעומד מוכר מול השורה שלי ושל הבן שלי ומנפנף בטילון ובארטיקים- אפילו אני לא מצליח להתנגד בצורה רצופה...



לגופו של עניין:
מדובר הופעה שהייתי מגדיר אותה כסוג של "פול גז בניוטרל".
ולמה?
מביאים עשרות כוכבים משכבת הגיל של קהל היעד (שלפי הרכילויות גובים סכומי עתק!!), משקיעים בתלבושות ואפקטים מיוחדים (שחלקם ממש לא ברור על מה ולמה...), מביאים אתלטים מחו"ל לצורך הופעה חצי קירקסית, אבל בדבר המרכזי- עלילה- לא משקיעים כלום.
וכך נראית ההופעה באופן כללי.
העלילה נבנית בצורה טובה בהתחלה (למרות שהיא מועתקת כמעט בצורה מביכה מעלילת הסרט "קונג פו פנדה"), והולכת לאיבוד בסצנה אחרונה שבה הכל נפתר בצורה לא ברורה ופשוטה מדי.

ההברקות של השנה:
  • ירון לונדון בהופעת אורח.
  • אתניקס (בפלייבק מעליב...)
  • מחווה (מקוצרת משהו) לחיים חפר...


לסיכום:
על פניו נראה שמדובר באירוע חובה לכל מי שיש לו קשר לאחד הוועדים הגדולים, או שיש לו הרבה כסף (כי מסתבר שהכרטיס הוא רק ההתחלה האירוע הזה שנקרא פסטיגל...).
אמנם הארגון והסדר שם למופת, אבל בגלל התוכן (העלוב וזה רק בגלל היחס לכל שאר הדברים) מי שיש לו אלטרנטיבות- עדיף לו להתרחק מהפרוייקט הזה.

יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדה: מסעדת סטקיית הכפר

אני לא יודע למה- אבל בשבוע הזה נתקלתי בשתי מסעדות- שלא שמעו על המחאה הציבורית.
הראשונה היא לילה מורד (ראו פוסט קודם), ועכשיו המסעדה הזו.
מסעדת סטקיית הכפר יושבת על הפינה של רחוב ויצמן עם רחוב היסמין בכ"ס.
חניה- תלוי מתי.
אבל כשהגעתי- היתה חניה קלה (שזה קודם כל אחלה).
התישבתי ליד הבר- למרות שהמסעדה היתה די ריקה- 2-3 שולחנות.

לקחתי לפתיחה מנת פטריות (סטקיה מזרחית או לא?), וקיבלתי מנה לא גדולה במיוחד (25 ש').
הביס הראשון היה מוזר- טעם הפטריות היה מאוד לא נעים בפה.
יתכן שהביס הראשון היה של פטריה מקולקלת אבל לאורך כל המנה היתה הרגשה מאוד ברורה של פיטריות משומרות.
טעם הלוואי שליווה את כל המנה היה יכול להמנע אם היו במינימום שוטפים את הפטריות לפני הבישול שלהן.
באופן אישי - אני מעדיף שהרוטב של המנה הספציפית הזו יהיה מאד סמיך, אבל פה הוא היה מאוד דליל, והבצל החיוני למנה היה מאוד מצומצם.
למנה צורפו 2 פיתות טריות וחריף.
כיון שלא אכלתי יותר מדי שם - אתייחס בצורה קצת יותר מורחבת למנה הזו - היתה לי הרגשה (ומדובר בשעות הערב) שהמנה הוכנה כלאחר יד.
לא הושקעה בה שום תושמת לב- שפכו את הפטריות למחבת, הוסיפו קצת בצל, תבלון, וחיממו את זה להרתחה.
על פניו - זה מה שצריך להיות נכון?
במקרה של מסעדת סטקיית הכפר, זה יצא פשוט לא טעים.

לעיקרית הזמנתי סטייק לבן בפיתה (45 ש').
הסטייק היה סביר ותו לא.
אולי אפילו שמנוני מדי.

הסלטים היו בסדר- סלט החצילים היה היחיד ששווה לאזכר אותו.

בתוספת פחות קולה (10 ש') הארוחה הלא ממש מדהימה הזו עלתה 80 ש' לפני טיפ.

בהתחשב בעובדה שישבתי על הבר - מחיר מופקע לכל דבר.
וזה מחזיר אותי לעניין המחאה החברתית.
בדרך כלל כשיושבים ליד הבר- החברה מאחורי הדלפק יוצרים קשר עם הלקוח (בניגוד לאלה שיושבים ליד השולחנות), ומציעים לו צ'ופרים קטנים ולא יקרים.
במסעדת סטקיית הכפר, אפילו מלפפון חמוץ או זיתים לא הציעו וממילא גם לא קיבלתי.
המחירים מצד שני היו בצד הגבוה של הסקאלה.
לפני שיצאתי, ראיתי שצלחת חמוצים עולה 3 שקלים.
אני לא יודע מה גודלה של המנה הזו אבל בלי שום קשר- לקוח שמשאיר 80 שקלים במסעדה- יכול או יותר נכון אמור לגרום לבעל המסעדה "להפסיד" 3 שקלים על קצת חמוצים...

"החזירות הכלכלית" הפעוטה הזו, תגרום לי, לא להכנס למסעדה הזו יותר.
אמנם "חסכו" עלי 3 שקלים שלמים- אבל את הארוחות הבאות שלי - אני אוכל במקומות אחרים...

סיכום: 
חניה - תלוי מתי - אבל נראה שאפשר להסתדר.
טעים? חלק כן חלק פחות. (הרבה פחות).
שווה? ממש לא.

המלצה:
לחפש מקומות אחרים.








יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

ביקורת סרטים: ראלף ההורס

נתחיל מהמיקום.
הסינמה סיטי בראשון לציון.
אחת הבעיות אצלנו הישראלים היא שלא משנה מה קרה בעבר- אצלנו בכל שנה- אנחנו מגלים ששום דבר לא נלמד מהשנה שעברה.
ובמקרה של האחרים אדרי- שאני מעריץ את הדרך שעשו מדימונה- אבל לא הפנימו שהם היום במגרש אחר לגמרי - מאוד בעייתי מבחינתי.
כי כאמור מצד אחד אני מאוד מעריך את הדרך אבל התוצאה הסופית- בצורה פשוטה ובסיסית: על הפנים.
יש להם מתחם מצויין בראשון לציון שיש לו בעיה אחת - אחת אבל קשה מאוד: חנייה.
אין מספיק מקום לחניה- והם לא עושים שום דבר כדי לנסות לפתור את הבעייה.
או לפחות - לא נראה מאז שהמתחם נפתח שום שינוי בעניין הזה.
מה שכנראה יגרום לי לחשוב בפעם הבאה שארצה להגיע לשם אם אני ממש רוצה לעשות את זה...

בכל מקרה - עכשיו ימי חג החנוכה- וכמות הילדים (והוריהם) במתחם - פשוט עצומה.

הסרט עצמו- הוא שילוב של כמה רעיונות ישנים מעולמות האנימציה.
מדובר באחד הגיבורים (ראלף ההורס) של- "פיקס איט פיליקס" ‏("תקן את זה, פליקס"‏), משחק מחשב, די מיושן, שדי נמאס לו לגלם את הדמות של האיש הרע ומחפש לעצמו "שידרוג בתנאים".
הוא עצמו מצוייר כדמות בעלת ידיים ענקיות שתפקידה המסורתי הוא לשבור את הבית - כך שהגיבור האמיתי של המשחק, פליקס, יתקן אותו.
כיון שראלף עושה את התפקיד הכפוי עליו כבר הרבה מאוד שנים (משנות ה80)- די נמאס לו...
למרות שהוא אחת הדמויות המשמעותיות במשחק -מ"חבריו למשחק" הוא אינו מקבל יחס זהה לזה של הגיבור האמיתי של הסרט- פליקס, ומהם הוא מבין שאם לא יוכיח את עצמו כגיבור (יקבל מדליה)- ימשיך להיות דחוי על ידם.
במהלך הסרט הוא עובר למשחקים אחרים, (החיבור בין המשחקים הוא לכשלעצמו רעיון משעשע בפני עצמו - סוג של טרמינל, כשקבוצת התמיכה של הלא גיבורים/אנטי גיבורים אמנם לא היתה ברורה לילדים, אבל מאוד הצחיקה את ההורים המלווים...).
שם הוא ניתקל בדמויות ממשחקים אחרים, ועובר הרפתקאות שונות ומשונות עד שלבסוף הוא מקבל את ההכרה לה הוא שואף.
אין ספק שבסרט משולבים רעיונות מסרטים מצויירים אחרים מהסגנון של "צעצוע של סיפור".

לסיכום:
הילדים נהנו מאוד.
כרטיסים: 38 שקלים (לסרט מדובב ולא תלת מימד).
מתאים לילדים בני 8 וצפונה.

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

ביקורת סופגניות: רולדין

חג החנוכה כבר- והסופגניות הופיעו עוד לפניו.
בערב הראשון של החג - הזמנו את המשפחה הקרובה להדלקת נירות ואכילת סופגניות.
כמות האנשים- לא הסטרית- 6 ילדים בגילאים שונים ו7 מבוגרים.
הזמנו סופגניות מרולדין.
אני אתחיל מהסוף- המחיר מופקע.
9.5 שקלים לסופגניה מוקטנת- זה לדעתי חזירות קפיטליסטית.
לא פחות ולא יותר.

9.5 לסופגניה מוקטנת אחת?
כמה יקרות יכולות להיות התוספות שמוכנסות/נמרחות/נבזקות עליה?????
הרי אם אפשר לקנות סופגניה ב2 שקלים ופה גודלה הוא רבע!!! כמה עולה הסופגניה עצמה? חצי שקל?
איך היא מטפסת ל 9.5 שקלים?
הרי אין בסופגניה הזו 100 גרם של שוקולד, (ו100 גר שוקולד עולים 4 שקלים- במחיר רגיל בטח לא סיטונאי...)
אין פה 100 גרם של שום תוספת- ובמילים אחרות מדובר בחזירות אמיתית לשמה.

מה שמזכיר לי את הבדיחה על למה כלבים יכולים ללקק את הביצים שלהם? כי הם יכולים....
גם ברולדין - אתמול בערב היה תור של 30 מטר של לקוחות רצו את הסופגניות הללו - ולמה המחיר הוא כזה מופקע? כי הם יכולים...

לגופן של הסופגניות:

אני דגמתי את:
  • סופגניות פיסטוק - טעימה מאוד. אמנם הקרם הפיסטוקים לא כל כך הזכיר פיסטוקים- אלא משהו די פושר ושללא הצבע הירוק - יכל להיות בקלות כל טעם אחר.
  • קרם פאטיסייר - ראו את ההערה הקודמת שלי.
  • קרם ברולה- שלמעט כיפת הקרמל שהיתה מעליה - לא היתה מקבלת ממני שום הערה מעבר להערות הקודמות שלי.

הזמנו עוד סוגים שונים ואחרים של סופגניות אבל העלות הקלורית של הסופגניות הללו (בממוצע 260-280 קלוריות לסופגניה קטנה) מנעו ממני לטעום את השאר.

סיכום:
סופגניות טעימות מאוד, למרות שבעיקר בסופגניות הנחשבות יותר- הטעם פחות ממוקד מאחת לשניה.
המחיר - מופקע.

המלצה- שכל אחד יעשה לעצמו את חשבון הנפש (והארנק) של עצמו.


יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

ביקורת מסעדה: לילה מורד

טוב...
אז ככה.
לא הייתי מוכן לענין אבל מי שלא מכיר- מדובר בטאפס בר בסגנון מעורב, שבאמצע הלילה- מופיעה בו רקדנית בטן...


המקום עצמו ממוקם ברחוב הרצל 4 בתל אביב- מה שמראש מוגדר כחנייה זוועה.
המסעדה יושבת על הרחוב עצמו, ומעוצבת בצורה סבירה ותו לא.

אחד הדברים שתפסו לי את העין (- ואין לי מושג למה-) הוא הנחת צלחות מזכוכית מול כל כיסא - סוג של זכרון מחדר אוכל קיבוצי משהו- אבל כאמור- יתכן שזה רק אני.

האוכל מורכב מכמה סוגים של מנות: טאפס- מנות קטנות- שהן באמת קטנות, אבל המחיר שלהן- ממש לא כזה...
דגמנו:
  • סלסלת לחם הבית (18 ש')
    לטעמי מחיר מופקע לכמה פרוסות לחם צימוקים - שלא היו מיוחדות או טעימות במיוחד- אלא נקנו בצהרים במאפריה ליד...
  • החריף של אמא (17 ש')
    הברקה: 3 סוגים של חריף. (עדיין לא מצדיק מחיר כזה גבוה לצלוחית קטנטנה...)
  • מיקס זיתים מתובלים (14 ש')
    אין מה להגיד על המנה הזו.
  • טחינה יונה (17 ש')
    עוד דוגמה למחיר מופקע לטחינה שקנו בסופר...
  • קרפציו חצילים (32 ש')
    המנ עצמה היתה טובה - אבל המחיר... אוי המחיר....
  • פשוט ציפס (22 ש')
    אני חושב שמדובר במנת הציפס היקרה ביותר שאכלתי- מדובר ב5-7 חתיכות של פלחי תפוחי אדמה, לא מקולפים, שטבעו בשמן... המחיר מדבר בעד עצמו.
  • פלאפל גרי מולט (32 ש')
    המנה היחידה שאולי שווה את ערך המרכיבים שבה (וגם על זה יש עוד על מה להתווכח), שכוללת פלאפל שמעורב בדג.
    המנה עצמה היתה טעימה.
  • בקלוואה טלה (32 ש')
    המנה היחידה בתפריט הטאפאז שהיתה שווה את המחיר שלה: הברקה וביצוע מצויין של המנה.
  • איקרה (22 ש')
    עוד מנה סתמית במחיר מופקע.
  • קרפציו בקר (32 ש')
    לצערי - לא טעמתי- אתם תשפטו.
  • ארטישוק ואבוקדו (32 ש')
    הארטישוק התגלה כארטישוק ירושלמי- אני אישית לא התחברתי.
    המחיר עדיין משקף רמת מחירים גבוהה שלא מצדיקה את עצמה.

כמו שניתן להבין- מדובר במחירים (שלטעמי לפחות) מופקעים לחלוטין.
הן בכמות, הן בהיצע, והן בביצוע (על 3 כפות של טחינה היונה אני צריך לשלם מחיר של 3 קופסאות???)
למה זה מרגיז אותי? כיון שמדובר בצלוחיות קטנטנות - שמכילות מנות שמספיקות בקושי לאדם אחד. (ראו לעיל את מנת הציפס...) אבל התמחור של רוב הצלחות - הוא כשל ארוחה עיסקית של מסעדות ברחוב הברזל...

הקטע של המסעדה הוא של הופעת הרקדנית בטן- שגם אליו לא ממש התחברתי- למרות שהנשים בשולחן מאוד אהבו אותו.

אגב- גם מחירי האלכוהול פה לא בדיוק זול או מדהים...

סיכום:
בשביל הופעה של רקדנית בטן שהסתובבה ליד השולחן שלנו בדיוק 2 דקות, קיבלנו ארוחה- שלפחות את רובה אני והבן שלי (בן 10) היינו יכולים להפיק בבית בערך ב10% מעלות הארוחה...

בקיצור:
חנייה- זוועה.
אוכל - לא מדהים. (טחינה "היונה"??? מה נסגר איתכם שם??)
מחירים - מוגזמים לגמרי.

מומלץ?
לא ממש- אלא אם אתם פולנים שלא ראו בחיים שלהם רקדנית בטן...

יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

ביקורת: פלאפל גולני עפולה

כחייל בגולני (משהו שקרה לפני 20-25 שנים), גם אני לא יכול לשכוח את הפלאפל הזה.
רק שכשביקרתי בו לאחרונה- לא הצלחתי להזכר למה.
שטחי האיסוף שלנו היו מרוחקים ממנו, ובימי שישי כשיצאנו הביתה, העדפתי (למיטב זכרוני הרעוע...) לנסוע ישר לשניצלים של אמא.

http://images.mouse.co.il/storage/e/8/ggg-ppp20115322_5603530_0..jpg

אבל איכשהו - אני חושב שביקרתי שם בעבר - והפעם כשחזרתי מהצפון שעה סבירה- החלטתי לחדש את ההכרות.
כל המתחם שסביב החנות כולל מוצרים משלימים ומתחרים (פלאפליות מתחרות, שווארמה, פיצוחים, משקאות טבעיים ועוד).
לא נכנעתי לקריאות של המוכרים מהדוכנים האחרים ו"חתרתי למגע" עם פלאפל גולני.

בקיצור המנה כוללת כדורים + ציפס + סלט.
בפריפריה מגוון של גדול של סלטים ותוספות: החל מטחינה, סלט ערבי, חצילים מוחמצים (תעשייתיים), זיתים מצויינים, צנוניות, כרוב כבוש (שלאחרונה אני לא מוצא אותו בדוכני הפלאפל וחבל), סלטי כרוב שונים ועוד.

היתרון הגדול של המקום הוא התחלופה במהירה בגלל כמות הסועדים במקום.

מחיר: מנת פלאפל 18 שקלים.

סיכום: 

נקיון - האוכל עצמו נקי אבל ראיתי הרבה יותר מקומות נקיים הרבה יותר.
חניה- בסביבה (חלק בחינם וחלק בתשלום)
תוספות- כמה שתרצו.
מחיר - סביר לגמרי.




פלאפל גולני
הנשיא ויצמן 6 
עפולה

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

המפץ הגדול - יס

אין ספק שמדובר בסידרה המצחיקה ביותר היום שמשודרת זו העונה החמישית בלווין.
וברמה מסויימת היא התגלגלות או סדרת ההמשך של "חברים" המוצלחת, (שמשודרת ונטחנת בשידורים חוזרים אינסופיים.)
מדובר ב6 דמויות של קבוצת חברים (שרובם עובדים כפיזיקאים במכון הטכנולוגי של קליפורניה):
  • שלדון קופר, העוסק בפיזיקה תאורטית, ונחשב (לפחות בעיני עצמו) ל"מאור הגולה" הנוצרי.
    שלדון יליד טקסס התחנך על ברכי אמו האדוקה, שהיתה צריכה לקחת אותו למבדקים באוניברסיטה והסתפקה במבחן פשוט וזול יותר שהוכיח שהוא גאון...
    שלדון מציג את בעיית ילדי תסמונת האספרגר בצורה הקיצונית ביותר - אינו מבין מהם סרקזם, או הומור, ומתייחס לכל דבר ברצינות תהומית.
  • לאונרד הופסטטר, העוסק בפיזיקה ניסויית, הוא שותפו של שלדון קופר לדירה ועוסק במחקר בליזרים חזקים (הצליח להסיר שיער ממרחק של כמה קילומטרים...), אימו היא פסיכולוגית מפורסמת בעלת מאפיינים הדומים לאלו של שלדון קופר...
  • ראג'ש קוטרפאלי -אסטרופיזיקאי בעל תעודת שהיה זמנית בארה"ב, שחי בדירה אחרת.
  • הווארד וולוויץ, (היהודי שבחבורה) מהנדס בעל תואר שני, שהתקבל לתוכנית החלל האמריקאית וטס לחלל.
    הווארד גר עם אמו (שמעולם לא נראתה והמתקשרת איתו בצעקות).
  • איימי פארה פאולר - ביולוגית מצטיינת העובדת גם היא במכון- מעין בבואה נשית של שלדון קופר.
    איימי הופכת להיות חברתו של שלדון- לא לאחר שהחתים אותה על חוזה מחייב בעניין- מה שגורם לנהול מו"מ בינם לגבי מהות החברות וההטבות הנגזרות מכך.
    החבורה הציבה את הדרישות/תכונות של שלדון באתר הכרויות וההתאמה שיצאה מכך היא שכך נכנסה איימי לסדרה...
  • ברנדט רוסטנקובסקי- בת זוגו של הווארד, שמתחתנת איתו בסוף העונה הרביעית.
    גם היא מדענית, בעלת קול ציצני וחזה גדול.
  • פני, היא שכנתם לקומה, עובדת כמלצרית השואפת להיות שחקנית מפורסמת.


החבורה עם דמויות משנה מעטות מציגות את הווי חייהם של מדענים "גיקים" בארה"ב כשתסמונת האספרגר של שלדון קופר- מעיבה על כל פרק ופרק.
חוסר ההבנה הבסיסי שלו את הקשרים והיחסים החברתים מציג אותו למרות מנת המשכל הגבוהה שלו (מעל 183) באור משעשע.
לנארד (שגם לו מנת משכל של 173) מצד שני, שכל כך רוצה להיות נורמלי (מה זה נורמלי - היא כבר שאלה אחרת...) גורם לעצמו להכנס למקומות משעשעים ונגרר אחרי שלדון למצבים קומיים רצופים.


הקשר בין ראג'ש (שאינו יכול לדבר עם נשים אלא אם כן השתכר מעט קודם) עם הווארד נע על גבול החוויה ההומואית ומשעשע אף הוא.

מערכות היחסים של הערכה/ביטול העולות ויורדות בין הדמויות, מציגות באור מביך את מה שקורה בזירה האקדמית במכונים גבוהים בארה"ב.
נושאים שהקשורים לאמת, חברות, אהבה, כבוד והרדיפה אחריו (המתבטא בבחירת המשרדים, שימוש במכשור מתקדם, קבלת פרסים, ומתן הרצאות אורח במוסדות שונים וכדו') מקבלים נופך משעשע על רקע הדמויות.

מהצד הנורמלי של המשוואה יש את שכנתם - פני (שאיש אינו יודע את שם משפחתה...) שלנארד מנסה לאורך עונות שלמות להגיע איתה לחברות אמיתית (למרות שהם מנהלים יחסי חברות עם עליות ומורדות תכופים).

הסדרה נוצרה והופקה על ידי צ'אק לורי (שני גברים וחצי) וביל פראדי, בחברת האחים וורנר.


מומלצת בחום.