יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

הבשרים של זלמן


לעתים קרובות מציעים לי לקוחותי להשתמש בשירותיהם (הטובים)


לקראת החג החלטתי לקנות מחנות הבשרים של זלמן סטייקים לטובת אירוח משפחת


המקום נמצא בשד' ירושלים 20 ביפו.
חנייה היא הבעיה העיקרית והיחידה שם.

הסטייקים שלקחתי היו מורכבים בחלקם מנתחי סינטה וחלקם אנטריקוטים.
מעבר לכך שמדובר בסטייקים נדיבים במיוחד מבחינת גודלם ועוביים - הם היו מיושנים וצבעם האדום הכהה העיד על איכותם הגבוהה.

כמובן שלא יצאתי משם ללא הדרכה מדויקת (גם של משה וגם של מוטי) איך לעשות אותם:
1. ללא שום תבלין כזה או אחר - למעט מלח פלפל
2. להפשיר את הסטייקים מראש (בגלל החג נאלצנו להקפיא אותם ליומיים).
3. לאחר שמתחילים להצטבר על הסטייקים טיפות דם- להפוך אותם לצד השני לדקה או שתיים לא יותר.
4. והכי חשוב- לא להטריד את מנוחתם על הגריל. (ובמילים אחרות לא להפוך אותם הלוך ושוב - זה לא יעזור להם ממילא....)

בקיצור התוצאות היו מעולות.
הכל נגמר בתוך דקות.
אבל ככה זה- כשאתה לא מתפשר על האיכות- התוצאות מצביעות בשיניים...

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

שוקולדבש - משק לין

כמו שכתבתי בפוסט הראשון- אני אבקר לפי טעמי האישי כל מה שיראה לי לנכון.

והנה הזדמנות לבקר מוצר שנראה לי על פניו מבטיח מאוד -שוקולדבש של משק לין.

בטעימה עיוורת - זה לא שממש עצמתי את העיניים אבל הכנסתי לפה כפית גדושה של השוקולדבש- ועצמתי את העיניים.
בטעימה הרגשתי גם את חמאת הבוטנים וגם את הטחינה.

שום שוקולד ושם בטיח.
מעניין מי אמר להם שזה דומה לשוקולד.
ובכלל, ממרח החרובים שמתיימר להחליף- מבחינה טבעית את השוקולד- מי בכלל מצליח לטעום בו שוקולד???

אני הייתי מציע למשק ליק לערבב שוקולד אמיתי ואיכותי עם דבש- זה יהיה גם יותר בריא וגם יותר טעים.

ואני מציע לכל הטמבלים שמערבבים משהו ומציעים אותו למכירה- קודם כל לבדוק את מה שהם מוכרים - בהשוואה למוצר האיכותי.
כל אדם נורמלי שיטעם שוקולד מעורבב עם דבש - יוכל להגיד לכם שהשוקולדבש בכלל לא מתקרב למוצר המקורי.

ועוד נקודה:
כשכותבים על משהו מעדנים טבעיים- למה מתכוונים???- לזה שאת הטחינה לא עיבדו? לא הצלחתי לטעום שום גרגר שומשום במוצר - ולכן הטחינה כנראה עברה עיבוד מסויים.
אותו כנ"ל לגבי חמאת הבוטנים.
ואני לא מדבר על החרובים....

בשורה התחתונה- לא טבעי ולא נעליים.

סיכום- מוצר סתמי ללא טעם וללא תוחלת.

יום ראשון, 13 בספטמבר 2009

הבוחשות בקדירה- קיבוץ אייל

אתמול, בשבת אחרי הצהרים- או יותר נכון בין הערביים, נשלחתי בדין התנועה לקיבוץ אייל.
האירוע - אין לי מושג.
אבל נאמר לי שיהיה אוכל טוב ויינות טובים.
אמרו - נסענו.

מה היה?
אז ככה:
1. הבוחשות בקדירה
2. יינות של יקב ססלוב
3. יינות של יקב
4. לחמים המיוצרים על ידי מישהי- אני אברר מה שמה.

טוב,
את יקבי ססלוב- לא צריך להזכיר- אני טעמתי את הגוורצטרמינר ולמעט העלות הגבוהה של הטעימה הזו (25 ש"ח +כוס) אין תלונות.
יין מצויין- אבל ססלוב לא צריכים אותי כדי לקדם לעצמם את המכירות.

ברשותכם אתרכז בדבר שלשמו התכנסתי שם- הבוחשות בקדירה.
מדובר ב2-3 בחורות צעירות ונחמדות מאוד המכינות אוכל- שלא נתקלים בו בכל מקום.



עכשו צריך לתת הקדמה:
במדינת ישראל כשמדברים על פאסט פוד- אוכל מהיר ישר קופצת לעין הM של מקדונלדס, מיד אחר כך נזכרים בפלאפל שווארמה ואם ממש מתאמצים אז נזכרים גם בבורגר ראנץ.
במדינות אחרות המבחר הזה שונה לחלוטין.
בניו יורק האוכל הסיני והאסייתי - נפוץ כמעט כמו המקדונלדס....
אלא מה?
האוכל הסיני נחשב למזון נחות רק בגלל המחיר.
אוכל סיני מבושל או יותר נכון מוקפץ מספר שניות על אש מאוד גבוהה- ולכן הוא שומר על הערכים התזונתיים שלו- כלומר מדובר באוכל בריא מאוד.
ואם מדובר באוכל מדוכן ברחוב- הוא בדרך כלל  יהיה גם מאוד זול.

בטיול שערכתי לפני מספר שנים במזרח- זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד ברורה:
בתחנות  העצירה של האוטובוסים היו דוכנים שברגע שהאוטובוס עצר  - הדליקו את האש של הווק.
ברגע שהאוטובוס עזבֹ - סגרו את הברז של הגז.
מיותר לציין שהאוכל היה כמובן זול מאוד.



הבעיה של האוכל הזה במקומותינו היא העלות.
הבנות של "הבוחשות בקדירה"  (טליה תדהר-צפרוני וענת הרנוי) סיפקו מזון טעים, טרי, ומפתיע מבחינת המחירים הזולים במיוחד:
התפריט: ספריבס, נקניקיות, כנפיים או שרימפס בתוספת ציפס (שהיה קצת פחות מוצלח בגלל שימוש בכלים רבים מידי - עד להגשה עצמה או מה שנקרא היום "צילחות"...)
אני טעמתי את הספריבס  (2 מנות שונות) שהיה מצוין: עסיסי, נימוח וטפטף לי על החולצה.... (אשתי טוענת שזו ההוכחה האולטימטיבית לכך שנהנתי....)
הנקניקיות הוכנו על הפלאנצ'ה והיו מצוינות- אין לי ואף פעם לא היו לי טענות למזרע ולספקי הבשר שלהם.
פוקאצה שהוכנה והוגשה "על יד" הייתה טובה מאוד, אוורירית ומטובלת ביד מנוסה בשמן זית איכותי.

וזה מחזיר אותי לשאלה:
למה (לכל הרוחות והשדים) אפשר למכור (-ואני מאמין שגם להרוויח) מנת ספייריבס בתוספת פחמימה טובה  ביותר מ 20 שקלים????
בשאר המסעדות ומקומות המוכרים אוכל ברחבי המדינה- המנה הזו לא מתחילה בפחות מ60 שקלים. למה???? מה ההבדל????



הנה דוגמה למנה טעימה, איכותית ומשביעה ב 20 ש"ח.

ועכשו שיבואו כל דוכני הפלאפל ויסבירו לי איך מנת הפלאפל שלהם עולה 15/17 שקלים??? הרי פלאפל לא מכיל לא בשר ולא גבינה!!!
אני מכיר את החשבון שכולם עושים: שליש עלות המנה, שליש הוצאות קבועות, ושליש רווח.
אבל בחייאת??? בשר הרבה יותר יקר. אז איך זה עולה כמעט אותו דבר?
תשובה בסגנון של: זו "חזירות" תעליב את החזירים שמהם יצאו הספריבס והנקניקיות....

בדוכן נוסף של המבשלות בקדירה טעמנו גם מהויניגרט הדרים שהיה בעל גוף ונוכחות רבה, ויניגרט פרות יער - שהיה עדין ומצוין, וגם את ריבת הבצל ותאנים (שאין לנו ספק שתהיה מצוינת עם פאטה כבד כפרי).

מאפיין נוסף של תרבות "החזירות הקפיטליסטית" היא ההסתמכות על התחלופה של העוברים ושבים - ככה שאם הם (החזירים הקפיטליסטים) מוכרים חרא של אוכל- במובן המסריח של המילים, זה לא כל כך מעניין אותם- ממילא אותם עוברים ושבים לא יחזרו לדוכן שלהם.
ה"מבשלות בקדירה" מצליחות ומוכיחות שכן אפשר לעשות את זה אחרת- מצד אחד להכין אוכל טעים (במיוחד)- ומצד שני למכור אותו במחיר השווה לכל נפש.

אהבתי.

שלום עולם - ופתיחה

שלום עולם

טוב, אחרי ההקדמה הלא מקורית והנדושה הגיע הזמן להגיד מה מי ומו.
אני - גבר כבן 40+ (לכל אחד יש פלוס לא?)

נשוי לאשה מדהימה - שלקח לי הרבה מאוד שנים לבור אותה מהמוץ....

אבא ליד מקסים שעוד ימרר לי את החיים הרבה מאוד זמן....


הבלוג הזה יכול ביקורות על כל מה שהחיים יזמנו לי.

אני לא אתרכז בפוליטיקה או בדברים שברומו של עולם אלא בדברים שברומו של אדם.

ובמילים אחרות- ממה שאני אהנה לאכול, לשתות, לקרוא, לראות לשמוע.

אני חייב לציין שלא כל האירועים הללו שבהם אשתתף- הם אירועים ציבוריים- למרות שרובם - כן כאלה, אבל בכל אופן מי שירצה בכל זאת ויתאמץ- אני מאמין שיוכל להגיע לאירועים הללו.

טוב אחרי ההקדמה הקצרה הזו- קדימה לעבודה.