יום ראשון, 30 ביוני 2013

ביקורת מופע מחול: קדמה

זוכרים את הסרט סיפור פשוט?
אלווין סטרייט בן השבעים ושלוש חי עם בתו הגבולית, בעיירה נידחת שבאייוואה. 
כאשר מגיעה לאוזניו השמועה שאחיו, לייל, קיבל שבץ מחליט אלווין למחול על כבודו ולצאת אל אחיו שגר בוויסקונסין למרות שאין לו רשיון נהיגה בתוקף.
הוא עושה את זה על ידי נסיעה על מכונת כיסוח דשא , שעברה כמה התאמות מתחייבות  מעצם הקושי בלעבור בכמה מדינות בארה"ב.

במהלך המסע הזה הוא נתקל בכל מיני דמויות שונות ומשונות.
סוג של פנים שונים של ארה"ב.

זו המהות של המופע הזה.
שירים, מקראות, קולות וחוויות ממערב, ודרום המזרח התיכון:
שירים בלקנים, פלמנקו, ריקודי בטן מסוגים שונים (מצרי וקלאסי), וכמובן שאת הכל עוטף החיבור של ביצועים ישראלים ופרשנויות מקומיות.

אני חייב לציין שכשקיבלתי את ההזמנות למופע הייתי די סקפטי.
אני לא חובב של מופעים מהסוג הזה- אבל כל זה התפוגג כשהמופע החל.
הוירטואזיות של הרקדניות בשילוב השירים של דין דין אביב ויעל הורביץ שינו את דעתי על כך.

אני חייב לציין שאני לא כל כך התחברתי לריקודי הבטן - שאני מבין שהיו חשובים לצד הנשי במופע- ואשתי ציינה (כאחת שראתה הרבה מאוד ריקודי בטן בילדותה בסרטים הערבים של ימי שישי), שמדובר בסגנונות שונים שבוצעו בצורה יפה מאוד, ושהרקדניות היו מצויינות.

מבחינתי היו למופע מספר פיקים - שחלקם היו לא מוכרים לי וחלקם כן:
העיבוד של יעל הורביץ ושל דין דין אביב לשחרחורת (שיר עתיק מלדינו) ממש התלבש בול על המופע הזה שכולל השפעות ספרדיות ומרוקאיות ובכלל של האגן המערבי של הים התיכון.

רקדניות הפלמנקו היו ברמה טובה - כשחלקן היו ממש וירטואוזיות.
גם ראו עליהן שהן מאוד אוהבות את הריקוד, וגם כשהסתיים הריקוד - הן לא נחו לרגע.

בהרכב המוזיקלי היו כ10 נגנים שהיו מצויינים.

בקיצור - מומלץ.

נ.ב.
הערה לקוראת דין דין אביב:
התלבושת שלך עושה לך עוול.
את לא נראית בה במיטבך.

הנה כמה תמונות שצילמתי מתוך המופע:










כאמור: מומלץ בחום

יום חמישי, 27 ביוני 2013

ביקורת מסעדה: הום מייד - שכונת מונטיפיורי ת"א

הגעתי לפגישה באיזור עם לקוח פוטנציאלי.
כשהגיעה שעת הצהרים - הוא הציע לי ללכת לאכול שם.
הוא הסביר לי שהאוכל שם פשוט בריא הרבה יותר מכל דוכן פלאפל (גי'נה) או מאפייה שתהיה שם באיזור.

הלכנו.
המסעדה מעוצבת כמסעדה ביתית - עם סירים על האש.
באתר של המסעדה יש התפלפלות על מה זה אוכל ביתי.
הםא צרפתי שמגיע למסעדה צרפתית יתייחס אליה כאל אוכל ביתי? האם זה נכון לגבי איטלקי? האם הוא מתייחס לפיצה כאל אוכל ביתי?
שאלה טובה שאפשר "להגג" עליה ללא סוף.

למנות ראשונות יש מבחר מוגבל של
הזמנתי נתחי חזה עוף ברוטב חרדל - שהיה טעים אבל לא מבריק במיוחד- למרות שהיה אפשר ללכת עם זה יותר רחוק.
כתוספת לקחתי מג'דרה שהיתה בסדר.
הלקוח שלי לקח שוקי עוף עם אורז לבן.



באופן עקרוני אני מבין שהמסעדה הזו משקיעה באוכל בריא- אבל עם כל הכבוד לבריאות - זה עדיין צריך להיות גם טעים.
ופה היתה איזשהי התפשרות על הטעם.
אז נכון טרנד הבריאות הולך ומתפשט- אבל אם האוכל לא יהיה במקביל גם טעים- הוא לא יחזיק מעמד.
הארוחה עם סלטים שלא ממש השתגעתי עליה עלתה 49 שקלים.

להגיד שנפלתי מהכסא? לא. ממש לא.
אבל מדי פעם, לאכול אוכל בריא ללא חומרי שימור ואבקות מיותרות יכול להיות מגוון למדי.

home made - בית של אוכל.
הנציב 18, שכונת מונטיפיורי, ת"א
טלפון : 03-6248111

יום שני, 24 ביוני 2013

ביקורת מסעדה: אנגוס, דיר אל אסד

הגענו לשם לארוחה מהירה.
מדובר במתחם גדול מאוד בבעלות משפחת דבאח, (להנתי מדובר במשפחה דרוזית) שכולל כל מיני עסקים כשהמסעדה היא - לפחות לטעמי - גולת הכותרת.

הושיבו אותנו בשולחן שלטעמי היה קצת פשוט מדי למה שהמסעדה מתיימרת להיות (מסעדת בשרים איכותית, וחבל כיון שיש למסעדה הזו הרבה מה להציע בחלק של האוכל ודווקא שולחנות פשוטים וסידור שולחן קצת "פושטי" מקלקל את האווירה).

חשוב לציין שהאוכלוסיה במסעדה מאוד מגוונת: יהודים וערבים מכל המגזרים והשכבות - מה שמעיד על איך צריך להיות פה כשיהיה שלום באיזור.


למנות ראשונות הזמנו:
1. חומוס גרגרים  - שהיה לא פחות ממצויין (20 שקלים).
2. סינטה צרובה על הגריל - טובה מאוד. חומה מבחוץ וורודה מבפנים. (7 שקלים)
3. כרובית אפויה - ששחתה בטחינה- מנה ערבית מצויינת (22 שקלים), אם כי התמחור קצת גבוה לטעמי למנה שאין בה בשר או תחכום משמעותי.
4. חציל ציידים בעשבי תיבול בשר קצוץ וטחינה - שהתגלה כחציל בטחינה עם בשר טחון עליו.(7 שקלים)
5. מעדן פטריות חמות - שלמרות שאני מת על פטריות- לא היה "כזה" מעדן. היה בסדר ותו לא (22 שקלים).
6. קבבונים שמנמנים עם סלסה ג’עלוק וטחינה - שהיו נחמדים מאוד (29 שקלים).
7. סלט ירקות טרי (25 שקלים), שהיה טרי וטוב.




אחרי שקיבלנו את כל המנות הללו - שהיו הרבה יותר מסתם מנות גדולות ביטלנו את אחת המנות העיקריות ונשארנו עם שווארמה עגל (44 שקלים) שהיתה מצויינת: עסיסית, קריספית בחוץ ועסיסית בפנים.

בנוסף קיבלנו פיתות עירקיות שהיו טריות חמות וקיבלו שומשום וקצח- ששיפר משמעותית את טעמן.

לשתיה לקחנו בירה שחורה (10 שקלים).
ולקינוח סיימנו עם מלבי (15 שקלים).

מסקנות:
1. הארוחה עלתה 231 שקלים לפני טיפ.
2. המסעדה הזו שאני לא יודע כמה היא מוכרת במגזר היהודי מפוספסת מאוד.
המנות הראשונות שלה מצויינות, ובתמחור סביר לחלוטין (באופן כללי), והעובדה שהצלחנו לסבוא עוד לפני שהגיעו המנות העקריות רק מצביעה על כך שהיא מסתמנת כעיסקה מצויינת.
מנת שווארמה בצלחת שעולה 44 שקלים מהווה גם מנה מאוד מרכזית במסעדה הזו (ביציאה גיליתי שיש מתחם שמיועד לסועדים שאוכלים שווארמה בפיתה או בלאפה), והתמחור שלה הופך אותה למנה המומלצת בארוחה במסעדה הזו.
3.הדבר היחידי שהפריע לי בכניסה למסעדה הוא הצבת מקרר בשר שקוף של הבשרים שמוכנים למי שרוצה לאכול נתחים שונים.
אין לי ספק שהבשרים מיושנים כמו שצריך- אבל אני חושב שלא צריך להציב אותם לפני הסועדים בכניסה למסעדה.
4. הכניסה למסעדה: אמנם יש למסעדה מתחם חנייה לא קטן, אבל כדי להכנס למסעדה צריך לעבור דרך חתחתים לא קצרה.
במיוחד אם אתה על קביים.
5. המלצה: מסעדה וארוחה שמהווה אופציה מצויינת למי שמגיע לאיזור כרמיאל.

יום שבת, 22 ביוני 2013

ביקורת מסעדה: דוריס קצבים ראש פינה

נסענו לצימר בצפון. (תמר על ההר במושב שפר - פוסט ביקורת בהמשך)
כחלק מהשירות בחבילה, הזמינה לנו בעלת הצימר שולחן בדוריס קצבים.
הדרישה שלי היתה - מסעדת בשר.
מסעדה שההתמחות שלה היא בשר.
לא איטלקית ולא קשקושים - בשר כמו שבשר צריך להיות.
בעבר נסענו לצימר לא רחוק מזה שהיינו בו (במושב דלתון) ונסענו לרמת הגולן- לקצרין לאכול במיטוס.
החוויה שם לא היתה משהו בלשון המעטה.
יש בכלל טרנד של מסעדנים ברמת הגולן למצב את עצמם כחוואים שמגדלים בקר ויודעים "הכי טוב"  מה לעשות ואיך לעשות אותו.
אני בכלל לא משוכנע שזה נכון, אני חושב שיש הרבה מסעדנים במרכז שיודעים לטפל בבשר לא פחות טוב מהם או לא יותר טוב.
אני מנסה לגרד בפדחתי הקרחת ולחשוב אם מדובר בקצב שיודע לבחור את הבקר הנכון כמו מוטי ומשה מהבשרים של זלמן - שבעבר הזלתי ריר רק מלחשוב על כל המוצרים שקניתי שם, ורק המחיר הגבוה לכיסי מנע ממני לרכוש שם בכל שבוע מוצרי בשר, או מסעדות רומניות שמגישות בשרים שהגרילרים שלהם עשו קסמים בנתחי הבשר.
בקיצור לא ברור לי מה המוקד של יצירת הנתח המושלם - כנראה כמו בכל מקום - איפשהו באמצע.

בכל מקרה הגענו בשעה שבע (+-) לדוריס קצבים.
קדם לכך רצף לא ברור של טלפונים מהמסעדה שרצה לברר שאכן נגיע - ובזמן.
הרצף הזה היה על ציר ה"אפשר להבין שהם דואגים שנגיע" עד לנקודה של הטרדה ממש.
אני חושב שהתקשרו אלי אולי 5-6 פעמים.
כשאני מגיע לצימר בצפון להנות- לא ברורה לי האובססיביות הזו.
נגיע - אל תדאגו. 
והגענו.
למרות כל הטלפונים שקיבלנו (איזשהו חשש של בעלי המסעדה שלא נגיע בזמן או שלא יהיו מקומות- המסעדה היתה מלאה רק בחלקה הקטן, והתמלאה למחציתה- עד שעזבנו - ככה שהסטריה לא היתה במקומה...)

עיצוב המסעדה, די מתחיל לשעמם את מי שמגיע למסעדות בצפון: בכניסה יש תצוגת נתחי בשרים שונים שיושנו (לפחות על פי צבעם העמוק והסגול).

הושיבו אותנו בשולחן ל2 ליד החלון.
התאורה במסעדה די אפלולית - מה שאולי מתאים לצהרים אבל פחות (לפחות לטעמי) בערב- כשמחשיך.

לראשונה הזמנו פלטת מזטים זוגית (59 שקלים) שכללה: בסך הכל סלטים טעימים - גם אםלא ראינו שם שום דבר מפתיע: טחינה, כרובית, סלט גזר, קישואים מטוגנים, שמיניות של תירס, סלט חצילים,  וסלטים נוספים.
הכל הוגש על משתח עץ ארוך וכבד - בסך הכל היו 8 סלטים, שהיו בסדר גמור.
כל זה בא בתוספת פוקצה ומטבלים.

לעיקרית הזמנו מנת סטייק של פורטר האוס 650 גר' (219 שקלים) שמורכבת מצד אחד סינטה, צד שני אנטריקוט ובאמצע עצם.
האנטריקוט היה מצויין - לא פחות (במידת עשיה מדיום), הסינטה היה פחות.
אבל לעניין המחיר אני רוצה להתייחס.
משמעות של 219 שקלים למנה שכוללת 650 גר כשמתוכה 150 גר בערך זה עצם- אני חושב שזה קצת מופקע.
כי בחישוב פשוט מנת בשר במשקל של קילו מתומחרת ב438 שקלים (בניקוי העצם).
אני לא חושב שאכלתי בשום מקום בארץ בשר בתמחור שכזה.
ונניח שהיה מדובר באנטריקוט נטו- כי סינטה עם כל הרצון הטוב- היא ממש לא אנטריקוט - זה עדיין מאוד יקר.



בנוסף למנה העיקרית קיבלנו גם לביבות בצל שהיו משהו באמת לא מוגדר (ולטעמי גם די מיותר), ירקות שעלו על הגריל (עגבניות שרי) וחצאי תפוח אדמה מבושלים.

לשתיה הזמנתי כוס של יין: סנג'ובזה של רמת הגולן (35 שקלים)- שמבחינתי היה גולת הכותרת של הארוחה הזו.
יין עם גוף, ריח, ונוכחות מצויינת.
חבל שהבשר נגמר הרבה אחריו...
בנוסף שתינו גם לימונענע (12 שקלים) - ללא תלונות או תשבחות.
ובירה שחורה (9.5 שקלים).

לקינוח לקחנו קרם ברולה (39 שקלים)- שהיה טוב.

אז מה היה לנו שם?
מסעדת בשרים בסך הכל לא רעה בכלל למרות שיכול להיות לה מקצה שיפורים הן בתאורה, בנדנוד לאורחים, ועם תמחור גבוה מדי לדעתי.
אבל זה נובע בעיקר בגלל מהעובדה שהמיקום שלה (ראש פינה) מאפשר לקבל בכל שבוע לקוחות חדשים מהסגנון של מתארחים בצימרים שבאים פעם בכמה זמן ולא זוכרים מה היה בפעם הקודמת...


לסיכום והערות:
1. אם היו במסעדת דוריס קצבים משקיעים כטיפול באתר האינטרנט שלהם כמו שהם משקיעים בלוודא שהלקוחות שלהם מגיעים- כנראה שהאתר היה במצב טוב יותר ולא "תוקע" את המחשב שלי 3 פעמים ברציפות- מה שמעיד שהבעיה היא בהורדת תפריט הPDF שהם צרפו לאתר.
(ולא במחשב שלי... כמו שצפוי שהם יגידו...)
2. ראש פינה היא מרכז חשוב לתושבי מדינת תל אביב שמגיעים בכל סופשבוע לצפון כדי לנקות את הראש מהילדים והעבודה וטרדות היום יום.
3. ברור לי ואני מבין שמדובר במסעדה עם קצביה.
ובכל זאת אני מעדיף שלא לראות את מה שאני הולך לאכול ממש מיד בכניסה למסעדה.
בדיוק מהסיבה שאם יעמידו דיר/רפת בכניסה למסעדה- אני חושב שהרבה סועדים יחשבו היטב אם הם רוצים לאכול שם...
4. המלצה?
אני חושב שבפעם הבאה שאגיע לאיזור- אלך לבדוק מסעדה אחרת באיזור ראש פינה.
375 שקלים נראה לי קצת יותר מוגזם בהקשר של כל הדברים שמניתי לעייל..


יום ראשון, 9 ביוני 2013

ביקורת מסעדה: 2c עזריאלי ת"א

הגענו בצהרים לעזריאלי.
היינו בפגישות וסיימנו אותן בדיוק לאחרות צהרים.
קיבלנו המלצה על העיסקית ועלינו לקומה 48.

לא היו הרבה אנשים במסעדה וקיבלנו מקום מול הקריה - עם נוף עד לים.
היה אובך כבד ולכן ראינו רק את ת"א שלמרגלות המגדל - לא שזה רע- אבל ביום טוב היה אפשר לראות עוד יותר רחוק.



הדבר שבלט - לרעה - היו הכתמים על הכורסאות במסעדה.
כל 4 הכורסאות שביב השולחן היו מוכתמים בצורה דוחה של ממש- כזו שאולולי הרעב- היו גורמים לנו ללכת משם ולא לחזור לעולם.
באופן כללי אני חושב שלמרות העניין של האסטטיטקה בכורסאות ישיבה (נוחות מאוד לטעמי), האסטטיטקה של הכסאוחת חייבת לגבור על הנוחות.
מה שמביא אותי למחשובות נוגות על הקשר בין פרקטיות לבין אסטטיטקה.
אני חייב לציין עוד דבר מוזר ששמתי אליו לב די בתחילת הארוחה- הסכום היה איך להגיד את זה בצורה אינטליגנטית? אקלקטי.
בתחילת האורחה לא היה סכין או מזלג שדמה למשנהו או שהיה מאותה סידרה - ואני מדבר על שני סועדים בלבד....
אם היינו יתכן מאוד שהיינו רואים עוד כמה דגמים של הסכום במסעדה...

לקח למלצרים להפנים שהתיישבנו (המתנו כ10 דקות למלצר הראשון שהייחס לנפנופי הידים שלנו..)
במקביל להזמנה קיבלנו צלחת עם פוקצה מחוממת עד מוות במיקרו עם 3 מטבלים: טחינה (שאכלתי טובות ממנה, עגבניות מיובשות בשמן, ומיונז).
קיבלנו בהמשך

לראשונה הזמנתי סביצה סינטה שהיתה טובה אם כי קמצנית משהו.
היו בה 3 נתחי סינטה חתוכים דק - (אבל לא דק מדי לטעמי), וכיון שהמסעדה כשרה- היו עליהם שמן זית מלח גס וחומץ בלסמי.
בגדול המנה עשתה את העבודה- למרות שלא היה עליה מרכיב חשוב ומרכזי במנה מהסוג הזה- פרמזן.

לעיקרית לקחתי פרוסות חזה עוף על וקאצה כשבאמצע סלט עלים.
המנה היתה יפה מבחינת הגודל, ומשביעה, היא היתה קצת קשה לתפעול כיון שהפוקאצה היתה גבוהה יחסית ולבסף הסתדרתי איתה.
העוף היה מתחי עוף לא גדולים שהונחו על הפוקאצה עם רוטב לא מזוהה - הצלחתי להגיע אליו רק לאחר שאכלתי את הנתחי חזה עוף.
מנה "לא מדהימה", כזו שמאפיינת מסעדת שף - אבל בינונית עד סבירה לחלוטין.  


הארוחה כללה גם שתיה- לקחתי מיץ אשכוליות- אין מה להגיד עליו.

הארוחה לשני אנשים עלתה 138 שקלים לא כולל טיפ.
העיסקית כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתיה, במחיר המענה העיקרית.

סיכום
ארוחה: ככה. ציפיתי למשהו אחר. וקיבלתי מסעדה בינונית מינוס עם מחירים גבוהים מדי לתמורה.
כשאני בא למסעדה בעלת אפיון ומאפיינים כאלה  - הייתי מצפה לאוכל ברמה גבוהה הרבה יותר.
וכמו שזה נראה המסעדה מוכרת בעיקר נוף.
רק שנוף אפשר לקבל במחיר של 28 שקלים במצפה...
מנת עוף בכמעט 70 שקלים נראה לי מוגזם מדי.
בערב- זה בוודאי מוגזם עוד יותר.

על מנות הקינוח שכללו שוקוקוקו - כנראה מנה עם שוקולד ויתרנו- היו יותר מדי פחמימות (בצורת פוקאצות בארוחה הזו עבורי).

יום שלישי, 4 ביוני 2013

טעם וגבע - הקייטרינג ביתי

את אביגיל גבע- בעלת הקיטריג טעם וגבע אני מכיר כבר יותר משנה.
מצד שני, בחודשים האחרונים יוצא לי לטעום ולדגום את מעשי ידיה על בסיס שבועי.



לדוגמה:
אתמול טעמתי (או יותר נכון דגמתי- מבחינת משקלי הנוכחי אסור לי מעבר הזה) 
  • קרם חצילים מעולה שישב בתוך כוסית קטנה שמתוכה בצבץ לו מקל דק של מאפה- שבעזרתו הקרם נאכל (עם המקל).
    הקרם היה טרי, נימוח נקי משאריות קליפות (אני לא אוהב טבחים שמתעצלים לנקות את החצילים ומתרצים בכך את "הארומה של החציך השרוף"...).
  • גבינת שמנת עם סלמון מעושן- שהיתה מצויינת ועשירה בדג עצמו - אני לא אוהב "דגימות של סלמון בגבינות - כפי שהרבה אחרים נוהגים לעשות...(גם אם היתה מלוחה מעט מדי לטעמי האישי).
  • סלט ירקות טרי וקצוץ דק דק - שהיה מצויין.
  • מאפה שמרים מצופה בסומסום מצויין שהתלווה לסלטים.
  • פשטידת ירקות שורש שונים - שהיתה אוורירית במידה.
בקיצור- הכל היה טעים בריא וקל.

מומלץ בחום רב.

אביגיל גבע
המגן 7 א' הוד השרון
052-3985198