יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

ביקורת מסעדה: בורוכוב 88 רעננה

בורוכוב 88 רעננה היא מסעדה כשרה וניתן לראות זאת בעיקר לפי האוכלוסיה המגיעה לשם.
יש להםכשרות מהדרין של רבנות רעננה ומנהלים אותה שלושה גיסים נחמדים... (פגשתי אותם).

בקיצור התיישבנו לארוחה והוסבר לנו שארוחה עסקית כוללת מנה ראשונה ושתיה במחיר המנה העיקרית+12 שקלים.

לקחתי מרק עדשים חומות שהיה בסדר גמור.
המרק הכיל גם אטריות קמח שגרמו לו להיות ממלא ביותר. 

השותפה שלי לארוחה לקחה לה סלט ירוק שהתגלה כסלט עלים, עגבניות שרי ורוטב קל- אני חושב שזה היה סוג של ויניגרט.

לעיקרית לקחתי פוקצ'ינה חצילים (45 שקלים) שהתגלתה כפוקצה דקה ועגולה (כמו פיצה) ועליה הונחו חצילים וגבינת פיקורינו.
להפתעתי - חששתי מדובר בסוג של פיצה- הסתבר שהמנה היתה טעימה מאוד.


השותפה שלי לארוחה לקחה  פילה סלמון צלוי על תפוחי אדמה בתנור (79 שקלים) - שהגיעה והיתה מנה גדולה ויפה.
לטענת השותפה שלי- הדג היה מצויין.



לסיכום
האוכל היה בסדר גמור.
התמחור קצת גבוה מדי - עיסקית בצהרים של 91 שקלים (מנת הסלמון) נחשבת לגבוהה מדי גם בתל אביב ושם התחרות גבוהה הרבה יותר.

בקיצור- אם לוקחים את המנות הזולות יותר בתפריט- העיסקית משתלמת.

חניה- יש בסביבה

 מומלץ?
תלוי במנה. אבל בגדול לאוכלי כשר- מדובר במסעדה מצויינת עם תמחור שפוי יחסית.





יום שישי, 20 בדצמבר 2013

ביקורת מופע: הפרוייקט של עידן רייכל - קונצרט חורף, האנגר 11 נמל תל אביב

נתחיל בחלקים היותר מהנים:
1. אין ספק שמדובר באמן ישראלי אולי מהמקוריים ביותר שקמו לנו פה בארץ.
2. מדובר גם באיש צוות מופלא שלא מפסיק לפרגן ולתת לאחרים את מרכז הבמה, תוך שהוא נמצא לא רחוק משם.
3. ככותב וכיוצר מוזיקה מדובר בלי ספק באחד האמנים הישראלים היותר פוריים שיש לנו.
בטח על רקע כל שאר האמנים שפועלים פה (מסוגו של אביב גפן, למשל) ושהצליח לפצח את הטעם הישראלי האולטימטיבי שכולל קהלים מכל הגוונים שמחוברים לסגנונות שונים אבל כולם מאוד אוהבים את החומרים שלו.
4. ההופעה שכוללת את רייכל ועוד 12 מוזיקאים ומלווים שונים, יוצרים חגיגה אפריקאית וים תיכונית מפתיעה.
כיון שמדובר בקונצרט חורף, חשבתי שמדובר במשהו אינטימי של רייכל על הפסנתר ותו לא.
אז זהו שממש לא.
רייכל ושער הצוות שעלה לבמה נתנו חגיגה וחאפלה אפריקאית ממדינות שונות (אתיופיה, זנזיבר, סנגל, פורטוגל, מרוקו, ועוד)
5. הצוות שליווה את רייכל ובשלבים מסויים אף הוביל את המופע היה מצויין וכלל את כברה קסאי, אילן דמתי, ומאיה אברהם שכבר נמצאת בחודש התשיעי ולמרות זאת נתנה הופעה מרגשת.
6. לאחר ההופעה נמכרו חולצות ודיסקים בדוכן ליד היציאה.
המחיר של החולצות היה שווה לכל נפש: 20 שקלים לחולצה.
לא שמדובר בחולצות של "לקוסט"- אבל הנה דוגמה למחיר סביר ועממי שמשאיר טעם טוב.




החלקים הפחות מהנים:
1. עמידה בזמנים.
אם מזמינים את הקהל לשעה 19:30 למה מתחילים בשעה 21:30?
תזמין ישר לשעה שבה אתה רוצה להתחיל וזהו- ממילא מדובר בשעות לחוצות בתנועה- אז למה לגרום לעומס מיותר?
2. הישיבה בהאנגר 11 היתה על כסאות לא ממש נוחים.
בהתחשב בכך שההופעה ארכה יותר משעתיים - זה היה סוג של עינוי מסויים.
3. מחיר כרטיס של 240 שקלים הוא קצת מופקע.
אני מבין את הצורך של רייכל לעבוד פחות ולהרוויח יותר אבל יש הופעות לא פחות טובות בפחות מחצי המחיר.
ודווקא בגלל הזיהוי שלו כאמן כלל ישראלי זה בטוח מונע מקהלים רבים אחרים להגיע להופעות שלו.
4. רוב הקהל בא לראות את עידן רייכל שר את השירים היפים שלו.
בפועל החלק שלו היה פחות משליש.
שאר הזמן היה הופעה של הזמרים שליוו אותו כברה קסאי, אילן דמתי, מאיה אברהם, ועוד זמר אתיופי שאני לא מכיר אבל היה בעל נוכחות על הבמה.
גם השירים של רייכל היו קצרצרים.
מצד שני השירים ש"יובאו" ממדינות אפריקה היו ארוכים במיוחד...
ככה שזה היה החלק הרבה פחות נחמד בקונצרט הזה

מצד שלישי
לרייכל יש יכולת מדהימה לקחת משהו ממוחזר ללהפוך אותו למרגש, לדוגמה הדואט שניהל עם אילן דמתי שהוריו חרשים.
מצד שני הכנסת השירים החדשים שלו מהאלבום החדש- רבע לשש, גרמה לחלק לא קטן של ההופעה ליות מיוחדת משהו.

בקיצור- בכפוף לדברים הפחות נעימים- ההופעה היתה טובה מאוד.
מומלץ בחום.

 

יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

ביקורת פרסומת: רויאלטי שעונים

הרבה זמן לקח לי לשבת לכתוב את הביקורת הזו.
הפרסומת הזו: "...הוא קנה לי שעון בהנחה אז עכשיו אני אחזיר לו ואקנה שעון בהנחה..." הצליחה לעשות משהו שלא הרבה פרסומות אחרות הצליחו.
להמאיס אותה ואת הרשת הזו עלי.
וזה למה?
מדובר בדמויות של שתי פרחות שאם קנו להן מתנה בהנחה- הן רואות את זה כעלבון.
או משהו משפיל.
ואני תוהה - מה משפיל בקניית מוצר בהנחה?
מה לא בסדר בזה?

אני מבין שהכוונה הנסתרת מאחרוי הפרסומת היא שעכשיו יש הנחה- אבל הצגת המטומטמות הללו בריש גלי- מעצבנת אותי.
מעצבנת ומגעילה אותי כיון שבסופו של דבר הן בכל זאת מציגות סוג של תת תרבות (מגעילה ודוחה לטעמי שהאישי) שמעריצה מותגים ומשתעבדת למחירים מופקעים.

אני לא רואה שום סיבה להכנס לחנויות הרשת הזו, בטח ובטח בזמן שהם מעלים פרסומת דוחה מהסוג הזה.

באופן כללי אני חושב שחשוב להשתמש ברעיונות חדשים כשרוצים לפרסם מוצרים או מבצעים- אבל לא כשמעצימים תת תרבויות נחותות ועלובות.
השימוש בסלבריטים שונים לקדם את התת תרבות הזו- לא מוסיף להם או לפרסומות עצמן.


 

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

ביקורת מסעדה: מפגש הסטייק

מפגש הסטייק היא מסעדה עם וותק ארוך מאוד של מסעדנות ישראלית.
המסעדה עברה כמה וכמה מיקומים ונחתה בדרך מנחם בגין 37, תל אביב.

בעבר היא היתה פתוחה 24/7 מה שגרם לכל מיני אנשים לא כל כך נעימים לבוא לשם לסגור את הלילה שלהם.

ולכן כשהגעתי לשם לארוחה עיסקית - התלבטתי קשות בין מפגש הסטייק ומסעדת מי ומי.
מי ומי היתה כמעט ריקה. מפגש הסטייק היתה מאוכלסת בכל מיני אנשים- מבחוץ הכל נראה סביר.

החלטתי בשבריר של שניה ללכת על המפגש.
בדיעבד - זו היתה טעות.

בעבר כשישבתי במסעדה מיד הוגשו לנו סלטים ראשונים - עוד לפני שהזמנו משהו.
הפעם השתנתה הגישה.
סלטים בעלות של 23 שקלים לסועד.
במקומם קיבלנו ירקות מוחמצים - סבירים.
סלט עגבניות חריף- לא מטבוחה - סביר.
טחינה - טעימה.
ושני כדורי פלאפל טבולים בטחינה.

החלטנו ללכת על העיסקיות ב69 שקלים.

לקחתי שני שיפודי פרגיות- שהיו טובים אבל לא מעבר לזה בתוספת סלט ירקות.
הסלט היה טרי וטוב.

בנוסף קיבלנו לאפה - חמה.

הבעיה במסעדה לא היתה האוכל.
הוא דווקא היה סביר.
הבעיה היתה האווירה במסעדה.
למרות שהיא לא היתה מלאה - היא היתה רועשת בעיקר בשל הצוות עצמו.
ישב שם כנראה גם אחד מהבעלים או חבר של הבעלים וכל הצוות בא לשם להגיד שלום ולצחוק איתו ועם משפחתו.
זה היה באמת לא מהנה וחבל כיון שלא הצלחנו להנות מהארוחה עצמה.

בנוסף, השירותים במסעדה מעוצבים בצורה מודרנית מאוד, חבל רק שהם מלוכלכים כל כך...

חשוב להגיד שמדובר ביום ראשון בבוקר- לא בשבת בצהרים - רוב המסעדה היתה ריקה אבל הרעש וההמולה המיותרת- ממש קילקלה את כל העניין.

כבר באמצע הארוחה הצטערתי שלא נכנסנו למי ומי.
כשיצאנו החוצה ועברנו ליד מי ומי - וראינו שהיא ריקה לחלוטין- ממש הרגשנו מבואסים.