יום שני, 25 בינואר 2016

ביקורת מסעדה: בנדורה - שווראמה על גחלים

צריך להגיד את האמת על המסעדה הזו.
הפתעה.
בכל מסעדת שווארמה רגילה הסיח עומד ניצב בתוך מתקן גז שצורה את הסיח בצורה שווה מכל הכיוונים.
במסעדת בנדורה המצב שונה:
השיח שוכב אופקי מעל פחמים שצולים אותו.

תוצאת תמונה עבור בנדורה שווארמה

וזה קודם כל מפתיע מאוד- איך לא חשבו על זה קודם?

בכל אופן הזמנתי מנה של שווארמה עגל ופרגיות מעורבת בלאפה.
קיבלתי מנה יפה מבחינת כמות הבשר שהונח על הלאפה שהיתה טרייה בעצמה.

בטעם היה מצויין - לטעמי, הרבה יותר משווארמה שנצלית על גז כמו בשאר המקומות בארץ.
הסלטים היו טריים, חבל רק שבעניין השירות לא חושבים להציע ללקוחות לקחת את התוספות (חמוציםף וירקות מוחמצים, שהיתה בצד).

מבחינת נקיון נראה על פניו שהכל היה בסדר גמור והשירות למעט העניין שכתבתי עליו קודם היה מהיר ואיכותי.

סיכום:
עלות: לאפה 33 שקלים (סביר מאוד)
טעם: מצויין.
נקיון: סביר
שירות: סביר

יום שני, 18 בינואר 2016

ביקורת חוית קנייה: איקאה

רצינו לקנות כיסוי לספות.
בעבר קניתי מכיסוי כזה באיקאה והצעתי שמיסע לשם ונרכוש את הכיסויים שם- אולי יש שם עוד דברים מתאימים.

תוצאת תמונה עבור איקאה

צריך לזכור שהרעיון של איקאה פשוט אבל גאוני (כל הרעיונות הגאוניים הם כאלה):
אתה לוקח עגלה.
אתה מכניס לעגלה מוצרים שעולים בין 5-12 שקלים.
אתה עובד במסעדה שלהם ומגלה שבסופו של דבר זה עלה לך 50 שקלים לראש כולל לארוחת ילדים...
אתה מגיע לקופה ומגלה שיש לך מוצרים (שאת רובם אתה בכלל לא היית צריך) בסכום כולל של 2500 שקלים...

גאוני לא?
בנוסף מחייבים אותך על השקיות בשקל לשקית שנקרעה עד שהגעתי לדלת...
(יש לי שאלה לגאונים של איקאה: כל המוצרים/רהיטים שלכם שנמצאים בקרטונים. למה אתם לא מחייבים על השקיות של הברגים? חלק מהמוצרים עטופים בשרינקים-  ניילונים שעליהם משום מה לא מחייבים את הקונים...)

למתיו ברונפמן ולאיקאה ישראל שבבעלותו יש מכרה זהב.
הם צריכים רק להיזהר שהשתן לא יעלה לה לראש.


יום שני, 11 בינואר 2016

ביקורת הופעה: חוה אלברשטיין

היינו בהופעה של חוה.
זה לבד דורש הסבר כי בכל הפעמים שניסיתי להשיג כרטיסים למופע של אלברשטיין היו ממש סיוט...
החל ממרץ 2015 (כן כן 2015) ניסיתי להשיג כרטיסים להופעה של אלברשטיין אבל קודם כל אין לה הרבה הופעות, וכשכבר יש- הכרטיסים נחטפים במהירות שכזו שזה פשוט בלתי אפשרי להגיע להופעה.
אלא מה?
בחודש ספטמבר או אוקטובר (עבר כל כך הרבה זמן) - הצלחתי להגיע לגביע הקדוש:
כנראה (אני אומר בזהירות) שהגעתי לאתר מכירת הכרטיסים דקות ספורות לאחר שהעלו את הופעה של 8.01.2016...
אז קודם כל קבעתי את המיקום שלנו ממש מקדימה וממש באמצע- סוג של מדלית זהב על ההתמדה והנחישות...

תוצאת תמונה עבור חוה אלברשטיין בהופעה

בקיצור המיקום שלנו הובטח.
המחיר 150 שקלים- הרבה יותר מסביר.

אלא מה?
הגברת כבר הגיעה לגיל של סביבות 70...
3 חודשים זה הרבה זמן...

בשעה טובה ומוצלחת הגענו לתאריך המיועד ונסענו להופעה המדוברת.
אני חייב לציין פה שזוגתי החוקית אוהבת אותה הרבה הרבה יותר ממני. ובכל זאת כדי שהיא תהנה קניתי את הכרטיסים ורדפתי אחריהם בהתמדה...

חוה אלברשטיין היא סוג של מוסד.
נראה כאילו היא היתה פה תמיד ומעולם לא זזה לשום מקום.
אפילו הדואט שלה עם שלומי שבן (שיר מעולה שלמרות מצויינותו- לא היה בהופעה...) ברמה מסויימת ממשיך את הקו לה לשיר שירי משוררים ושירים שהם יחסית מורכבים לעומת שירי הפופ הקליליים שרוב הזמרים מעדיפים לשיר ולא להסתבך במלודיות או טקסטים מורכבים.

הקול של חווה נשאר כשהיה והיא מפליאה להשתמש בו ולעלות לאוקטבות גבוהות ולרדת באותה מהירות על פי כשרון השירה שלה.

אני לא רוצה להכנס לטקסטים של השירים שחלקם נוטים פוליטית לכיוונים שאני לא ממש מחבב.
ולטעמי בימים אלה שהשמאל מסית ומדיח נגד ראש הממשלה וחברי הכנסת של הימין - שיר "כמו חד גדיא" הוא מסוג השירים המסריחים ביותר שיש.
קודם כל המקור של השיר קשור להגדה של פסח.
לקחת את השיר ולהפוך אותו לכאילו רלוונטי למציאות תוך כדי הפרכתו המוחלטת?
אפשר לחשוב שהיחס של כמות הרציחות של הפלסטינים זהה לכמות הרצח של יהודים...
למרות שחוה אלברשטיין חיה פה בישראל היא מבלבלת בין הצדדים.
וברור שהיא לא כתבה אותו עבור המגזר הפלסטיני הרצחני אלא עבורנו - כאילו שיש לנו מה לעשות עם זה

בנוסף, הכנסת 3 שירי האידיש שלה היתה מיותרת לטעמי.
בעיקר בשל העובדה, שהקהל, למרות שנראה "אשכנזי למופת", היה יותר ישראלי מאשר מחובר לאידיש או לשפות גלותיות אחרות...

באופן אישי מאוד אהבתי את העיבודים של עובד אפרת לשירים הישנים של חווה כגון: חירותי, פרח בר, כל שעה נשיקה, מי האיש, מצד שני אני חייב להודות שלא הכרתי את השירים מהאלבום החדש אבל מזמרת שיש לה כל כך הרבה אלבומים אי אפשר לצפות להכיר את כל השירים שלה- לא הישנים שהזמן רק עשה להם טוב, מול החדשים שעדיין לא שקעו...

הופיעו לידה: ערן וייץ ועובד אפרת על גיטרות ואבי אגבבה בכלי הקשה שונים חלקם אפריקאים שהוסיפו נופך חדש לשירים הישנים ו3 היו נהדרים.

סיכום: הייתי רוצה לשמוע עוד שירים ישנים.
מדובר בזמרת בקנה מידה בינלאומי וחבל שהיא לא פרצה יותר לעולם כי היא היתה ונשארה מיוחדת ומוכשרת בצורה בלתי רגילה.

מומלץ למי שאוהב את השירים שלה.