יום חמישי, 10 בדצמבר 2009

C & A


חנות הכלבו האירופית מציעה מבחר גדול מאוד של בגדים.
אני הייתי באלו שבפאריז.

בניגוד לרשתות אחרות- כמות המוצרים שם גדולה מאוד.
בניגול הפוך לרשתות אחרות- הסדר שם לא משהו.

המחירים - במגוון רחב של זול עד בינוני.

לדוגמה:
מכנסי גברים- בין 16-69 אירו.
מכנסי נשים  - אותו דבר.
גופיות 2 ב10 אירו.

כובעי בארט (למבוגרים שבין הקוראים) 10-24 אירו.

בקיצור - זה עוד לפני הסיילים שאחרי הכריסמס...

מומלץ בחום

יום רביעי, 9 בדצמבר 2009

אל על


הקדמה קצרה:
יש לי נסיון רע ומר עם אל על.

נסיעות קודמות רק גרמו לי להמנע מלנסוע איתם.
וזה כולל רשימה ארוכה של אוכל לא טעים, אי עמידה בזמנים, בידוק מעיק ומציק במיוחד, מושבים צפופים- בקיצור מה לא.

אז מה קרה עכשו?
השירות היה משתדל יותר.



במה זה התבטא?
1. יציאה לפני הזמן.
2. למרות שהטיסה (לפריז) היתה מפוצצת- הם המשיכו לחייך כאילו מדובר בטיסה של חצי שעה בלבד.
3. אני לא יודע אם האוכל עבר שינוי כלשהו אבל הוא היה סביר. לא מדהים אבל סביר.
4. למי שתהה- הכסאות נשארו אותו דבר- לא נוחים.

בשורה התחתונה.
הדיילים והדיילות עשו את ההבדל.
כמה פשוט כמה נכון ואמיתי.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

ישרוטל ים המלח

בעבר, (או יותר נכון בילדותי) ים המלח התקשר לי ישירות עם "דודים מבוגרים\זקנים" שבאו מחו"ל וההורים לקחו אותם לים המלח כחלק מהחבילה הסטנדרטית של: הכותל המערבי\ירושלים העתיקה, מצדה, טבריה והכנרת, אילת, ויד ושם.

כשמדובר באוכלוסיה ישראלית- ים המלח התקשר ישירות למחלות עור קשות בסגנון של פסוריאזיס.

ובקיצור- במשך הרבה מאוד שנים - ים המלח - לא ממש עניין אותי.
ולכן כשקיבלנו סופשבוע מהעבודה (של בת הזוג החוקית-) הייתי אמביוולנטי, אבל למרות הכל, החלטתי לנסות ולהתרשם במה מדובר: מלון ישרוטל ים המלח.


(גילוי נאות- שודרגנו לחבילה העסקית.)

הגענו ביום חמישי בצהריים- החדרים היו מוכנים.
החדר סביר למדי, וכלל כמובן חלוקים, ונעלי בית.

הקבוצה שעימה התארחנו שוכנה כולה בקומה ה8 מתוך 9.
חשוב לציין שלנוף יש משמעות מאוד גדולה בחוויה של בית מלון בים המלח.
הנוף עוצר הנשימה של הרי מואב ממול- גם בזריחה, וגם בשקיעה כשההרים משתקפים בתוך ים המלח- שווים לבד את המחיר החבילה.

החבילה העסקית כוללת שירות מלא בטרקלין העסקים - "מואב" הכולל אוכל קל (סלטים, גבינות, עוגות, שתיה חמה וקלה ופיצוחים) ומתחלף לאורך שעות היום והערב.

החבילה שקיבלנו כללה חצי פנסיון, ובתוספת האוכל שאכלנו בטרקלין העסקים הפכו את החבילה בעצם ל"הכל כלול".

אוכל ומטבח
:
הארוחות היו מצויינות למרות שהיתה לנו הרגשה מסויימת שחלק מהסלטים היו וותיקים יותר, וגבינת רוקפור באחת הארוחות כללה עובש "שלא מן המניין".
מצד שני מנות אחרות כגון עופיון ממולא באורז כבד ופטריות היתה לא פחות ממצויינת.
חלק מהקינוחים היו טובים יותר וחלקם פחות (בגלל מגבלות הכשרות) אבל המטבח היה בסך הכל מצויין.

הטיפולים:
על פי חוות דעתם של רוב שותפינו לחבילה- היו טובים מאוד.לטעמנו - 300 ש"ח למסאז' רקמות עמוק- הוא קצת גבוה מדי - אבל בסך הכל היה סביר מאוד.

נקיון ותחזוקה:
המלון עצמו נקי מאוד ומורגשת עבודה טובה ומקצועית של החדרניות, הקבלה, וצוות האוכל והמשקאות.

מתקנים:
למלון בריכה פרטית, ובריכות מחוממות עם מים מ-ים המלח.
בנוסף לג'קוזי גדול המיועד ל 6-8 אנשים בו זמנית.
הספא - מעוצב בסגנון רומאי, נקי ומסודר וכלל מיטות שיזוף ומנוחה רבות, כשהצוות מסתובב כל הזמן ומוודא שמגבות שהושארו על ידי מתרחצים וסיימו את שהותם בבריכות - יפונו במהירות לטובת מתרחצים אחרים.
במלון קיים ג'ים - אבל אנחנו היינו עסוקים בטבילות....

בילויים נוספים:
בערבי חמישי ושישי היו הופעות של אמנים לא מוכרים אבל טובים- לא כולם באותה רמה אבל בסך הכל - כשיודעים מה האלטרנטיבה של ים המלח...
ובמילים פשוטות: כלום.
למעט מועדון-פאב הסולאריום אין שום דבר לעשות בים המלח אחרי השעה 20:00...

חנות המלון:
מאוד הפתיע אותי עניין המחירים במלון. המחירים היו כמעט זהים למחירי החנויות בחוץ.
לא שיש הרבה מרכזי קניות בים המלח - אבל צריך לציין את המועצה המקומית הדואגת להשאיר את החנויות פתוחות בשבת, מה שמאפשר לבצע שופינג בשעות היום.

סיכום ביניים טכני:
מחיר של 3 ימים בחבילה העסקית כ5,700 ש"ח.

בעד: הנוף עוצר הנשימה, הטיפולים בספא, האוכל, השירות
נגד: החבילה לא מתאימה למשפחות עם ילדים, המחיר (בהשוואה לאלטרנטיבות אחרות).  

סיכום סופי:
האם שווה: מאוד.
האם מומלץ: בוודאי.

יום שלישי, 10 בנובמבר 2009

פאפאגיו - מסעדת בשרים ברזילאית


נסענו אני והאשה החוקית לארוחה חגיגית - באמצע השבוע.
התקשרתי מראש -והזמנתי מקום.
זו היתה הטעות הראשונה.
המקום ריק כמעט לגמרי.

התיישבנו.
הזמנו ארוחה ברזילאית- כזו שאוכלים עד שמתפוצצים.
גילוי נאות - לפני כמה שנים הגעתי לשם והרגשתי שהגעתי למקור החוכמה.
בעלי המסעדה הצליחו לפצח את הישראליות האמיתית ובמיטבה.
נותנים לך לאכול עד שתגיד בסטה - די.

והכי חשוב- מדובר בבשר על האש. ממש התמהיל האולטימטיבי ולב ליבו של הקונצנזוס הישראלי.

אלא מה?
שבפעם הקודמת- כבר תכננתי איך אני מחכה רק לבשר ואוכל ממנו ורק ממנו בלי סוף.
אבל לא תכננתי את הקונספט שבו נוקטים בעלי המסעדה:
הם מגישים סלטים (לא רעים), לחם טרי (וחם), ותוספות (מיותרות לטעמי)- אורז ברוטב שעועית- עוד לפני הבשר.
בהכירם את קהל מרעיתם- הם מלעיטים אותו בשטויות - וכשמגיע תור הבשר- הקהל כבר חצי שבע- מה שלא יגרום לו לאכול יותר מדי בשר.
על פניו מדובר בעסקה לא רעה לכל הצדדים.
אלא שיש פה אליה וקוץ בה - איכות הבשרים.
(אגב - חבל שלא הגישו אליה....)

לא נלאה אתכם ביותר מדי שטויות- הבשר היה למעט שני נתחים- בינוני ומטה.
למעט נתח האנטריקוט - שגם ממנו אתה לא מקבל נתחים יפים אלא פרוסות פרוסות - (ואולי גם אפשר להחשיב את נתח הסינטה הראשון שקיבלנו- שהיה צמיגי משהו) כל השאר היה באמת מיותר:
חזה עוף בטיבול חמאת בוטנים - שהיה בזבוז זמן משווע- וגם מקום בבטן....
קבב - סביר ותו לא.
נקיניקית צוריסוס -קטנה מדי.
שפונדרה  - שבכלל לא ציפיתי לקבל שם - הלו??? מסעדת בשרים???? אסאדו???? על האש???
בשר צלעות- שהיה הנתח הכי לא אכיל בכל הארוחה...
סיכום: בינוני מינוס.

קינוחים:
קרם ברולה- שהיה נוזלי מדי, ולא בטוח שכלל וניל אמיתי.
(אני בספק אם הצלחתי לראות את הנקודות הלבנות של הוניל).
מקפא פירות יער- עם שוקולד לבן- היה קרוב בטמפרטורה לאפס המוחלט....

סיכום: בינוני מינוס.

שרותים:
לפחות באלו של הגברים- היה יותר ממומלץ להוסיף איזה ניגוב קל אחת לשעה.....

שירות:
משתדל ומתנחמד מדי.

יין הבית:
תישבי סביר- בטח למחיר (55 ש"ח לליטר!!!) רק שאני לא בטוח ששתיתי את מה שרציתי.
היין מגיע מתוך חבית שמוצבת במרכז המסעדה.

התאוששות:
היום בבוקר כשהתאוששתי ודיברתי עם חבר שמבין עניין בבשרים - נאמר לי שרשת פאפאגיו בירידה כבר הרבה זמן...

סיכום סופי:
ארוחה מלאה לשני אנשים (שלא "מתחזרים" יותר מדי) 500 ש"ח. (כולל טיפ).
בינוני. לא יותר מזה.
כיון שהמסעדה (והרשת שאליה היא משתייכת) כך מסתבר... באמת בירידה- כנראה שזו הפעם האחרונה שלי שם.




כתובת:
הארבעה 14 תל אביב.

חנייה:
מגרשים בסביבה.

יום שלישי, 13 באוקטובר 2009

רצח מהעבר - Cold case

סידרה מצויינת שנמצאת בערוץ 5 של הכבלים - רצח מהעבר.
פרטים על הסדרה:

הכוכבת של "רצח מהעבר" היא קתרין מוריס, כלילי ראש, הבלשית היחידה במחלק הרצח של משטרת פילדלפיה, שמוצאת את יעודה בפתרון מקרי רצח שלא פוענחו בעבר
בעבר היא השתמשה באינסטינקטים הפנימיים שלה להבנת צורת החשיבה של פושעים, בפתרון מקרי רצח.
היא חוקרת עדים שעדיין חיים ונסיבות שהשתנו מאז, משתמשת במדע העדכני ומערכות מידע ואפילו מוצאת רמזים ומפענחת מקרים שבעבר הוגדרו כלא פתירים.
היא גם מתייחסת לתוצאות החקירות שלה, שלעיתים קרובות פותחות פצעים ישנים או שעלולים לגרום לחשודים לבצע פשעים חדשים.
 כשהיא מגיעה למבוי סתום, היא פונה ליועץ הרוחני שלה מפקח ג'והן סטילמן, שמעלה נקודות חשובות ומציג זויות שונות לחקירה.


עוד משתתפים בסדרה סקוטי וואלנס (דני פינו) השותף חדור הרצון והמסור של ראש המגלה רגישות רבה בזוגיות שלו עם חברתו חולת הנפש, וויל ג'פריס (טום בארי), בלש שנמצא באיזור הרבה זמן ומהווה בעל קשרים מצויינים עבור לילי לדמויות ולאירועים בעבר, והבלש ניק וורה (ג'רמי רצ'פורד) שוטר קשוח שמייחס ומתייחס לחשודים ולהודאות שלהם בשטחיות רבה. לעיתים קרובות נתקלים לילי והצוות בחקירות שטחיות של הבלש וורה- מה שמעלה קונפליקטים שונים בינו לבין שאר חברי הצוות.
לילי מקפידה לדאוג ששום קורבן לא ישכח לנצח.



רצח מהעבר נוצר על ידי מרדית שטיהם..
מפיק: ג'רי ברוקינהיימר.


יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

סרט: גשם של פלאפל

פלינט לוקווד, בן לאב מוכר בחנות לפתיונות דגים ולאם לא ברורה, ממציא שאפתן ומוזר המנסה לקבל הכרה בהמצאותיו המיותרות ושואב השראה מציוריו הוא, ממציא מכונה שגורמת לאוכל ליפול מהשמיים.
בדיוק כשהגיע הרגע לו ציפה פלינט כל חייו, בו עומדים להכיר בו בתור ממציא מדופלם, הוא מאבד שליטה על המכונות שגורמות לתופעה המוזרה להתפשט לכל העולם.

ההמצאה יוצאת משליטתו והוא נאלץ להשמיד אותה במו ידיו.
כמובן שהסוף הטוב מגיע בכל מקרה.

לילדים מדובר בסרט סביר ולא יותר מכך. להורים - מדובר בסרט מיותר.
ועוד משהו- גשם של פלאפל??? בסרט מדובר בכדורי בשר, וכתוצאה מכך- הביטוי פלאפל לא מופיע כלל בסרט בשום שלב.
חבל שהמפיצים בארץ לא הכניסו לסרט עצמו את הפלאפל ודחפו אותו לשם הסרט בלבד.


הפקה
במאי: פיל לורד , כריס מילר תסריט: פיל לורד, כריס מילר, הפקה: פאם מרדסן, מוסיקה: מרק מוטרסבאו
seperator
מקום / שנה: ארה"ב / 2009

ז'אנר: אנימציה לילדים
שחקנים: אנה פאריס , ברוס קמפבל , ניל פטריק האריס , ביל האדר , אנדי שמברג , ג'יימס קאן , מיסטר טי

יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

הבשרים של זלמן


לעתים קרובות מציעים לי לקוחותי להשתמש בשירותיהם (הטובים)


לקראת החג החלטתי לקנות מחנות הבשרים של זלמן סטייקים לטובת אירוח משפחת


המקום נמצא בשד' ירושלים 20 ביפו.
חנייה היא הבעיה העיקרית והיחידה שם.

הסטייקים שלקחתי היו מורכבים בחלקם מנתחי סינטה וחלקם אנטריקוטים.
מעבר לכך שמדובר בסטייקים נדיבים במיוחד מבחינת גודלם ועוביים - הם היו מיושנים וצבעם האדום הכהה העיד על איכותם הגבוהה.

כמובן שלא יצאתי משם ללא הדרכה מדויקת (גם של משה וגם של מוטי) איך לעשות אותם:
1. ללא שום תבלין כזה או אחר - למעט מלח פלפל
2. להפשיר את הסטייקים מראש (בגלל החג נאלצנו להקפיא אותם ליומיים).
3. לאחר שמתחילים להצטבר על הסטייקים טיפות דם- להפוך אותם לצד השני לדקה או שתיים לא יותר.
4. והכי חשוב- לא להטריד את מנוחתם על הגריל. (ובמילים אחרות לא להפוך אותם הלוך ושוב - זה לא יעזור להם ממילא....)

בקיצור התוצאות היו מעולות.
הכל נגמר בתוך דקות.
אבל ככה זה- כשאתה לא מתפשר על האיכות- התוצאות מצביעות בשיניים...

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

שוקולדבש - משק לין

כמו שכתבתי בפוסט הראשון- אני אבקר לפי טעמי האישי כל מה שיראה לי לנכון.

והנה הזדמנות לבקר מוצר שנראה לי על פניו מבטיח מאוד -שוקולדבש של משק לין.

בטעימה עיוורת - זה לא שממש עצמתי את העיניים אבל הכנסתי לפה כפית גדושה של השוקולדבש- ועצמתי את העיניים.
בטעימה הרגשתי גם את חמאת הבוטנים וגם את הטחינה.

שום שוקולד ושם בטיח.
מעניין מי אמר להם שזה דומה לשוקולד.
ובכלל, ממרח החרובים שמתיימר להחליף- מבחינה טבעית את השוקולד- מי בכלל מצליח לטעום בו שוקולד???

אני הייתי מציע למשק ליק לערבב שוקולד אמיתי ואיכותי עם דבש- זה יהיה גם יותר בריא וגם יותר טעים.

ואני מציע לכל הטמבלים שמערבבים משהו ומציעים אותו למכירה- קודם כל לבדוק את מה שהם מוכרים - בהשוואה למוצר האיכותי.
כל אדם נורמלי שיטעם שוקולד מעורבב עם דבש - יוכל להגיד לכם שהשוקולדבש בכלל לא מתקרב למוצר המקורי.

ועוד נקודה:
כשכותבים על משהו מעדנים טבעיים- למה מתכוונים???- לזה שאת הטחינה לא עיבדו? לא הצלחתי לטעום שום גרגר שומשום במוצר - ולכן הטחינה כנראה עברה עיבוד מסויים.
אותו כנ"ל לגבי חמאת הבוטנים.
ואני לא מדבר על החרובים....

בשורה התחתונה- לא טבעי ולא נעליים.

סיכום- מוצר סתמי ללא טעם וללא תוחלת.

יום ראשון, 13 בספטמבר 2009

הבוחשות בקדירה- קיבוץ אייל

אתמול, בשבת אחרי הצהרים- או יותר נכון בין הערביים, נשלחתי בדין התנועה לקיבוץ אייל.
האירוע - אין לי מושג.
אבל נאמר לי שיהיה אוכל טוב ויינות טובים.
אמרו - נסענו.

מה היה?
אז ככה:
1. הבוחשות בקדירה
2. יינות של יקב ססלוב
3. יינות של יקב
4. לחמים המיוצרים על ידי מישהי- אני אברר מה שמה.

טוב,
את יקבי ססלוב- לא צריך להזכיר- אני טעמתי את הגוורצטרמינר ולמעט העלות הגבוהה של הטעימה הזו (25 ש"ח +כוס) אין תלונות.
יין מצויין- אבל ססלוב לא צריכים אותי כדי לקדם לעצמם את המכירות.

ברשותכם אתרכז בדבר שלשמו התכנסתי שם- הבוחשות בקדירה.
מדובר ב2-3 בחורות צעירות ונחמדות מאוד המכינות אוכל- שלא נתקלים בו בכל מקום.



עכשו צריך לתת הקדמה:
במדינת ישראל כשמדברים על פאסט פוד- אוכל מהיר ישר קופצת לעין הM של מקדונלדס, מיד אחר כך נזכרים בפלאפל שווארמה ואם ממש מתאמצים אז נזכרים גם בבורגר ראנץ.
במדינות אחרות המבחר הזה שונה לחלוטין.
בניו יורק האוכל הסיני והאסייתי - נפוץ כמעט כמו המקדונלדס....
אלא מה?
האוכל הסיני נחשב למזון נחות רק בגלל המחיר.
אוכל סיני מבושל או יותר נכון מוקפץ מספר שניות על אש מאוד גבוהה- ולכן הוא שומר על הערכים התזונתיים שלו- כלומר מדובר באוכל בריא מאוד.
ואם מדובר באוכל מדוכן ברחוב- הוא בדרך כלל  יהיה גם מאוד זול.

בטיול שערכתי לפני מספר שנים במזרח- זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד ברורה:
בתחנות  העצירה של האוטובוסים היו דוכנים שברגע שהאוטובוס עצר  - הדליקו את האש של הווק.
ברגע שהאוטובוס עזבֹ - סגרו את הברז של הגז.
מיותר לציין שהאוכל היה כמובן זול מאוד.



הבעיה של האוכל הזה במקומותינו היא העלות.
הבנות של "הבוחשות בקדירה"  (טליה תדהר-צפרוני וענת הרנוי) סיפקו מזון טעים, טרי, ומפתיע מבחינת המחירים הזולים במיוחד:
התפריט: ספריבס, נקניקיות, כנפיים או שרימפס בתוספת ציפס (שהיה קצת פחות מוצלח בגלל שימוש בכלים רבים מידי - עד להגשה עצמה או מה שנקרא היום "צילחות"...)
אני טעמתי את הספריבס  (2 מנות שונות) שהיה מצוין: עסיסי, נימוח וטפטף לי על החולצה.... (אשתי טוענת שזו ההוכחה האולטימטיבית לכך שנהנתי....)
הנקניקיות הוכנו על הפלאנצ'ה והיו מצוינות- אין לי ואף פעם לא היו לי טענות למזרע ולספקי הבשר שלהם.
פוקאצה שהוכנה והוגשה "על יד" הייתה טובה מאוד, אוורירית ומטובלת ביד מנוסה בשמן זית איכותי.

וזה מחזיר אותי לשאלה:
למה (לכל הרוחות והשדים) אפשר למכור (-ואני מאמין שגם להרוויח) מנת ספייריבס בתוספת פחמימה טובה  ביותר מ 20 שקלים????
בשאר המסעדות ומקומות המוכרים אוכל ברחבי המדינה- המנה הזו לא מתחילה בפחות מ60 שקלים. למה???? מה ההבדל????



הנה דוגמה למנה טעימה, איכותית ומשביעה ב 20 ש"ח.

ועכשו שיבואו כל דוכני הפלאפל ויסבירו לי איך מנת הפלאפל שלהם עולה 15/17 שקלים??? הרי פלאפל לא מכיל לא בשר ולא גבינה!!!
אני מכיר את החשבון שכולם עושים: שליש עלות המנה, שליש הוצאות קבועות, ושליש רווח.
אבל בחייאת??? בשר הרבה יותר יקר. אז איך זה עולה כמעט אותו דבר?
תשובה בסגנון של: זו "חזירות" תעליב את החזירים שמהם יצאו הספריבס והנקניקיות....

בדוכן נוסף של המבשלות בקדירה טעמנו גם מהויניגרט הדרים שהיה בעל גוף ונוכחות רבה, ויניגרט פרות יער - שהיה עדין ומצוין, וגם את ריבת הבצל ותאנים (שאין לנו ספק שתהיה מצוינת עם פאטה כבד כפרי).

מאפיין נוסף של תרבות "החזירות הקפיטליסטית" היא ההסתמכות על התחלופה של העוברים ושבים - ככה שאם הם (החזירים הקפיטליסטים) מוכרים חרא של אוכל- במובן המסריח של המילים, זה לא כל כך מעניין אותם- ממילא אותם עוברים ושבים לא יחזרו לדוכן שלהם.
ה"מבשלות בקדירה" מצליחות ומוכיחות שכן אפשר לעשות את זה אחרת- מצד אחד להכין אוכל טעים (במיוחד)- ומצד שני למכור אותו במחיר השווה לכל נפש.

אהבתי.

שלום עולם - ופתיחה

שלום עולם

טוב, אחרי ההקדמה הלא מקורית והנדושה הגיע הזמן להגיד מה מי ומו.
אני - גבר כבן 40+ (לכל אחד יש פלוס לא?)

נשוי לאשה מדהימה - שלקח לי הרבה מאוד שנים לבור אותה מהמוץ....

אבא ליד מקסים שעוד ימרר לי את החיים הרבה מאוד זמן....


הבלוג הזה יכול ביקורות על כל מה שהחיים יזמנו לי.

אני לא אתרכז בפוליטיקה או בדברים שברומו של עולם אלא בדברים שברומו של אדם.

ובמילים אחרות- ממה שאני אהנה לאכול, לשתות, לקרוא, לראות לשמוע.

אני חייב לציין שלא כל האירועים הללו שבהם אשתתף- הם אירועים ציבוריים- למרות שרובם - כן כאלה, אבל בכל אופן מי שירצה בכל זאת ויתאמץ- אני מאמין שיוכל להגיע לאירועים הללו.

טוב אחרי ההקדמה הקצרה הזו- קדימה לעבודה.