יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

ביקורת מסעדה: אוונגרד רמת החייל תל אביב

חגגתי יומולדת.
לא מספר עגול לא משהו מיוחד- סתם יומולדת.
יצאנו אני והחוקית לאכול במסעדה שבעבר אכלנו בה הרבה ובמועדים חגיגיים.

הגענו בסביבות השעה 20:00.
חנייה - כמובן שאין.
כל רחוב הברזל מפוצץ בעוברים ושבים. החניונים מלאים עד אפס מקום.
ואני מזכיר השעה 20:00 +-...

חניתי עם 4 גלגלים על המדרכה וחסמתי קיר של אתר בניה (נשבע לכם שלא חסמתי את השערים שלא היו שם- סתם קיר...). עוד נחזור לזה.

הגענו למסעדה המוכרת לנו.
ישבנו בשולחן סביר.
על השולחן היו חורים בפלסטיק שהיה עליו.
אני לא יודע מה הסיפור אבל זה נראה לי משהו ממש לא לעניין.
הנה - ככה זה נראה:

אגב זה היה בשני הצדדים של השולחן...

הזמנו לראשונות:
כבד קצוץ שהיה בסדר ולא יותר מזה (44שקלים)

וקרפציו סינטה (48 שקלים) שגם הוא היה די סתמי.
יתכן שהעובדה שהקרפציו היה מסינטה ולא מנתח רגיל של פילה או חלק אחר השפיע על טעמה של המנה.


אני חייב לעצור ולהגיד משהו על התמחיר של המנות הראשונות- שלטעמי הוא די שערוריתי.
44 שקלים לכבד קצוץ נראה לי מוגזם לגמרי. לחלוטין.
קילו כבד עולה 20 שקלים.
לא היו שם יותר מ150 גרם.
כמה הוסיף הצילחות? עוד 2 שקלים (כמה פילחי בצל טרי לא הופכים את המנה הזו ליוקרתית...).

נו מילא, המשכנו הלאה.
למנות עיקריות הזמינה זוגתי חזה עוף עם פירה (64 שקלים)- העוף היה יבש מאוד. וכוסה בתירס ושעועית ירוקה.


ואני אכלתי קוטלט לבן (84 שקלים). 
הקוטלט הגיע כשני נתחים עבים עסיסיים וטעימים. 
כתוספת קיבלתי הום פרייז שהיו ממש לא טעימים.
לא יודע להסביר למה אבל הם ממש לא היו משהו ולכן השארתי את כל המנה בצלוחית.


.


לקינוח לקחנו עוגת ביסקוויטים ( 43 שקלים )שהייתה בעצם עוגת שכבות שמנת ופתיבר שכוסתה בשוקולד ונחה לה בתוך קרם ריבת חלב עשיר.

סיכום:
בעבר היתה למסעדה הזו מנה של פטריות מטוגנות בבלילת בירה וחבל שהיא כבר לא שם.
במקום זה יש להם ערמות בצל שמטוגנים בכמות עצומה של שמן... וחבל שכך.

מחיר: די גבוה.
טעם? ככה ככה.
סיכום: לא יודע. אני צריך עוד לחשוב אם אחזור לשם בקרוב.
המחיר הגבוה לשתי מנות ראשונות לא מדהימות, + 2 מנות עיקריות שאחת טובה והשנייה לא ממש, + קינוח ולימונדה אחת לא יכול להגיע ל300 שקלים בקירוב... (295 שקלים בדיוק...)

מה אתם הייתם עושים?

בשולי הדברים קיבלתי גם קנס של 500!!! שקלים על החנייה שם.



יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

ביקורת: מרק מיניסטרונה - ארקפה מרכז שוסטר תל אביב

הייתי בפגישה ולא רציתי להכביד על עצמי - מה גם שהדיאטנית שלי טוענת שמרקים בחורף הם המאכל הכי נכון מבחינת השמירה על הגיזרה ומי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא שומר...
במיוחד לאור העובדה שהאופציה השנייה היתה כריך עם רוסטביף...

בקיצור הזמנתי מנה של מרק מינסטרונה.
המחיר 29 שקלים.
קיבלתי קערית של מרק חם בדיוק במידה הנכונה שהכיל כמות גדולה מאוד של ירקות שורש (ת"א, גזר וגם גרגרי חומוס קטנים, וכו') וגבעולים ממינים שונים (סלרי לדוג').

בנוסף קיבלתי בקערת אלומיניום 3 פרוסות של לחם דגנים + חמאה.

סיכום: 
אלטרנטיבה מצוינת לימים שבהם קר מדי או סתם אם רוצים לשמור על הגזרה, במחיר שפוי וסביר.

ארקפה: סניף מרכז שוסטר (רמת אביב ג')

יום חמישי, 13 בנובמבר 2014

ביקורת פלאפל: כדורי - הוד השרון

מישהו אמר לי בעבר שמדובר במוסד קולינרי וותיק.
האמת היא שעברתי וחלפתי מספר פעמים על הקובייה שמוכרים ממנה פלאפל.
יש לי כל מיני מחשבות לגבי הניקיון של המקום - קירבה לתחנת דלק, המיקום על הכביש, אבל אתמול הגעתי לאזור ונראה לי שזה הזמן לדגום את המקום.
כשחיפשתי מידע על המקום - גיליתי הרבה מאוד פרסומים על המקום- שנחשב - אני לא יודע על מה ועל בסיס מה נקבע ככה- יש מקומות - לטעמי שגם נראים הרבה יותר נורמליים, וגם המנות שבהם - הרבה יותר טובות.
ובכל זאת...

הזמנתי מנה.
וקיבלתי מנה של פלאפל- סתמי.
הפיתה סבירה + מבחינת גודלה.

הכדורים היו חמים (כמות האנשים שעמדו איתי בתור היתה כזו גדולה שכל הזמן הכינו שם כדורים).
מצד שני ב20 דקות שעמדתי שם (ההמתנה והאכילה במקום) - הוסיפו פעמיים בקבוקי שמן לסיר הטיגון.
שזה אומר לי שהכדורים היו ספוגים בשמן.
מצד שלישי - השמן לא עומד שם יותר מדי זמן...
ככה שאני לא ממש יודע מה להגיד- אם זה טוב או לא.

הפלאפל של כדורי מציע סלט שמורכב מכרוב, מלפפונים ומעט מאוד ירקות לא ברורים.
מעל מוסיפים טחינה- שלטעמי היא המרכיב הטוב ביותר בכל המנה.

המחיר 17 שקלים.
קולה 8.5 שקלים.

מישהו אמר לי שמדובר במוסד ותיק מאוד בהוד השרון - וכל מה שיש לי לכתוב על זה שטוב מאוד שיש באותו מתחם של רמתיים יש הרבה מאוד מסעדות ובתי אוכל.

סיכום:
סתם פלאפל - ממש לא מדהים- וכל מי שאוהב אותו - זה לדעתי נובע רק בגלל שבעבר לא היה מבחר- אז זה היה המודל שעליו ילדים אכלו פלאפל.
פלאפל דבורה בפרדס חנה כרכור - לטעמי הרבה הרבה יותר טוב.

בפעם הבאה אני חושב שאבדוק את השווארמה באיזור שם.

יום שישי, 3 באוקטובר 2014

ביקורת מסעדה: דה דיינר, אבן גבירול 18 תל אביב

הגעתי לארוחה עיסקית עם לקוח פוטנציאלי.
הלקוח - "עורך דין מסחרי כבד" שהציע לי את המקום.
בגלל קשיי חנייה תל אביביים - די התלבטתי ולבסוף החלטתי ללכת על זה.
המסעדה עצמה בנויה בשני מפלסים ומעוצבת היטב בחומרים איכותיים מעץ.
המטבח פתוח למסעדה וניתן לראות את הטבחים עובדים על המנות.




לראשונות הזמנו קרפציו בקר וסביצה.
הקרפציו היה טוב מאוד והסביצה מצויין למרות שנתחי הדג עצמו היו קצת בצמצום...

לעיקרית הזמנתי המבורג עם תוספת בצל (56 שקלים) והוא הזמין חריימה דניס על מצע של אורז לבן.

העיסקיות פה הן שאתה מוסיף 15 שקלים למחיר המנה העיקרית ומקבל שתיה ומנה ראשונה. סביר לגמרי.

ההמבורגר שקיבלתי היה מצויין.
בכלל במהלך השבוע האחרון יצא לי לאכול ב3 מקומות המבורגרים- ולא - אף אחד לא היה במק-זבל... ואני חייב לציין שיש שיפור עצום באיכות ההמבורגרים שמוגשים היום במסעדות - גם כאלה שלא היית מעלה על דעתך שתוכל לקבל בהם המבורגר בכלל ואיכותי בפרט.
בקיצור, ההמבורגר היה עבה, עשוי מצויין (מדיום), ונח לו על לחמניה עגולה, מעליו היתה ערמת בצל מטוגן, עלה של חסה, בצל סגול ונתחי עגבניות טריות.
בצד נח לו סלט כרוב במיונז- אבל אני לא משתגע על הסלט הזה- ולכן לא טרחתי לטעום אותו- כל השאר היה מספיק טוב ומספיק מסביע כדי שתרכז בעיקר.
בקיצור היתה יופי של מנת המבורגר.

בגלל "עודפי משקל" מהחג שעבר - ויתרתי על הקינוח ויצאתי שבע - לא יותר מדי, וערני.

מחיר לשני הארוחות + 2 קולה זירו 185 שקלים

סיכום: מסעדה מומלצת.
אני כנראה אדגום אותה גם בערב.
שירות קשוב ומהיר.
חנייה - במגרשים הסמוכים. (אם תמצאו חניה בכחול לבן- מומלץ למלא גם טופס של לוטו...)


יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

ביקורת מסעדה: חנדלה גבעת חן

למרות שהייתי שם בעבר - כיון שיצא לי להיות באיזור, נכנסתי לשם עם האישה החוקית לארוחה בשישי בצהרים.
החום היה בלתי נסבל אבל כיון שהביקור הזה היה לא מתכונן, הסכמנו לשבת בחוץ.
יש למסעדה מין מאוורים ענקיים כאלה אבל לא הרגשנו אותם במיוחד.
בקיצור החום היה כבד.


הזמנו למנות ראשונות:
מטיאס כבוש עם בצל סגול עם "לחם הבית" שהתגלה כסתם לחמנית דגנים פשוטה ביותר - זה נמשע מפוצץ - אבל בתחלס- לחמניה די פושטית.
לא לחם הבית ולא בטיח. (29 שקלים).
את הלחמניה לא קיבלתי עם הדג עצמו - מה הגרם לי לתהות איך אני אמור לאכול את המחי המטיאס.
לגופו של דג- הנתחים של המטיאס היו מצויינים- גם אם קצת מלוחים מדי- מה שהיה אמור להיות בסדר אם היו מגישים את הלחמניה בזמן - וחבל- המנה הזו שאיננה נפוצה כפי שהיתה בעבר- היתה יכולה להיות מצויינת- חבל שהשירות פגם בה.

חציל בלאדי עם טחינה- שהיה משום מה טפל.
מדובר בחציל על האז עם טחינה מטובלת.

לעיקריות לקחנו:
 שקשוקה מרגז (58 שקלים)

השקשוקה היתה סבירה ותו לא.

אנטריקוט מיושן ברוטב צימיצורי (124 שקלים) גם הוא היה סביר בלבד.
היו בו נתחי שומן גדולים מדי.

ויתרנו על הקינוחים ויצאנו לדרכנו.

סיכום
אוכל סביר ותו לא. לא משהו ששוה לצאת מגוש דן כדי להגיע אליו.
אם אתם כבר בסביבה- אפשר ללכת לשם.

כביש עוקף גבעת חן, גבעת חן 
טלפון 09-760-3647


ביקורת מוזיאון: מוזיאון ראלי קיסריה

מוזיאון "ראלי 1" בקיסריה הוא אחד מארבעת מוזיאוני ראלי בעולם שנוסדו על ידי הארי רקנאטי ז"ל. 
את הראשון הוא הקים בשנת 1987 באורוגוואי במקום שנקרא פונטה-דל-אסטה, את השני בשנת 1992 בסנטיאגו שבצ'ילה. 
המוזיאון השלישי הוקם בקיסריה ונפתח לציבור ב18 באוקטובר 1993. 
המוזיאון הרביעי נוסד במרבֵּייָה שליד מַלָגָה בדרום ספרד בשנת 2000.

הסתובבתי עם אורחים מצרפת - כאלה ראו בחייהם שלהם כמה מהמוזיאונים היותר טובים בעולם (גרים לא רחוק מהשאנז אליזה והלובר...)


נסענו לקיסריה.
התכוונתי להגיע לעתיקות אבל הגענו במקרה למוזיאון הזה.

לא מדובר במוזאון מהסוג הרגיל, אבל עדיין מדובר באתנחתה נעימה מאוד וזולה מאוד (חינמית) באיזור הצפון הקרוב.

חניה בשפע.

מומלץ בחום.

יום שני, 18 באוגוסט 2014

ביקורת: פארק נחשונית

הגעתי לשם במסגרת אירוח של עיתונאים.
אין ספק שמדובר באחד המתחמים היותר טובים שיש בארץ היום.
מדובר בכמה מתחמים: מים, מוטורי, שעשועים שבכל אחד מהם מספר מתקנים.

בעבר הייתי שם במסגרת פרטית, והתורים היו ענקיים - המתנה של שעה לעליה למתקן היא מאוד בעייתי לטעמי וגרמה בכמה תורים שהייתי בהם למקרי דחיפות וקללות.

הפעם הכל היה פיקס, אמנם הפארק לא היה מפוצץ אבל עדיין היו הרבה אנשים, ובכל זאת המקום היה פעיל.

המקום מתאים לילדים מגיל צעיר מאוד, נוער ולמבוגרים שיכולים להנות גם בבריכות הגדולות יותר או במתקני הקרטינג השונים.

הבעיה היחידה היא התמחור.
102 שקלים לכניסה הם משהו בעייתי:
1. למה ה2 שקלים האלה? זה מה שעושה לכם את הרווח? זה גורם למי שמגיע בתשלום רגיל לפרוט שטרות- וזה משהו מיותר לחלוטין כשאתה נמצא במקום שכזה.
2. גם 100 שקלים זה לא מעט.
כשמשפחה של שני הורים ו3-4 ילדים רוצים להגיע לשם - זו עלות משמעותית- עוד לפני אוכל או דלק או כל תוספת קטנה...

וחבל.
למעט העלות הגבוהה מדי - (נכון שיש כל מיני הסדרים - אבל ההסדרים הללו מאוד מורכבים- למה לא לתת מחיר סביר מההתחלה?) 

קיבוץ נחשונים.

יום שני, 11 באוגוסט 2014

ביקורת מסעדה: בלאק קרית עתידים

אורחים שהיגיעו מאוחר בערב מחו"ל ביקשו ממני לאכול משהו.
התנאים היו:
הוא: שיהיה בשר.
היא: שיהיה סלט.
יורש העצר: אני רוצה סטייק...

עם רשימה כזו ההתלבטות היתה קשה - וצריך לציין- זה היה בסביבות 22:00.

הבחירה הכי טובה שיצאה לי היתה מסעדת בלאק (Black) ברחוב הברזל בתל אביב.

הגענו לשם, המסעדה היתה יחסית ריקה אבל בהתחשב בתקופה - זה היה עוד בסדר גמור.

השמנו סלט עם גבינת פיקורינו (היא), והשאר המבורגרים.

ההמבורגרים היו מצויינים.
לא פחות.
השירות היה איטי משהו - במיוחד לאור העומס הדליל אבל בסדר.
יתכן שאנחנו היינו רעבים במיוחד ולכן הרגשנו שהדברים קצת זזים לאט, ובכל זאת אני חושב שהיה אפשר לעשות את הדברים בצורה זריזה יותר.

ההמבורגרים הגיעו במידת העשיה הנכונה, בתוספת ציפס שהגיע בסלסילת טיגון מעניינת.

ארוחה ל4 כולל טיפ עלתה 420 שקלים.

חניה: בשעות הערב- בד"כ יש.

יום רביעי, 18 ביוני 2014

שני אורות בליל - פסטיבל ישראל: יהורם גאון מארח את אסתר עופרים

כינוס פיסגה שכזה לא היה במחוזותינו כבר הרבה זמן.
מצד אחד- יהורם גאון - ירושלמי (בתדמית בלבד - עוד נדון בכך בהמשך) מול אסתר עופרים זמרת ענקית שפעלה במשך עשורים רבים בחו"ל.

אני עצמי כשראיתי את ההופעה שלה - מיד חיפשתי את משרד הכרטיסים ורכשתי באינטרנט 2 כרטיסים לאולם במחיר של 269 שקלים לכרטיס. (שורה 8 במרכז האולם)
מחיר לא זול בהתחשב בעובדה שמדובר ביהורם גאון שמופיע פה לא מעט.
אסתר עופרים- זה כבר עניין אחר לחלוטין.
אותה רציתי לראות באמת.

ההופעה של שניהם היתה בבניני האומה בירושלים.
אני אסכם ואגיד שלמרות שמדובר בהופעה של יהורם גאון + 5 שירים של אסתר עופרים בלבד - זו עדיין היתה הופעה טובה מאוד.

נתחיל מיהורם גאון:
מדובר באמן מבוסס מאוד בתרבות הישראלית, חתן פרס ישראל, ששעתיים של הופעה עושה בעיקר עוול לשירים שלא הושמעו.
ליהורם גאון יש יותר מ40 תקליטים ואלבומי אוסף שהוא הוציא לאורך השנים.
לגאון יש מבחר עצום של שירים ובחירה בשירים מסויימים ממצבת אותו כ"ירושלמי" למרות שהוא גר ברמת השרון עשרות שנים.
לטעמי השיאים בהופעה היו שירי הלדינו, והשירים שגאון שר וקשורים לירושלים ולאופי של העיר המיוחדת הזו: "השר מונטיפיורי", "הנני כאן", קזבלן ועוד רבים וטובים.
גאון הכניס קטעי קישור שחיברו את השירים בסיפורים מחייו וכללו את הביקורת היחידה שהיתה משמעותי עבורו- זו של אביו המורה.

אסתר עופרים היתה סיפור אחר. בכלל היא סיפור אחר.


את קול הפעמונים שלה היה אפשר לזהות בקלות, למרות הדמות השברירית שלה. 
למרות בקשות מהקהל לשמוע את שחרחורת היא הסתפקה ב5 שירים וירדה מהבמה והשאירה אותנו עם יהורם גאון שחזר.

סיכום:
הבעיות:
1. ליהורם גאון יש כל כך הרבה שירים שזה ממש עוול לשיר שירים מסויימים ולהתעלם מהאחרים.
2. חבל מאוד שאסתר עופרים לא שרה יותר שירים- ולחילופין- בפסטיבל ישראל צריכים לשקול להציע לה להרים בעצמה מופע שיתבסס עליה ולא להתארח במופעים של אחרים.
על פי מחיאות הכפים שעופרים קיבלה בסיום "הנמבר" שלה היה די ברור שהקהל הגיע בעיקר בגללה ולא בגלל יהורם גאון - שכאמור יש לו זכויות רבות- אבל הוא חשוף הרבה יותר לקהל הישראלי והיא מגיחה לעיתים רחוקות כל כך - למרות הצמא הגדול לשירתה.

יתרונות:
הפקה מקצועית של ההרכב שהיה מאחורי שני האמנים הגדולים הללו.
שירים שהם תבנית נוף מולדתנו.

יום ראשון, 15 ביוני 2014

ביקורת מסעדה: טייגר לילי רמת החייל תל אביב

בשישי בבוקר הודיעו לי זוג חברות שהן ישמחו שנזמין אותן לארוחת שישי בערב.
לא כל כך התחשק לנו לבשל ולכן החלטתנו להזמין אותן לארוחה- אבל בחוץ.
היתרון: לא צריך לבשל, לא צריך לנקות אחריהן, ובנוסף יש להם הרגל מגונה- להביא את שני הכלבים שלהם לכל מקום.
ככה הרווחנו כפול.
יתרון נוסף - היה זה מימי שישי שבהם היה משחק כדורגל של המונדיאל. קיווינו שהמסעדה תהיה ריקה ככל האפשר.
החסרונות: זוגתי החוקית לא מוכנה לאכול בשר אחרי השעה 19:00 - צריך להתחיל מוקדם.
אחת מהאורחות מתעקשת על אוכל טבעוני. וזה עוד יחסית הרעה קלה בתנאים - היא בעבר היתה צמחונית אבל החליטה שכשאוכלים בשר- אז "רואים גופות על השולחן" (מבחינתי הגופות הללו טעימות מאוד...).

בקיצור הייתי צריך ביום שישי למצוא מסעדה שיש בה מנות ללא בשר או שאר בעלי חוליות או בלעדיהם, טכל זה לפני השעה 19:00.

הפניה הראשונה שלי היתה למסעדת לילי טייגר- האסייתית/תאילנדית שברחוב הברזל 32.
להפתעתי - הם ענו על 2 הקריטריונים.

הגענו לשם בדיוק בזמן (לאור ההנחיה של המארחת כי ישמרו לנו את המקום ל15 דקות בלבד...)

המסעדה היתה ריקה אבל התמלאה מהר מאוד.

לחימום הזמנו: קוקטייל סנגריה לילי (38 שקלים) שהיה טעים גם אם חלש משהו - ציפיתי למשהו קצת יותר "עבה".
בירה "סינגה" תאילנדית (23 שקלים) - בירה קלה ונעימה שזכרתי אותה ככזו מביקורי לפני כ20 שנה בתאילנד.
וחצי ליטר שטלה ארטואה (32 שקלים)


לראשונות הזמנו:
אגרול - שהיה אגרול רגיל לכל דבר ועניין -  טוב (26 שקלים)
ספרינג רול  - שלאחר קריאה בתפריט הבנתי שזה אגרול מתקדם יותר, במעטפת של דף אורז (27 שקלים)
סאטה - 3 שיפודי פרגיות קטנים ברוטב בוטנים - טוב אבל מתאים בעיקר לילדים (27 שקלים)
מנה מיוחדת- לא בתפריט - נתחי אווז (PAD TOM KATIAM) שהיה בעיקר ירקות (גזר, ברוקולי, ובצל ירוק עם ג'ינג'ר) ברוטב תאילנדי מתקתק בתוספת 4-5 חתיכות קטנות מאוד של בשר אווז  (38 שקלים).

לפעמים יש לי הרגשה שכל תפקידן של המנות המיוחדות הוא להוציא מהסועדים עוד כסף -כיון שלרוב המנות המיוחדות אינן נמצאות בכלל בתפריט וכשמתעניינים במחיר הוא בדרך כלל בחשבון שמוצג בסוף הארוחה.
ואני תוהה: אם הייתי יודע כמה עולה המנה הזו - אם הייתי מזמין את המנה הזו. (רמז? לא. ממש לא. לא במחיר הזה ולא בתמורה שהוגשה לשולחן.).

לעיקריות הזמנו:
פאת פת - תבשיל חלב קוקוס בקארי אדום בתוספת בקר עם פלפל אדום/במבו שוט, קא פאו בזיליקום תאילנדי ושעועית ירוקה (75 שקלים)- המנה שהיתה מסומנת כחריפה מבין אלה שהזמנו- היתה טעימה למרות שמנות אחרות היו חריפות יותר.

סי קורנג מו יאנג - ספריבס לבן (600 גר‘) בסגנון תאילנדי מושרים בסויה, שום וגרגרי כוסברה( עשויים על הגריל ומוגשים ברוטב תמרינדי, רוטב דגים, כוסברה וצ‘ילי. 
מוגש עם שעועית ירוקה צרובה על הגריל, בצל ירוק, על כוסברה וקריספי שאלוט.
אני לא יודע אם היו שם 600 גרם מתכתחילה אבל כמנה היתה מנה טובה- קצת חמצמצות שהיתה עליה גרמה לתהות אם יש בעיה במנה- אבל אסופו של דבר - מנה טובה וטעימה. (98 שקלים).

פאד קי מאו - דפי אורז בתוספת טופו עם שום, צ‘ילי, קא פאו בזיליקום תאילנדי, ברוקולי, פלפל אדום, בצל לבן, פטריות שמפיניון ושעועית ירוקה - (58 שקלים).

גנג מסמאן נאה - תבשיל חלב קוקוס בקארי מסמאן תאילנדי עם לחי בקר, תפו“א, בוטנים, כפיר ליים, קא פאו,בזיליקום תאילנדי, שאלוט פריך וקשיו קלוי
מנה טובה בסך הכל גם אם תפוחי האדמה היו מיותרים בה. (66 שקלים)

לקינוחים הזמנו: 
בננה לוטי -בלינצס של בננה עם כדור גלידה - מנה טובה אבל קטנה משהו. (35 שקלים).
מוס חלב קוקוס- מרנג שעליו מוס חלב קוקוס ושעליו גלידה. (37 שקלים)
טפיוקה חלב קוקוס- גרגרי טפיוקה בשני צבעים שרויים בחלב קוקוס. (31 שקלים)

באופן כללי למרות שהיה משחק כדורגל באותה שעה - המסעדה התמלאה במשפחות רבות - כולל עוללים ותינוקות רבים- ההמולה היתה רועשת אבל הפינה בה היינו - איפשרה לנו לנהל שיחה נעימה.

השירות היה חברותי ומדי כמה דקות הגיע מלצר לבדוק מה קורה.
מצד שני המנות העיקריות יצאו מאוחר מאוד - מה שגרם לנו להסתכל לכיוון המלצרים שנעו כל הזמן על ציר מקביל לשולחן שלנו.
כשמדובר במסעדה שמתיימרת להיות תאילנדית- יש חשיבות לידע של המלצרים לגבי המנות- הייתי מושיב את הצוות לטעום מהאוכל כדי שיוכלו לייעץ יותר טוב לאורחים על המנות.
לדוגמה: הספייריבס שלי היה חריף מהמנה שסומנה כחריפה יותר (שני פלפלונים).
בנוסף - חלק מהמרכיבים של המנות לא היו במנות - ואם לא היינו שואלים - לא היינו יודעים - שהם לא בעונה עכשיו - לדוגמה- בזיליקום תאילנדי...

בקיצור בסך הכל מסעדה טובה - אבל יש מקום לשיפור.

סך הכל שילמנו כ800 שקלים כולל טיפ - סביר מאוד לארוחה שכזו ביום שישי בערב.

חניה - במגרש בקצה הרחוב.


יום שלישי, 3 ביוני 2014

ביקורת מסעדה: פרויד קריית גת

נסעתי לקרית גת (אני חושב שזו הפעם השניה שלי בחיים שאני מגיע לשם ובטח פעם ראשונה שאני נכנס לעיר עצמה), לפגישה עם לקוח פוטנציאלי.

לאחר הפגישה, כיון שהייתי עם קולגה ועם יורש העצר, חיפשנו מקום לאכול בו.
נתקלנו במסעה בשם פרויד.
לא שמעתי עליה ולא הכרתי אותה לפני כן ולכן החלטתי לתת לה צאנס.

נכנסנו למסעדה וענן (ריח) של פלסטיק שרוף אפף אותנו.
המלצריות הזדרזו לידע אותנו שהיתה להם תקלה במטבח והציעו לנו לשבת בחוץ.

מצאנו לנו פינה והתיישבנו.
לא רק אנחנו התישבנו.
עדת זבובים הטרידה אותנו מהרגע שהתישבנו ועד הרגע שקמנו.
אני חייב לציין שבתופעה שכזו עוד לא נתקלתי.
זה העיד- לפחות לפי מה שאני חושב שהיו שם פחי זבל לא מכוסים או זבל ששכן בקרבת המסעדה.
אז נכון - בדיעבד אף אחד מאיתנו לא קיבל קלקול קיבה אבל מתקפת הזבובים קילקלה לנו את הארוחה בצורה אמיתית.

הזמנו: 
סלט ירקות ישראלי (24 שקלים) - בסדר.
שניצל עוף (51 שקלים) - שהיה בסדר
כנפי עוף (20 חתיכות) - (49 שקלים).

בנוסף הזמנו שתיה: סודה, קולה זירו וכוס תפוזים (12 שקלים כל אחד).

סיכום של הארוחה: 211 שקלים.

קודם כל בכל מה שקשור לתמחור - 51 שקלים לצלחת עם שניצל- בקרית גת- בצהרים - נראה לי מאוד מופקע.
לא מדובר במנה גדולה מאוד, ואני משוכנע שבקרית גת - השכירות של המקום לא עולה כמו ברחוב הברזל בתל אביב...
אז איך, בקרית גת, בעצם, מציעים ארוחת צהרים 63 שקלים? (עיקרית + שתיה)???
ברחוב הברזל בתל אביב  אפשר לקבל עסקית שכוללת מנה ראשונה, עיקרית, ושתיה בפחות...

אז מצד אחד אפשר להגיד שהתחרות בתל אביב מורידה את המחירים.
מצד שני אפשר לענות על זה שבקרית גת - אין תחרות וזו הסיבה שהבעלים של פרויד מרשה לעצמו לטחון את מי שמגיע אליו למסעדה...

מצד שלישי - בתל אביב אין שום סיכוי שזבובים יציקו לאורחים במסעדה כמו בקרית גת, ובעל המסעדה לא יחשוב בכלל שמשהו לא תקין, או לא ישקול לפצות את מי שבכל זאת ישב אצלו...

השירות היה ככה: לא ברור לי למה המלצריות הושיבו אותנו בחוץ, כשהזבובים התקיפו אותנו ללא הרף, ומצד שני סרבו להפעיל את המאווררים - מה שאולי היה מסייע למיגור המעופפים...
בשל העובדה שישבנו רחוק מהמכניסה - השירות היה ככה ככה.

בקיצור: הארוחה היתה סבירה מינוס, ותו לא.

כשנכנסתי לאתר של המסעדה ברסט- התברר לי שיש שם כל מיני עסקיות.
רק שלנו לא הציעו אותן...

סיכום:
אוכל- בסדר. לא מדהים אבל בסדר.
מחיר- מוגזם במיוחד כשמתייחסים ללוקיישן.
מיקום - הזבובים הרגו את ההנאה.
מלצריות - בסדר.

אני לא חושב שאחזור לשם בקרוב - אני אתן להם מספיק זמן לגרש את הזבובים...


יום שבת, 31 במאי 2014

ביקורת חומוסיה: בית החומוס צומת שילת

הגעתי למקום לפגישה עסקית קצרה מוקדם מהמצופה.
כיון שזה היה כבר בצהרים - החלטתי לנצל את ההזדמנות ולאכול קודם.

נכנסנו למסעדת בית החומוס.
המסעדה איך להגיד בעדינות? לא נראית משהו מדהים.
הייתי בחומוסיות קטנות יותר שנראו הרבה יותר טוב.
משהו במסעדה - נראה כאילו מדובר במקום שקודם פתחו אותו ורק אחר כך הסבו אותו למסעדה...
אבל השירות שיפר את הרושם הראשוני.
התיישבנו ומיד הגיע מלצר.
קיבלנו צלחות חומוס אישיות קטנות - (ביקשתי תוספת - ומיד קיבלתי עוד צלחת ללא תשלום), בנוסף קיבלנו חמוצים, סלט חצילים, סלט כרוב ופיתות טריות.

הזמנו חומוס פול עם ביצה.
המנה היתה מצויינת.
אין לי מה להוסיף.
החומוס היה טרי וחם, הפולים רכים ונימוחים, על הביצה אין מה להגיד- ביצה.
בסך הכל היה טעים מאוד.

העלות 45 שקלים (כולל שתיה קלה).

לסיכום: 
בעיקר בגלל שאין הרבה אלטרנטיבות למי שמגיע לשם - ולאור העובדה שמנת החומוס היתה מצויינת- מומלץ.
השירות - מצויין. זריז קשוב ונדיב.
לתשומת לבכם- החנייה שם בעייתית משהו.

בית החומוס 
א. תעשייה שילת
052-6738210

יום שלישי, 27 במאי 2014

מיטב דש - שירות לקוחות

בעקבות התקנה החדשה שמאפשרת לפדות קרנות שקטנות מסכום מסויים - פניתי לאתר של משרד האוצר.
שם קיבלתי רשימה של כל הקרנות שיש לי.
אחת מהם היתה במיטב דש.
התקשרתי אליהם והם הבהירו לי מה אני צריך לעשות כדי למשוך את הקופה הקטנה שלי שם  (אותה קופה שלא עשתה שום דבר במשך השנים...).

בקיצור הבהירו לי מה אני צריך לעשות. 
בסדר.
לקח לי כמה ימים עד שהתארגתי ושלחתי להם את כל הניירת.
ההבטחה שלהם היא שתוך 4 ימים הכסף עובר.

הדרך הנכונה? לא ממש...
ההבטחה היא לא שלהם אלא - חלק מהתקנה שהעביר משרד האוצר.
הבעיה היא תמיד בביצוע. והביצוע היה שלהם.

יש בפסיכולוגיה/עבודה סוציאלית קהילתית מאמר מפורסם שכל הסטודנטים חייבים לקרוא.
למאמר קוראים: "טקטיקות של שירות גרוע"...
כשלא רוצים לתת שירות כמו שצריך - אז קובעים זמן קבלת קהל- של 25 דקות פעם ב3 שבועות- בכל חודש אי זוגי....
וכשרוצים לתת שירות - אז נמנעים מכל הבולשיט הזה...

במיטב כנראה קראו את המאמר הזה והפנימו אותו אבל מהכיוון השני ... מהכיוון הלא נכון.

נתחיל מהעובדה שבכל מצב צריך להמתין לשירות שלהם בממוצע 25-20 דקות בטלפון.
אם הם היו רוצים לתת שירות טוב- הם היו מקצים את הכ"א שמתבטל לו במחלקת המכירות ומפנים אותם לסגירת התורים האינסופיים בהמתנה למענה לטלפונים...
אני משוכנע (כמו בשאר החברות המחורבנות מהסוג שלהם) שבמכירות - המענה מיידי.

התברר לי שמשהו לא בסדר בצילום הצ'ק שהם ביקשו ממני.
חסר פרט שלא הייתי מודע לו ומעולם לא נדרשתי אליו. (מעניין שבשום מקום אחר הפרט הזה לא נדרש- אבל אצלם זה היה קריטי. קריטי כל כך שמצד אחד הם לא הודיעו לי כלום אבל מצד שני - דחו את הבקשה שלי...)
כמו שזה כבר מתברר - האם אתם חושבים שהם פנו אלי?
לא. לא ממש.
הם שלחו לי סמס ... בסגנון של תחזור אלינו בקשר להלוואה שלך..
הלוואה? 
אם כבר אתם לוויתם ממני כסף ועכשיו מתעקשים שלא להחזיר לי את הכסף שלי בטענות דביליות שמגובות בדרישות אוויליות...
המדהים הוא שכדי לקבל את הכסף - הם לא היו צריכים כלום למעט מספר ת.ז...
אז הם לא היו דרשו או רצו לקבל ממני כלום....

כדי לקצר את הדברים- העברתי להם את מה שהם רצו, והם העבירו את הכסף אחרי 5 ימי עסקים.
כמ שניתן להבין- טקטיקות של שירות גרוע שכוללות טרטור של הלקוח בלי סיבה אמיתית...

למה אני כותב את כל הפוסט הזה בכלל??
שתי סיבות:
1. ההתנהלות של מיטב דש ממש לא היתה קרובה למקצוענות כפי שהם מתיימרים להיות.
קיבלתם כסף? תחזירו.
אל תבלבלו את המוח של הלקוח במנהלות - ואם יש בעיה- פנו ללקוח- אל תעשו את זה כאילו אתם חייבם לצאת ידי חובה בלבד.
כמו שקיבלתם את הכסף בלי להערים קשיים- גם להחזיר צריך לדעת, ולעשות את זה ביושר.
את זה לא ראיתי בהתנהלות שלכם.

2. צבי סטפק פרסם בגלובס מאמר דעה על הרגולציה בשוק ההון שלטענתו מדרדרת את שוק ההון לשפל חסר תקדים ומסוכן.

המאמר של צבי סטפק העלה בי את חמתי:
תגיד מר סטפק, אתה לא מתבייש? אחרי שאתה וחבריך למקצוע השמדתם ערך לחוסכים בשווי של מליארדי שקלים ברשלנות מזעזעת שנובעת מניהול כושל- יש לך עוד טענות לרגולציה?

(וזה לא משנה אם זה בית ההשקעות שלך, פסגות, או פריזמה -שעליה אני בכלל לא רוצה לדבר, וכל שאר בתי ההשקעות המופקעים)
בניגוד למי שדווקא נתן לכם כסף (חוסכים כמוני), שמהם התעקשתם על כל פרט ופרט- ליצחק תשובה, נוחי דנקנר, לב לבייב, אילן בן דב, מוטי זיסרושאר הטייקונים נתתם סכומי עתק- בלי בטחונות ובלי שום ערבויות - וגרמתם לכל החוסכים הפסדים עצומים - ועכשיו אתה חושב שאפשר להמשיך ולתת לכם להתנהל בלי שום אחריות? הכסף של החוסכים מעניין את התחת שלכם - רק המשכורות העצומות שאתם מושכים באמצעות דמי הניהול השערורייתים חשובים לכם?
נראה לך שמישהו ימשיך לתת להכם להתנהל בלי שום פיקוח? שום בדיקה?
כמה מטומטמים אנחנו בעיניך?

הרי מה שקרה לי בימים האחרונים ממצה את מה שאתה ושאר בתי ההשקעות עושים:
אתם מקבלים כסף מהציבור בלי שום בעיה- בלי לדרוש שום פרט שיקשה עליכם לקבל אותו, גובים דמי ניהול שערורייתים, לא מייצרים שום ערך ריאלי (וזה במקרה הטוב- שלא לדבר על השקעות כושלות בהיקפים בלתי נסבלים, ולא - קניית קרקעות ברומניה או בקזחסטן היא לא השקעה אמיתית)- ובסוף מערימים קשיים ומכשולים על מי שרוצה להחזיר לעצמו את השליטה על הכסף של עצמו!!!! 

עד מתי אתם חושבים שיתירו לכם לעשות ככל העולה על רוחכם?
אם זה היה תלוי בי ובאנשים כמוני- הרגולציה היתה נכנסת לכל שורה שאתם שולחים במיילים שלכם.

ועוד משהו
קצת ענווה אחרי שהפסדתם כל כך הרבה כסף -לא היתה מזיקה לכל אנשי שוק ההון...

יום חמישי, 15 במאי 2014

ביקורת מסעדה: גרקו - אוזו בר סופלקי

גררו אותי לאיזור אזורי חן.
האלטרנטיבה היתה לנסוע רחוק יותר.
היתרון הגדול והראשוני היה מגרש החנייה הצמוד והחינמי.
מאוד מפתיעה אותי העובדה ששבה וצפה בכל פעם שאנ ימגיע לצפון העיר או לדרומה, שבדרום תל אביב- נסו למצוא חניה חינמית. הכל מרוצף בכחול לבן.
דווקא בצפון העיר הלבנה- אפשר למצוא המון מקומות חינמיים...
מה שנקרא - נותנים לעשירים להיות עוד יותר עשירים...
(ואבא שלי היה אומר: "על זה לוקחים מהעניים ונותנים לעשירים...").

אבל נחזור למסעדה:
מדובר במסעדה הנמצאת במתחם המסחרי הצמוד לאזורי חן.
המסעדה נפתחת בשעה 16:00 בלבד.

הגעתי למסעדה לשיחה עם חברה טובה.

לראשונות הזמנו:
  • כיכר לחם יווני (22 שקלים) - הלחם היה מצויין רק שלא הבנתי מה יווני בו ובעיקר למה חצי כיכר נקראית כיכר ועולה כמו כיכר שלם... גם 22 שקלים עבור חצי כיכר לחם נראה לי too much....
  • דג ים כבוש - שהתגלה כדג קוד - (37 שקלים) - מנה מצויינת. הדג היה נתחים יפים וקיבל את החמיצות הנדרשת מהעגבניות שהיו עליו. מצויין.
  • פלורינה סלטה (24 שקלים) - סלט פלפלי שושקה בתחמיץ - מנה יוונית אמיתית אבל לא היתה מספיק מעקצצת.אכלתי בעבר במקומות אחרים את המנה הזו  והיא היתה הרבה יותר "נשכנית".כיון שהזמנו שולחן לשעה 4 די התפלאתי שהמנה הרגילה - זו שמגיעה עם פלפלים רגילים- "נגמרה"...אבל ניחא.

לעיקריות הזמנו
  • ספנקופיטה (38 שקלים): מאפה בצק עלים ממולא בגבינה ותרד- שהיה טעים.
  • גירוס על פיתה (56 שקלים) שהתגלה כבצק אפוי ועליו שווראמה (אנחנו הזמנו עגל). כמנה זו היתה מנה מצויינת.

לקינוח הזמנו מאפה 12 האלים (44 שקלים) שהיתה המנה המוזרה ביותר שטעמתי לאחרונה.
בצק פילו ממולא בגבינה, מטוגן בשמן, ומונח על דבש, ומעל בזוק שומשום רגיל ושחור.
המנה מכילה טעמים מלוחים ומתוקים ומוגשת חמה מאוד - זהירות - בו זמנית.
אני אישית לא כל כך התחברתי למנה אבל ראיתי שאחרים כן אהבו את זה- בבחינת "על טעם ועל ריח...".

בתוספת קפה ומשקה קל הארוחה הסתכמה ב245 שקלים לפני טיפ.

סיכום: 
האוכל היה בסך הכל די טעים וחריג על רקע מסעדות אחרות באיזור.
אמנם קצת יקר, אבל מומלץ מאוד לבוא לשם ולטעום מקום קצת שונה- זה בטח לא יזיק לאף אחד.
בהתחשב בעובדה שלא הציעו לנו שום מנה רגילה שכל מסעדה יוונית/מזרחית/בלקנית מציעות (כמו חציל בטחינה) - זה כבר עושה את הביקור במסעדה הזו למשהו קצת יותר חגיגי.
מצד שני אני חושב שבביקורים שלי ביוון לא אכלתי את המנות האלו בשום מקום.
אבל זה אולי הגלל שלא חיפשתי אותן.
בפעם הבאה אני אנסה לחפש אותן יותר טוב.

אני מתכוון להיות שם בקרוב.

יום שני, 28 באפריל 2014

ביקורת: UP (המיתוג החדש של אלעל לטיסות זולות...)

אלעל, חברת התעופה הלאומית של ישראל הגיעה למסקנה שתשלומים של מליונים למנהלים שלה ומצד שני תלונות חוזרות ונשנות על איחורים לא יסייעו לה לצאת מההפסדים המצרפיים שלה ולכן החליטה ללכת על מיתוג חדש UP- ועל הדרך הכניסה את הטיסות הזולות שלה לתחרות עם חברות אחרות.
מדובר בטיסות ליעדים מסויימים לבלד- לא תמצאו את הסידור הזה בטיסות שבהן אלעל מרוויחה הרבה יותר (לארה"ב כדוגמה...).
יצא לי לצאת לטיסה קצרצרה (פגישה של שעתיים עם לקוח בקייב אוקראינה).
רציתי לצאת ולחזור מהר ככל האפשר.
UP היו הכי זולים באינטרנט (ובטח יותר מהסוכנויות השונות...).
ולא בכדי.


הטיסה הלוך ושוב עלתה 370 דולר.
אבל זה כלל: 
  • ללא הושבה במטוס.
  • ללא מזוודה לבטן המטוס (רק תיק עליה למטוס במשקל של עד 6 קילו) - התאים לי מאוד- כיון שנסעתי וחזרתי כמעט באותו יום.
  • ללא כיבוד כלשהו או אוכל במטוס (למעט כוס מים שהוצעה בתחילת הטיסה).
  • המושבים היו במרווח קטן יחסית לכרטיסים הרגילים - אבל כיון שמדובר בטיסה קצרה של 3 שעות - לא נראה לי שזה שווה להשקיע עוד 50 -60 דולר לשידרוג למושבים נוחים יותר.

עד כאן הכל היה בסדר גמור.
אם כולם מסכימים לתנאים והכל ברור - זה בסדר גמור.

הבעיה של אלעל כחברת תעופה היא האיחורים הבלתי פוסקים שלה.,
וממש לא מעניין אותי בגלל מה הם מאחרים - ועוד משהו - אנ ילא "אוכל" את התירוצים שזה בגלל סיבות בטחוניות.
הסיבה הזו צריכה להפסיק לתרץ את החוליים של החברה הזו- יש עוד חברות שטסות ליעדים מסוכנים הרבה יותר והם לא מבלבלים את המוח בתירוצים שהיו מתאימים לשנות ה70...
אני כבר מקיא מהתירוץ העלוב הזה.
אם יש בעיה בטחונית- תביאו יותר מאבטחים.
אם יש תקלה טכנית- תבדקו את המחלקה הטכנית שלכם.
לא יכול להיות שרק אתם מאחרים על בסיס קבוע.

כשאלעל קובעים שיוצאים מנתב"ג בשעה מסויימת- ומדובר בנמל הבית שלהם- אתה מצפה לצאת בזמן.
אבל היציאה מנתב"ג היתה באיחור... וזה לא בגלל שהנוסעים התעכבו בחנויות הדיוטי פרי - זה קשור למנהלות של החברה ושירותי הקרקע שלה.
בחזור זה היה הרבה יותר גרוע.
הם התחילו בעליה למטוס 5 דקות לפני שהמטוס היה צריך להמריא.
ומה? הם באמת חשבו שתוך 5 דקות הם יצליחו להעלות את כל הנוסעים, לנסוע לקצה מסלול ההמראה ולצאת בזמן?
מה הם לא ידעו מתי צריך לעשות בורדינג לטיסה? זה היה כתוב על הכרטיסים של כל הנוסעים בצורה מפורשת.

ואם לאלעל יש בעיה של נוסעים מאחרים- יש לי הצעת יעול עבורם- מי שלא מגיע בזמן לבורדינג - העליה למטוס- זבש"ו.
שימתין לטיסה הבאה.
לא הגיוני שחברה רצינית מתבססת על כל האיחורים הללו.

לאלעל יצא שם של חברה שראשי התיבות של השם שלה הוא:
איחור להמראה, עיכוב לנחיתה....
כששאלתי את הצוות אם נגיע בזמן התשובה שקיבלתי היתה יותר ממרגיזה: "נראה לנו שכן..."
מזתומרת "נראה לנו שכן"??? יצאנו באיחור של 40 דקות!!! כמה אתם חושבים שאנחנו מטומטמים???
זה לא משהו שמטוס יכול להשלים בטיסה מהירה יותר...
הזלזול בנוסעים לא הפסיק ולכן כל מה שיש לי להגיד על המותג החדש של אלעל: UP - זה לא יספיק לכם.
מיתוג חדש שמשאיר את החוליים והשירות הגרוע של החברה - ממש לא יסייע לחברה להשתנות.

אני ממתין לראשי התיבות החדשים של החברה החדשה...