יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

לילה מטורף בפסטיגל - גני התערוכה

נתחיל בשורה התחתונה:
מדובר במסחטת כספים גרועה במיוחד להורים.

זה מתחיל בדיסק שעולה כמו 2 דיסקים רגילים אחרים (89 ש"ח).
בנדנה (חתיכת בד ללא שום יחוד) שעולה 25 שקלים. (להערכתי היא עלתה למפיקים 1 שקל.)
כרטיסים שעולים לקהל הרחב שאינו קשור לועד עובדים כזה או אחר 180 שקלים!!!! (אני לא רוצה לחשוב על משפחות מרובות ילדים...)

ועכשיו למופע עצמו.
הכוונה היתה טובה אבל על גבול הפלילי:
הביאו כוכבניות צעירות שהסתובבו עם מכנסונים קצרצרים שמיועדים במיוחד לאבות שבאו עם הילדים.
הביאו את עוז זהבי עבור הבנות שבחבורה (לידי ישבו 4 בנות שצרחו בכל פעם שזהבי עלה לבמה...)
הביאו את מה קשור וצביקה הדבר להורים באופן כללי.
ואת ריטה בשביל כולם.

סיפור העלילה עצמו מופרך כמעט כמו כל המופע.
אבל זה לא חדש.
בכל שנה העלילה היא החוליה החלשה בכל המופעים של הפסטיגל- ולצערי ראיתי כבר 4 כאלה.
גם העתקת הנושא ממקורות אחרים לא ממש עושה טוב לילדים.
הילד שלי בן 8.5 - לא ממש יודע מי היא מרי אנטאנט- ובגילו, אין לי טרוניות אליו בעניין.
גם נפולאון יכול לחכות קצת.

חנוך רוזן אולי עושה חיל בהעמדה ובוירטואזיות של האמנים והרקדנים אבל בכל הקשור לעלילה ולתוכן הגיוני או משהו שקשור לכוונות- המצב רע מאוד. מאוד.

שורה תחתונה:
אני מקווה שהבן שלי יחליט שבשנה הבאה זה כבר יהיה מיותר.
מבחינתי מדובר בבזבוז כסף נטו.

עצה טובה:
לבוא עם הרכבת - זה יעיל , זול והרבה יותר קל מלעמוד בפקקים שהמופע המופרך הזה יוצר.

ועוד משהו לחנוך רוזן: בפעם הבאה שאתה מביא את הבת שלך (בת 9???)  "לתת לך עצות" - אל תפרסם את זה- ככה ההופעה גם נראית...

יום שישי, 12 בנובמבר 2010

מסעדה הודית: אינדירה

אינדירה- המסעדה ההודית היא מיני-קוסמוס של הודו.
כשמבינים את זה- הכל הולך קל יותר- בדיוק כמו שכשמבינים את הודו- הכל הולך בה יותר קל וחלק.
ההודים חיים בתת יבשת ענקית ויש להם זמן ואורח חיים משלהם.
ולכן גם באינדירה צריך לראות את הדברים בפרספקטיבה דומה.

המסעדה נראית כמו שמסעדה הודית צריכה להראות: טפטים מזוויעים (אבל מאוד "הודיים" למי שטייל בהודו),  מנורות זולות (אבל כאמור- מדגימות את "החוויה ההודית").
ומלצרים הלבושים בתלבושת הודית טיפוסית.

המלצרים באינדירה שונים מהמלצריות התל אביביות שמתחנחנות כל 5 דקות (את זה לא תמצא באינדירה - אלא מלצרים שרואים במלצרות עבודה מקצועית לכל החיים), והשיקולים אינם שיקולי ריצוי הלקוח (כשהתבלבלנו עם המנה- סורבנו להחלפה שלה... גם זה קורה), אבל מעבר לכך - מדובר בחוויה מעניינת ובהחלט טעימה (גם אם לא בדיוק זולה במונחים ההודיים שהיינו מצפים לה).

הזמנו נאן ופלטת מנות ראשונות (Starter) (התכוונו לנאן עם שום וקיבלנו נאן רגיל שדי הזכיר פיתה עירקית רגילה. טעימה אך רגילה.) 
מנות הפתיחה היו מצויינות.
כולם היו טיגון של משהו - תפוחי אדמה, כרובית, פלאפל אדום, וכנפי עוף שטוגנו בבלילה פיקנטית וטעימה.
הנאן הגיע מהר מאוד, ולאחר מכן קיבלנו אלו גובי (כרובית ותפוחי אדמה ברוטב סמיך).

צריך להתעכב על העניין של הרוטב הסמיך.
להודים יש הרבה מאוד רטבים וכולם (טוב לא כולם, אבל רובם סמיכים מאוד), ולכן בעצם כל התוספות שהוזמנו הגיעו עם רוטב סמיך שהשתנה רק מעצם טיב המנה אבל לא בבסיס הרוטב.
צריך גם לציין שרוב הרטבים מבוססים על יוגורט וחלב קוקוס - כך שגם צימחונים יצליחו להסתדר בקלות במסעדה הודית באופן כללי ובאופן ספציפי באינדירה.

הבשר שלקחנו היה שיג'לי (נתחי חזה עוף שהושרו בקינמון ואחר נצלו בגריל), וזעפרני (נתחי חזה עוף שהושרו בשום ופטרוזיליה ואחר כך עברו בגריל).
שניהם היו מצויינים.
הנתחים הגיעו על מרחשת לוהטת ששמרה על חומם לאורך זמן.
בנוסף לאלו גובי לקחנו גם מנת פטריות ברוטב סמיך שהתגלתה כפיקנטית ++ (חריפה, אבל לא יותר מדי).
האורז היה אורז הודי משודרג שכלל פיסות של ירקות.
לסיום לקחנו קולפי- חלב מרוכז וממותק שהוקפא עם פיסטוקים.

המנה הזו היתה תזכורת לא רעה בכלל למנה אחרת שאכלתי במלון היאייט מומבי במסעדת המלון- שם אכלנו כמעט 4 לילות ברציפות מנת קינוח שהכילה כדורי גבינה אפויים ש"שחו" להם בתוך מרק חלב מרוכז וממותק עם פיסטוקים.
המנה ההיא היתה מעולה ו(לא) רק בשבילה היה שווה לאכול שם - המנה של אינדירה למרות שהיתה שונה מאוד- זו קפואה וההיא היתה חמה-היוותה סיום מצויין לכל הארוחה.
המנות הזכירו אחת את השניה בטעמים בפה.

סיכום:
אוכל- טעים מאוד ולא חריף (בניגוד לאוכל ההודי המקורי).
שירות - משתדל אבל מוגבל.
חנייה - ביום זוועה. בערב- יש חניון ליד - דובנוב.
מחיר 200-400 לזוג. (היינו 3 זוגות)

שאול המלך 4, לונדון מיניסטור, תל אביב
טלפון: 03-6954437
פקס: 03-6965194 

שורה תחתונה: מומלץ מאוד לחובבי הודו ולצמחונים

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

פרסומת ברדיו: או שאתה משפר לי את התנאים או שאני נכנס לג'וב מאסטר

פרסומת כל כך עלובה, מאיימת ודוחה- ממזמן לא שמעתי.
צריך להגיד משהו גם לפירסומאים שהמציאו את הפרסומת הזו וגם לבעלים של ג'וב מאסטר: אם אני צריך עובדים- אני לא אפרסם אצלם.
זה ממש לא מה שאני צריך- שאחרי חצי שנה יגיע אלי העובד שגייסתי משם ויאיים גם עלי שאם אני לא משפר לו התנאים - הוא נכנס לשם.

צריך לקרוא לכל המעסיקים - להמנע מלפרסם שם.
זה אולי יבהיר להם ולשאר הפירסומאים שמכניסים תכנים מאיימים (גם אם זה בכאילו) מקומם לא יכירם ברשות הציבור.
סיכום:
ג'וב מאסטר - פרסומת שמבחינתי היא גועל נפש.

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

מגה קרטינג - הקניון הגדול פ"ת

במסגרת ההרפתקאות שמזמן לי יורש העצר הגעתי לקניון אבנת- הקניון הגדול - מול בי"ח בילינסון.
הקרטינג נמצא בקומה 3.

המקום עצמו- מעוצב בצורה מפתיעה.
באמצע הקניון ממוקם בחניון מגרש למכוניות הקטנטנות הללו.

המגרש עצמו נראה לא רע בכלל למעט העובדה שנוסעים על בטון ולא על אספלט.
אני לא יודע אם יש לזה משמעות מבחינת הנהיגה- אבל זה שוני מסויים שדי בלט.
המכוניות עצמן היו במצב טוב יחסית.
לא חדשות אבל נראה כי הן מטופלות בצורה רצופה.
הצוות עבר בין מכונית למכונית ובדק אותן בין מקצה למקצה.

באופן כללי הצוות עצמו היה נחמד ומאוד משתדל.
למרות שהתאמות בין הנהגים לקחו זמן- רציתי להציע להם להחליף את האומים בהם סגרו את ההגבהות לדוושות התאוצה והבלם - (אני משתדל לכתוב בעברית תקנית), באומים עם פרפרים.
זה יחסוך את הריצות שוב ושוב....


בכל מקרה, הגענו למקום לקורס נהיגת מכונית קרטינג.
ההגבלות:
מעל גיל 8.
גובה מעל 1.30 ס"מ.

כשמתחילים את הקורס מקבלים הדרכה בסיסית מאחד המדריכים.
ולאחר מכן מתפצלים לקבוצות של מקצים וכל מקרה נוהג כ 10 דקות.
בין לבין מקבלים תיקונים והדרכה לנהיגה ברמה הפרטנית.

בקיצור, למי שרוצה ללמוד לנהוג על המכוניות הללו- מזומנת חוויה די נחמדה.

העלות:
  • קורס נהיגה במכונית קרטינג 400 שקלים - קורס של 4 שעות.
  • מקצה נהיגה של 10 דקות (הכולל רענון נהיגה, כמה סיבובי חימום, והנהיגה עצמה, בסה"כ כ25 דקות) 50 שקלים
סיכום:
הנאה: מובטחת
עלות: קצת יקר



יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

הוט-הגינות עסקית???

תשמעו סיפור.

אני משוכנע שהוא לא יפתיע אף אחד - אבל בכל זאת - עוד נדבך במארג היחסים הרע בין הדואופולים שבישראל (במקרה הזה הוט)- ובין האזרחים שמסתובבים פה.

לפני כשנה וחצי הצטרפתי לטריפל של הוט.
בגדול זה נשמע רע בכלל.
תמורת 300 שקלים אתה משלם עבור כבלים (לא הכל פתוח - אבל נניח לזה) טלפון (1000 דקות שיחה לטלפונים נייחים) וחיבור לאינטרנט במהירות 7M.
נכון - עבור השיחות לסלולר - צריך להוסיף- אבל זה הרע במיעוטו.
לפחות כך חשבתי.

גילוי נאות:
לפני מספר שנים הייתי מנוי של האינטרנט של הוט - ואחרי כמה חודשים החלה תקלה של ניתוקים חוזרים ונשנים.
פניתי להוט.
והם מצידם שלחו 5-6 טכנאים שבדקו את הקוים, הקופסאות בחוץ - אבל תשובה לא היתה להם.
כשהגיע איזה טכנאי ראשי כלשהו - אמרתי לו בצורה מפורשת:
תשמע ידידי. לפעמים קורה לחברה שאין לה תשובה.
שיש תקלה שאי אפשר להתגבר עליה- תהיו מספיק הגונים והוגנים להגיד ללקוח- שאין לכם מושג ושאתם לא יודעים מה לעשות כדי לפתור את זה.
זה קורה וזה לגיטימי.
האלטרנטיבה להגיד לי שוב ושוב שאתם תצליחו לסדר את זה מתישהו- היא על הכיפאק - אבל אני כלקוח צריך גם לדעת שזה המצב וגם להחליט אם זה מתאים לי או לא.
אז- אחרי השיחה הזו התנתקתי מהם.


נחזור להווה: לפני כחודש וחצי, החלו תקלות חוזרות ונשנות בקו הטלפון ובחיבור לאינטרנט.
התקשרתי להוט והם שלחו טכנאי שהחליף כל מיני חיבורים בבית וריתק את המגבר שבארון התקשורת לקיר.
לטענתו- הנדנודים בארון- זה מה שעשה את ההבדל. (נשמע לי קצת מוזר- איזה רוחות נושבות בארון תקשורת בבית דירות בקומה 3 - אבל ניחא...)
בסדר - באותו רגע קיבלתי את הטיפול הזה.
חזרתי הביתה - ו5-6 דקות לאחר מכן- התקלות חזרו.
מה התקלות אתם מתעניינים?
1. הטלפון של הוט רוב הזמן מנותק.
2. האינטרנט כל שעה- שעה וחצי מתנתק ל10-15 דקות.

אם הייתי אופטימיסט בנשמתי- מה שאני לא - הייתי אומר- זה יותר טוב מכלום לא?
אבל כל אחד (כולל הנציגים של הוט) מבין שאי אפשר לקרוא לזה שירות.
זה לא החוזה שעליו חתמתי.
זה לא החוזה שהוט התחייבו לו.
החוזה אומר משהו פשוט בתכלית: הוט מתחייבת לספק לי שירות סביר של כבלים אינטרנט וטלפון. אני מצידי מתחייב לשלם להם בכל חודש את מה שמגיע להם בגין אותם שירותים.
כמה פשוט ככה ברור?
אז זהו שלא.
כאן התחילה סאגה מדהימה בחוצפתה ועזות המצח שבה:
התקשרתי עשרות פעמים להוט והמתנתי הרבה זמן לנציגים (האם זה יכול להעיד על עומס בעיות שיש ללקוחות??).
כשהם ראו את המצב של החיבור אצלי- על פי הפרמטרים שלהם- הם מיד סיכמו איתי שהם ישלחו לי טכנאי הביתה.
הם הבינו שיש בעיה ואני לא מטריד אותם סתם.
הבעיה היא שכל פעם- החל מכמה דקות וכלה בכמה שעות לפני הופעתו המתוכננת של הטכנאי - התקשר נציג של מחלקה אחרת בהוט וביטל את הטכנאי.
עכשיו מגיע החלק מהעניין והמרתיח באמת:
יש לכם מושג כמה פעמים זה קרה?
7  פ ע מ י ם! ! !
7 פעמים התקשרתי למוקד- נקבע זמן ומועד להגעת טכנאי ו7 פעמים הוא בוטל.
הסיבות שלהם היו הזויות בצורה בלתי רגילה.
"זו בעיה של מחלקת ההנדסה- והם מטפלים בזה ברגע זה", "זו בעיה כללית של כל האיזור" , "יש בעיה בבניין ולכן נשלח במועד אחר טכנאי לבניין" בקיצור שטויות מהסוג שרק מרכזי שירות של מדינות סוג ג' יכולים לנפק.
חמור מזה- גם הנציגים של שירות הלקוחות לא הבינו איך קורה שמבטלים לי את הטכנאי שוב ושוב מבלי לפתור את הבעיה....
חלקם אמרו לי להתעקש ולא להסכים לוותר ולפנות את הנציג המבטל לצוות שלהם...
מה שנקרא יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.
אבל הדבר הבזיוני יותר בהתנהלות של הנציגים המבטלים היתה אחרת:
למרות שאמרתי לנציגים- שאני לא מסכים ודורש שהטכנאי הם אמרו לי "בסדר" - ואחר כך התברר לי שהם כתבו בכרטיס הלקוח ש"הלקוח הסכים לביטול ביקור הטכנאי".
הבנתם את זה- אני לא הסכמתי אבל הם כיס"תחו את התחת שלהם.

בשלב הזה הסתכלתי על החוזה שיש לי בבית - חוזה שנשאר מהיום שבו הגיעו "החברה הטובים" להתקין אצלי את ה"טריפל".
ומה גיליתי?
הם מכס"תחים את עצמם בצורה הבאה:
אם אני מזמין טכנאי ואני לא נמצא בבית- אני משלם קנס.
ואם הטכנאי לא מגיע- הוט משלמת את אותו הקנס.
ואז הבנתי את הרעיון - כל הביטולים- הם לא בגלל שהם באמת "פותרים את הבעיה" ולא צריך את טכנאי, אלא פשוט כדי לחסוך להם את הקנס...


בשלב הזה כבר החלטתי שהגיע הזמן לסיים את הבדיחה הגרועה הזו.
והודעתי להם שמבחינתי הם הפרו את החוזה שהם חתומים עליו מולי.
נחשו מה היתה התגובה שלהם?
את הקטע המקורי הזה אני מודה- לא חזיתי: מבחינתם (אסתי מנהלת בכירה בשירות לקוחות - או ככה לפחות היא הזדהתה) אם אני מחליט להתנתק מהאינטרנט שלהם ומהטלפון- זה בסדר מבחינתם.
אבל על הכבלים- הם מתכוונים לחייב אותי עד סוף החוזה.

הבנתם את זה?

הם לא מספקים את השירות - ועוד חושבים שאני צריך להמשיך איתם....
אותם מה שמעניין זה שהם יצליחו לחלוב ממני עוד כמה שקלים.
הצעתי לה לבדוק מול המחלקה המשפטית שלהם את השאלה הבאה: האם הם מחוייבים לספק לי את כל השירותים שהתחייבו להם  (כולל הכל) או שהשירות הגרוע שלהם (או יותר נכון חוסר השירות שלהם) בחלק מהשירותים הוא עילה מספיק טובה להכריז עליהם כמפרים חוזה.
היא חזרה אלי עם הרעיון החצוף הזה ומבחינתם- כיון ש"אין לי שום בעיה עם הכבלים שלהם" הם עדיין מתכוונים לחייב אותי על הכבלים כולל קנס יציאה.

ברמה העקרונית צריך להגיד פה כמה דברים:
למה חברה עסקית לא מצליחה להיות הגונה מספיק להגיד ללקוח: תשמע, יש לנו בעיה שאין לנו מושג מה לעשות ואיך לפתור אותה.
מה היה קורה להם אם הם היו מחליטים להיות הגונים והוגנים ולהציג בפני הלקוח את האמת- מה זה היה עושה להם?
האם זה היה גורם לי להשאר? לא בטוח. העבודה שלי תלויה בחיבור רצוף וקבוע לאינטרנט ושימוש מאסיבי בטלפון.
אבל מצד שני - כבעל עסק- גם אני יודע, שלא תמיד יש לי תשובות מלאות ללקוח.
אני מבחינתי חושב שהביטוי "לא יודע" לא מעיד על חוסר מקצועיות.
אם אני לא יודע משהו - אני יכול לחזור מאוחר יותר לאחר מכן ולתת את התשובות שהלקוח מצפה להן.
אם הלקוח לא מרוצה מהתוצאות או מהתשובות - אין לי שום בעיה להפנות אותו לגורם מקצועי אחר- דרכי או לא.
אני לא מתבייש להגיד ללקוח שאין לי תשובות במקום. 
אבל מצד שני- אם אני לא יכול לתת לו שירות מלא- אני לא מחייב אותו על כך.
באים נציגי השירות של הוט ומציגים רעיון אחר:
נניח שקניתם מכונית. אחרי כמה חודשים - כשאתם משלמים עדיין על המכונית והיא באחריות ואז המנוע מפסיק לעבוד. ככה סתם- ואין להם דרך לתקן אותו או תשובה אחרת כגון מתי הם כן ידעו. ובמקביל גם החשמל באוטו הפסיק לעבוד.
אתה מתקשר למוסך של היבואן והם אומרים לך: רגע, יש לך כסאות? אז על הכסאות תמשיך לשלם.....

חשוב לציין שמתקשרים אלי כל מיני נציגים כאלה ואחרים ומציעים את עצמם לסייע.
לאף אחד מהם אין תשובה מה הבעיה ומתי היא תפתר.
ולכן אני מנפנף אותם.
מבחינתי שיבואו ויקחו את המכשירים שלהם - ושלום שלום. נפגש בשמחות אחרות.

בשלב הזה החלטתי לפנות לבית משפט.
אני אעדכן פה מה נסגר בבית המשפט.
מעניין מה הרצל עוזר- המנכ"ל הוט או פטריק דרהי הבעלים החדש שלהם היה אומר על ההתנהלות של החברה כחברה עיסקית שרודפת לקוחות בכל הזדמנות, נציגי השירות ומחלקת ההנדסה שלו.

אגב- גם עכשיו אין לי אינטרנט ואני עובד אוף ליין- ואעלה את הפוסט מאוחר יותר....

יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

דרבי בר דגים - קניון ארנה- הרצליה

לפעמים ,רק לפעמים אתה יוצא ממסעדה בהרגשה מרוממת.
דרבי בר דגים- היא אחת מהן.
היינו שם לארוחת צהרים עם אותם תיירים ספרדיים.
המנות הראשונות (ותסלחו לי שאני ישר רץ לתיאור של הפרטים - אני לא רוצה לשכוח שום פרט..: ) היו לא פחות ממצוינות:
לקרדה נקיה מעצמות ועור היתה מעדן אמיתי.
הכרובית המטוגנת היתה נפלאה,האיקרה היתה מעולה, הטחינה היתה סמיכה ומלאת טעם, וסלט העגבניות החריפות- היו חריפות כל כך- שרק הספרדיה התענגה עליהן והתמוגגה מנחת וטעם.
קיבלנו גם סלט רגיל שהיה מנה ענקית בפני עצמה, וצלוחית ראשי שום שהוכנסו לתנור בתוספת שמן זית ותימין - היה סוג של אלוהות.
סלטים נוספים שהיו על השולחן אבל לא הספקתי לטעום כיון שכבר לא היה לי מקום: סלק אדום, חצילים רומני.
 
שתינו שרדונה של יקבי הגולן שהיווה פרטנר מצויין למנות העיקריות:
לוקוס על הגריל שהיה מעולה.
הספרדים שאכלו את מול באלדין את הדניס אמרו בפה מלא שהלוקוס - הרבה יותר טעים וטוב מהדניס.
הסברתי להם שהדניס הוא לא דג ים במובן המלא שלו אלא יותר דג כלובים ומפה בא ההבדל הגדול - אבל אותם עניין יותר להמשיך להתענג על הדג...

קינחנו עם קרם ברולה שהיה מצויין ובלט בנקודות הווניל שניקדו אותו ובמוס שוקולד בלגי - שלפי מבטיהם של הספרדים היווה סיומת מצויינת לארוחה.
השירות היה מצויין- המלצרים היו זריזים וקשוביםלשולחן- והחליפו את צלוחיות הסלטים במהירות.
אוכל - יותר ממומלץ - שווה כל שקל וכל ביס וכל אגורה.
נגישות לנכים: יש
שירות: מצויין.
 
מחיר 450 ש"ח ל3 אנשים (רעבים במיוחד)
סיכום:
שווה שווה שווה.

 

יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

ביקורת מסעדה: אלדין - יפו העתיקה

הגענו למסעדה בערב עם זוג תיירים ספרדים שנחתו שעתיים קודם בארץ.
האמת שהתכוונו ללכת לאכול במסעדת אבולעפיה ביפו העתיקה - אבל זה רק מוכיח כמה זמן לא הסתובבתי ביפו העתיקה.
אבולעפיה, כך נאמר לי סגרו את המסעדה במיקום הישן -בירידה מיפו העתיקה, ופתחו אותה ביפת- אבל מבחינתנו זה כבר היה מאוחר מדי ורחוק מדי.
היינו רעבים.
אי לכך החלטנו להכנס למסעדת אלדין- מול המיקום הישן של אבולעפיה.


נכנסו למסעדה שהיתה מלאה בחציה והתישבנו במרפסת.
צריך להגיד את האמת: הנוף מהמסעדה הזו- שווה חצי מכל האירוע.
הנוף הפנורמי של תל אביב בערב- שווה ושווה הרבה.

הזמנו מנות ראשונות "ישראליות" (צלחת חומוס, טחינה, לבנה) בגלל האורחים שלנו וגם את פלטת החציל הבאלדי שהתגלתה כמצויינת.

למנות עיקריות הזמנו דג דניס בגריל וקציצות קבב שהתגלו כטובות מאוד אם כי היה בהם טעם מסויים שלא הצלחתי לזהות את מקורו.
קינחנו במוס שוקולד מצויין

כולל בקבוק יין ישראלי של תבור (100 ש"ח)

סיכום:
אוכל - היה טוב.
הנוף היה שווה את הכל.
(האמת? היה מפתיע. חשבתי שמדובר בעןד מלכודת תיירים ולא היא.)

נגישות לנכים- בעייתית: מדרגות.

מחיר: (מנות ראשונות + 2 מנות עיקריות + בקבוק יין וקינוח אחד:) כ: 400ש"ח

שורה התחתונה: מפתיע.
הן בשל הנוף והן בשל האוכל שהיה טוב.

יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

ספארק המים ימית 2000 חולון


טוב תשמעו.
זה יהיה קצת מורכב כיון שהיום הייתי שם.
והמדד להשוואה מתבקשת הוא כמובן פארק המים בשפיםם.
רק שהנתונים האובייקטיבים לא מקבילים.
ולמרות הכל ובכל זאת שנתחיל? 
הייתי היום בספארק המים ימית 2000 בחולון.
הנה ההערות השליליות קודם כל ולפני הכל:
המים היו מלאים בכלור. (מה ציפיתי? עכשיו זה סוף העונה והמיים מלאים בכל הזיהומים האפשריים.)
הבריכה המקורה - קטנה יחסית והאטרקציות בה- מצומצמות מבחנת הזמן.
מה זה אומר?
שיש בריכת גלים אבל קטנה יחסית לזו שבשפיים.
מצד שני היא מקורה מה שנותן לה יתרון די גדול בעניין.
מצד שלישי - הם מפעילים את בריכת הגלים ל5 דקות בלבד (ואפילו פחות- למרות שהשעונים נמצאים להם מול הפנים...).
מצד רביעי - יש גם בריכת מערבולת- שלא ממש הבנתי מה הקטע של למעט העניין של המון אנשים מנסים להכנס לזה ולנסות להנות ממנה.
אני די מסופק אם הם מצליחים.

לגבי שאר המתקנים- דגמתי את רובם.
לא משהו.

והחיסרון הבולט ביותר:
המסעדה.
עם מחירים מופקעים - אפילו בהשוואה לחוף הים.
מישהו שם לעניין לב?
לדוגמה: ארטיק שוקו בננה ב10 שקלים.
אם אני לא טועה בחוף הים באשדוד זה עולה 7 שקלים בלבד!!!
בכלל כל הקונספט של המקום היה לא ברור לי.
מתקני ואזורי השהיה למשפחות היו מפוזרים בצורה כזו שלא אפשרה להורים לשמור על הילדים.
לא ברורה לי בכלל כל צורת בניית ומיקום המתקנים שחלקם היו קרובים ורובם היו רחוקים מאזורי המנוחה של המבקרים.

אתר אינטרנט- לא ממש ידידותי.
לא הצלחתי להבין - אם היום היה יום סגור או לא - כיון שאת הימים המיוחדים דחפו לתחתית העמודץ
כמו כן- לא ענו בשום מקום במספר הטלפון שמופיע באתר.

סיכום:
לא משהו.
הכי חשוב- להחליף את המים ולבדוק כלור.
מחיר: 88 שקלים לאדם - מגיל 3.


יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

פנדה מחשבים

במקרה נתקלתי במאמר שפורסם בהארץ:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=rl20100921_21447&from=haaretz

ועלתה בי מחשבה נשכחת שחשבתי ממזמן להעלות פה.
קניתי בפנדה כמה חלקים למחשב שבניתי.
אחרי כחצי שנה התקלקל הכונן הקשיח.
התחיל לתקתק.
לא משהו מיוחד.
זכרתי שאת הכונן קניתי בפנדה מחשבים כשעוד היו בפארק התעשיה בקיסריה.

נסעתי לשם- ורק על הדלת הסתבר לי שהם עברו למרכז חדרה.
לא משנה.
נסעתי לחדרה.

הגעתי לחנות- ושם בישו ממני את החשבונית.
זה עלול להיות בעיה כשאתה עצמאי כשהחשבוניות שלך עוברות בכל חודש לרואה החשבון שלך.
בסדר.
השגתי את החשבונית וחזרתי לחנות בפעם השלישית.
ואז אמרו לי שהיות שהכונן נקנה לפני כ9 חודשים האחריות שלהם מאפשרת להם לקבל ממני את הכונן אבל לתת לי כונן משומש.
אז על מה בדיוק האחריות?
שאני מקבל משהו שעבר תיקון של מישהו אחר?
אני לא מדבר על העניין הבסיסי והיסודי שכונן לא אמור להתקלקל אחרי 8 חודשים.
באופן בסיסי- כי זה קורה.
אבל זה שמבחינתם  אחריות שקיבלתי מהם ל3 שנים מתבטת מבחינת פנדה מחשבים בזה שאני צריך לשלם 60- שקלים נוספים - זה הכעיס אותי.
אחרת מה העניין של אחריות?
לקבל משהו משומש?
הרי לא קיבלתם ממני כסף משומש??

בקיצור כל ההתנהלות של החברה הזו מסתדרת לי מצויין עם מה שכתוב בכתבה הזו בהארץ.

שומר נפשו ירחק מהחנות הזו ומכל הרשת הזו.

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

קפה גרג - דיזינגוף סנטר- מול צומת ספרים הספריה

לפעמים יציאה למסעדה או לבית קפה הם לצורך אכילה ולפעמים היא לצורך המתנה למשהו, לסרט, חברים , או פגישה שמתעכבת.
אתמול יצאנו לסרט בקולנוע לב תל אביב בדיזינגוף וחיכינו לזוג חברות שהתמהמהו להן.
בינתיים התישבנו בקפה גרג שבדיזינגוף סנטר- מול צומת ספרים הספריה.
זיגתי הזמינה קפה גדול וחלש ואני התלבטתי בין הכריכים.
לבסוף הזמנתי שקשוקה עם נקניקיית צוריסוס.
הזמנו גם שתי כוסות של תפוגזר.

אז ככה:
התפוגזר והשירות היו האור היחיד בבית הקפה.
התפוגזר היה טוב למעט העובדה שהיה פושר מבחינת חום הפרודוקטים.
ועכשיו נעבור לשקשוקה.
החזרתי אותה לאחר שבאמת ניסיתי ללא הרף למצוא בה נחמה אחת ולו קלושה....
מה היה לי שם:
רצועות של נקניקיות תעשייתיות, לא טעימות ולא חריפות כלל.
הנקניקיות שחו בתערובת לא מזוהה של עגבניות- כנראה מקופסת שימורים זולה, ונתחי פלפלים שונים.
במרכז הצלחת היו שתי ביצי עין שדי התקשתי לקבוע אם הן הוכנסו לתבשיל עכשיו או לפני הרבה זמן.
בקיצור: השקשוקה היתה לא טעימה בצורה בולטת. לא מטובלת נכון וחסרת תבלינים מינימליים.
לאחר שהחזרתי את הצלחת - הגיע - מנהל המשמרת או מי מטעמו ושאל אותי על העניין.
הבהרתי לו את העניין ובזה זה הסתיים.
השקשוקה לוותה לחם הבית שהיה קטן ודחוס +חמאה, זיתים שחורים טובים, ורוטב פסטו עדין.

סיכום:
לא משהו.כנראה שהייתי צריך ללכת על אחד הכריכים...

ועוד משהו קטן:
הצוות שם הסתובב על חולצות עם כיתוב בסגנון של בית הקפה המקצועי ביותר בעיר.
לטעמי,בארקפה, לא היו מגישים מנה כזו.


יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

ביקורת סרט: התחלה - ליאונרדו דיקפריו

לאורך תקופה ארוכה היתה תקועה בראשי השאלה הבסיסית האם המטריקס הוא רעיון פנטסטי או שהוא באמת יכול בנסיבות מסויימות להתקיים.
האם החיים שאנו חווים ביום יום הם תוצאה של תוכנת מחשב משוכללת או שאיזה תוצאה של ניסוי של איזה קבוצת ישויות מתקדמות בהרבה מאיתנו.
הטרילוגיה של מטריקס רק העלתה את השאלות הללו בכל פעם מחדש לאורך זמן.
כריסטופר נולן שעומד מאחורי סרטים מצויינים כגון האביר האפל, ממנטו, ובאטמן מתחיל מביא פה עוד סיפור מעניין על קבוצת מקצוונים המצליחים לתעתע בעומקים שונים של חלומות וזכרונות.
מדובר בקבוצה שמצליחה לחדור למוחם של אנשים ולחלץ משם מידע.

ראש הקבוצה דום קוב (ליאונרדו דיקפריו) שומר לעצמו סוד חשוב- נסיבות מותה של אשתו.
לאחר מבחן אודישן- מקבל קוב הצעה חד פעמית - לאפשר את שובו לארה"ב ולסגור את כל התיקים מולו.
אלא שהפעם העניין מורכב פי כמה.
הוא מקבל עליו את המשימה- לשתול רעיון שמוחו של יורש אימפרית אנרגיה ענקית תוך יצירת כמה רבדים של חלום בתוך חלום בתוך חלום.
המעבר בין רובד אחד למשהו קיצוניים ומשנים עולמות.
הצוות שאיתו נזקק ליכולת בלתי אנושית (אבל הי- הם בתוך חלום לא? הכל אפשרי שם...) ולתזמון מדוייק.

חייבים לציין את העובדה שהאפקטים בסרט מחזירים את הקולנוע לעידן שלפני ג'ימס קמרון והתלת מימד שלו.
אבל מצד שני האפקטים מדהימים בתחושת הניתוק שלהם מהמציאות או המחוקי הפיזיקה - כיאה לחלומות.

חשוב לציין שהפקת הסרט עלתה כ250 מליון דולר שנראים על כל פריים ופריים של סצינות האקשן בו

שחקנים:
לאונרדו דיקפריו , קן וואטאנבי , ג'וזף גורדון לוויט , מריון קוטליאר , אלן פייג' , קיליאן מרפי , טום ברנג'ר , מייקל קיין , לוקאס האס , טום הארדי

סיכום: 
סרט מפתיע ברעיונותיו ועתיר פעולה, אפקטים ופרטים קטנים - שכדי להבין אותו עד הסוף- צריך לראות אותו מספר פעמים.
מומלץ בחום

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

אל באבור - יקנעם

אני צריך לציין כבר בהתחלה שעוד לפני שהגעתי למסעדה הזו- שמעה יצא למרחקים - וגם אלי הוא הגיע.
הגענו לשם - כפי שאמרה לי ידידה טובה - בזמן הגרוע ביותר- כשכל עם ישראל יצא לחפש לו מה לאכול אחרי ארוחות החג. (במילים אחרות בשבת בצהריים...)

בקיצור, קדימה לאוכל:
הסלטים הראשונים היו לא פחות ממצויינים.
סלט הכרובית בטחינה היה מעדן אמיתי.
החציל באלאדי טבעי- היה מצויין
באופן כללי - כל הסלטים היו מעולים.
ואפילו סלט הירקות בסומק היה טוב מאוד. ואת זה אומר מישהו שאוכל סלט ירקות - רק אם הוא מאושפז בבית חולים ואין שום דבר אחר לאכול במשך שבוע....
אבל הם היו רק פתיחה.

צוואר הטלה הממולא באורז היה מעולה - רק חבל שהסלטים (פטנט ידוע של מסעדות מזרחיות...) סגרו לנו את התיאבון ונאלצנו לאכול ביסים ספורים מהמנה הזו.
(אל דאגה- לקחנו אותה הביתה - וגם שם היא היתה מצויינת).
שתייה: לקחנו אני וזוגתי- מיץ רימונים סחוט טבעי (40 ש"ח לכוס) שהיה ריכוז של אנטי אוקסידנטים חמוץ מאוד אבל טעים ובעל טעם טבעי אמיתי.
המחיר אמנם גבוה אבל לא ביחס למסעדה או למקומות אחרים.
לקינוח לא לקחנו כלום- פשוט לא הצלחנו לפנות מקום בבטן.....

סיכום:
אוכל - מעולה, אחת המסעדות הטובות והטעימות ביותר שאכלתי בה.
נקיון - סביר. בשבת אחרי הצהרים, ואחרי 4 ימי חג בישראל אי אפשר לדרוש או לקבל הרבה מעבר לזה.
מחירים - בינוני. ארוחה לזוג 300 ש"ח.

בקיצור- המסעדה הערבית הטובה בישראל.

נ.ב. 
עכשיו אני חייב להגיע למסעדה המקורית באום אל פאחם.


יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

שווארמה החסידה-כרכור

לא אחת אנחנו נתקלים בקיבוצניקים מצליחים.
זה קורה לרוב כשאותם חבר'ה מובחרים מצליחים להראות את יכולתם להסתגל לקשיים ולאתגרים שאנשים אחרים מתקשים בהם.
מה הופך את הקיבוצניקים לכאלה? שאלה טובה.
האם כולם הופכים להיות כאלה- מסתבר שלא.
ולא תמיד זה מצליח ולא בגלל שאין להם את אותה אמביציה.
כלומר - יש אמביציה, ויש יכולת אבל בסופו של יום -השלם חסר מכל מרכיביו.

שווארמה החסידה בכרכור החלה את דרכה ברעש ובמודעות טיזינג גדולות.
הציפיה היתה בהתאם.

אתמול בערב הייתי שם והזמנתי מנת שוואמה בלאפה.
התוצאה היתה מעורבת.
כלומר הבשר היה מעורב.
חלקו היה שרוף מדי וחלקו היה נע.
אם היה מדובר בבשר בקר- ניחא.
בשר עוף או הודו- זה כבר עניין אחר.


גם עניין האסטטיות לקה בחסר משהו.

בשווארמיה היה עובד אחד שניסה להתמודד עם כמה חזיתות:
6 לקוחות רעבים בו זמנית.
שיח מדולדל
סופו של יום עבודה ארוך וחם....
ולכן אני לא מחסל ישר את המקום.
כנראה שאצטרך לחזור לשם ולבדוק שוב ביום אחר.

מה שכן:
הטחינה היתה מצויינת.
שאר הסלטים היו עייפים (בכל זאת הגעתי לשם ב 21:00 בערב...)

מחיר: שווארמה בלאפה +שתייה- לימונדה בבקבוק 40 ש"ח

סיכום: 
טעם- ככה ככה
נקיון - ככה ככה.
חנייה- מסוכנת (על כביש ראשי)
גישה לנכים (קטגוריה חדשה שהכנסתי)- אין.


יום שבת, 4 בספטמבר 2010

רוני אגזוזים- רחובות


מי שאינו נמנה על אוכלוסיית המכונאים- יודע שכל רעש חריג שהמכונית שלו עושה- גורר רעש חריג ממנהל סניף הבנק שלו-זה שמתקשר לשאול על מה החריגה.
עכשיו לך ותסביר לו שזה בגלל  משהו שהמוסכניק הסביר לך - שבלעדיו - לא תוכל המכונית שלך לצאת בכלל מהמוסך.
הוא גם הוסיף את הביטוי הרגיל: "זה עניין בטיחותי"
.
עכשיו לך תתעסק עם העניין הבטיחותי- זה שנמצא מעל יכולתו של המוסכניק לשחרר אותך.
וזה לא רלוונטי שמדובר "בהחלפת מגבים" בקיץ- מבחינתו זה עניין בטיחותי- הבטיחות היא שלך- וככה גם החשבון....

בקיצור כשנפל השבוע האגזוז לחמותי - או לפחות זה מה שהבנתי- מהסיפור שלה: "כשאני נותנת גז- יש רעש חזק...." הבנתי ש גם אני נפלתי.
העניין הזה של האגזוז מתחלק לשני חלקים:
הראשון הוא לנסוע למוסך עם הרעש הנוראי הזה.
ההתמודדות עם המוסכניק - שבדרך כלל יצליח לדחוף לך את כל האגזוז.....

הפעם עברתי דרך חבר שקצת מבין בענייני מוסכים והוא הרים את הרכב, ניסה לתקן - ומשלא הצליח - הפנה אותו למוסך רוני באיזה"ת רחובות.

הגעתי למוסך, ושם פגשתי את ברק- בנו וממשיך דרכו של רוני.
בחור נחמד וחביב שישר נתן לי שתי אופציות:
1. תיקון ללא אחריות - יחזיק כמה שיחזיק תמורת 80 ש"ח.
2. החלפה מלאה של האגזוז- בעלות של בערך פי 13- 15 מהתיקון.

בחרתי באפשרות הראשונה.
הרכב - ישן ולא מצדיק טיפול כזה "עבה"....

ברק הרים מיד את הרכב על הליפט ותוך 20 דקות גמר את העבודה.

בסה"כ - נראה שהכל נגמר יחסית בזול ובמהירות.


סיכום:
מוסך רוני אגזוזים
א. התעשיה דרך יבנה , רחובות, (בכניסה לאזור התעשייה.)
טלפון: 08-9462914

מומלץ (אבל יותר מומלץ- לא להגיע למצב בו אתה נזקק למוסכים מהסוג הזה....)

יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

ערוץ 10: הישרדות - גמר שורדים נגד אוהדים


בעבר כבר כתבתי על ההרגשה (הלא פרטית שלי) שיש וואקום גדול מאוד בכל הקשור לרגולציה של הרשות השניה - האמורה לפקח על השידור הציבורי בערוצים המסחריים.
משהו בפיקוח לא עובד.
אחרת לא יתכן שמישהו היה מאשר את המשדר העלוב והפאטתי הזה.

כמה נקודות לסבר את האוזן:
1. מישהו צריך להגיד לגיא זוארץ ששום דבר חיובי לא יצמח לו מזה שהוא יפריד בין משפט למשפט בעזרת השהיה של דקה.
במיוחד לאחר כל ערמת הפרסומות שליוו את המשדר המיותר הזה.
2. יש אנשים שלא צריכים להופיע הטלוויזיה - במיוחד אם מנהליה רוצים להציג משדרים מיוחדים כסוגא עילית.
עידן קפון- הוא אחד מהם.
אדם קטנוני, עלוב ומעליב- לא צריך להופיע בפריים טיים.
מה בדיוק הוא הוסיף לתוכנית?
תיאורים מופרכים של אסטרטגיות- שהוא לא היה חלק מהן?
הכנסת סכסוכים שלא היו ולא נבראו?
אם הערוצים המסחריים רוצים להביא דברים מעניינים- אדרבא- שיביאו אנשים עם רעיונות מקוריים.
לא אנשים שכל העניין שלהם קשור ונובע ממחשבות רדיפה הזויות, ואגו מנופח ללא סיבה.
3.כמות הפרסומות במשדר היתה ללא כל קורלציה לאורכו ולאיכותו.
האם מישהו בדק את העניין ברשות השניה?

הלווווווווווו
רשות שניה- יש מישהו בבית?

יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

בר בשר - כיכר המגינים צפת

הגענו למקום בעת פסטיבל הכלייזמרים בצפת.
לכל הדיעות - לא הזמן או הטיימיניג לבחון מקום.
ובכל זאת.
לממסעדה שלטענת בעליה נפתחה לא מכבר,  יש מבחר מצומצם של מנות הכולל: נקניקיות, פרגיות, חזה עוף, ושניצל.
דגמנו את הפרגיות וחזה העוף - שהיו מסדר גמור.
חששתי מאוד מעיתוי שלנו - אבל השירות המשתדל של המלצר היחיד - היה מצויין.
הדבר היחידי שיש לציין לרעה הוא הציפס - שהיה חתוך ידנית בצורה לא שווה ולכן חלקו היה מטוגן יתר על המידה וחלקו עדיין "בוסרי".

חשוב לציין שהמקום נמצא תחת השגחה של הרב למנדא ושל הבד"ץ   מה שצמצם את אפשרויות השתיה למוצרים של פפסי....

סיכום:
נקיון: סביר מאוד.
טעם: לא רע
שירות: משתדל מאוד.

מומלץ למי ששומר כשרות ומגיע לעיר האומנים בצפת.

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

פסטיבל הכלייזמרים בצפת- מוסא ברלין

כבכל שנה (לנו זו שנה שניה ונראה שכבר מדובר במסורת משפחתית) נסענו לפסטיבל הכלייזמרים בצפת.
ההופעות התחלקו לכמה רמות- החל מנערים שישבו להם בקרן רחוב ונגנו (או יותר נכון זייפו לעצמם) בגיטרות וכלה במוסא ברלין.

נתייחס למוסא בהרחבה כיון שעל האחרים אין לי הרבה מה להגיד:
מדובר באחד היוצרים החשובים ביותר למוזיקה היהודית, אם לא החשוב שבהם.
מסעו בין חצרות קרלין, ברסלב וחב"ד מעורר השתאות.



היכולת שלו לשלהב את הקהל ולהשאיר אותו ערני לאורך כל הקטעים למרות השעה המאוחרת הפתיעו אותי, הוא נע בין מזמורי תפילות  ("אשת חייל מי ימצא"), לשירים ישראלים (הו כנרת שלי...) עוררו בקהל רצון לשמוע עוד ועוד.

אני אישית קניתי את שני הדיסקים האחרונים שלו: "לעולם לא אשכח" ו"יחד".

מוסא מומלץ בחום רב ולו רק בשל העובדה שהאיש המלווה בבנו (אלישיב) ובבתו (אודליה) המוכשרים, משמר מוזיקה יהודית אמיתית ושורשית ומתחקה אחר לחנים שההסטוריה שלהם לוטה בערפל.

סיכום:
"יחד"- מוסא ברלין מנגן וכליזמרים מנגנים קרליבך.
הפצה גל פז

"לעולם לא אשכח"- ניגוני נשמה עם מוסא ברלין.
הפצה גל פז

יום שני, 2 באוגוסט 2010

פלאפל מוסא -נתניה

לפני זמן מה שלח אותי אחי לשם.
הגעתי למקום- והוא לא נראה לי משהו.
האטרקציה היחידה שזכורה לי משם היתה שמישהו "דג" את כדורי הפלאפל- מתוך הפיילה בהם טוגנו על ידי שיח....
אבל היום הייתי שם וצריך להגיד את העובדה הבסיסית: מדובר בארוחה בתוך פיתה.
ארוחה שלמה משביעה וטעימה.

כשהגעתי לשם- ומצאת יחנייה במפרץ שממול, טופלתי מהר מאוד על ידי אחד העובדים שהכניס בזריזות:
כדורי פלאפל, טחינה, סלט, חמוצים, ביצה קשה, חומוס-פול ועוד כדורי פלאפל.
בסה"כ מדובר במנה גדולה מאוד ומשביעה מאוד- הפיתה מתנפחת בצורה מסוכנת...

הכל היה טרי.

המחיר: מנה מלאה + פחית קולה 21 ש"ח.

סיכום:
פלאפל מוסא- שד' ויצמן 12 נתניה.
נקיון-ככה ככה. (האטרקציה של כדורי הפלאפל- פחות אטרקטיבית כשרואים את צבע השמן..)
טעם- מצויין
מחיר- סביר לגמרי.
חניה - תלוי.
כשר - כן.

מומלץ!!!


יום שני, 5 ביולי 2010

The beholder of fire - מאת יוסי עידה


כמה תובנות לגבי האופרת רוק הזו. ורוק בכלל.
כששואלים אותי מתי אם הייתי יכול לחזור בזמן - אחת התקופות הברורות והמיידיות שהייתי ורצה לחוות אותה באופן אישי ואמיתי היתה תקופת The dark side of the moon, של הפינק פלויד.
תקופה שעיצבה דורות שלמים של נגנים יוצרים וקהלים רבים.
האופרה האוחז באש של יוסי עידה- החזירה אותי בבת אחת אחורה בזמן.
יש קסם רב ביצירות שמצליחות לשחזר אווירה ציבורית ותרבותית כצורה כזו.
אני יכול להביא כדוגמה (היסטורית) את קרל אורף שמצליח להביא ולהביע בכרמינה בורנה את הלך הרוחות בגרמניה הנאצית, וכששומעים את היצירות שלו- מבינים מה חשבו לעצמם אותם צוררים ומה הם תכננו לעולם כולו.

גם היצירה של יוסי עידה- שחבלי הלידה שלה היו ארוכים מאוד - מציגה חזרה לתקופה שנשארה רק בקרב חברי גרעין נחלאים או קיבוצניקים שנשארו במקלט כשלושים שנה.....
אבל - עדיין מדובר ביצירה מפתיעה מעניינת ויפה בצורה בלתי רגילה.

יוסי עידה השלים את לימודיו לתואר ראשון בביה"ס לכלכלה שבאוניברסיטת ת"א בשנת 1997.
הוא מנגן על גיטרה ופסנתר וכותב מוסיקה מגיל מאוד מוקדם.
למרות שלא רכש השכלה מוסיקלית פורמאלית, יוסי השתלם בתיאוריות מוסיקליות אצל פרופסור קרן צבי בשנות השמונים המאוחרות.
העבודה על האוחז באש החלה בשנת 1983 עם כתיבת השיר "Meet Me by Dawn", למרות שבשעתו, דמות המלאך בשיר מוקדם זה טרם זוהתה עם דמותו של האוחז באש.
בשנת 1987, הושלמה כתיבת הטיוטה הראשונה לאופרה במהלך מסע בן 6 חודשים ברחבי אירופה וארה"ב, והיצירה הוקלטה בלונדון ע"י נגני רחוב שלוקטו בתחנות רכבת תחתית.


אין הרבה פרוייקטים כאלה- תבמיוחד על רקע "כוכב נולד" ו"השרדות"......

רוצו לקנות.

יום ראשון, 27 ביוני 2010

גראנד הייאט מומבאי - סנטה קרוז


גראנד מלון הייאט - מומבאי הודו- ממוקם כחצי שעה משדה התעופה הבינלאומי.
המלון מדהים בהשקעה בו.
המלון "סובל" ממחלה קשה ביותר שנקראת אבטלה סמויה.
במה זה מתבטא? בהרבה דברים:
בכניסה למלון עומדים כ20-30 איש שתפקידם של חלק לא קטן מהם הוא רק להפנות את הנכנסים למקום הנכון.
בחלק מהדברים יש לכך חשיבות. ובחלקם - שלט פשוט היה עושה את אותה עבודה....
המלון עצמו חדש מאוד ומעוצב בצורה מדהימה.

ובניגוד לאתרי מלונות אחרים- ניתן להתרשם מהאתר של המלון- הוא די ממצה את האיכויות של המלון.


זו תמונה של הקבלה במלון.

עניין האבטלה הסמויה הוא מוטיב חוזר בכל עניין במלון.
כשהתעניינתי בעלות השכר הממוצעת במומבאי - התבהרה לי התמונה: 
השכר החודשי הממוצע בהודו הוא כ100$ לחודש.
ואם מתחשבים בעניין הבסיסי שכולם יודעים שהמשכורות בתחום התיירות בכל העולם - די נמוכות - העניין מסתדר מצויין.

רק כדי לסבר את האוזן -לארוחת הבוקר ליוו אותי כ7-8 אנשים:
החל מאלה שקידמו את פני ביציאה מהמעלית, דרך אלה שאמרו לי לאן ללכת (לכיוון המסעדה), דרך אלה שליוו אותי במדרגות שיורדות למסעדה (קומת קרקע), וכלה מ3 מארחות: אחת שברכה אותי לשלום, אחת שרשמה את מספר החדר שלי והשלישית שהובילה אותי לשולחן....
התמונה די ברורה לא?

המיקום של המלון- מחוץ לעיר היה יכול להיות בעייתי אילולי קבעו מנהלי המלון שכל מונית שיוצאת מהמלון - לכל יעד תגבה מחיר קבוע של 275 רופיות. כאמור לכל יעד.
במונחים ישראלים מדובר במחיר של כ25 שקלים.
מדובר במוניות ממוזגות עם נהגים דוברי אנגלית טובה יחסית - בהודו האנגלית אינה מהווה בעייה.
הבעייה היא המבטא של ההודים...

החדרים מעוצבים בצורה מיוחדת ואסטטית.
בניגוד למלונות אחרים - מוצע לאורחי המלון 4 בקבוקי מים מינרליים.
בהתחשב בעובדה שהמים בהודו לא ראויים לשתייה, מדובר בעניין מהותי.

למלון בריכה המרהיבה:



חסרונות:
אין....

סיכום:
מלון ברמה גבוהה ביותר.
שירות - עוד לא נתקלתי בשירות ברמה שכזו בשום מלון בעולם.
מחיר: ה180יורו ללילה (B&B).


פרטי המלון:
mumbai.grand.hyatt.com
Off Western Express Highway, Santacruz (East),
Mumbai, India 400 055

Tel: +91 22 6676 1234    Fax: +91 22 6676 1235
Email: mumbai.grand@hyatt.com

יום שלישי, 22 ביוני 2010

מלון אמטוס לרנקה

הגעתי למלון אמטוס ביץ הוטל בלרנקה לכנס מקצועי וזו הזדמנות להמליץ (מי יותר ומי פחות) על מלונות שיוצא לי להיות בהם.

הראשון ברשימה יהיה:
Amathus Beach Hotel Limassol, Cyprus

המלון מוגדר כמלון דה לוקס 5 כוכבים.
המלון בן 4 קומות (רשמיות) וכולל מרכז כנסים, 3 בריכות, חוף ים פרטי ומסעדות.
המלון שופץ לפני זמן מה בהשקעה של כמה מליוני יורו - והדבר מורגש היטב.

שירות החדרים היה מצויין והחדר סודר פעמיים ביום (בוקר וערב).



הארוחות היו מצויינות ומלאות מספר רב של סוגי בשרים דגים גבינות ופירות וירקות באיכות מצויינת - כיאה למלון מהדרה הזו.

במלון 3 בריכות: 2 לבוגרים ואחת לתינוקות וילדים, גדולות ומרווחות.
כמו כן יש למלון חוף ים פרטי שבו ניתן לשכור מצנחי רחיפה, ושאר פעילויות ימיות.
(אנחנו לא התעניינו בכך).


מחוץ למלון - בין המלון לחוף הים יש טיילת שמגיעה עד לעיר עצמה- מרחק של כמה ק"מ - המאפשר לצעוד או לעשות ג'וגינג בשעות המתאימות לכך.

מיניבר: כלל משקאות חריפים, קלים ובירות וכן חטיפים.
המחירים של מוצרי המיניבר היו מוזלים יחסית למלונות ברמה הזו- מה שמאוד הפתיע אותנו - לדוגמה: בקבוק קוקה קולה ב1.5 יורו.

נקודה לציון:
האמניטיז שהיו בחדר האמבטיה היו ברמה גבוהה והיו מבוססים על שמן זית - וכאמור היו ברמה גבוה מאוד.

חסרונות:
1. המלון נמצא מחוץ לעיר עצמה.
נסיעה במונית כ 10 יורו.
נסיעה באוטובוס - שעוצר בכל התחנות - 1.5 יורו. (האוטובוס מגיע כל כמה דקות).
2. בחדר שקיבלנו היתה בעיית מיזוג אוויר.
צוות המלון התקשה להפנים את העובדה הפשוטה הזו ורק לאחר 3 שעות הוחלף לנו החדר!!!!
לא הייתי מייחס לעניין זה משמעות אמיתית אילולי הטמפרטורה היתה 33 מעלות עם לחות גבוהה במיוחד - מה שגרם לנו להזיע לא מעט בלשון המעטה....
(חשוב לציין- במסדרונות, בלובי ובקבלה היה באותו זמן נעים מאוד...קריר ונעים...)

המחיר: 230 יורו ללילה (B&B)

סיכום:
מלון ברמה גבוהה בעל אפשרויות לבילוי לא מעטות, מעט יקר יחסית למיקום שלו.




אתר המלון:

Cyprus Airways

האמת?
לא עיצא לי לטוס עם הרבה מדי חברות אחרות מאלעל.
למה?
הרבה סיבות:
אני לא טס מספיק- זה בטוח....
הסוכנת שלי מכורה לאלעל....
וגם אני מדי פעם חושש לטוס עם אחרים....

הפעם לא היתה ברירה וטסתי עם Cyprus Airways לקפריסין.
אז מה היה לנו?
מחיר מופקע.
מזתומרת?
בעבור 400$ הייתי מצפה לטוס לפחות עוד שעתיים.
טיסה לקפריסין היא נטו 25 דקות.
טיסה לכל יעד אחר- עולה עוד כ200-300$. ולוקחת עוד שעות נוספות...
לפי זה- הטיסה צריכה להיות הרבה יותר זולה.

מצד שני- האוכל בטיסה .... הםם... איך לקרוא לזה?
לא היה בנמצא.
כל מה שקיבלנו היה קרטונית של מיץ תפוזים - לא סחוט ולא בטיח....
וכל זה תמורת 300-400$...

הטיסה עצמה: אין מה לציין.
טסים באיירבוס שרוחב המושבים כשל זה שבאלעל- הם לא הרבה יותר טובים ולא הרבה יותר גרועים...

הדבר היחידי שאפשר לציין הוא שעד שהמטוס מגיע לרום טיסה- הוא כבר מתחיל בהנמכה לקראת נחיתה.
טיסה יותר קצרה מטיסה לאילת....
והתנאים בהתאם.
אין סרטים, אין אוכל, אין דיוטי פרי (מבחר עלוב ביותר)

בקיצור- שום כלום עם כלום במחיר כפול.

יום שבת, 15 במאי 2010

מחוז 9

מדובר בסרט מדע בדיוני המתרחש בעבר.
הסרט מכיל מספר אלמנטים לא רגילים כדוגמת הלוקישן שנבחר להתרחשותו, השפה בעלת המבטא הכבד של הגיבורים, ומצד שני אלמנטים די בנאליים של גיבור בעל כורחו שנאלץ להתמודד עם סיטואציות שלא היה מוכן להן.
בשנת 1982 הופיעה חללית חייזרים ענקית מעל לעיר יוהנסבורג שבדרום אפריקה (לוקיישן מעניין  - היית יכול להיות משוכנע שכרגיל כמו בכל סרט בדיוני זה יהיה מעל עיר אמריקאית כלשהי...) והתמקמה שם מסיבות לא ברורות.
האנשים שעולים לחללית מוצאים בה חייזרים שנראו תשושים, והכריזו עליהם כעל פליטים.
ארגון בינלאומי בשם MNU (ראשי תיבות של Multinational United), שהוא בין היתר גם יצרן הנשק השני בגודלו בעולם, הקים אזור מיוחד הנקרא 'מחוז 9', אשר נמצא בדיוק מתחת לחללית המושבתת, בפאתי יוהנסבורג ושם אוכלוסיית החייזרים,
 שמנתה קצת יותר ממיליון פרטים, שוכנה.
'מחוז 9' הינו מחוז גדול המורכב כולו מבתים ארעיים העשויים פח. לכל חייזר ניתן שם אנושי. השם שניתן להם די דומה למה שקרה בישראל עם ראשוני העולים מאתיופיה...



חייזרים  כונו "שרימפסים" (בתרגום העברי לסרט: "שרצים") עקב דמיונם לפירות הים.
הטויסט בסרט מתעורר כשמתגלה שהחייזרים הביא עימו לכדור הארץ כלי נשק מיוחדים ומתקדמים טכנולוגית שאיש מלבדם לא יכול לתפעל.  (די מזכיר את הגן של אטלנטיס...)
זאת כיוון שהנשק מופעל רק על ידי זיהוי ביולוגי של החייזרים בלבד. ברבות השנים החל גזע החייזרים להבין את שפת בני האדם (בסרט - אנגלית), אך הם אינם מדברים אנגלית, אלא בעלי שפה ייחודית משלהם. לחייזרים חיבה מיוחדת למזון לחתולים.




ארגון ה-MNU החליט להעביר את אוכלוסיית החייזרים הרחק מן העיר יוהנסבורג, למחנה חדש - 'מחוז 10', עקב תלונות התושבים.
עובד של MNU בשם ויקוס ואן דה מרווה (שרלטו קופליי) מופקד על ההעברה, ומחליט במבצע מורכב לעבור מדלת לדלת של בתי הפח של החייזרים ולחלק להם צווי פינוי.

סיכום:
סרט סביר ותו לא.
יש לי יותר מהרגשה (אולי קראתי על זה איפה שהוא - שיהיה לו המשך מתבקש...)

יום רביעי, 12 במאי 2010

פלאפל אמסלם - שד´ העצמאות 50 יבנה


איך להגיד?
לא טעים.
נראה לי הכי פשוט להגיד את זה ככה ישר.
פשוט לא טעים.

זה מקרה קלאסי של שלם שאינו טעים מכל סך חלקיו.
ההתחלה היתה מבטיחה- המקום נראה נקי ומצוחצח.
הסככה - פינת האוכל היתה מלאה בשאריות של לקוחות קודמים - אבל זה רק גרם לי לחשוב שהיו שם הרבה לקוחות- ואלה לא משקרים נכון?
אז זה- מסתבר שזה יותר מורכב....

האוכל מסודר שם בצורה מופתית.
החמוצים שכוללים מבחר נדיב של חצילונים מוחמצים, כרוב כבוש (איפה מוצאים מקומות שמגישים את זה היום?), חצילים מטוגנים, פלפלים חריפים מטוגנים... ועוד ועוד.
הכל מסודר יפה יפה ונקי.

אלא מה?
כשהגענו וביקשנו שתי מנות- אני ואחי- המוכר הוציא את הפלסטיק מהמקרר. (האקדח המעשן...)
אמרתי לאחי- הנה מקום ששומר על קירור כמו שצריך....
ואחר כמה דקות קיבלנו את המנות שלנו...

מה להגיד- לא היה טעים- כמו בבית חולים.
האוכל אולי בריא נקי והכל- אבל לא טעים.

סיכום:
נקיון: כן ולא (הסככההורידה הרבה נקודות)
טעם: לא
חניה: יש.


יום שלישי, 11 במאי 2010

פלאפל טובה -שמואל הנציב 13 נתניה‬

הפתעה (ועוד טובה...)

הגעתי לנתניה לפגישה עם לקוח והתכוונתי כבר להגיע לפלאפל מוסא.
אחד החברים הפנה אותי לפלאפל טובה.

מה להגיד? היה מעולה.
הפיתות- מיוחדות. משהו בין פראנה לפיתה.
טרייה ובאיכות מעולה.
הכדורים היו חומים (בניגוד לכל הירוקים יותר וירוקים פחות שמכינים היום בכל פלאפליה שכונתית..)

הכל היה טרי, נקי, מסודר.

המחיר 13 ש"ח למנה.


סיכום:

נקיון- טוב.
טעם- מעולה.
מחיר- סביר לגמרי.
חניה - ככה ככה.

מומלץ בחום!!!

יום ראשון, 28 במרץ 2010

אודליה ונדרהורן מציגה: 3 פרפרים מאת לוין קיפניס


אודליה ונדרהורן היא בובנאית. וזו עובדה שמאירה את כל הפעילות שלה.
הסיפור 3 פרפרים של לוין קיפניס מבוסס על 3 פרפרים - ובמקרה של אודליה- 3 בובות של פרפרים.
הסיפור מתאר חברות אמיצה בין 3 פרפרים הנודדים בין פרחים שונים ומבקשים מחסה מהגשם.
הפרחים מציעים לפרפרים מחסה אבל רק ל2 מתוכם.
הפרפרים לא מוותרים ונשארים חברים.

אודליה מציגה את הסיפור בצורה חיננית ומכניסה את כל החלל שביכולתה להכיל- לתוך הסיפור: היא לובשת בגדים המציגים מצד אחד שמש ומצד שני עננים - ומשלבת את התמונות שעל בגדיה - בסיפור.
על רגליה מצויירים הפרחים והפרפרים התרים אחר מסתור- והבובות נעות לאורך ולרוחב גופה.
אודליה מביאה עימה גם חפצים רלוונטיים (יותר) חרציות, וחפצים רלוונטיים פחות (מפיות) - אולם משתמשת בכולם בחן רב.
ההפעלה נערכה בספריה של שכונת נווה שרת (ת"א) ואודליה (ספרנית בעצמה) לא היססה להציג את בובותיה מתוך המדפים- על פי ארשת פניהם של הקטנים- זה היה משובב נפש עבורם.

חשוב לדעת כי הסיפור הינו רק חלק מההפעלה שמחולקת לכמה חלקים. ההפעלה כוללת גם פעילות ריכוז לילדים הכוללת בובות נוספות), סיפור\הצגה, שיחה חפשית על הסיפור ומסקנותיו, ופינת יצירה קטנה.

על פניו הילדים היו מרוכזים ונהנו מאוד מהפעילות.
חשוב לציין שהפעילות אופטימלית עבור ילדים בגיל- 3-6. 
זמן: כ45 דקות.

סיכום: הפעלת ילדים מהנה ולא שגרתית.

יום שבת, 27 במרץ 2010

סינמה סיטי החדש- הרצליה

כמה גדול- ככה .....
לא יודע.

הייתי שם אתמול.
המקום ענק.
ככה גם הפקקים בכניסה.
כמות האנשים הענקית גרמה למוכרים (כנראה) להבין ששום דבר טוב לא יצא מזה עד שהעסק ירגע קצת.

בכל אופן- היינו באולם 23 - וראינו את אווטאר ב3D.
האולם גדול מאוד- כ450 מושבים, כולם מסודרים בצורה שאינה מפריעה לזה שיושב קודם לך, שזה לכשלעצמו  מצויין, עם מעברים רחבים בין שורה לשורה- שגם מונעים את הדוחק במעבר של מאחרים למיניהם.
כל מושב כולל 2 משענות ידים ומתקן להחזקת בקבוק\כוס אישית.

החסרונות:
הכנסת הקהל התחילה 2 דקות לפני הזמן המיועד - מה שגרם ללחץ מיותר.
הרצפה באולם היתה דביקה... כנראה בגלל שתייה קלה שנשפכה אבל לא טופלה כראוי.

בסה"כ - המקום די מפתיע בעושר הכללי שלו- כ170 פלאזמות מפוזרות ברחבי האולם, עם דמויות רבות של שחקנים מכל הסרטים.
(בכניסה יש תצוגת דינוזאורים מעניינת - נקווה שתחזיק מעמד - עם הקהל הישראלי - זה לא כל כך טריוויאלי....)



לסיכום: לאחים אדרי שהשקיעו במיזם המיוחד הזה לא מעט כסף -וגם עוסקים בהפקת סרטים ישראליים-  מגיע שאפו רציני.
גם על ההשקעה וגם על תוצאה.
האם ההשקעה הזו תחזיר את עצמה ברבות הימים? שאלה טובה.



יום שישי, 26 במרץ 2010

קולנוע: הזדמנות שניה

סרט פשוט ופשטני המדבר על אישה עשירה נוצריה ולבנה המאמצת עם משפחתה צעיר שחור על גבול הפיגור המסתובב ללא מעש.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי ובזה מסתכמת גדולתו.
האלמנט המפתיע השני הקשור בסרט אולם החשוב יותר, הוא זכייתה של סנדרה בולוק בפרס האוסקר על משחקה בסרט הפשוט ופשטני הזה.
למה פשוט ופשטני? כיון שהכל מתוחם ב"שחור לבן" בולט במיוחד:
בולוק משחקת את ליאן טוהי - מעצבת לבנה הנשואה בעושר רב לשחקן כדורסל מצליח העושה הרבה מאוד לביתו, היא נתקלת במייקל אוֹהְר (קווינטון ארון), בחור שחור וגדל מימדים בעל יכולות לימודיות ושכליות מצומצמות, מאמצת אותו לחיק משפחתה, מחברת אותו למורה "צבעונית" (קאת'י בייטס) בדיעותיה שמצליחה לסייע לו להתגבר על החוסרים בלימודים, מתערבת באימון הפוטבול והופכת ביחד איתו לOne big happy family.

כ22000 כנסיות ברחבי ארה"ב קיבלו דרשות ושלחו את חבריהן לראות את הסרט.
לא פלא שהוא הצליח כלכלית. (מעל 250 מליון $ עד עכשיו...)

השאלה האמיתית היא האם סנדרה בולוק קיבלה את הפרס בצדק או בשל נסיבות אחרות.
הסרט עצמו מבליט דיכוטומיות לא מציאותית במיוחד על רקע בחירתו של אובמה לנשיאות ארה"ב והשינוי הכללי המורגש באוירה הכללית בארה"ב
הסיפור מציג את ארה"ב כמחולקת ל2 חלקים ברורים ובלתי עבירים:
לבנים עשירים מצליחים ומשכילים מול שחורים עניים חסרי עבודה ועתיד.
בולוק שמצליחה יותר כשמלהקים אותה לסרטים קומדיים מצליחה להכניס גם לסרט הזה נקודות משעשות כשהיא עומדת על דעותיה ושמצידה כולם יקפצו לה (עד שהיא מגיעה לשכונתו הישנה של מייקל ונתקלת בחבריו של מייקל- שעליהם קראה רק במדורי הפלילים- ראה תמונה למעלה)...
היא מצליחה להפוך את מייקל שטבועה בו תכונת "שמירה/הגנה" על הקרובים לו לשחקן מפתח בפוטבול כשחקן מפתח השומר על הקווטרבק- ובכך לגרום לו לצאת מהמעגלים שבהם הסתובב עד שפגש אותה.
אין ספק שרעיון הגאולה הנוצרי, הצדקנות המתחסדת של הימין הנוצרי בארה"ב, מוטיבים וצריים של "ישועה" הנוטפים מהסרט עזרו לו רבות, הן מבחינה הכלכלית והן בבחירתה של בולוק שלא היתה צריכה לעבוד קשה מדי בסרט.
(לטעמי- שחקניות רבות אחרות היו יכולות לקבל את האוסקר השנה. זה לא שזה לא מגיע לבולוק- אלא שלא על הסרט הזה...)


סיכום: סרט מצויין- להעביר בו טיסה לחו"ל....
במיוחד על חשבון חברת התעופה.




טכני:
הזדמנות שנייה
ארה"ב, 2009
128 דקות.

בימוי:
ג'ון לי הנקוק

תסריט:
ג'ון לי הנקוק ומייקל לואיס

שחקנים:

סנדרה בולוק, קווינטון ארון, קאת'י בייטס, טים מק'גרו