יום רביעי, 18 ביוני 2014

שני אורות בליל - פסטיבל ישראל: יהורם גאון מארח את אסתר עופרים

כינוס פיסגה שכזה לא היה במחוזותינו כבר הרבה זמן.
מצד אחד- יהורם גאון - ירושלמי (בתדמית בלבד - עוד נדון בכך בהמשך) מול אסתר עופרים זמרת ענקית שפעלה במשך עשורים רבים בחו"ל.

אני עצמי כשראיתי את ההופעה שלה - מיד חיפשתי את משרד הכרטיסים ורכשתי באינטרנט 2 כרטיסים לאולם במחיר של 269 שקלים לכרטיס. (שורה 8 במרכז האולם)
מחיר לא זול בהתחשב בעובדה שמדובר ביהורם גאון שמופיע פה לא מעט.
אסתר עופרים- זה כבר עניין אחר לחלוטין.
אותה רציתי לראות באמת.

ההופעה של שניהם היתה בבניני האומה בירושלים.
אני אסכם ואגיד שלמרות שמדובר בהופעה של יהורם גאון + 5 שירים של אסתר עופרים בלבד - זו עדיין היתה הופעה טובה מאוד.

נתחיל מיהורם גאון:
מדובר באמן מבוסס מאוד בתרבות הישראלית, חתן פרס ישראל, ששעתיים של הופעה עושה בעיקר עוול לשירים שלא הושמעו.
ליהורם גאון יש יותר מ40 תקליטים ואלבומי אוסף שהוא הוציא לאורך השנים.
לגאון יש מבחר עצום של שירים ובחירה בשירים מסויימים ממצבת אותו כ"ירושלמי" למרות שהוא גר ברמת השרון עשרות שנים.
לטעמי השיאים בהופעה היו שירי הלדינו, והשירים שגאון שר וקשורים לירושלים ולאופי של העיר המיוחדת הזו: "השר מונטיפיורי", "הנני כאן", קזבלן ועוד רבים וטובים.
גאון הכניס קטעי קישור שחיברו את השירים בסיפורים מחייו וכללו את הביקורת היחידה שהיתה משמעותי עבורו- זו של אביו המורה.

אסתר עופרים היתה סיפור אחר. בכלל היא סיפור אחר.


את קול הפעמונים שלה היה אפשר לזהות בקלות, למרות הדמות השברירית שלה. 
למרות בקשות מהקהל לשמוע את שחרחורת היא הסתפקה ב5 שירים וירדה מהבמה והשאירה אותנו עם יהורם גאון שחזר.

סיכום:
הבעיות:
1. ליהורם גאון יש כל כך הרבה שירים שזה ממש עוול לשיר שירים מסויימים ולהתעלם מהאחרים.
2. חבל מאוד שאסתר עופרים לא שרה יותר שירים- ולחילופין- בפסטיבל ישראל צריכים לשקול להציע לה להרים בעצמה מופע שיתבסס עליה ולא להתארח במופעים של אחרים.
על פי מחיאות הכפים שעופרים קיבלה בסיום "הנמבר" שלה היה די ברור שהקהל הגיע בעיקר בגללה ולא בגלל יהורם גאון - שכאמור יש לו זכויות רבות- אבל הוא חשוף הרבה יותר לקהל הישראלי והיא מגיחה לעיתים רחוקות כל כך - למרות הצמא הגדול לשירתה.

יתרונות:
הפקה מקצועית של ההרכב שהיה מאחורי שני האמנים הגדולים הללו.
שירים שהם תבנית נוף מולדתנו.

יום ראשון, 15 ביוני 2014

ביקורת מסעדה: טייגר לילי רמת החייל תל אביב

בשישי בבוקר הודיעו לי זוג חברות שהן ישמחו שנזמין אותן לארוחת שישי בערב.
לא כל כך התחשק לנו לבשל ולכן החלטתנו להזמין אותן לארוחה- אבל בחוץ.
היתרון: לא צריך לבשל, לא צריך לנקות אחריהן, ובנוסף יש להם הרגל מגונה- להביא את שני הכלבים שלהם לכל מקום.
ככה הרווחנו כפול.
יתרון נוסף - היה זה מימי שישי שבהם היה משחק כדורגל של המונדיאל. קיווינו שהמסעדה תהיה ריקה ככל האפשר.
החסרונות: זוגתי החוקית לא מוכנה לאכול בשר אחרי השעה 19:00 - צריך להתחיל מוקדם.
אחת מהאורחות מתעקשת על אוכל טבעוני. וזה עוד יחסית הרעה קלה בתנאים - היא בעבר היתה צמחונית אבל החליטה שכשאוכלים בשר- אז "רואים גופות על השולחן" (מבחינתי הגופות הללו טעימות מאוד...).

בקיצור הייתי צריך ביום שישי למצוא מסעדה שיש בה מנות ללא בשר או שאר בעלי חוליות או בלעדיהם, טכל זה לפני השעה 19:00.

הפניה הראשונה שלי היתה למסעדת לילי טייגר- האסייתית/תאילנדית שברחוב הברזל 32.
להפתעתי - הם ענו על 2 הקריטריונים.

הגענו לשם בדיוק בזמן (לאור ההנחיה של המארחת כי ישמרו לנו את המקום ל15 דקות בלבד...)

המסעדה היתה ריקה אבל התמלאה מהר מאוד.

לחימום הזמנו: קוקטייל סנגריה לילי (38 שקלים) שהיה טעים גם אם חלש משהו - ציפיתי למשהו קצת יותר "עבה".
בירה "סינגה" תאילנדית (23 שקלים) - בירה קלה ונעימה שזכרתי אותה ככזו מביקורי לפני כ20 שנה בתאילנד.
וחצי ליטר שטלה ארטואה (32 שקלים)


לראשונות הזמנו:
אגרול - שהיה אגרול רגיל לכל דבר ועניין -  טוב (26 שקלים)
ספרינג רול  - שלאחר קריאה בתפריט הבנתי שזה אגרול מתקדם יותר, במעטפת של דף אורז (27 שקלים)
סאטה - 3 שיפודי פרגיות קטנים ברוטב בוטנים - טוב אבל מתאים בעיקר לילדים (27 שקלים)
מנה מיוחדת- לא בתפריט - נתחי אווז (PAD TOM KATIAM) שהיה בעיקר ירקות (גזר, ברוקולי, ובצל ירוק עם ג'ינג'ר) ברוטב תאילנדי מתקתק בתוספת 4-5 חתיכות קטנות מאוד של בשר אווז  (38 שקלים).

לפעמים יש לי הרגשה שכל תפקידן של המנות המיוחדות הוא להוציא מהסועדים עוד כסף -כיון שלרוב המנות המיוחדות אינן נמצאות בכלל בתפריט וכשמתעניינים במחיר הוא בדרך כלל בחשבון שמוצג בסוף הארוחה.
ואני תוהה: אם הייתי יודע כמה עולה המנה הזו - אם הייתי מזמין את המנה הזו. (רמז? לא. ממש לא. לא במחיר הזה ולא בתמורה שהוגשה לשולחן.).

לעיקריות הזמנו:
פאת פת - תבשיל חלב קוקוס בקארי אדום בתוספת בקר עם פלפל אדום/במבו שוט, קא פאו בזיליקום תאילנדי ושעועית ירוקה (75 שקלים)- המנה שהיתה מסומנת כחריפה מבין אלה שהזמנו- היתה טעימה למרות שמנות אחרות היו חריפות יותר.

סי קורנג מו יאנג - ספריבס לבן (600 גר‘) בסגנון תאילנדי מושרים בסויה, שום וגרגרי כוסברה( עשויים על הגריל ומוגשים ברוטב תמרינדי, רוטב דגים, כוסברה וצ‘ילי. 
מוגש עם שעועית ירוקה צרובה על הגריל, בצל ירוק, על כוסברה וקריספי שאלוט.
אני לא יודע אם היו שם 600 גרם מתכתחילה אבל כמנה היתה מנה טובה- קצת חמצמצות שהיתה עליה גרמה לתהות אם יש בעיה במנה- אבל אסופו של דבר - מנה טובה וטעימה. (98 שקלים).

פאד קי מאו - דפי אורז בתוספת טופו עם שום, צ‘ילי, קא פאו בזיליקום תאילנדי, ברוקולי, פלפל אדום, בצל לבן, פטריות שמפיניון ושעועית ירוקה - (58 שקלים).

גנג מסמאן נאה - תבשיל חלב קוקוס בקארי מסמאן תאילנדי עם לחי בקר, תפו“א, בוטנים, כפיר ליים, קא פאו,בזיליקום תאילנדי, שאלוט פריך וקשיו קלוי
מנה טובה בסך הכל גם אם תפוחי האדמה היו מיותרים בה. (66 שקלים)

לקינוחים הזמנו: 
בננה לוטי -בלינצס של בננה עם כדור גלידה - מנה טובה אבל קטנה משהו. (35 שקלים).
מוס חלב קוקוס- מרנג שעליו מוס חלב קוקוס ושעליו גלידה. (37 שקלים)
טפיוקה חלב קוקוס- גרגרי טפיוקה בשני צבעים שרויים בחלב קוקוס. (31 שקלים)

באופן כללי למרות שהיה משחק כדורגל באותה שעה - המסעדה התמלאה במשפחות רבות - כולל עוללים ותינוקות רבים- ההמולה היתה רועשת אבל הפינה בה היינו - איפשרה לנו לנהל שיחה נעימה.

השירות היה חברותי ומדי כמה דקות הגיע מלצר לבדוק מה קורה.
מצד שני המנות העיקריות יצאו מאוחר מאוד - מה שגרם לנו להסתכל לכיוון המלצרים שנעו כל הזמן על ציר מקביל לשולחן שלנו.
כשמדובר במסעדה שמתיימרת להיות תאילנדית- יש חשיבות לידע של המלצרים לגבי המנות- הייתי מושיב את הצוות לטעום מהאוכל כדי שיוכלו לייעץ יותר טוב לאורחים על המנות.
לדוגמה: הספייריבס שלי היה חריף מהמנה שסומנה כחריפה יותר (שני פלפלונים).
בנוסף - חלק מהמרכיבים של המנות לא היו במנות - ואם לא היינו שואלים - לא היינו יודעים - שהם לא בעונה עכשיו - לדוגמה- בזיליקום תאילנדי...

בקיצור בסך הכל מסעדה טובה - אבל יש מקום לשיפור.

סך הכל שילמנו כ800 שקלים כולל טיפ - סביר מאוד לארוחה שכזו ביום שישי בערב.

חניה - במגרש בקצה הרחוב.


יום שלישי, 3 ביוני 2014

ביקורת מסעדה: פרויד קריית גת

נסעתי לקרית גת (אני חושב שזו הפעם השניה שלי בחיים שאני מגיע לשם ובטח פעם ראשונה שאני נכנס לעיר עצמה), לפגישה עם לקוח פוטנציאלי.

לאחר הפגישה, כיון שהייתי עם קולגה ועם יורש העצר, חיפשנו מקום לאכול בו.
נתקלנו במסעה בשם פרויד.
לא שמעתי עליה ולא הכרתי אותה לפני כן ולכן החלטתי לתת לה צאנס.

נכנסנו למסעדה וענן (ריח) של פלסטיק שרוף אפף אותנו.
המלצריות הזדרזו לידע אותנו שהיתה להם תקלה במטבח והציעו לנו לשבת בחוץ.

מצאנו לנו פינה והתיישבנו.
לא רק אנחנו התישבנו.
עדת זבובים הטרידה אותנו מהרגע שהתישבנו ועד הרגע שקמנו.
אני חייב לציין שבתופעה שכזו עוד לא נתקלתי.
זה העיד- לפחות לפי מה שאני חושב שהיו שם פחי זבל לא מכוסים או זבל ששכן בקרבת המסעדה.
אז נכון - בדיעבד אף אחד מאיתנו לא קיבל קלקול קיבה אבל מתקפת הזבובים קילקלה לנו את הארוחה בצורה אמיתית.

הזמנו: 
סלט ירקות ישראלי (24 שקלים) - בסדר.
שניצל עוף (51 שקלים) - שהיה בסדר
כנפי עוף (20 חתיכות) - (49 שקלים).

בנוסף הזמנו שתיה: סודה, קולה זירו וכוס תפוזים (12 שקלים כל אחד).

סיכום של הארוחה: 211 שקלים.

קודם כל בכל מה שקשור לתמחור - 51 שקלים לצלחת עם שניצל- בקרית גת- בצהרים - נראה לי מאוד מופקע.
לא מדובר במנה גדולה מאוד, ואני משוכנע שבקרית גת - השכירות של המקום לא עולה כמו ברחוב הברזל בתל אביב...
אז איך, בקרית גת, בעצם, מציעים ארוחת צהרים 63 שקלים? (עיקרית + שתיה)???
ברחוב הברזל בתל אביב  אפשר לקבל עסקית שכוללת מנה ראשונה, עיקרית, ושתיה בפחות...

אז מצד אחד אפשר להגיד שהתחרות בתל אביב מורידה את המחירים.
מצד שני אפשר לענות על זה שבקרית גת - אין תחרות וזו הסיבה שהבעלים של פרויד מרשה לעצמו לטחון את מי שמגיע אליו למסעדה...

מצד שלישי - בתל אביב אין שום סיכוי שזבובים יציקו לאורחים במסעדה כמו בקרית גת, ובעל המסעדה לא יחשוב בכלל שמשהו לא תקין, או לא ישקול לפצות את מי שבכל זאת ישב אצלו...

השירות היה ככה: לא ברור לי למה המלצריות הושיבו אותנו בחוץ, כשהזבובים התקיפו אותנו ללא הרף, ומצד שני סרבו להפעיל את המאווררים - מה שאולי היה מסייע למיגור המעופפים...
בשל העובדה שישבנו רחוק מהמכניסה - השירות היה ככה ככה.

בקיצור: הארוחה היתה סבירה מינוס, ותו לא.

כשנכנסתי לאתר של המסעדה ברסט- התברר לי שיש שם כל מיני עסקיות.
רק שלנו לא הציעו אותן...

סיכום:
אוכל- בסדר. לא מדהים אבל בסדר.
מחיר- מוגזם במיוחד כשמתייחסים ללוקיישן.
מיקום - הזבובים הרגו את ההנאה.
מלצריות - בסדר.

אני לא חושב שאחזור לשם בקרוב - אני אתן להם מספיק זמן לגרש את הזבובים...