פלאפל אמסלם - שד´ העצמאות 50 יבנה

איך להגיד?

לא טעים.

נראה לי הכי פשוט להגיד את זה ככה ישר.

פשוט לא טעים.

זה מקרה קלאסי של שלם שאינו טעים מכל סך חלקיו.

ההתחלה היתה מבטיחה- המקום נראה נקי ומצוחצח.

הסככה - פינת האוכל היתה מלאה בשאריות של לקוחות קודמים - אבל זה רק גרם לי לחשוב שהיו שם הרבה לקוחות- ואלה לא משקרים נכון?

אז זה- מסתבר שזה יותר מורכב....

האוכל מסודר שם בצורה מופתית.

החמוצים שכוללים מבחר נדיב של חצילונים מוחמצים, כרוב כבוש (איפה מוצאים מקומות שמגישים את זה היום?), חצילים מטוגנים, פלפלים חריפים מטוגנים... ועוד ועוד.

הכל מסודר יפה יפה ונקי.

אלא מה?

כשהגענו וביקשנו שתי מנות- אני ואחי- המוכר הוציא את הפלסטיק מהמקרר. (האקדח המעשן...)

אמרתי לאחי- הנה מקום ששומר על קירור כמו שצריך....

ואחר כמה דקות קיבלנו את המנות שלנו...

מה להגיד- לא היה טעים- כמו בבית חולים.

האוכל אולי בריא נקי והכל- אבל לא טעים.

סיכום:

נקיון: כן ולא (הסככההורידה הרבה נקודות)

טעם: לא

חניה: יש.

פלאפל טובה -שמואל הנציב 13 נתניה‬

הפתעה (ועוד טובה...)

הגעתי לנתניה לפגישה עם לקוח והתכוונתי כבר להגיע לפלאפל מוסא.

אחד החברים הפנה אותי לפלאפל טובה.

מה להגיד? היה מעולה.

הפיתות- מיוחדות. משהו בין פראנה לפיתה.

טרייה ובאיכות מעולה.

הכדורים היו חומים (בניגוד לכל הירוקים יותר וירוקים פחות שמכינים היום בכל פלאפליה שכונתית..)

הכל היה טרי, נקי, מסודר.

המחיר 13 ש"ח למנה.

סיכום:

נקיון- טוב.

טעם- מעולה.

מחיר- סביר לגמרי.

חניה - ככה ככה.

מומלץ בחום!!!

אודליה ונדרהורן מציגה: 3 פרפרים מאת לוין קיפניס

אודליה ונדרהורן היא בובנאית. וזו עובדה שמאירה את כל הפעילות שלה.
הסיפור 3 פרפרים של לוין קיפניס מבוסס על 3 פרפרים - ובמקרה של אודליה- 3 בובות של פרפרים.
הסיפור מתאר חברות אמיצה בין 3 פרפרים הנודדים בין פרחים שונים ומבקשים מחסה מהגשם.
הפרחים מציעים לפרפרים מחסה אבל רק ל2 מתוכם.
הפרפרים לא מוותרים ונשארים חברים.

אודליה מציגה את הסיפור בצורה חיננית ומכניסה את כל החלל שביכולתה להכיל- לתוך הסיפור: היא לובשת בגדים המציגים מצד אחד שמש ומצד שני עננים - ומשלבת את התמונות שעל בגדיה - בסיפור.
על רגליה מצויירים הפרחים והפרפרים התרים אחר מסתור- והבובות נעות לאורך ולרוחב גופה.
אודליה מביאה עימה גם חפצים רלוונטיים (יותר) חרציות, וחפצים רלוונטיים פחות (מפיות) - אולם משתמשת בכולם בחן רב.
ההפעלה נערכה בספריה של שכונת נווה שרת (ת"א) ואודליה (ספרנית בעצמה) לא היססה להציג את בובותיה מתוך המדפים- על פי ארשת פניהם של הקטנים- זה היה משובב נפש עבורם.

חשוב לדעת כי הסיפור הינו רק חלק מההפעלה שמחולקת לכמה חלקים. ההפעלה כוללת גם פעילות ריכוז לילדים הכוללת בובות נוספות), סיפור\הצגה, שיחה חפשית על הסיפור ומסקנותיו, ופינת יצירה קטנה.

על פניו הילדים היו מרוכזים ונהנו מאוד מהפעילות.
חשוב לציין שהפעילות אופטימלית עבור ילדים בגיל- 3-6. 
זמן: כ45 דקות.

סיכום: הפעלת ילדים מהנה ולא שגרתית.

סינמה סיטי החדש- הרצליה

כמה גדול- ככה .....

לא יודע.

הייתי שם אתמול.

המקום ענק.

ככה גם הפקקים בכניסה.

כמות האנשים הענקית גרמה למוכרים (כנראה) להבין ששום דבר טוב לא יצא מזה עד שהעסק ירגע קצת.

בכל אופן- היינו באולם 23 - וראינו את אווטאר ב3D.

האולם גדול מאוד- כ450 מושבים, כולם מסודרים בצורה שאינה מפריעה לזה שיושב קודם לך, שזה לכשלעצמו  מצויין, עם מעברים רחבים בין שורה לשורה- שגם מונעים את הדוחק במעבר של מאחרים למיניהם.

כל מושב כולל 2 משענות ידים ומתקן להחזקת בקבוק\כוס אישית.

החסרונות:

הכנסת הקהל התחילה 2 דקות לפני הזמן המיועד - מה שגרם ללחץ מיותר.

הרצפה באולם היתה דביקה... כנראה בגלל שתייה קלה שנשפכה אבל לא טופלה כראוי.

בסה"כ - המקום די מפתיע בעושר הכללי שלו- כ170 פלאזמות מפוזרות ברחבי האולם, עם דמויות רבות של שחקנים מכל הסרטים.

(בכניסה יש תצוגת דינוזאורים מעניינת - נקווה שתחזיק מעמד - עם הקהל הישראלי - זה לא כל כך טריוויאלי....)

לסיכום: לאחים אדרי שהשקיעו במיזם המיוחד הזה לא מעט כסף -וגם עוסקים בהפקת סרטים ישראליים-  מגיע שאפו רציני.

גם על ההשקעה וגם על תוצאה.

האם ההשקעה הזו תחזיר את עצמה ברבות הימים? שאלה טובה.

קולנוע: הזדמנות שניה

סרט פשוט ופשטני המדבר על אישה עשירה נוצריה ולבנה המאמצת עם משפחתה צעיר שחור על גבול הפיגור המסתובב ללא מעש.

הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי ובזה מסתכמת גדולתו.

האלמנט המפתיע השני הקשור בסרט אולם החשוב יותר, הוא זכייתה של סנדרה בולוק בפרס האוסקר על משחקה בסרט הפשוט ופשטני הזה.

למה פשוט ופשטני? כיון שהכל מתוחם ב"שחור לבן" בולט במיוחד:

בולוק משחקת את ליאן טוהי - מעצבת לבנה הנשואה בעושר רב לשחקן כדורסל מצליח העושה הרבה מאוד לביתו, היא נתקלת במייקל אוֹהְר (קווינטון ארון), בחור שחור וגדל מימדים בעל יכולות לימודיות ושכליות מצומצמות, מאמצת אותו לחיק משפחתה, מחברת אותו למורה "צבעונית" (קאת'י בייטס) בדיעותיה שמצליחה לסייע לו להתגבר על החוסרים בלימודים, מתערבת באימון הפוטבול והופכת ביחד איתו לOne big happy family.

כ22000 כנסיות ברחבי ארה"ב קיבלו דרשות ושלחו את חבריהן לראות את הסרט.

לא פלא שהוא הצליח כלכלית. (מעל 250 מליון $ עד עכשיו...)

השאלה האמיתית היא האם סנדרה בולוק קיבלה את הפרס בצדק או בשל נסיבות אחרות.

הסרט עצמו מבליט דיכוטומיות לא מציאותית במיוחד על רקע בחירתו של אובמה לנשיאות ארה"ב והשינוי הכללי המורגש באוירה הכללית בארה"ב

הסיפור מציג את ארה"ב כמחולקת ל2 חלקים ברורים ובלתי עבירים:

לבנים עשירים מצליחים ומשכילים מול שחורים עניים חסרי עבודה ועתיד.

בולוק שמצליחה יותר כשמלהקים אותה לסרטים קומדיים מצליחה להכניס גם לסרט הזה נקודות משעשות כשהיא עומדת על דעותיה ושמצידה כולם יקפצו לה (עד שהיא מגיעה לשכונתו הישנה של מייקל ונתקלת בחבריו של מייקל- שעליהם קראה רק במדורי הפלילים- ראה תמונה למעלה)...

היא מצליחה להפוך את מייקל שטבועה בו תכונת "שמירה/הגנה" על הקרובים לו לשחקן מפתח בפוטבול כשחקן מפתח השומר על הקווטרבק- ובכך לגרום לו לצאת מהמעגלים שבהם הסתובב עד שפגש אותה.

אין ספק שרעיון הגאולה הנוצרי, הצדקנות המתחסדת של הימין הנוצרי בארה"ב, מוטיבים וצריים של "ישועה" הנוטפים מהסרט עזרו לו רבות, הן מבחינה הכלכלית והן בבחירתה של בולוק שלא היתה צריכה לעבוד קשה מדי בסרט.

(לטעמי- שחקניות רבות אחרות היו יכולות לקבל את האוסקר השנה. זה לא שזה לא מגיע לבולוק- אלא שלא על הסרט הזה...)

סיכום: סרט מצויין- להעביר בו טיסה לחו"ל....

במיוחד על חשבון חברת התעופה.

טכני:

הזדמנות שנייה
ארה"ב, 2009
128 דקות.

בימוי:
ג'ון לי הנקוק

תסריט:
ג'ון לי הנקוק ומייקל לואיס

שחקנים:

סנדרה בולוק, קווינטון ארון, קאת'י בייטס, טים מק'גרו

מלון כפר גלעדי

כשהגענו לשם - לא היינו בטוחים שהגענו למקום הנכון.

היינו בטוחים שנגיע לצימרים העלובים של הקיבצים באיזור, שבהם מקבלים ארוחת בוקר שכוללת חצי מלפפון, רבע עגבניה, קצת גבינה לבנה- ואולי כמה פיסות של פלפל.

אז זהו - שהופתענו לטובה.

המלון- מדובר במלון של 3-4 כוכבים.

המלון מבחינה חיצונית לא נראה משהו.

משהו בצבע, קילופי טיח - לא עשו לנו את זה וגורמים למלון ולצוותו - הרבה עוול.

החדרים עצמם יחסית נקיים, ומסודרים.

(אם יורשה לי המגבות בחדרים - דקות וקטנות מדי.)

בכל חדר אמבט הכל מתוקתק.

למלון יש בריכת שחיה לא רעה בכלל.

בכניסה לבריכה:שירות מגבות יעיל, סאונה, ושולחנות פינג פונג.

ולמעט העובדה שרובה מוקצה לחברים שמגיעים לשחות במסלולים - אין הרבה מה להגיד עליה.

חדר האוכל- הפנינה שבכתר.

אוכל מגוון ומתחדש מאורחה לארוחה.

הצוות יעיל ומאורגן ב3 חדרי אוכל שמאפשרים לנצל את האולם בצורה טובה- מבלי להמתין הרבה זמן בחדר אחד אלא מחולק בצורה טובה לכל הסועדים.

האוכל הכיל שפע של סלטים בשרים (ודגים) - כמעט בכל ארוחה.

עגלה של שתיה קלה וחריפה מסתובבת בעת הארוחה ומציעה לאורחים לרכוש בצורה פרטית משקאות.

(המחירים כמובן מופקעים (12 ש"ח לבקבוק 500CC של נסטי)... אבל, הי - אמרנו שמדובר בבית מלון- לא?)

הצוות עמל על הנקיון לאורך כל היום ובסך הכל המקום למעט הציפוי החיצוני - מתוחזק ברמה טובה.

המלון פונה לכיוון צפון מזרח - מה שמעניק לו נוף מדהים- שמשתלב היטב באווירת המלון.

סיכום:

מחיר- מה שסגרתם עם הסוכן...

נקיון- מצויין

אוכל- מעולה

נוף- שווה כל שקל.

אתר החרמון

כן.

גם אני.

גם אני נפלתי ברוטוס.

למען האמת- לא בגללי אלא בגלל יורש העצר.

נסענו לחרמון.

הכניסה היתה מצויינת- אמנם היו הרבה מכוניות שהגעו איתנו - אבל בכניסה- הכל היה מאורגן.

למעט הקור....

היינו ביום שישי האחרון ככה- שלא נתקלנו באלפי בני ישראל שהגיעו אחרינו למחרת.

המארגנים של המקום - כנראה כבר מנוסים בהרגליו המגונים של עם ישראל הכינו עצמם (כמעט).

בכניסה - כ100 מ' לאחר התשלום בכניסה (40-45 ש"ח) - הפנו אתנו לחניון- בו עמד והמתין אוטובוס שהגיע ממש כל כמה דקות.

האוטובוס מעלה ומחזיר את הנוסעים עד לכניסה התחתונה לאתר.
(מדובר בשירות של כמה אוטובוסים)

האמת? סידור לא רע, בסך הכל.

האתר עצמו היה גם הוא מסודר, נקי ומאורגן באופן כללי בצורה טובה, למעט עניין המזחלות- התור שם היה של מינימום שעה.

והדיל הוא של 30 ש"ח לשעתיים.

אם הקור לא היה עז כל כך, אולי עוד הייתי חושב לעמוד שם- אבל, שום מזחלת שעולה 30 ש"ח לא שווה עמידה של שעה בקור- כשהזאטוט מיידה בך מטחי  שלג.

המזנון - מחירים סבירים לחלוטין- במיוחד אם מבינים שמדובר במונופול מלא. מחירון בסוף.

החנות למכירת אביזרים- סבירה לחלוטין.

כפפות לילדים ב30 שקלים - זה יותר מהוגן.

במיוחד כששוב מתייחסים לענין המונופול.

כשחזרנו - עמדנו כמעט שעה בפקק שנוצר ליד מפל סער....
אולי היינו צריכים לחזור דרך רמת הגולן.

סיכום

עלות לא גדולה מדי בשביל להרגיש קצת את שוויץ בישראל. ובמילים אחרות- שוויץ במחיר עלות.
(מה גם שטורקיה כבר מחוץ לתחום....)

רק חבל שהרכבל (משום מה) לא הופעל.

עלויות:

טנק דלק (הלוך ושוב)

כניסה 40-45 ש"ח

כוס קפה 8 ש"ח

פיצה 12 ש"ח