יום שבת, 11 בינואר 2014

ביקורת בית קפה: קפה מנספלד מוזיאון ישראל ירושלים

הגעתי לשם עם יורש העצר לתערוכת הורדוס- מה שנקרא בפי העם - תערוכה של פעם ב2000.
הביקורות ששמעתי מאנשים אחרים היתה שזו תערוכה שחייבים לראות.
נו שויין - אם חייבים - אז חייבים.
העמסתי את עצמי ואת יורש העצר ונסענו לירושלים.

על התערוכה אכתוב בפוסט אחר.

על בית הקפה מנספלד- אכתוב עכשיו.

מדובר בקפה הנמצא בכניסה לתערוכות המוצגות במוזאון ישראל.
ומשכך- מדובר בבית קפה שיש לו קהל שבוי.
לא מדובר במוסד ירושלמי מוכר או ברשת בעלת סניפים רבים ולכן חשוב לכתוב על המקום.

מדובר בבית קפה שיש בו ויטרינה ובה מוצגים רוב מוצרי המזון שמוגשים בו.

אנחנו לקחנו כריך אבוקדו (28 שקלים), עוגה ללא גלוטן (32 שקלים), בירה שחורה (14 שקלים), ומיץ תפוזים בבקבוק (11 שקלים).

אני לא אכנס לטיב המוצרים והמנות אלא רק אתייחס לעבודה שמדובר במחירים גבוהים ומופרזים ללא כל סיבה.
קהל שבוי הוא לא סיבה לשחוט אותו במחירים לא סבירים לחלוטין.
כנראה שהבעלים של קפה מנספלד לא שמעו על המחאה החברתית או שזה לא כל כל מעניין אותם.
אחרת אין סיבה לעובדה שבקבוק תפוזים של פריגת יעלה יותר מ7-8 שקלים ואצלם הוא יקר בכ50%!!!

הם משלמים שכירות כמו כל אחד אחר- גם בחוץ משלמים שכירות והעלות של המוצרים די זהה.
אז למה?
אם אני אוסיף את העובדה שהכריך - לא היה מדהים ברמה כזו שתצדיק מחיר של 28 שקלים- די ברור שהעסקה פה לא משתלמת למבקרים בתערוכות.
העובדה שאין תחרות וזה המקום היחידי - די מסבירה את המצב.
כשאין תחרות- ואתה היחידי ואין ללקוחות לאן ללכת- אתה יכול לעשות מה שבא לך - כולל לגבות מחירים מופקעים.
וחבל שכך.
מדברים על תרבות כחלק משמעותי מחינוך, על הצרות של המוזיאונים שלא מצליחים להמשיך ולהתקיים - אבל לא מדברים על הבעיה העיקרית: המחירים שגובים בהם.
אם היו מוזילים את המחיר- אני משוכנע שאנשים רבים היו מגיעים למוזיאון וכל התחום היה נראה אחרת.
כי בנינו? לא מדובר בסמיתסוניאן או במוזיאון ברמה עולמית.
אז גם התצוגות קצת חלשות והמחירים גבוהים?
אף אחד שם בהנהלות לא מבין מה הבעייתיות בזה?
אז נכון - מצאו את מה שחושבים לארון הקבורה של הורדוס- אישיות שנויה במחלוקת בפני עצמה- ולא בטוח שזה באמת זה ובכל זאת - יצרו תערוכה לא רעה- למה למכור למבקרים בתערוכה כמו בקיוסקים שבחוף הים?

לא חבל?

בפעם הבאה- אני חושב שאביא אוכל מהבית או שאוכל לפני שנכנס.

סיכום:
שירות: טוב
נקיון: טוב
מחיר: גבוה מדי.

יום ראשון, 5 בינואר 2014

ביקורת תוכנית טלויזיה: ארץ נהדרת - העונה ה11

העונה ה11 נפתחה אתמול בקול ענות חלושה.
ההומור של ישראל היום לא מה שהיה פעם.
והטלנטים כבר לא מספקים את הסחורה.
הבדיחות טפלות ויבשושיות ברמה כזו שאפילו הבן שלי שהתמוגג מנחת ונהג להתפקע מצחוק מכל הגיג אינפנטילי שהחבורה הזו יצרה בעבר- ישב דקות ארוכות והמתין לפאנץ' שלא בא.

כמובן שיש כמה נקודות אור- ברלד שעדיין מצליח להעביר את רוח ההומור המטורף שלו בצורהח דה - גם אם זה בא על חשבון רני רהב, או יובל סמו שהטרוף הפנימי שלו צץ בכל פעם שהוא עושה דמויות מפוארות מהעבר של מדינת ישראל (ויסלח לי יצחק שמיר ז"ל) ועוד.

ובכל זאת, המובילים והוותיקים של התוכנית: איל קיציס, וטל פרידמן כבר ממש לא מספקים את הסחורה.
וצריך לחלק את זה ל2:
1. התרגלנו להומור שלהם והיום הוא כבר לא מצחיק בכלל.
מה שמעיד על הכשרון של החמישיה הקאמרית - שגם לאחר שנים רבות לאחר ירידת התוכנית עדיין מצליחים לספק את הסחורה - או שלא לדבר עם הגשש החיוור שמצחיקים אותנו למרות שאנחנו כבר יודעים מה הולך להיות הפאנץ...
2. הם התייבשו מבחינת היצירה האישית שלהם ולכן גם כשקיציס מביא את עלמה זק לחזק אותו בכותרות החדשות - זה די עלוב ("ריצפה") עד "פאתט"...
הכותבים של ארץ נהדרת לא מצליחים להביא חומרים איכותיים וחדשים.
וזו כבר בעיה.
הפתרון די ברור - להחליף את ה"מיובשים" שבהם לחומר חדש, ולהעלות נושאים חדשים לסטירה.
למחזר את "החבר" בנט בכל שבוע - לא יביא מזור לתוכנית הזו.

 הייתי מציע לקברניטי הערוץ , להחליף את איל קיציס, טל פרידמן, עלמה זק (מוכשרת אבל מספיק עם אותן דמויות יבשושיות), בשחקנים חדשים מהתחום, זה יזרים דם חדש ודמויות חדשות לתוכנית

חבל - בעבר הם היו תוכנית הדגל של הסטירה בארץ.