יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

ביקורת מנה: מרק ירקות בארומה

הייתי בארומה שבקניון חולון.
לא מקום מרשים בפני עצמו אבל כפישמישהו ציין באוזני- מדובר בפאסט פוד.
בלית ברירה הזמנתי מרק ירקות.
המרק היה חם (מיקרו), וכלל מבחר ירקות לא קטן ודי עשיר: גזר, שעועית חומה, קישואים, תפוחי אדמה ועוד כמה שלא זיהיתי.

בגדול זה היה מרק טוב ביום קר.
המרק לווה בשתי פרווסת לחם טרי ופריך.

מחיר 25 שקלים

סיכום מומלץ אם אתם בקניון והיום קר או סגרירי.

יום שישי, 9 בדצמבר 2011

ביקורת סרט: האמריקאי

ג'ורג' קלוני הוא ג'ק, מתנקש מוצלח ומיומן, הרגיל לסגנון חיים חשאי וסוער.
באחת המשימות שלו הוא נאלץ לחסל בלית ברירה את בת זוגו ומחליט לפרוש "מהתחום".
אבל קודם כל עליו לסיים פרוייקט אחרון.
המשימה האחרונה מביאה אותו לעיירה קטנה בין הריה היפים של איטליה.
האווירה הציורית משפיעה על ג'ק, והוא מוצא את עצמו נשאב לתוך רומן עם יפהפיה מקומית, ולקשר עם הכומר של העיירה.
אבל בעוד ג'ק הזהיר מהרהר באהבה, חיים ומוות באיטליה, ייתכן והוא מתגרה בגורלו.

הסרט עצמו איטי להחריד, וגורם לשיעמום להתפשט מרגע לרגע.
הסרט די צפוי ולמרות סצינות העירום הרבות- לא מספק עניין.

לא מומלץ.

יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

טין טין - הסרט

לפעמים צריך לראות סרט רע כדי להעריך סרט טוב.
במקרה הזה - זו הדוגמה הטובה.
לפני חודשיים הלכתי עם יורש העצר לראות את החתול במגפיים - בדיבובו של ישראל קטורזה.
החתול במגפיים היה סרט רע.
וזה התחיל באנימציה שהיתה גרועה במיוחד- לא מבחינת שטף התמונות אלא מבחינת האנימטורים שהשתמשו באנימציה מחורבנת שלא הצלחתי להתחבר אליה.
גם לישראל קטורזה שלרוב מביא את עצמו (מישהו אמר מועדון לילה?) לכל עניין בו הוא עובד- היה מנומנם משהו.
על פניו היה נדמה לי שהוא לא רואה את הסרט אלא קורא מהתסריט שניתן לו וכך זה גם נשמע.

בטין טין אני חייב לציין הסיפור היה אחר.
האנימציה היתה הרבה יותר נעימה לעין וזרמה עם העלילה בצורה חלקה.
הדמויות היו טבעיות ומזכירות דמויות אנושיות לחלוטין למרות שחלקים מהתסריט היו ממש מופרכים- לילדים זה לא הפריע- נהפוכו - הם הצחיקו אותם בלי סוף.


הנה הטריילר:



בתלת מימד - זה היה ממש אחלה.

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

ביקורת מסעדה: שאולי בכיכר- מול משטרת חדרה על הכביש הישן

כשאני הולך למסעדות יש חשיבות גדולה לפרטנר שלי.
אם זו החוקית אני משתדל שלא ללכת למסעדות דגים כי היא ממש לא בעניין הדגה.
עם הבן שלי מדובר בעיקר במזללות מסוגן של מקדונלד ותו לא.
עם חברים אחרים - זה מתחלק בין ארוחות עם הצמחונים והטבעונים וכלה בטורפי על (כמוני).

ל"שאולי בכיכר" הגעתי עם הבן שלי, מה שיצר קושי מסויים כיון שמנות ילדים הן לא בדיוק מושא לביקורת - מדובר במנות שמיועדות לילדים ואלה מתעניינים בעיקר בפרסים שהם מקבלים בסוף ולא בטיב המזון וצורת ההגשה שלו.
ולכן הוא מסתפק בדרך כלל בנקניקיות תעשייתיות (מחורבנות) עם ציפס דלוח.
כשהגעתי למסעדת שאולי בכיכר שמנסה למתג עצמה כמסעדה מזרחית איכותית, ניסיתי לשכנע את הבן שלי לאכול משהו קצת יותר מתוחכם מאשר נקניקיות.
לאחר מסע שכנועים רציני הוא הסכים ולקח למנה עיקרית שיפוד כבש ושיפוד פרגית.
אני הזמנתי לעצמי שני שיפודי כבד.

הארוחה בשאולי בכיכר מורכבת כעקרון משלושה חלקים:
מנות פתיחה שמגיעות כמו מזטים על צלוחיות- אכול כפי רצונך - המלצרים ממלאים כמעט מיד כל מה שהתרוקן (16 שקלים לאדם), ולאחריו המנות העיקריות, וקינוחים בסוף.

מנות הפתיחה היו טובות.
במיוחד ראויות לציון: סלט הביצים שהיה עדין ולא כבד מדי, סלט הקישואים החמצמץ והפלפלים החריפים.
ראוי לציין את הפיתות שנאפות במקום ומגיעות חמות ישר מהתנור.
המנות העיקריות היו נפילה:
ראיתי שהבן שלי "נאבק" בשיפוד הכבש.
לאחר כמה דקות של לעיסה הוא הוציא את חתיכת הכבש וסרב לאכול יותר מהשיפוד.
טעמתי מהשיפוד וגיליתי בעצמי שמדובר בבשר קשה במיוחד, לא לעיס, וקר.
אי אפשר להגיד שבשר הכבש התקרר כל כך מהר כיון שהיה הראשון שנאכל...
הפרגית היתה יותר מוצלחת אם אפשר לקרוא לזה כך.
המנה שלי היתה הפוכה, שיפודי הכבד היו ממש על סף הנא.

הציפס שליווה את המנות העיקריות היה סביר.

הבן שלי ששימש כמדד לארוחה אפילו לא התעניין בקינוח וזה אומר הרבה מאוד.

מבחינתי הארוח היתה כשלון. כיון שבפעם הבאה שאצא עם הבן שלי- ילד בן 9 הוא יסרב לאכול את המנות היותר איכותיות התפריט ויעדיף את המוכר והידוע מבחינתו- מנת ילדים וחבל.

סיכום:
מאוד מאכזב. 
מאוד יקר (180 שקלים למבוגר וילד בלי יין או קינוחים נראה לי הגזמה בכל קנה מידה...).
חניה - צמודה.


יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

ביקורת מסעדה: קופי טרי - כפר סבא

יצא לי להזדמן לבית הקפה מסעדה Coffee Tree.

לא משהו ספציפי- רק מפגש עם חבר.
הזמנתי את המנה העסקית שכללה: שווארמה על חומוס.
שהיה בסדר ולא יותר מזה.
כלומר טעים אבל לא מפיל.
מצד שני לאכול במסעדה שווארמה- קצת הפתיע אותי.
מבחר המנות הראשונות היה לא רע אבל זו היתה המנה היחידה שהוצעה לי.

למנה עיקרית הזמנתי שניצל עם סלט קצוץ.
הסלט היה מצויין.
השניצל היה סביר, קצת שמנוני מדי אבל סביר לגמרי.

החבר לקח מרק קרם עגבניות.
החשבון:
עיסקית 62 שקלים
מרק עגבניות 32 שקלים
כוס אשכוליות 12שקלים

סיכום
העיסקית יקרה מדי לתמורה.

כתובת:
Coffee tree ויצמן 24 כפר סבא



יום שבת, 10 בספטמבר 2011

פלאפון - חרא של חברה

הסיכום שלי מופיע כבר בכותרת.
מדובר בחברה שלא ברור לי על מה היא מסתמכת כשהיא מציגה את מרכולתה בפרסומות שלה.
מה עוזר לי שהיא המודם הסלולרי שלה הוא הכי מהיר אם בשירות לקוחות שלהם יושבים חבורת אפסים?

הנה דוגמה לחברה המחורבנת הזו ואיך היא מכשילה ומשקרת בפנים ללקוחות שלה.

1. הכל התחיל כשבמרץ לפני 3 שנים החלטתי לבדוק עם איזה חברה כדאי לי להכנס לחוזה על 5 מכשירים.
הגיע אלי הביתה סוכן בלווית סוכן מתחיל ואני לתומי ביקשתי משהו פשוט- אני רוצה איפון.
אבל לפלאפון אין איפון.
מה עושים?
משקרים ללקוח ואומרים לו שיש לנו אייפון.
אבל מה לעשות שהלקוח רוצה אייפון? נותנים לו מכשיר טריו -שבשום צורה או אופן לא מזכיר אייפון.
והלקוח?
שיזדיין לו עם הטריו 3 שנים.

אבל זה חלק ראשון.

חלק שני.
2. מוכרים ללקוח מכשיר שאינו מתאים לנסיעות לחו"ל.
(סגנון הכתיבה הזה מזכיר לי סרט של טקאשי קיטאנו אבל זה בכל זאת מוצא חן בעיני).
במפורש הובהר לנציגי המכירות שאני נוסע כמעט כל חודש חודשיים לחו"ל ואני צריך טלפון שתומך בכך.
אין שום בעיה אמרו לי הנציגים העולזים של פלאפון.
בכל פעם שאתה נוסע, אתה מתקשר והמכשיר המתאים ממתין לך בנתב"ג.
אין שום בעיה וכולם עושים זאת הבטיחו לי השניים.

והמכשיר החלופי? אין שום בעיה הוא חיני חינם.
אלא מה?
לאחר חודשיים עברה הרשת הסלולרית של פלאפון לעבוד בטכנולוגית GSM.
הטכנולוגיה שאורנג' וסלקום עובדות בה כבר יותר מעשור.
לפאלאפון לקח שנים להבין שזו הטכנולוגיה העדיפה אבל לא משנה.
מה שכן משנה הוא שכהחל המעבר הם החליטו לחייב את כל בעלי המכשירים הישנים בעלות השכרה של מכשיר של 6 שקלים ליום.
ואני תהיתי לי ובקול רם באוזני הנציגי שירות:
למה אני צריך לשלם על שירות בחינם שהובטח לי כשלקחתי את המכשיר?
אני צריך לממן את החלפת הרשת של חברת פלאפון?
ציינתי בפניהם שאם הייתי יודע שהמכשיר הכי חדש שיש לפלאפון (כך תיאר באזני נציג המכירות את המכשיר) לא יכול לבצע את המהלך- לא הייתי נכנס לכל העסקה.
אבל הם בשלהם.
הפתרון שלהם היה שאשדרג את המכשיר למכשיר שתומך ברשת החדשה ואשלם כפול- גם על המכשיר הישן וגם על החדש.
לפתרון המחוצף ובזוי הזה לא הסכמתי כמובן.
ניסיתי להסביר ולהבהיר להם שהגיוני יותר שלאחר שיסתיימו 3 שנות העיסקה איתם- אם אקנה מכשיר שאינו מתאים לרשת החדשה- זו באמת תהיה בעיה שלי.
אבל אל תתנו למחשבות, בקשות, רעיונות, הגיגים הללו להפריע למנוחתם של נציגי פלאפון.
מבחינתם אני הייתי האשם שקניתי את המכשירים המחורבנים שלהם שתמכו רק ברשת הישנה - סמסונג R500.
וזו בעצם בעיה שלי.
כל הפניות שלי להגיון של אנשי פלאפון נפלו על אוזניים ערלות.

3. חלק שלישי - חיובים שלא היו ולא נבראו
יום בהיר אחד אני מגלה שיש חיובים לכל מיני גורמים שלא ידעתי על קיומם עד עצם היום הזה
כשפניתי לפלאפון - הם שלחו אותי לחברה שביצעה את החיובים- כאילו שזו בעיה שלי
עצם הרעיון שהם הכניסו יד של גורם שלישי לכיס ולארנק שלי וגבו ממני כספים - נראתה להם תמוהה משהו.מבחינתם זו בעיה שלי שהם אישרו למישהו אחר למשוך דרכם כספים מהחשבון שלי...

4. חלק רביעי - חיובים על מה שלא סוכם וכפל תשלומים על מה שכן סוכם
מעבר לכל החיובים הללו שצויינו לעיל, גיליתי שגם סיכומים שהיו לי עם הנציג שכללו אפשרות לשימוש גם באינטרנט וגם בשירות הGPS של פלאפון- אבל חיוב רק על אחד- לא כובדו.
חוייבתי על שניהם- למרות שלא השתמשתי באף אחד מהם.
בפעמים הראשונות שהתקשרתי- הם התנצלו והודיעו חגיגית שזה לא ישנה.
לאחר שזה קרה מספר פעמים- הם החליטו שהמסלול שלי בכלל שונה ואני בעצם כן מחוייב על שניהם.
לא עזרו לי הדרישות לראות את החוזה- הם פשוט המשיכו לגבות כסף כפול בכל חודש וחודש.

חלק חמישי - שינוי מסלול ללא אישור הלקוח
בשעה טובה ומוצלחת סיימתי את החוזה של 3 השנים עם פלאפון.
הגעתי לחברה לנתק כל קשר וזיקה אליה.
הכל היה בסדר החתימו אותי על מסמך שבו צויין במפורש שאין שום חיוב על שום דבר ושום שיחה.
יצאתי משם עליז וטוב לב.
לאחר כחודש שעבר יחסית די בשקט- קיבלתי מכתב (לתומי חשבתי שמדובר במכתב פרידה ושלום שלום), שבו הודיעה לי חברת פלאפון שהם מחייבים אותי ב200 שקלים על "שינוי מסלול".
טסתי לשם ואז התברר לי שהחבורה העלובה שיושבת שם החליטה להעביר אותי למסלול talk and go
ובמילים פשוטות למסלול של טוקמן.
אם בזה היתה מסתכם העניין לא היתה לי כל בעיה.
העניין הוא שהמעבר עלה לי 200 שקלים!!!!
כל הנסיונות שלי להבהיר להם שאין לי שום כוונה להשאר לקוח שלהם, להשאיר קו כלשהו אצלם, לראות מכתב, הודעה או סתם משלוח של "שנה טובה" ו"חג שמח" מהם, לא התקבלו.
הפתרון היחידי שהם יכלו לתת לי הוא שאם אסכים להשאיר אצלם את הקן פתוח הם יתנו לי הנחה של 100 שקלים!!!


בקיצור, ניתן לראות שהחברה המחורבנת הזו היא חברה שאם היה פה באמת צדק חברתי, הפעילים שלו היו עולים על משרדיה ומעלים אותם באש ותולים את מנהליה בכיכר רבין מהרגלים.
(סיום בסגנון של טקאשי קיטאנו)
ואם לתמצת את הפוסט הזה בצורה רצינית אז זה הולך ככה:
1. מכשירים מחורבנים.
2. שירות לקוחות גרוע.
3. חיובים ללא הצדקה.
4. גניבה בידי מורשה.
אין לי ביטוי אחר לשינוי החיובים שעובדי החברה יצרו בחשבון שלי במהלכו ובסיומו.

מסקנה: פלאפון חברה מחורבנת.
 

יום שישי, 9 בספטמבר 2011

צ'ינה האוס - אלונים

יש מישהו שתמיד יזכר אצלי לטובה ולרעה.
שמו משה בדש. הבעלים לשעבר של תשלובת פיקנטי.
כסטודנט טרי, שלא כל מימיו מסעדות סיניות נחשפתי לאוכל המהיר הסביר ביותר בעולם.
תמורת סכום הגיוני לסטודנט (אל תצפו שאסגיא לכם את גילי כמובן...), הזמנת ארוחת צהרים ושתיה- והיית יוצא עם בטן נפוחה ומלאה.
נפוחה מאוכל ומלאה בכאבי בטן.
צריך להגיד את האמת.
האוכל לא היה משהו אבל היה חם, בכמות ענקית ואף פעם לא הרגשת שדפקו אותך - עד הביקור הראשון בשירותים.
אבל כסטודנט זה היה פתרון לא רע להרבה רעות חולות שיש באוניברסיטת בר אילן.

חמה נזכרתי בזה? 
כיון שהגעתי למסעת צ'ינה האוס בקניון אלונים לפגישה עסקית.
עד להגעת השותף, נכנסתי והזמנתי ארוחת צהרים.
בתחילה העסקית נשמעה קורצת במיוחד:
אגרול
2 מנות בשריות
2 תוספות

והכל ב 36 שקלים.

הזמנתי:
אורז מטוגן
ירקות מוקפצים (מה שקרוי במקומותינו צופ-סוי)
ועוף חריף (מה שאמור להיות קרוי עוף סצ'ואן).

הנה הרשמים:
1.העניין הראשון הוא הכמות: כמות זעומה כל כך של אוכל - הרבה זמן לא פגשתי.
על צלחת לא גדולה ניסתה המוכרת להכניס את כל הרביעיה + האגרול.
איך להגיד את זה- הקמצנות של המסעדה עמדה ועומדת בעוכריה.

לוגופן של מנות:
הכל היה קר, פושר, וחמים.
ותו לא.
וחבל.

יוצא לי הרבה מאוד להגיע למקום- ואני כנראה בזמן הקרוב לא אכנס לכאן שוב.
אני מחכה לתוצאות הביקור בשירותים...

סיכום:
שירות: תלוי בעומס
נקיון: סביר
מחיר: לא מדהים (ארוחה עסקית +קולה = 44 שקלים).
חנייה: תלוי מתי באים

בקיצור- לא מומלץ. 
עדיף ללכת לארקפה שנמצא בסמוך.

יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

השטיח המעופף - בורגס - מלון דלתא ביץ

נסענו לבורגס לדלתא ביץ הוטל.
השגנו חבילה שעל פניו נראתה מצויינת.
3 ימים, חצי פנסיון, כולל טיסה ב300$.
ועכשיו למציאות העגומה:
1. הגענו למלון והתקבלנו על ידי פקיד קבלה (יחיד) שמאוד השתדל אבל ראו עליו ש"אכל" כל כך הרבה ישראלים בחצי השנה האחרונה שלא היה לו כל רצון לסייע "וואט סו אוור"...

(מיותר לציין שבשלושת ימי החופשה שלנו אותו פקיד לבש את אותה חולצה??? בהמשך כבר תתבהר התמונה והעניין הזה לא יהיה חריג יחסית לשאר התקלות במלון הזה...)
בכלל, הקבלה היתה חשוכה רוב הזמן.
מזל שהקבלה במלון קרובה לכניסה ורוב הקיר החיצוני מזכוכית... אחרת פקיד הקבלה היה יושב בחושך...

קיבלנו חדר בקומה חמישית.
על פניו, זה נשמע מצויין, אלא שהמציאות עלתה על כל דמיון פרוע שיכולנו להעלות על דעתנו...

2. החדר ריק.
החדר היה גדול יחסית לבתי מלון שבהם ששהינו בהם אבל ריק...
אני לא בטוח מה גרם להרגשה שהחדר ריק: הגודל שלו או שלא היה בו דבר למעט שתי מיטות מחוברות..., שידה קטנה שהגודל שלה בלט על רקע החדר הגדול, וכורסה שראתה ימים טובים מאלה... לפני הרבה מאוד שנים....
3. למלון מעלית אחת.
וזו בעיה כשהמעלית לא תמיד פועלת בגלל תקלות או בגלל נקיונות של הצוות שתוקעות את המעלית לשעה- וזה קרה בנוכחותי.
אורח מבוגר שלא היה מסוגל לעלות 4 קומות במדרגות (כמוני), המתין למעלית כשעה!!!
למזלם של אנשי המלון- הוא לא היה ישראלי. אני חושב שהוא היה גרמני או משהו - אחרת זה היה נגמר בצעקות.
נקודה נוספת בהקשר של המעלית: היא תוכננה רע מאוד או שהוספה בשנים האחרונות.
אחרת אין הסבר לכך שהגישה למעלית נמצאת על 3 מדרגות עם שיפוע חד למי שצריך.
מיותר לציין שכסא גלגלים לא יוכל בחיים לעלות או לרדת שם בלי להתהפך...

4. הפרוזדורים של המלון ארוכים וחשוכים.
מנורות לא היו חסרות שם - מה שכן היה בעייתי היתה העובדה שבכל המסדרונות הותקנו חיישנים שתפקידם להאיר את אותו חלק של המסדרון שבו אתם הולכים.
ופה באה הבעיה- החיישנים לא עבדו...
המסדרונות היו חשוכים רוב הזמן...
(במחשבה שניה - אולי כן היו חסרות מנורות- כיון שלא הצלחנו להפעיל את החיישנים- לעולם לא נדע...)
5. לא היו מספרים על החדרים.
נשמע הזוי? נסו לאתר את החדר שלכם בעזרת שימוש בלוגיקה (אם פה 537 אז איפה 539) או לפי החדרים הבודדים שכן סומנו במספרים...
6. לא היה מקרר בחדרים.
רק לאחר תשלום של כמה לייבות לחדרנית קיבלנו מקרר, שלא עבד.
תשלום נוסף - פתר את הבעיה.
בכלל תשלום של כמה לייבות (לייבה שווה 2.7 שקלים) תמיד פתר בעיות במלון...
(מישהו אמר מיניבר? הצחקתם את המלון...)
7. המיטות
המיטות הן סיפור בפני עצמו, כיון שמאוד הופתענו למצוא מיטות ומזרוני "סוכנות" ענתיקות בשימוש יומיומי בבית מלון...
נראה מזמין??? כמה חבל שמול המלון אין שום עצים... כנראה שהתמונות צולמו בחדר במלון אחר....

המיטות שישנו עליהן היו צריכות להיות באופן טבעי באיזה מוזאון מקומי שהיה מציג את החיים בתקופה הקומוניסטית, אבל לא, הן שימשו את האורחים במלון באופן יומיומי ותדיר.
זה הזכיר לי את המכוניות שניתן למצוא בקובה- מכוניות אמריקאיות שעדייו נוסעות מאז שנת יצורם - שנות ה50 של המאה הקודמת- כשחלקם משמש אפילו כמוניות!!!...
למותר לציין שראינו את החדרניות מעבירות את המזרונים מחדר לחדר - מה שיותר מרמז על כך שאין מספיק מזרונים במלון...
8. חדר האוכל
כשבדקנו באינטרנט את המלון, אחת התמונות שנחשפה לעיני היתה של חדר האוכל.
על פניו נראה מראה של מגוון אסטטי של מזון רב, המסודר בצורה שמזכירה מלונות 4 כוכבים בארץ.
בפועל... רוב חדר האוכל היה ריק מאוכל ורק מספר מצומצם ומאוד מוגבל של מנות הוגשו לאורחי המלון.
אחד המינוסים היותר בולטים של המלון הוא האוכל.

 לפי הבגדים רואים שהתמונה צולמה לפני עשרות שנים...

 9.אין כספות בחדרים
הפתרון של המלון? כספות ליד הקבלה, בתשלום של 12 שקלים ליום שימוש בכספת.

10. מיקום המלון
המלון ממקום הרחק מאיזור ה"אקשן" התיירותי.
מצד אחד זה יחסית איזור שקט, אבל מצד שני בכל פעם שתרצו להגיע לאיזור המעניין של חנויות ותיירות- תצטרכו ללקחת מונית או אוטובוס או רכבת...

11. הבריכה של המלון.
אני חייב לציין שלאחר כל שאר הדברים שצויינו לעיל - לא כל כך התחשק לי להגיע לבריכה של המלון למרות שהיא היתה 4 קומות מתחתינו.
אבל מזוג חברים שכן הלך לבדוק אותה הסתבר שמדובר בבריכה רדודה שיותר מתאימה לפעוטות מאשר למבוגרים.
ועוד נקודה הזויה בעניין הבריכה: מסביב לבריכה יש איזור של דשא. מי שנכנס אליו ואסור להכנס אליו נקנס ב100$!!!!!!
כן כן מה שקראתם.
 קנס של 100$.. במלון שלא שווה 10$ בעצמו...

נראה יפה נכון??? רק חבל שגובה המים מתאים בעיקר לפעוטות וברווזים...

12. מים חמים
זה היה עניין של מזל.
אם חזרתם מוקדם- הצלחתם להתקלח במים חמים.
אם לא...
לא.

13. שירותים בחדרים.
לחבר שלנו שלן בחדר אחר, היתה תקלה בניאגרה
מיותר לציין שלא עזרו כל בקשותיו לשלוח איש תחזוקה- השירותים לא תוקנו...

14. נקיון כללי
אחת הנקודות שמאוד בלטו לאורך כל החופשה.
המלון מטונף.
פשוט מלוכלך.
אני לא יודע אם העובדה שההנהלה של המלון כללה את ההוא מהקבלה שלא החליף חולצה במשך 3 ימים, או שלא ראינו שום הנהלה למלון, או שלחדרניות לא היתה מוטיבציה לנקות...
אבל בסופה שלחופשה-  כל המלון ממש מלוכלך.
העניין הזה בלט במיוחד במעלית - שהרצפה שלה היתה מטונפת גם לאחר שצוות הנקיון סיים "לעבוד" עליה..
לא יודע, אולי זה הסטנדרטים שלי, אולי המלונות בארץ משתמשים ביותר חומרי ניקוי, לא יודע, בשורה התחתונה המלון היה מוזנח ושידר את זה בצורה בולטת.

לאחר כל זה אני עדיין מתפלא שהשטיח המעופף שולחים אנשים למלון הזה כיון שהמלון ממש לא עומד בסטנדרטים מינימליים של אירוח מערבי ובטח ובטח לא בסטנדרטים של הישראלים שידועים בדרישות שלהם...
אני בספק רב אם אנשי השטיח המעופף ביקרו במלון הזה אי פעם או בדקו אם יש התאמה מינימלית להתאמה לקהל הישראלי...


סיכום:
שומר נפשו ירחק מהמלון הזה.
ומי שחס על כספו חופשתו העתידית ירחק מהשטיח המעופף.
(שניהם לא שווים לא את הכסף ולא את עוגמת הנפש...)


יום שבת, 27 באוגוסט 2011

סינמה סיטי- הזמנת כרטיסים

זוועה.
אין לי שום ביטוי אחר למערכת האינטרנטית של הסינמה סיטי להזמנת כרטיסים.

ומעשה שהיה כך היה:
הילדים החליטו ללכת לדרדסים מדובב לעברת ותלת מימד.
בסדר- שיהיה (בפולנית) .

כל הנסיונות לבצע הזמנה נתקלו במסך אטום בדוגמת חלון ריק שנפתח ואין בו כלום.
לא פיירפוקס, לא אקספלורר, לא כלום.
לא עובר.
בקיצור, זוועה.

ומאוד מומלץ שמישהו בסינמה סיטי יתן דעתו על העניין.
הפקת סרטים, זה אחלה אבל אם אי אפשר להזמין כרטיסים- זו בעיה ששום סרט תדמית לא תפתור.

יום שבת, 20 באוגוסט 2011

פסטיבל הכליזמר בצפת אוגוסט 2011

זו השנה הרביעית שאני נוסע לשם.
ואני חייב לציין באופן כללי שמשנה לשנה אני נהנה יותר ויותר.


ואלה ההופעות שראינו השנה והחוויות שחזרנו איתן:
אייל שילוח- מארח את אהרון רזאל
שנים מענקי הז'אנר נפגשו על הבמה המרכזית- כיכר שדה -והעלו מופע מחשמל.
רזאל עלה באמצע ההופעה של שילוח ושניהם נתנו לקהל את מה שרצה- מוזיקה יהודית הסטורית ועכשווית.


שילוח הפליא להשתלב בסולואים וליווי בכינורו את שיריו של רזאל והקהל נענה להם. 
חבל שרזאל לא הכניס גם את שיריו הפחות דתיים עבור הקהל החילוני שהגיע אף הוא להופעה.

איטה ודוב זילברמן
מופע מרגש שחוזר על עצמו ומשתבח משנה לשנה.
בכל שנה גררו אותי לראות את "האמא והבן", ולמרות שלא כל כך רציתי- השנה הלכנו לראות את ההופעה- שהיתה בחצר הסראייה, שהשתלבה היטב עם סיפוריה של איטה על אירועי עבר בצפת ואישים שונים שנשזרו בין השירים.


 הבן, דוב זילברמן, שילב את דודו- אחיה של איטה בכמה מהשירים, ובאופן כללי ההרגשה היתה שמדובר במופע מרגש מבחינה הסטורית שמביא את ניחוחותיה של צפת ואת האישים והאירועים שעברו עליה ב300 השנים האחרונות, החל מניגונים של הילולת בר יוחאי, וכלה בזמירות מחסידות קרלין.

קייב כליזמר
צמד שונה ממה שהיה מתוכנן בתוכניה אבל הביא בכל זאת את קולות הכלייזמרים המסורתיים מחצרות החסידות שברוסיה ובאוקרינה.
היה מעניין לראות את שני הנגנים הללו משלבים אחד את השני בנגינה ומציגים שילובים וגרסאות חדשות לניגונים מהתפילות המוכרות.
עמאד דלאל
לטעמי האישי, אחד משני המופעים הטובים ביותר בכל הפסטיבל.
דלאל משלב צלילים גליליים ואת הסולם הערבי המוזיקאלי לתוך מוזיקת נשמה יהודית וערבית.
ההרכב היהודי והערבי שלו שהופיע בסיום ההפסיטבל עם אייל שילוח גרם לברקים ורעמים על הבמה.
פשוט מדהים.
השימוש של דלאל בחומרים יהודים מסורתיים וכלים לא רגילים לניגונים יהודיים וותיקים היה מצויין.
הכנסת הפייטן שאת שמו שכחתי היתה שיא במופע והיתה מיוחדת בעיקר עבור הקהל הספרדי שמילא את המעברים והמושבים.

יום שלישי, 19 ביולי 2011

נאור ציון נגד הפפראצי - ערוץ 10

אחרי מתקפת הפרומואים הייתי בטוח שמדובר ביצירה מיוחדת של נאור והחברה, וכגודל הציפיות- גודל המבוכה והבזיון.
במקום לעשות משהו עם טוויסט או עם איזה מהלך מעניין בתסריט- דבק ציון ושאר הכותבים בתוכנית בנסיון לשוות לציון תדמית של סטנדאפיסט עם יכולות מיוחדות לעשות תוכניות ששוה להמתין להם קיבלתנו את הגירסה העלובה של רוקי, בתוספת זנבות של גרי סיינפלד וסיום שונה מסיפורו של אלוף...
בקיצור היחידי שעושה את התוכניות הצפויות של נאור ציון לשוות לצפיה הן ההבלחות של יובל סמו.
וחבל כי לנאור ציון יש יכולת אילתור לא רעה בכלל.

הבעייה היא עם האגו.

יום שני, 18 ביולי 2011

ביקורת מסעדה: שיפודי בילו

היה אירוע משפחתי ששווה לחגוג אותו ולכן יצאנו 3.5 אנשים לאכול.
3 מבוגרים וילד.

למסעדה יש מגרש חניה פרטי צמוד אליה - מה שמקל באופן משמעותי את העניין וזה לטובתה.
בכניסה למסעדה עומד שומר שלמעט בהרתעה- אין לו שום משמעות.

התיישבנו והזמנו ככה:
מנות ראשונות לכולם.
סלט חומוס פטריות.
סלט ערבי.

"בגדול"?? לא היו הפתעות בסלטים.
סלטים סטנדרטיים. חלקם עשויים במקום חלקם מיובאים ממקורות אחרים.
הסלטים שציויינו במיוחד היו סלט החצילים המוחמצים, סלט הביצים עם הבצל הירוק, והמטבוחה.

לעיקריות:
סטייק אנטריקוט מדיום - סביר. חלק מהעניין נבע מהעובדה שהסטייק הגיע רייר ולא מדיום.
שני שיפודי כבש - טובים מאוד
שיפודי פרגיות - טובים מאוד
שיפודי כבד - טוב מאוד - עשוי במידה נכונה
ושיפודי לבבות עוף - מצויינים. בניגוד למקומות אחרים- לא היו שרופים ולא "חיים" מדי.

צלחת ציפס קטנה היתה תוספת סבירה.

כל הארוחה בתוספת קינוח+ 2 קנקני לימונדה  ושני בקבוקי מיץ מנגו עלו כ400 שקלים.

סיכום:
חניה: קלה.
שירותים: נקיים
שירות: משתדל.

בקיצור- מקום סביר לגמרי עם מחירים סבירים לגמרי.

מומלץ.

יום שבת, 25 ביוני 2011

מסעדת ג'יזל תחנת הדלק "דלק" יבנה

הגענו למסעדה רעבים במיוחד ולא בררנים גדולים.
האמת היא שביבנה אין הרבה מקום לברור בו.
רוב המסעדות ביבנה לא קיימות בכלל וגם ג'יזל - פותחת את שעריה רק לארוחות צהרים.
איך שהתישבנו נגש אלינו המלצר והגיש לנו את התפריטים.
הוגשו לנו מגוון מצומצם משהו (עבור 3 מבוגרים רעבים) של סלטי פתיחה:
סלט כרוב בסיסי
חצילים מטוגנים בשמן שהיו ספוגים בשמן
סלט סלק אדום עם בצל שהיה טרי וטוב.
פרוסות של שומר בתחמיץ
סלט טורקי תעשייתי אבל סביר למדי.
ועוד 2-3 סלטים.

צלחת חומוס הוגשה בתוספת מחיר והיתה קטנה מדי לטעמי למחירה וטעמה היה סטנדרטי.

עיקריות:
לעיקרית לקחתי חזה עוף בגריל עם אורז ואפונה וגזר.
שותפותי לקחו מנות עוף בגריל עם תפוחי אדמה והשוס היא בכמויות.
על פניו חשבתי שהעובדה שהגענו יחסית מאוחר לארוחות צהרים יגרום להם להמנע מלזרוק אוכל - אבל ראיתי את התופעה הזו גם במנות שהוגשו לשולחנות אחרים- מנות ענקיות.

איכות המנה (שלי לפחות) היתה טובה מאוד.
העוף היה פריך וטעים, האורז טרי ורך והאפונה וגזר היו תוספת מצויינת.

לא היה לנו לא זמן לא מקום לקינוחים.
נבוא לשם לצורך תיקון "המחדל" הזה בקרוב.
כתובת: דרך הים 34 יבנה  (בתוך תחנת הדלק "דלק")

סיכום
נקיון - טוב מאוד
שירות - משתדל ומהיר
מחיר 153 שקלים  ל3 אנשים לא כולל שירות

בסך הכל:
תמורה מצויינת לכסף.

יום שלישי, 14 ביוני 2011

מלון שלום C פלזה - אילת

קיבלנו את המלון כברירת מחדל בשל התרעה קצרה מאוד לחופשה. לפני ובמהלך חג השבועות.
הגענו למלון בערב- בשעה 21:00 ולמרות זאת- השאירו את חדר האוכל פתוח עבורנו - בלבד!!!
כבר הענקנו למלון נקודת זכות חשובה.

החדרים קצת קטנים אבל לא שונים מהותית ממלונות אחרים באותה רמה (4*).
המקלחת והשירותים היו נקיים יחסית אולם הכילו ג'ל רחצה גם באמבט וגם בכיור.
בחדר יש טלויזיה ומקרר קטן - ריק.

קיבלנו 4 מגבות (היינו זוג  +ילד).
ולעניות דעתי זה לא מספיק.
או שמצרפים לחבילה מגבות פנים קטנות או שמספקים יותר מגבות.
אבל בשלום פלאזה לא חשבו על כך כנראה.
מצד שני כל איסורים על המגבות שנתקלתי בהם במלון רק גרמו לי לחשוב שכל אורח במלון הוא בבחינת חשוד מיידי לגניבת מגבות.
אני יכול לקבל את המחשבה שכנראה המלון ספג נזקים רבים וגדולים בשל סחיבת המגבות אבל מכאן ועד להגביל את המגבות - המרחק רב.
הפתרון המיידי שאני יכול להציע למלון הוא לתמחר את מחיר המגבות בעלות השהיה במלון- ובזה לסיים את הסיפור.

חדר האוכל בנוי בצורה מיושנת מאוד אולם האוכל מספק בהחלט.
כמויות וגיוון הסלטים אמנם אינו מגיע לזה של מלון דן אילת- אבל במחיר של הלינה בדן אילת- ניתן לשהות 3 ימים במלון שלום פלאזה.
המנות העיקריות מגוונות ורבות ומהוות פתרון מצויין לארוחות בוקר וערב.

הבריכה - למרות גודלה הקטן- מצליחה למלא את תפקידה בצורה טובה- ומתישה את הילדים בצורה מלאה.
סביב הבריכה ניתן לקבל שירותים נוספים כגון: ארוחות צהרים שכוללות החל משווארמה וכלה בנקניקיות + ציפס, ארטיקים וכדו'.
בנוסף יש סביב הבריכה שמשיות, מיטות שיזוף ושולחן פינג פונג.

סיכום:
אם אתם צריכים מלון להיות בו עם הילדים ואין לכם תקציב עודף- מלון שלום פלאזה - הוא פתרון שפוי והוגן.


יום ראשון, 12 ביוני 2011

ביקורת מסעדה אל גאוצ'ו- אילת

יש מוסדות ששמחים לשמוע שנסגרו.
ויש כאלה שלא.
אלה שלא מתחלקים לשני חלקים:
אלה ששומרים על הרמה שלהם, ואלו שמשתפרים.
אל גאוצ'ו אילת נחשבת מבחינתי למסעדה ששומרת על הרמה - וכשמדובר בהכירות שליאיתה - אנחנו מדברים על יותר מ20 שנים - וזה לא מעט.
המסעדה נמצאת בכניסה הצפונית של אילת ומבחינתי משמשת תמיד כחווית היציאה האולטימטיבית המסיימת את הביקור בעיר הנופש הדרומית.

הגענו לשם ביום רביעי האחרון, ולמרות שזה היה בשעת צהרים מאוחרת, ביום שבתון (שבועות), המסעדה היתה מלאה למחצה.
הושיבו אותנו מהר מאוד במיקום אסטרטגי (קרוב למטבח) מה שאיפשר לנו לעמוד על הקצב והמקצועיות של הצוות.
ומדובר בצוות שעובד בצורה מפתיעה- לא אחת שמעתי מלצר שואל מלצר אחר אם הוא צריך עזרה... והרוח הזו שרתה גם על המנות שקיבלנו.
לקחנו את העיסקיות שהוגשו בתפריט:
לראשונה לקחתי נקניקית צ'וריסו שהיתה טובה.
לעיקרית לקחתי את צלעות העגל חלב - שהיו יותר מדי שומניות יחסית לעגל חלב אבל טעימות מאוד. (99 ש"ח).
זוגתי לקחה את למנה ראשונה את מנת הכנפיים ברוטב טריאקי ולעיקרית "מנת הדגל" במסעדה: סטייק מאורוגואי שהתגלה כסטייק שומני מדי והיווה את האכזבה בארוחה.
יורש העצר לקח את מנת הילדים שניצלונים (אבל קיבל שניצל אחד גדול) , וציפס.

לקינוח לקחנו מוס שוקולד וסורבה לימון, פסיפלורה ותות.
שניהם היו מצויינים - לא פחות.

כמה הערות על המנות:
1. מנת הדגל במסעדה שהומלצה לנו על ידי המלצרית- היתה אכזבה.
כשמזמינים סטייק במסעדה במחיר של 135 ש"ח מצפים לקבל בעיקר בשר וקצת שומן משוייש.
לא נתח שומן בגודל של כחצי מהסטייק.
2. מנת ילדים במחיר של 52 ש"ח היא מאוד בעייתית.
מאוד בעייתית.
זה המחיר של ארוחות עסקיות שלמות במסעדות במרכז הארץ.
המשמעות של המחיר הזה היא שהמנה היתה צריכה לעלות לנו 60 ש' (כולל מעמ).
ואני תוהה כמה מאיתנו מוכנים לשלם על ארוחת ילדים מחיר כזה!!!
במיוחד כשכל מה שהוא כולל זה שניצל סתמי, ציפס וכוס שתיה...
בניגוד לשאר המנות בעיסקיות - זו לא כללה לא מנה ראשונה, ולא קינוח.
אני הייתי מציע למי שאחראי על התמחור במסעדה- לשקול את העניין הזה שוב.
3. ועוד משהו למחשבה- דווקא למנת הילדים- לא נתנו את הקינוח.
אני חושב שכל מי שקורא את השורה הקודמת מבין מה הבעיה פה.
במיוחד על רקע המחיר המופקע שלה...

בקיצור ולסיכום
המסעדה היא טובה - בתנאי שלוקחים את המנות הנכונות- ולאו דווקא המומלצות על ידי המלצרים.
בגדול המסעדה שומרת על רמתה בעיקר בכל הקשור לרמה המקצועית של הצוות- באוכל קצת פחות וחבל.

סיכום:
מחיר יקר.
שירותים - נקיים
גישה לנכים- ?


יום שבת, 30 באפריל 2011

ביקורת מסעדה: 24 רופי

שמעתי רבות על המסעדה הזו.
וזוגתי שתחיה מצאה עיתוי טוב והלכנו לשם.

הכניסה: קצת מבלבלת.
הכתובת שוקן 16 - לא ברורה. כיון שמדובר בקומה שניה ולא על הרחוב. (הכניסה מול הדוכן של הפיס)...
אבל מהרגע שנכנסנו- נכנסנו לאווירה הודית אמיתית.

הצבע המהוהה על הקירות, התמונות - באמת החזירו אותי להודו.
הכניסה- ללא נעלים, מעבירה אותך למקום קצת שונה מהודו (אולי לסיני), לי לא יצא בשום טיול שלי להודו לשבת על כריות ועל הרצפה.

נכון שלא הייתי בכל הודו, אבל הייתי כנראה גם במקומות שהבעלים לא היו בהם ועדיין לא.
לקחנו למנות ראשונות סאמוסה - שזה בצק פריך שעוטף עיסת פירה תפוחי אדמה מטובלים מאוד.
למנות עיקריות לקחנו טאלי.
בגדול הטאלי הוא האוכל ההודי המסורתי במיוחד מאיזורים ההינדיים של הודו וכולל אורז, ושתים שלוש מנות של ירקות מבושלים בצורות שונות:
אנחנו לקחנו עדשים, ואני כב רלא זוכר מה זה היה- האמת שזה לא באמת משנה ולו רק בשל שהמנות משתנות שם על בסיס יומי- לפי מה שמביאים מהשוק- מה שנקרא סגנון הודי.
מהבחינה הזו - זה היה בסדר גמור.

האמת היא שלא כל כך התרשמתי מהאוכל אלא יותר מהאוירה וזו היתה מיוחדת - אל אף שלא נתקלתי באווירה כזו בהודו.

חשוב לציין שהאוכל הודי צמחוני, ולא משקף בהכרח את האוכל בהודו ששם ניתן לאכול גם עופות ובשר כבש.

האווירה במסעדה הרבה יותר אוטנטית מאשר במסעדות טנדורי או אידירה.
סיכום:
נקיון: כמו בהודו. (קצת יותר טוב...)
מחיר: (יותר כמו בלונדון) ארוחה סבירה לשני אנשים  שכוללת מנת פתיחה, שתי מנות עיקריות, שני קינוחים ושתיה טבעית כ150 שקלים.
כאמור לא זול אבל בהתחשב בעלות כרטיס להודו (כ 1000$) זה יוצא הרבה יותר זול.

שורה תחתונה: נחמד. אבל לא הייתי חוזר לשם (רק בגלל שאני לא צמחוני).

יום חמישי, 31 במרץ 2011

הסמויה- HBO

הסידרה משודרת בשידור חוזר בלויין אמנם, אבל כיון שלא יצא לי לצפות בה בזמנו, אני חייב לציין שמדובר בסדרת פשע מצויינת. לא פחות ולא יותר.
הסדרה נכתבה על ידי הסופר והעיתונאי דייוויד סימון והיא סדרת דרמה משטרתית שעלילתה מתרחשת בבולטימור, מרילנד, כשהיא מתארת מספר מערכות יחסים מקבילות, בין ובתוך יחידות משטרה שונות , בתוך קבוצות וארגוני פשיעה שכשראתי אותם מאוד הופתעתי מהמאפיינים הכלכליים העסקיים שלהם, מערכות הפוליטיקה המקומית והפדרלית בארה"ב, וגם התייחסות למערכת החינוך ולעיתונות הכתובה.
אמנם הסידרה מציגה מערכות גדולות וממסודות אולם במקביל מציגה מערכות יחסים בין אנשים באשר הם אנשים בתוך המערכות כמו בין באבלס ולשוטרת גרגס (עד שהיא נורתה).




בעונה הראשונה ניתן לראות את חבלי הלידה של יחידה מודיעין במשטרת בולטימור, את שיטות העבודה ואיסוף המודיעין.
היחידה הורכבה מדמויות ש"הופרשו" מיחידות אחרות בשל סיבות רבות ושונות ולמרות שבכל הזדמנות מזכירים להם את זה- הם מתחילים בבניית מערכת פנימית שמנצלת את היכולות של כל אחד ואחד.
בסופו של דבר הם מצליחים להרכיב יחידה משטרתית מלוכדת ומגובשת שמביאה תוצאות בשטח.

מתי: א'-ה' בשעה 23:30 בערוץ 13 בלויין.

סיכום: סידרת הכשרה והעשרה מצויינת עבור משפחות הפשע ושאר מי שמעוניינים להבין את הדינמיקה של הפשע המאורגן.

הערות נוספות:
1. סידרת חובה לאנשים שרוצים לדעת איך אפשר לקחת אנשים שנזרקו ממקומות אחרים ולהפוך אותם לצוות מנצח.
2. סידרת חובה למפקדי משטרה איך לא להתנהג ומה לא לעשות.


יום שלישי, 29 במרץ 2011

ביקורת מסעדה: דרבי בר דגים - הרצליה

מראש אני צריך לציין- אני משוחד.
משוחד כיון שיש מעט מאוד מסעדות בארץ שמציעות מנות של סרטנים.
זה לכשלעצמו מצדיק ביקורים חוזרים במסעדה הזו.
אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.
הגענו למסעדה ששוכנת במרינה בהרצליה ביום חורפי משהו.
הישיבה היתה בתוך המסעדה ולמרות שלמרינה בהרצליה יש את האפקט שלה- הסתפקנו במקום המוגן שבתוך המסעדה.

המסעדה מעוצבת בצורה טבעית חמה כיאה למסעדה מכובדת (בעבר הגעתי עם אורחים מספרד אבל ישבנו בחוץ בשמש).
המנות הראשונות הן לב ליבה של הארוחה.
מנות המזטים מצויינות.
אין שום דבר רע שאפשר להגיד עליהן.
כרובית חמה ומטוגנת.
סלט איקרא עם חתיכות של בצל לבן טרי מעולה.
סלט סלק - ללקק את השפתיים.
דג מלוח כבוש בשמן ובצל ירוק- נפלא.
חצילים מטוגנים- מצויינים.

בקיצור- כל מה שהיינו צריכים זה להשאר עם זה.
ותאמינו לי לא צריך יותר מזה.

לעיקריות הזמנו מנת סרטנים ברוטב שמנת וסטייק אנטירקוט.

סרטנים.
עשיתי טעות מסויימת בהזמנה הזו.
כיון שהיה יום סוער בים- לא היה שום סיכוי שהסרטנים הגיעו טריים באותו יום למסעדה.
כנראה, כמו שמצופה ממסעדה כזו - הם שכבו במקרר לפחות יומיים וזה ניכר בהם.
הסרטנים לא היו אחידים ברמת הטריות שלהם.
היו כמה מהם מצויינים שלחיצה על צד אחד של הגוף התיזה את בשרם הרך לתוך פי ולי לא נותר אלא להתמוגג מנחת ועונג.
היו אחרים - כנראה פחות טריים שהיו פחות טובים.
בגדול- מנה טובה - עם אפשרות לשיפור עתידי (אבל לא באשמת המסעדה.)
הסטייק היה לא טעים לזוגתי והיא החליפה אותו בסלט ירקות.

לקינוח לקחנו קרם ברולה מצויין.

סיכום:
אוכל- בסה"כ טוב מאוד.
נקיון שירותים- מצוחצחים.
חניה- באמצע השבוע בחינם בחינון התת קרקעי בקניון.

מחיר: סביר (250 ש"ח לזוג +שתיה קלה).










יום שני, 7 במרץ 2011

סידרת טלויזיה: אימפרית הפשע

HBO ממשיכה להפגיז עםסדרות מעולות.
הסידרה (באנגלית: Boardwalk Empire;‏ ידועה גם בשם "אימפריית הטיילת") מתרחשת בשנות ה20 של המאה הקודמת, ומציגה את הווי החיים בצורה די מרתקת במיוחד על רקע תחילת התפתחותו של הפשע המאורגן בארה"ב במקביל לתקופת היובש מאלכוהול.

סטיב בושמי- שחקן מוערך בכל יום, עושה צעד נוסף לעבר תארי שחקן השנה של 2011.
הסידרה עוקבת במקביל אחר כמה דמויות:
אנוך "נאקי" תומפסון - גזבר מושחת במחוז אטלנטיק.  (סטיב בושמי)
ג'יימס "ג'ימי" דרמודי - בן חסות של נאקי, רדוף זכרונות וחוויות מהמלחמה בה לחם. (מייקל פיט)
מרגרט שרודר - אלמנה אירית צעירה, ואם ל2 ילדים, שהופכת להיות המאהבת של תומפסון. (קלי מקדונלד)
נלסון ואן אולדן - סוכן פדרלי מסור המנסה להשליט את חוק היובשי. (מייקל שאנון)
אליאס "איליי" תומפסון - שריף מחוז אטלנטיק, אחיו הצעיר של נאקי. (שיאה וויגהם)
אנג'לה דרמודי - אם בנו הקטן של ג'ימי. (אלכסה פאלאדינו)
ארנולד רוטשטיין - מאפיונר ניו יורקי מתוחכם חזק ורב עוצמה. (מייקל סטולברג)
אל קפונה - מאפיונר צעיר משיקגו. (סטפן גרהם)
צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו - מאפיונר סיצילאני - אמריקאי. (וינסנט פיאזה)

כולם טוענים שהסדרה היא ממשיכתה של "הסופרנו" - אני חושב שהיא משהו אחר.
יותר טוב.

סיכום:
סדרה מצויינת.
ח' ח' לYes על הרכישה.

גברים שבוהים בעזים

ביג ליבובסקי - הזהר- גברים שבוהים בעזים מאחוריך.
סרט כל כך הזוי וקאלט- הרבה זמן לא ראיתי.

בגדול מדובר בעיתונאי (יואן מק'גרגור) שכלום לא מצליח לו, זוגתו בוגדת בו עם העורך הראשי, יוצא למסע בעקבות ניסוי אמריקאי במלחמת המפרץ ליצור את לוחמי העתיד. לוחמי כדור הארץ.
מדובר בסוג של סרט מסע מבריק שמערב שטויות נמוכות וגבוהות, קשרים הזויים במיוחד בין הגיבורים הראשיים וסביבה מופרכת במיוחד- עיראק...

מומלץ בחום לבוגרי ביג ליבובסקי.

גברים שבוהים בעזים
ארה"ב, 2009
94 דקות.
הפצה: א.ד. מטלון החל מה-28.01.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי: גרנט הסלוב
תסריט: פיטר סטרוהן, ג'ון רונסון (ספר)
שחקנים: ג'ורג' קלוני, יואן מק'גרגור, ג'ף ברידג'ס', קווין ספייסי

יום שני, 14 בפברואר 2011

פלאפל גולני - עפולה

קודם כל מדובר במוסד- לא פחות ולא יותר.
מוסד שהוא גם סוג של היסטוריה עבורי.
כחייל צעיר בגולני- מדובר בנקודה שהיא חובה לביקור כמעט בכל יום ראשון.

והביקור שלי שם עכשיו היה סוג של תזכורת.

ברמת העקרון מדובר במוסד שנשאר קבוע מבחינת האיכות שלו.
לא מדובר באוכל איכותי, מזין, או בריאותי.
אבל כן מדובר באוכל ש"סותם" את הבטן לזמן מה. וגם זה משהו.

היינו שניים והזמנו שתי מנות.

המנה כוללת פיתה גדולה יחסית, סלט שמורכב ברובו מכרוב קצת עגבניות ועוד פחות מלפפונים, מקלות ציפס "עייף" משהו, וכדורי פלאפל - שבמקרה שלנו לא היו מאוד חמים וחבל שכך.
הסלטים (החופשיים יש לציין) היו מאיכות נמוכה:
חצילים מטוגנים בשמן - שעקבות השמן נראו בצורה בולטת.
חצילונים כבושים - תעשייתים.
מלפפונים חמוצים - כנ"ל.
וטחינה (שהיתה האור היחידי בקצה הפיתה).

נקיון סביר - יחסית לכמות האנשים שהיו במקום.

סיכום:
יחסית למוסד- מפתיע שהם מצליחים להמשיך לעבוד כל כך חזק- אבל אם יש לבעלים סוס מנצח - למה להם להחליף אותו?



יום שבת, 12 בפברואר 2011

עג'מי - הסרט

גועל נפש של סרט.
הסרט, משנת 2009 מאת ירון שני וסכנדר קובטי.
זו השורה הראשונה והתחתונה של חוות דעתי הצנועה בעניין.
ועכשיו לפירוט.
העובדה שהבמאים בסרט ליהקו לסרט אנשים ולא שחקנים לא ממש מרשימה אותי.
לא זיהיתי שם אף כוכב בסדר גודל הוליוודי.
המשחק שם לא היה משהו מדהים.

העלילה.
קו העלילה העיקרי מתאר את סיפורו של עומר, צעיר יפואי מוסלמי שמשפחתו מתמודדת עם איום ברצח מצד משפחת פשע בדואית על רקע נקמת דם, והוא נדחף לבצע עסקת סמים.
עומר מאוהב בבתו של מסעדן נוצרי עשיר, אבו אליאס, ומתעלמים מסוגיות מציאותיות אמיתיות שמטרידות את המגזר הערבי על רקע החיים המקבילים של המודרנה מול החיים המשרניים שעליהם גדלו, כגון רצח על כבוד המשפחה. 
מעבר לכך ישנם קווי עלילה מקבילים נוספים שגיבוריהם הם מאלֶכּ, נער פלסטיני תושב השטחים, שעובד במסעדתו של אבו אליאס, ונזקק לסכום כסף גדול לצורכי טיפול באמו החולה.
דנדו, קצין משטרה יהודי הנאבק בפשיעה ביפו, ובמקביל מתמודד עם היעלמותו של אחיו החייל.
ובינג', טבח במסעדה שאני כבר לא אגיע אליה לעולם - בחוף עליה...המבקש לעזוב את השכונה ולעבור לנווה צדק עם חברתו היהודייה, (עוד מוקש שמוצג בצורה מעוותת - ודווקא פה הייתי מצפה מהבמאים לטפל בסוגיה הקשה הזו בצורה מעמיקה יותר) אך מסתבך גם הוא בפרשות סמים ורצח.
(בינג'- בגילומו של הבמאי סכנדר קובטי עצמו).
על פניו נראה רק שהבאים החליטו ליצור סרט שיסדר להם קצת הכרה מקצועית על רקעהסכסוך הערבי יהודי וקצת חירמונים עם יהודיה יפה - (קובטי)

העלילה דורשת התייחסות ברורה- מה שלא קרה אצל שאר המבקרים.
אין פה בעצם שום עלילה, עלילת הסרט מתרחשת בשכונה היפואית עג'מי, ומתארת כביכול אירועים שקרו במציאות.
אני לא מבין מה יכול לעניין בהצגת דברים שקורים כל היום בווליומים משתנים בעג'מי? ובכלל ביפו?

בכלל הסרט צפוי מראש ואין בו שום חידוש או הפתעה.
ההפתעה היחידה שיש בסרט היא העובדה שבבת אחת לגלים בפני הציבור היהודי העובדה שביפו גרה קהילה שלמה של אנשים שכל מה שהם רוצים לעשות זה לדפוק את המדינה.
לנצל אותה, ולהשתמט מכל מה שאפשר.
מי שלא מכיר את הקהילה המוסלמית ביפו יכול לחשוב שכולם שם זה אבולעפיה, ומסעדות דגים ולא היא.
הקהילה המוסלמית ביפו - שבאופן מצמרר הראתה את הדינמיקה שבה- גימי טורק מתראיין מיד בטלויזיה ומבקש לא לקבוע שמדובר בדקירה למוות שליהודי על ידי צעירים ערבים מוסלמים- ו"לא לקפוץ למסקנות מוטעות מיד" או לא להאשים ציבור שלם...
הבעיה היא שזו חשיבותו היחידה של הסרט.
הוא מציג לעיניים ישראליות יהודיות את היבלית שגדלה במדינת ישראל, במרכז טבורה, ושכדאי מאוד שהרשויות המוסמכות יחלו לתת את הדעת עליו.
לא יתכן שכל מה שיש ביפו זה חבורות צעירים שכשמעירים להם על מפגע שהם יצרו - ישיבו בדקירות.
והגיע הזמן לעשות מעשה בעניין הזה ולדוגמה ניתן לייצר פתרונות שכבר נוסו בהצלחה - לדוגמה- גירוש של משפחות פשע (ראו מקרה משפחת קראג'ה מג'ועריש).

לעניין הסרט עצמו- בזבוז זמן משווע.
חשוב להזכיר את ההתנהלות של הבמאי סקנדר קובטי לאחר שקיבל את תמיכת קרן הקןלנוע הישראלי- וההתנערות שלו ממדינת ישראל.
זו בדיוק ההתנהלות הבעייתית שהסרט מציג בצורה הטובה ביותר - ניצול מבחיל של מקורות המדינה ולאחר שהמקורות נוצלו- בעיטה בדלי שממנו שתו.

לסיכום - סרט רע וגרוע שלטעמי מי ששלח אותו לאוסקר (או לכל מקום אחר)- צריך להתפטר.
ומי מקרן הקולנוע הישראלי שתמך בו וביוצרים שלו- צריך להחזיר את הכסף.

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

ביקורת מסעדה: KEG


הלכנו למסעדה שהומלצה לנו על ידי חברה טובה ויצא לנו להגיע לשם בערב חורפי גשום- מה שהשתלב מצויין עם אופי המסעדה - אירופאי כבד.

KEG נקראת על שמן של חביות בירה מסורתיות ועתיקות שיוצרו מלוחות עץ.
ומכאן נגזר שם ואופי המסעדה.
למסעדה מבחר בירות גדול במיוחד שיתאים לכל טעם.

מדובר במסעדה הנמצאת בבת ים- שלטעמי זה הצד (היחידי) הכי פחות טוב שלה.
המסעדה מנוהלת על ידי האחים יאן ומארק גיצלר.
יאן גיצלר הוא שף שעבד בעבר במספר מסעדות כמו מנטה ריי, הסוכה הלבנה, חדר אוכל (במרכז לאומנויות הבמה), והיה השף התפעולי של פודארט.

כל אלה יצרו הבשלה אצלו הן מבחינה אישית והן מבחינה קולינארית שהביאו אותו לפתוח את KEG, שהינה לדעתי האישית מסעדה אירופאית מצויינת.

פצחנו בבירות Belhaven - בירת סטאוט מצויינת שמזכירה מאוד גיניס, ובירה בסגנון אנגלי London Pride.
הבירות היו מצויינות.
למנות ראשונות הזמנו פרוסות בקר בבלסמי ופרמזן.
ועל פי המלצרית מדובר בקרפציו.
המנה שהגיעה היתה מורכבת מפרוסות דקות של 1 מילימטר בשר פילה בקר איכותי ומיושן היטב.
אלא שקרפציו עשוי מפרוסות דקיקות עוד יותר.
לי המנה לא התחברה בפה. לא התלבשה לי על הלשון אבל אני מעריך שהמנה מועדפת יותר על קהל רוסי שמעדיף להרגיש את הבשר בצורה יותר כבדה.
עניין של טעם אישי.
כמו כן הוזמנו מרק פטריות וביסק סרטנים.
ביסק סרטנים אמיתי הוא מצרך נדיר במחוזותינו.
קשה מאוד לאכול ביסק אמיתי- ולא ברור לי למה.
מדובר במנה שחומרי הגלם שלה לא אמורים להיות יקרים במיוחד ויש שפע שלהם בכל יום.
בכל אופן, הביסק סרטנים היה מצויין. עדין ובעל ניחוח קל של מעמקי ים.
אגב הביסק קיבל את פירסומו העולמי מאז פרק ה"סופ נאצי" של סיינפלד. ובצדק.
המנות הראשונות היו מלוות בלחם כהה וחמאה.

מרק הפטריות היה מצויין לא פחות.
המרק היה מוקרם והכיל פטריות בכמות נכבדה.
למנה עיקרית לקחתי את האנטריקוט 330 ג"ר שהיה מדיום מבחינת הצליה אבל מצויין מבחינת הטעם.
הבשר טופל כיאות לנתח מובחר ולווה בפירה חרדל דיזון גרגרים מצויין ומפתיע.

זוגתי לקחה למנה עיקרית מנה ממנות הבינים (כיון שהמרק פטריות שלה היה יותר ממשביע), סלק ממולא בבשר עגל.
המנה היתה בסדר: 3 סלקים ממולאים בבשר עגל שטובל בג'ינגר ובכמון שדי השתלט על הטעם של הבשר.
כל הכבודה הזו ישבה על מצע של שמנת חמוצה.
זו היתה מנה שפונה באופן ברור לקהל הרוסי שמגיע למסעדה, ואולי פחות לקהל הישראלי המצוי אבל שווה לנסות אותה ולו רק בשל העובדה שהיא מציעה ניחוח של מקום אחר.

בשל מבחר הבירות הגדול שיש במסעדה - היו חסרות לי מנות שמבושלות בבירה - מנות אירופאיות קלאסיות כגון מולים בבירה - שלדעתי היו משתלבות מצויין בתפריט שיש להם.
זה לא שאין בכלל- אחת המנות שלא הזמנתי היתה שוקרוט כרוב ובשר מעושן מבושלים בבירה - את המנה הזו אני שומר לפעמים הבאות או נקניקיות מסוגים שונים- אחת מהן- "נקניקית חצי מטר" שגם אותה לא טעמנו הפעם - בעיקר בגלל המנות הגדולות שכן הזמנו.

לקינוח לקחתי קרם ברולה שהיה טוב מאוד- הקרסט (סוכר שרוף) שהיה מעל היה קצת עדין מדי לטעמי.
אני אוהב שהכרמל מדביק לי את השיניים אבל נקודות הוניל שניקדו את הקרם עצמו היו רבות וזה לכשלעצמו הראה על רצינות אמיתית אפילו באגף הקינוחים.
 

ביניים:
שירות: מצויין. (קשוב, לא מעיק, ובעיקר מסביר פנים)
שירותים: נקיים
חניה: בסביבה
מחיר 300 לזוג (+-).

סיכום: מסעדה מצויינת שמביאה ניחוח של מקומות קרירים יותר ומומלצת מאוד..

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

תערוכת התיירות של ישראל 2011 IMTM

נכון, זה לא בדיוק מה שבדרך כלל בלוגרים מסקרים אבל כשיש משהו מעניין - אני חושב שכדאי שכולם יכירו אותו.
בכל אופן אז ככה:
היום נפתחה תערוכת IMTM 2011.
בתערוכה מציגים הרבה מאוד גורמי תיירות ישראלים ומחו"ל את מרכולתם.
אני חייב לציין כמה דוכנים שמאוד הפתיעו אותי:
1. טורקיה.
למרות הכל - החברה האלה חושבים שהם עדיין יכולים לקבל מאיתנו תיירות.
אני חייב לציין שכיון שביקרתי בתערוכה בשעות הבוקר- בזמן שהיה מיועד לאנשי המקצוע- ראיתי שם תנועה.
אני מקווה שאחרי הצהרים בעת שהקהל הרחב הגיע לשם- הדוכן שלהם היה נטוש.

2. דג על הדן.
אני מכיר את המסעדה וקומפלקס הפורלים שלהם הרבה מאוד זמן- מעל ל 20 שנים.
התצוגה שלהם נתנה לי את החשק לחזור לשם - למרות שמדובר בחציית המדינה.
הם הציגו גם דגי פורל מעושנים מצויינים, גם דגי פורך מוחמצים- שהיו מצויינים גם הם, וגם ממרח פורלים מעושנים- שהיה המפתיע ביותר לטעמי.

3.הדוכן של שגרירות יפן- אוריגמי 
היה יעיל מאוד. אתם יודעים- יפני שכזה.
אנשי השגרירות הפנו אותי מיד לנציג שלהם שעשה כמיטב יכולתו לסייע לי לקבל את החומרים שרציתי.
יפן במיטבה.
חבל רק שכרטיס עולה 2000$.

3. איטליה/תאילנד
הדוכנים של המדינות הללו שלחו נציגים שהאנגלית שלהם היתה קשה באופן מיוחד.
וחבל.

מחר אגיע שוב לתערוכה ואכתוב רשמים נוספים.

יום שבת, 5 בפברואר 2011

קפה גרג- קניון גן העיר

מכירים את הבדיחה על מצליח 50 לא מצליח?
זה מה שקרה לי בקפה גרג- גן העיר.

בית הקפה שוכן בקומת הקרקע של הקניון.
הזמנתי אספרסו כפול.
לאחר שביקשתי חשבון הסתבר לי שחוייבתי ב20 שקלים: 
פתיחת שולחן 10 שקלים!!!!
אספרסו כפול 10 שקלים (סביר לגמרי).

כשקראתי למלצר הוא טען שפתיחת החשבון באה במקום כוס קפה אחר שנשתה בשולחן אחר...



יום שלישי, 1 בפברואר 2011

גלידת סחלב של פלדמן

קודם כל גילוי נאות:
אני אף פעם לא זוכר אם זה סחלב או מלבי...

אני חייב לציין שאני לא מאותן "התפוצות" שמכינים בהם את שני הקינוחים הללו כמסורת.
או יותר נכון בכלל... אבל לאחר שנתקלתי בהם בתקופת השירות הצבאי שלי, הגעתי למסקנה שאם הם מיוצרים ביד אוהבת, הם מעדנים אמיתיים.

וכשאני אומר ביד אוהבת- אני לא מתכוון לאלו שמוכנים על בסיס מים.

אלה שמוכנים על בסיס שמנת וחלב מלא ולא דל שומן וטעם.
ועל אחד כזה אני רצה להמליץ: בשדרות ירושלים פינת ד"ר ארליך.

מי שרוצה לאכול ולהבין איך מלבי צריך להעשות- ולהאכל- שיגיע לשם.
את שעות הפתיחה אני לא יודע, את המחירים אני לא זוכר- אבל שווה שווה שווה.

מי שלא יכול - יכול לעשות עם עצמו חסד ולקנות את גלידת הסחלב של פלדמן.

הם ניסו להנדס מוצר איכותי- והצליח להם לא רע.
אני לא יכול להגיד איפה קונים את זה- (אני קונה את זה בחנות המפעל באיזור התעשייה של רחובות) - אבל שווה לטעם מהגלידה הזו.

הבסיס הוא גלידת על בסיס חלב אבל התוספות של הסירופ המתוף האגושים הטחונים וקוקוס- עושים את הגלידה הזו למיוחדת מאוד, בעיקר על רקע שאר הגלידות הנדושות והמומצאות (וניל איטלקי, וניל צרפתי, וקרם וניל.....).




יום חמישי, 20 בינואר 2011

קפה גרג- קניון חיפה

הפעם אני אגיד משהו קצת שונה- על בית קפה: מיקום.

הוזמנתי לפגישה בקפה גרג בקניון חיפה.
הקפה ממוקם בקניון, בחלק הדרומי שלו, ובעצם כולל תצפית לכיון צפון.
בית הקפה ממוקם במתחם שמחולק בינו לבין צומת ספריםוכולל מתחם מרווח במיוחד עם חלון ענקי לכיוון צפון.
דרכו ניתן לראות את המסגד של האחמדים בדרום חיפה, או את הים.

לבית הקפה יש חסרון קטן שנובע מגודלו- המלצרים פרושים על שטח נרחב מדי ולכן השירות "לא משהו".

אני לא אתעכב על האוכל כיון שחוץ מקפה אספרסו מצויין ועוגיות סבירות לא אכלתי שם כלום אבל אני מתכוון לחזור לשם בעתיד הקרוב. 



יום רביעי, 12 בינואר 2011

פלאפל דבורה - פ"ח

אני כבר לא זוכר אם כתבתי על זה משהו אי פעם, אבל אם לא ,אז הנה.
כמדרשיסט לשעבר- שמעתי על המקום המון.
אבל לא ידעתי איפה זה, וזה היה יחסית מרוחק למדרשיה וכן לא הלכתי לשם מעולם.
בשנים האחרונות הזדמן לי להגיע לאיזור והחלטתי שהגיע הזמן.
והאמת היא שחבל שלא הלכתי לשם כבר אז.

הפלאפל הוא בסגנון הישן, הבסיסי והטוב מכולם, סוג של נוסחה מנצחת שאין סיבה להחליף אותה :
פיתות מצויינות, עבות וגדולות (בניגוד למקומות אחרים שבהם הפיתות כל כך קטנות ששתי מנות לא מספקות אותי).
כדורי הפלאפל קטנים ומטוגנים היטב (מהסוג הצהוב), ובניגוד למקומות אחרים- אין "מבחר" כדורים.
התוספות כוללות: כרוב כבוש (ביתי), עגבניות, וטחינה "עבה".
זה נשמע מעט- אבל הטעם הוא של פעם.

ביקרתי שם כמה וכמה פעמים - והפשטות עושה להם פשוט טוב.

באיזור פתחו את "חסידה"-שווארמה גורמה, אבל אי אפשר להשוות הפלאפל של דבורה לשום דבר אחר.
החסרון היחידי- אין חנייה והמתחם בנוי על כביש ראשי (במונחים של פרדס חנה...), האמת צריכה להאמר- אין סיכוי שיסדירו שם משהו בעניין- כיון שפשוט אין פתרון להרחבת הכביש.
כל הכבישים בפרדס חנה כרכור - בנויים על הקונספט שממילא לא נוסעים שם יותר משתי מכוניות בשבוע- אז מה הטעם...
לוח המודעות התלוי על אחד הקירות מהווה את ה"פן התרבותי" של המקום - החל מ"מפגש אבות" (שבון מדברים על הקשיים של גידול ילדים בסביבה תומכת, מקבלת ומאפשרת), וכלה במכירת "עצי זית נבולסי" (נדירים- כך כתוב...), מעבר לכל הפעילויות הרגילות של יוגה לילדים - אבל זה צפוי לאור האוכלוסיה "הצפונית" שעברה לפרדס חנה בשנים האחרונות....
בקיצור: מומלץ בחום.

סיכום:
מחיר: 13 ש"ח למנה - סביר לחלוטין.
חצי מנה 7 שקלים
פחית קולה 6 ש"ח

נקיון- סביר.
חנייה - זוועה (סכנת נפשות)

אבל בכל זאת: מומלץ בחום רב.

יום שבת, 8 בינואר 2011

ארץ נהדרת - העונה....אלוהים יודע איזה מספר

ראיתי אתמול ובשבוע שעבר.
לחובתי אני חייב לציין שלא הצלחתי להשאר ער עד הסוף.
למה?
למה לא?
הבדיחות לא הצחיקו.
הסאטירה היתה עלובה.
הדמויות היו יבשות.
החיקויים היו חלשים.
הנושאים לא מענינים.

אז מה היה לנו?
כלום עם שום דבר.
המערכונים היו דלוחים ולא הביאו או לא הובילו לשום מקום.
העימות בין יצחק תשובה - המובטל מנתניה ליצחק תשובה הטייקון לא העלה אפילו גיחוך קטנטן על דל שפתותי.
אז פלא שנרדמתי באמצע?

על פניו נראה שהכותבים בתוכנית מיצו את עצמם.
ולכן אחת מהשתיים:
1. מחליפים את הכותבים מהראשון ועד האחרון.
2. מסיימים את העונה- בטרם עת.
התוכנית לא מספיק שווה לבזבז את יום שישי בערב על אוסף המערכונים הדלוח הזה.

סיכום: ארץ ממש לא נהדרת