יום שני, 14 בפברואר 2011

פלאפל גולני - עפולה

קודם כל מדובר במוסד- לא פחות ולא יותר.
מוסד שהוא גם סוג של היסטוריה עבורי.
כחייל צעיר בגולני- מדובר בנקודה שהיא חובה לביקור כמעט בכל יום ראשון.

והביקור שלי שם עכשיו היה סוג של תזכורת.

ברמת העקרון מדובר במוסד שנשאר קבוע מבחינת האיכות שלו.
לא מדובר באוכל איכותי, מזין, או בריאותי.
אבל כן מדובר באוכל ש"סותם" את הבטן לזמן מה. וגם זה משהו.

היינו שניים והזמנו שתי מנות.

המנה כוללת פיתה גדולה יחסית, סלט שמורכב ברובו מכרוב קצת עגבניות ועוד פחות מלפפונים, מקלות ציפס "עייף" משהו, וכדורי פלאפל - שבמקרה שלנו לא היו מאוד חמים וחבל שכך.
הסלטים (החופשיים יש לציין) היו מאיכות נמוכה:
חצילים מטוגנים בשמן - שעקבות השמן נראו בצורה בולטת.
חצילונים כבושים - תעשייתים.
מלפפונים חמוצים - כנ"ל.
וטחינה (שהיתה האור היחידי בקצה הפיתה).

נקיון סביר - יחסית לכמות האנשים שהיו במקום.

סיכום:
יחסית למוסד- מפתיע שהם מצליחים להמשיך לעבוד כל כך חזק- אבל אם יש לבעלים סוס מנצח - למה להם להחליף אותו?



יום שבת, 12 בפברואר 2011

עג'מי - הסרט

גועל נפש של סרט.
הסרט, משנת 2009 מאת ירון שני וסכנדר קובטי.
זו השורה הראשונה והתחתונה של חוות דעתי הצנועה בעניין.
ועכשיו לפירוט.
העובדה שהבמאים בסרט ליהקו לסרט אנשים ולא שחקנים לא ממש מרשימה אותי.
לא זיהיתי שם אף כוכב בסדר גודל הוליוודי.
המשחק שם לא היה משהו מדהים.

העלילה.
קו העלילה העיקרי מתאר את סיפורו של עומר, צעיר יפואי מוסלמי שמשפחתו מתמודדת עם איום ברצח מצד משפחת פשע בדואית על רקע נקמת דם, והוא נדחף לבצע עסקת סמים.
עומר מאוהב בבתו של מסעדן נוצרי עשיר, אבו אליאס, ומתעלמים מסוגיות מציאותיות אמיתיות שמטרידות את המגזר הערבי על רקע החיים המקבילים של המודרנה מול החיים המשרניים שעליהם גדלו, כגון רצח על כבוד המשפחה. 
מעבר לכך ישנם קווי עלילה מקבילים נוספים שגיבוריהם הם מאלֶכּ, נער פלסטיני תושב השטחים, שעובד במסעדתו של אבו אליאס, ונזקק לסכום כסף גדול לצורכי טיפול באמו החולה.
דנדו, קצין משטרה יהודי הנאבק בפשיעה ביפו, ובמקביל מתמודד עם היעלמותו של אחיו החייל.
ובינג', טבח במסעדה שאני כבר לא אגיע אליה לעולם - בחוף עליה...המבקש לעזוב את השכונה ולעבור לנווה צדק עם חברתו היהודייה, (עוד מוקש שמוצג בצורה מעוותת - ודווקא פה הייתי מצפה מהבמאים לטפל בסוגיה הקשה הזו בצורה מעמיקה יותר) אך מסתבך גם הוא בפרשות סמים ורצח.
(בינג'- בגילומו של הבמאי סכנדר קובטי עצמו).
על פניו נראה רק שהבאים החליטו ליצור סרט שיסדר להם קצת הכרה מקצועית על רקעהסכסוך הערבי יהודי וקצת חירמונים עם יהודיה יפה - (קובטי)

העלילה דורשת התייחסות ברורה- מה שלא קרה אצל שאר המבקרים.
אין פה בעצם שום עלילה, עלילת הסרט מתרחשת בשכונה היפואית עג'מי, ומתארת כביכול אירועים שקרו במציאות.
אני לא מבין מה יכול לעניין בהצגת דברים שקורים כל היום בווליומים משתנים בעג'מי? ובכלל ביפו?

בכלל הסרט צפוי מראש ואין בו שום חידוש או הפתעה.
ההפתעה היחידה שיש בסרט היא העובדה שבבת אחת לגלים בפני הציבור היהודי העובדה שביפו גרה קהילה שלמה של אנשים שכל מה שהם רוצים לעשות זה לדפוק את המדינה.
לנצל אותה, ולהשתמט מכל מה שאפשר.
מי שלא מכיר את הקהילה המוסלמית ביפו יכול לחשוב שכולם שם זה אבולעפיה, ומסעדות דגים ולא היא.
הקהילה המוסלמית ביפו - שבאופן מצמרר הראתה את הדינמיקה שבה- גימי טורק מתראיין מיד בטלויזיה ומבקש לא לקבוע שמדובר בדקירה למוות שליהודי על ידי צעירים ערבים מוסלמים- ו"לא לקפוץ למסקנות מוטעות מיד" או לא להאשים ציבור שלם...
הבעיה היא שזו חשיבותו היחידה של הסרט.
הוא מציג לעיניים ישראליות יהודיות את היבלית שגדלה במדינת ישראל, במרכז טבורה, ושכדאי מאוד שהרשויות המוסמכות יחלו לתת את הדעת עליו.
לא יתכן שכל מה שיש ביפו זה חבורות צעירים שכשמעירים להם על מפגע שהם יצרו - ישיבו בדקירות.
והגיע הזמן לעשות מעשה בעניין הזה ולדוגמה ניתן לייצר פתרונות שכבר נוסו בהצלחה - לדוגמה- גירוש של משפחות פשע (ראו מקרה משפחת קראג'ה מג'ועריש).

לעניין הסרט עצמו- בזבוז זמן משווע.
חשוב להזכיר את ההתנהלות של הבמאי סקנדר קובטי לאחר שקיבל את תמיכת קרן הקןלנוע הישראלי- וההתנערות שלו ממדינת ישראל.
זו בדיוק ההתנהלות הבעייתית שהסרט מציג בצורה הטובה ביותר - ניצול מבחיל של מקורות המדינה ולאחר שהמקורות נוצלו- בעיטה בדלי שממנו שתו.

לסיכום - סרט רע וגרוע שלטעמי מי ששלח אותו לאוסקר (או לכל מקום אחר)- צריך להתפטר.
ומי מקרן הקולנוע הישראלי שתמך בו וביוצרים שלו- צריך להחזיר את הכסף.

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

ביקורת מסעדה: KEG


הלכנו למסעדה שהומלצה לנו על ידי חברה טובה ויצא לנו להגיע לשם בערב חורפי גשום- מה שהשתלב מצויין עם אופי המסעדה - אירופאי כבד.

KEG נקראת על שמן של חביות בירה מסורתיות ועתיקות שיוצרו מלוחות עץ.
ומכאן נגזר שם ואופי המסעדה.
למסעדה מבחר בירות גדול במיוחד שיתאים לכל טעם.

מדובר במסעדה הנמצאת בבת ים- שלטעמי זה הצד (היחידי) הכי פחות טוב שלה.
המסעדה מנוהלת על ידי האחים יאן ומארק גיצלר.
יאן גיצלר הוא שף שעבד בעבר במספר מסעדות כמו מנטה ריי, הסוכה הלבנה, חדר אוכל (במרכז לאומנויות הבמה), והיה השף התפעולי של פודארט.

כל אלה יצרו הבשלה אצלו הן מבחינה אישית והן מבחינה קולינארית שהביאו אותו לפתוח את KEG, שהינה לדעתי האישית מסעדה אירופאית מצויינת.

פצחנו בבירות Belhaven - בירת סטאוט מצויינת שמזכירה מאוד גיניס, ובירה בסגנון אנגלי London Pride.
הבירות היו מצויינות.
למנות ראשונות הזמנו פרוסות בקר בבלסמי ופרמזן.
ועל פי המלצרית מדובר בקרפציו.
המנה שהגיעה היתה מורכבת מפרוסות דקות של 1 מילימטר בשר פילה בקר איכותי ומיושן היטב.
אלא שקרפציו עשוי מפרוסות דקיקות עוד יותר.
לי המנה לא התחברה בפה. לא התלבשה לי על הלשון אבל אני מעריך שהמנה מועדפת יותר על קהל רוסי שמעדיף להרגיש את הבשר בצורה יותר כבדה.
עניין של טעם אישי.
כמו כן הוזמנו מרק פטריות וביסק סרטנים.
ביסק סרטנים אמיתי הוא מצרך נדיר במחוזותינו.
קשה מאוד לאכול ביסק אמיתי- ולא ברור לי למה.
מדובר במנה שחומרי הגלם שלה לא אמורים להיות יקרים במיוחד ויש שפע שלהם בכל יום.
בכל אופן, הביסק סרטנים היה מצויין. עדין ובעל ניחוח קל של מעמקי ים.
אגב הביסק קיבל את פירסומו העולמי מאז פרק ה"סופ נאצי" של סיינפלד. ובצדק.
המנות הראשונות היו מלוות בלחם כהה וחמאה.

מרק הפטריות היה מצויין לא פחות.
המרק היה מוקרם והכיל פטריות בכמות נכבדה.
למנה עיקרית לקחתי את האנטריקוט 330 ג"ר שהיה מדיום מבחינת הצליה אבל מצויין מבחינת הטעם.
הבשר טופל כיאות לנתח מובחר ולווה בפירה חרדל דיזון גרגרים מצויין ומפתיע.

זוגתי לקחה למנה עיקרית מנה ממנות הבינים (כיון שהמרק פטריות שלה היה יותר ממשביע), סלק ממולא בבשר עגל.
המנה היתה בסדר: 3 סלקים ממולאים בבשר עגל שטובל בג'ינגר ובכמון שדי השתלט על הטעם של הבשר.
כל הכבודה הזו ישבה על מצע של שמנת חמוצה.
זו היתה מנה שפונה באופן ברור לקהל הרוסי שמגיע למסעדה, ואולי פחות לקהל הישראלי המצוי אבל שווה לנסות אותה ולו רק בשל העובדה שהיא מציעה ניחוח של מקום אחר.

בשל מבחר הבירות הגדול שיש במסעדה - היו חסרות לי מנות שמבושלות בבירה - מנות אירופאיות קלאסיות כגון מולים בבירה - שלדעתי היו משתלבות מצויין בתפריט שיש להם.
זה לא שאין בכלל- אחת המנות שלא הזמנתי היתה שוקרוט כרוב ובשר מעושן מבושלים בבירה - את המנה הזו אני שומר לפעמים הבאות או נקניקיות מסוגים שונים- אחת מהן- "נקניקית חצי מטר" שגם אותה לא טעמנו הפעם - בעיקר בגלל המנות הגדולות שכן הזמנו.

לקינוח לקחתי קרם ברולה שהיה טוב מאוד- הקרסט (סוכר שרוף) שהיה מעל היה קצת עדין מדי לטעמי.
אני אוהב שהכרמל מדביק לי את השיניים אבל נקודות הוניל שניקדו את הקרם עצמו היו רבות וזה לכשלעצמו הראה על רצינות אמיתית אפילו באגף הקינוחים.
 

ביניים:
שירות: מצויין. (קשוב, לא מעיק, ובעיקר מסביר פנים)
שירותים: נקיים
חניה: בסביבה
מחיר 300 לזוג (+-).

סיכום: מסעדה מצויינת שמביאה ניחוח של מקומות קרירים יותר ומומלצת מאוד..

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

תערוכת התיירות של ישראל 2011 IMTM

נכון, זה לא בדיוק מה שבדרך כלל בלוגרים מסקרים אבל כשיש משהו מעניין - אני חושב שכדאי שכולם יכירו אותו.
בכל אופן אז ככה:
היום נפתחה תערוכת IMTM 2011.
בתערוכה מציגים הרבה מאוד גורמי תיירות ישראלים ומחו"ל את מרכולתם.
אני חייב לציין כמה דוכנים שמאוד הפתיעו אותי:
1. טורקיה.
למרות הכל - החברה האלה חושבים שהם עדיין יכולים לקבל מאיתנו תיירות.
אני חייב לציין שכיון שביקרתי בתערוכה בשעות הבוקר- בזמן שהיה מיועד לאנשי המקצוע- ראיתי שם תנועה.
אני מקווה שאחרי הצהרים בעת שהקהל הרחב הגיע לשם- הדוכן שלהם היה נטוש.

2. דג על הדן.
אני מכיר את המסעדה וקומפלקס הפורלים שלהם הרבה מאוד זמן- מעל ל 20 שנים.
התצוגה שלהם נתנה לי את החשק לחזור לשם - למרות שמדובר בחציית המדינה.
הם הציגו גם דגי פורל מעושנים מצויינים, גם דגי פורך מוחמצים- שהיו מצויינים גם הם, וגם ממרח פורלים מעושנים- שהיה המפתיע ביותר לטעמי.

3.הדוכן של שגרירות יפן- אוריגמי 
היה יעיל מאוד. אתם יודעים- יפני שכזה.
אנשי השגרירות הפנו אותי מיד לנציג שלהם שעשה כמיטב יכולתו לסייע לי לקבל את החומרים שרציתי.
יפן במיטבה.
חבל רק שכרטיס עולה 2000$.

3. איטליה/תאילנד
הדוכנים של המדינות הללו שלחו נציגים שהאנגלית שלהם היתה קשה באופן מיוחד.
וחבל.

מחר אגיע שוב לתערוכה ואכתוב רשמים נוספים.

יום שבת, 5 בפברואר 2011

קפה גרג- קניון גן העיר

מכירים את הבדיחה על מצליח 50 לא מצליח?
זה מה שקרה לי בקפה גרג- גן העיר.

בית הקפה שוכן בקומת הקרקע של הקניון.
הזמנתי אספרסו כפול.
לאחר שביקשתי חשבון הסתבר לי שחוייבתי ב20 שקלים: 
פתיחת שולחן 10 שקלים!!!!
אספרסו כפול 10 שקלים (סביר לגמרי).

כשקראתי למלצר הוא טען שפתיחת החשבון באה במקום כוס קפה אחר שנשתה בשולחן אחר...



יום שלישי, 1 בפברואר 2011

גלידת סחלב של פלדמן

קודם כל גילוי נאות:
אני אף פעם לא זוכר אם זה סחלב או מלבי...

אני חייב לציין שאני לא מאותן "התפוצות" שמכינים בהם את שני הקינוחים הללו כמסורת.
או יותר נכון בכלל... אבל לאחר שנתקלתי בהם בתקופת השירות הצבאי שלי, הגעתי למסקנה שאם הם מיוצרים ביד אוהבת, הם מעדנים אמיתיים.

וכשאני אומר ביד אוהבת- אני לא מתכוון לאלו שמוכנים על בסיס מים.

אלה שמוכנים על בסיס שמנת וחלב מלא ולא דל שומן וטעם.
ועל אחד כזה אני רצה להמליץ: בשדרות ירושלים פינת ד"ר ארליך.

מי שרוצה לאכול ולהבין איך מלבי צריך להעשות- ולהאכל- שיגיע לשם.
את שעות הפתיחה אני לא יודע, את המחירים אני לא זוכר- אבל שווה שווה שווה.

מי שלא יכול - יכול לעשות עם עצמו חסד ולקנות את גלידת הסחלב של פלדמן.

הם ניסו להנדס מוצר איכותי- והצליח להם לא רע.
אני לא יכול להגיד איפה קונים את זה- (אני קונה את זה בחנות המפעל באיזור התעשייה של רחובות) - אבל שווה לטעם מהגלידה הזו.

הבסיס הוא גלידת על בסיס חלב אבל התוספות של הסירופ המתוף האגושים הטחונים וקוקוס- עושים את הגלידה הזו למיוחדת מאוד, בעיקר על רקע שאר הגלידות הנדושות והמומצאות (וניל איטלקי, וניל צרפתי, וקרם וניל.....).