יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

ספארק המים ימית 2000 חולון


טוב תשמעו.
זה יהיה קצת מורכב כיון שהיום הייתי שם.
והמדד להשוואה מתבקשת הוא כמובן פארק המים בשפיםם.
רק שהנתונים האובייקטיבים לא מקבילים.
ולמרות הכל ובכל זאת שנתחיל? 
הייתי היום בספארק המים ימית 2000 בחולון.
הנה ההערות השליליות קודם כל ולפני הכל:
המים היו מלאים בכלור. (מה ציפיתי? עכשיו זה סוף העונה והמיים מלאים בכל הזיהומים האפשריים.)
הבריכה המקורה - קטנה יחסית והאטרקציות בה- מצומצמות מבחנת הזמן.
מה זה אומר?
שיש בריכת גלים אבל קטנה יחסית לזו שבשפיים.
מצד שני היא מקורה מה שנותן לה יתרון די גדול בעניין.
מצד שלישי - הם מפעילים את בריכת הגלים ל5 דקות בלבד (ואפילו פחות- למרות שהשעונים נמצאים להם מול הפנים...).
מצד רביעי - יש גם בריכת מערבולת- שלא ממש הבנתי מה הקטע של למעט העניין של המון אנשים מנסים להכנס לזה ולנסות להנות ממנה.
אני די מסופק אם הם מצליחים.

לגבי שאר המתקנים- דגמתי את רובם.
לא משהו.

והחיסרון הבולט ביותר:
המסעדה.
עם מחירים מופקעים - אפילו בהשוואה לחוף הים.
מישהו שם לעניין לב?
לדוגמה: ארטיק שוקו בננה ב10 שקלים.
אם אני לא טועה בחוף הים באשדוד זה עולה 7 שקלים בלבד!!!
בכלל כל הקונספט של המקום היה לא ברור לי.
מתקני ואזורי השהיה למשפחות היו מפוזרים בצורה כזו שלא אפשרה להורים לשמור על הילדים.
לא ברורה לי בכלל כל צורת בניית ומיקום המתקנים שחלקם היו קרובים ורובם היו רחוקים מאזורי המנוחה של המבקרים.

אתר אינטרנט- לא ממש ידידותי.
לא הצלחתי להבין - אם היום היה יום סגור או לא - כיון שאת הימים המיוחדים דחפו לתחתית העמודץ
כמו כן- לא ענו בשום מקום במספר הטלפון שמופיע באתר.

סיכום:
לא משהו.
הכי חשוב- להחליף את המים ולבדוק כלור.
מחיר: 88 שקלים לאדם - מגיל 3.


יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

פנדה מחשבים

במקרה נתקלתי במאמר שפורסם בהארץ:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=rl20100921_21447&from=haaretz

ועלתה בי מחשבה נשכחת שחשבתי ממזמן להעלות פה.
קניתי בפנדה כמה חלקים למחשב שבניתי.
אחרי כחצי שנה התקלקל הכונן הקשיח.
התחיל לתקתק.
לא משהו מיוחד.
זכרתי שאת הכונן קניתי בפנדה מחשבים כשעוד היו בפארק התעשיה בקיסריה.

נסעתי לשם- ורק על הדלת הסתבר לי שהם עברו למרכז חדרה.
לא משנה.
נסעתי לחדרה.

הגעתי לחנות- ושם בישו ממני את החשבונית.
זה עלול להיות בעיה כשאתה עצמאי כשהחשבוניות שלך עוברות בכל חודש לרואה החשבון שלך.
בסדר.
השגתי את החשבונית וחזרתי לחנות בפעם השלישית.
ואז אמרו לי שהיות שהכונן נקנה לפני כ9 חודשים האחריות שלהם מאפשרת להם לקבל ממני את הכונן אבל לתת לי כונן משומש.
אז על מה בדיוק האחריות?
שאני מקבל משהו שעבר תיקון של מישהו אחר?
אני לא מדבר על העניין הבסיסי והיסודי שכונן לא אמור להתקלקל אחרי 8 חודשים.
באופן בסיסי- כי זה קורה.
אבל זה שמבחינתם  אחריות שקיבלתי מהם ל3 שנים מתבטת מבחינת פנדה מחשבים בזה שאני צריך לשלם 60- שקלים נוספים - זה הכעיס אותי.
אחרת מה העניין של אחריות?
לקבל משהו משומש?
הרי לא קיבלתם ממני כסף משומש??

בקיצור כל ההתנהלות של החברה הזו מסתדרת לי מצויין עם מה שכתוב בכתבה הזו בהארץ.

שומר נפשו ירחק מהחנות הזו ומכל הרשת הזו.

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

קפה גרג - דיזינגוף סנטר- מול צומת ספרים הספריה

לפעמים יציאה למסעדה או לבית קפה הם לצורך אכילה ולפעמים היא לצורך המתנה למשהו, לסרט, חברים , או פגישה שמתעכבת.
אתמול יצאנו לסרט בקולנוע לב תל אביב בדיזינגוף וחיכינו לזוג חברות שהתמהמהו להן.
בינתיים התישבנו בקפה גרג שבדיזינגוף סנטר- מול צומת ספרים הספריה.
זיגתי הזמינה קפה גדול וחלש ואני התלבטתי בין הכריכים.
לבסוף הזמנתי שקשוקה עם נקניקיית צוריסוס.
הזמנו גם שתי כוסות של תפוגזר.

אז ככה:
התפוגזר והשירות היו האור היחיד בבית הקפה.
התפוגזר היה טוב למעט העובדה שהיה פושר מבחינת חום הפרודוקטים.
ועכשיו נעבור לשקשוקה.
החזרתי אותה לאחר שבאמת ניסיתי ללא הרף למצוא בה נחמה אחת ולו קלושה....
מה היה לי שם:
רצועות של נקניקיות תעשייתיות, לא טעימות ולא חריפות כלל.
הנקניקיות שחו בתערובת לא מזוהה של עגבניות- כנראה מקופסת שימורים זולה, ונתחי פלפלים שונים.
במרכז הצלחת היו שתי ביצי עין שדי התקשתי לקבוע אם הן הוכנסו לתבשיל עכשיו או לפני הרבה זמן.
בקיצור: השקשוקה היתה לא טעימה בצורה בולטת. לא מטובלת נכון וחסרת תבלינים מינימליים.
לאחר שהחזרתי את הצלחת - הגיע - מנהל המשמרת או מי מטעמו ושאל אותי על העניין.
הבהרתי לו את העניין ובזה זה הסתיים.
השקשוקה לוותה לחם הבית שהיה קטן ודחוס +חמאה, זיתים שחורים טובים, ורוטב פסטו עדין.

סיכום:
לא משהו.כנראה שהייתי צריך ללכת על אחד הכריכים...

ועוד משהו קטן:
הצוות שם הסתובב על חולצות עם כיתוב בסגנון של בית הקפה המקצועי ביותר בעיר.
לטעמי,בארקפה, לא היו מגישים מנה כזו.


יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

ביקורת סרט: התחלה - ליאונרדו דיקפריו

לאורך תקופה ארוכה היתה תקועה בראשי השאלה הבסיסית האם המטריקס הוא רעיון פנטסטי או שהוא באמת יכול בנסיבות מסויימות להתקיים.
האם החיים שאנו חווים ביום יום הם תוצאה של תוכנת מחשב משוכללת או שאיזה תוצאה של ניסוי של איזה קבוצת ישויות מתקדמות בהרבה מאיתנו.
הטרילוגיה של מטריקס רק העלתה את השאלות הללו בכל פעם מחדש לאורך זמן.
כריסטופר נולן שעומד מאחורי סרטים מצויינים כגון האביר האפל, ממנטו, ובאטמן מתחיל מביא פה עוד סיפור מעניין על קבוצת מקצוונים המצליחים לתעתע בעומקים שונים של חלומות וזכרונות.
מדובר בקבוצה שמצליחה לחדור למוחם של אנשים ולחלץ משם מידע.

ראש הקבוצה דום קוב (ליאונרדו דיקפריו) שומר לעצמו סוד חשוב- נסיבות מותה של אשתו.
לאחר מבחן אודישן- מקבל קוב הצעה חד פעמית - לאפשר את שובו לארה"ב ולסגור את כל התיקים מולו.
אלא שהפעם העניין מורכב פי כמה.
הוא מקבל עליו את המשימה- לשתול רעיון שמוחו של יורש אימפרית אנרגיה ענקית תוך יצירת כמה רבדים של חלום בתוך חלום בתוך חלום.
המעבר בין רובד אחד למשהו קיצוניים ומשנים עולמות.
הצוות שאיתו נזקק ליכולת בלתי אנושית (אבל הי- הם בתוך חלום לא? הכל אפשרי שם...) ולתזמון מדוייק.

חייבים לציין את העובדה שהאפקטים בסרט מחזירים את הקולנוע לעידן שלפני ג'ימס קמרון והתלת מימד שלו.
אבל מצד שני האפקטים מדהימים בתחושת הניתוק שלהם מהמציאות או המחוקי הפיזיקה - כיאה לחלומות.

חשוב לציין שהפקת הסרט עלתה כ250 מליון דולר שנראים על כל פריים ופריים של סצינות האקשן בו

שחקנים:
לאונרדו דיקפריו , קן וואטאנבי , ג'וזף גורדון לוויט , מריון קוטליאר , אלן פייג' , קיליאן מרפי , טום ברנג'ר , מייקל קיין , לוקאס האס , טום הארדי

סיכום: 
סרט מפתיע ברעיונותיו ועתיר פעולה, אפקטים ופרטים קטנים - שכדי להבין אותו עד הסוף- צריך לראות אותו מספר פעמים.
מומלץ בחום

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

אל באבור - יקנעם

אני צריך לציין כבר בהתחלה שעוד לפני שהגעתי למסעדה הזו- שמעה יצא למרחקים - וגם אלי הוא הגיע.
הגענו לשם - כפי שאמרה לי ידידה טובה - בזמן הגרוע ביותר- כשכל עם ישראל יצא לחפש לו מה לאכול אחרי ארוחות החג. (במילים אחרות בשבת בצהריים...)

בקיצור, קדימה לאוכל:
הסלטים הראשונים היו לא פחות ממצויינים.
סלט הכרובית בטחינה היה מעדן אמיתי.
החציל באלאדי טבעי- היה מצויין
באופן כללי - כל הסלטים היו מעולים.
ואפילו סלט הירקות בסומק היה טוב מאוד. ואת זה אומר מישהו שאוכל סלט ירקות - רק אם הוא מאושפז בבית חולים ואין שום דבר אחר לאכול במשך שבוע....
אבל הם היו רק פתיחה.

צוואר הטלה הממולא באורז היה מעולה - רק חבל שהסלטים (פטנט ידוע של מסעדות מזרחיות...) סגרו לנו את התיאבון ונאלצנו לאכול ביסים ספורים מהמנה הזו.
(אל דאגה- לקחנו אותה הביתה - וגם שם היא היתה מצויינת).
שתייה: לקחנו אני וזוגתי- מיץ רימונים סחוט טבעי (40 ש"ח לכוס) שהיה ריכוז של אנטי אוקסידנטים חמוץ מאוד אבל טעים ובעל טעם טבעי אמיתי.
המחיר אמנם גבוה אבל לא ביחס למסעדה או למקומות אחרים.
לקינוח לא לקחנו כלום- פשוט לא הצלחנו לפנות מקום בבטן.....

סיכום:
אוכל - מעולה, אחת המסעדות הטובות והטעימות ביותר שאכלתי בה.
נקיון - סביר. בשבת אחרי הצהרים, ואחרי 4 ימי חג בישראל אי אפשר לדרוש או לקבל הרבה מעבר לזה.
מחירים - בינוני. ארוחה לזוג 300 ש"ח.

בקיצור- המסעדה הערבית הטובה בישראל.

נ.ב. 
עכשיו אני חייב להגיע למסעדה המקורית באום אל פאחם.


יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

שווארמה החסידה-כרכור

לא אחת אנחנו נתקלים בקיבוצניקים מצליחים.
זה קורה לרוב כשאותם חבר'ה מובחרים מצליחים להראות את יכולתם להסתגל לקשיים ולאתגרים שאנשים אחרים מתקשים בהם.
מה הופך את הקיבוצניקים לכאלה? שאלה טובה.
האם כולם הופכים להיות כאלה- מסתבר שלא.
ולא תמיד זה מצליח ולא בגלל שאין להם את אותה אמביציה.
כלומר - יש אמביציה, ויש יכולת אבל בסופו של יום -השלם חסר מכל מרכיביו.

שווארמה החסידה בכרכור החלה את דרכה ברעש ובמודעות טיזינג גדולות.
הציפיה היתה בהתאם.

אתמול בערב הייתי שם והזמנתי מנת שוואמה בלאפה.
התוצאה היתה מעורבת.
כלומר הבשר היה מעורב.
חלקו היה שרוף מדי וחלקו היה נע.
אם היה מדובר בבשר בקר- ניחא.
בשר עוף או הודו- זה כבר עניין אחר.


גם עניין האסטטיות לקה בחסר משהו.

בשווארמיה היה עובד אחד שניסה להתמודד עם כמה חזיתות:
6 לקוחות רעבים בו זמנית.
שיח מדולדל
סופו של יום עבודה ארוך וחם....
ולכן אני לא מחסל ישר את המקום.
כנראה שאצטרך לחזור לשם ולבדוק שוב ביום אחר.

מה שכן:
הטחינה היתה מצויינת.
שאר הסלטים היו עייפים (בכל זאת הגעתי לשם ב 21:00 בערב...)

מחיר: שווארמה בלאפה +שתייה- לימונדה בבקבוק 40 ש"ח

סיכום: 
טעם- ככה ככה
נקיון - ככה ככה.
חנייה- מסוכנת (על כביש ראשי)
גישה לנכים (קטגוריה חדשה שהכנסתי)- אין.


יום שבת, 4 בספטמבר 2010

רוני אגזוזים- רחובות


מי שאינו נמנה על אוכלוסיית המכונאים- יודע שכל רעש חריג שהמכונית שלו עושה- גורר רעש חריג ממנהל סניף הבנק שלו-זה שמתקשר לשאול על מה החריגה.
עכשיו לך ותסביר לו שזה בגלל  משהו שהמוסכניק הסביר לך - שבלעדיו - לא תוכל המכונית שלך לצאת בכלל מהמוסך.
הוא גם הוסיף את הביטוי הרגיל: "זה עניין בטיחותי"
.
עכשיו לך תתעסק עם העניין הבטיחותי- זה שנמצא מעל יכולתו של המוסכניק לשחרר אותך.
וזה לא רלוונטי שמדובר "בהחלפת מגבים" בקיץ- מבחינתו זה עניין בטיחותי- הבטיחות היא שלך- וככה גם החשבון....

בקיצור כשנפל השבוע האגזוז לחמותי - או לפחות זה מה שהבנתי- מהסיפור שלה: "כשאני נותנת גז- יש רעש חזק...." הבנתי ש גם אני נפלתי.
העניין הזה של האגזוז מתחלק לשני חלקים:
הראשון הוא לנסוע למוסך עם הרעש הנוראי הזה.
ההתמודדות עם המוסכניק - שבדרך כלל יצליח לדחוף לך את כל האגזוז.....

הפעם עברתי דרך חבר שקצת מבין בענייני מוסכים והוא הרים את הרכב, ניסה לתקן - ומשלא הצליח - הפנה אותו למוסך רוני באיזה"ת רחובות.

הגעתי למוסך, ושם פגשתי את ברק- בנו וממשיך דרכו של רוני.
בחור נחמד וחביב שישר נתן לי שתי אופציות:
1. תיקון ללא אחריות - יחזיק כמה שיחזיק תמורת 80 ש"ח.
2. החלפה מלאה של האגזוז- בעלות של בערך פי 13- 15 מהתיקון.

בחרתי באפשרות הראשונה.
הרכב - ישן ולא מצדיק טיפול כזה "עבה"....

ברק הרים מיד את הרכב על הליפט ותוך 20 דקות גמר את העבודה.

בסה"כ - נראה שהכל נגמר יחסית בזול ובמהירות.


סיכום:
מוסך רוני אגזוזים
א. התעשיה דרך יבנה , רחובות, (בכניסה לאזור התעשייה.)
טלפון: 08-9462914

מומלץ (אבל יותר מומלץ- לא להגיע למצב בו אתה נזקק למוסכים מהסוג הזה....)