יום שבת, 10 בנובמבר 2012

רעננה אופן- Raanana open - תחרות טניס

תחרות הטניס רעננה אופן- היא לא רק זכרון אלא בעיקר גם עתיד.
מתן גפניאל שהיה שחקן טניס מוכשר - נפטר מסיבות עלומות בגיל צעיר מאוד.
הוריו - אלינור וגילאור גפניאל, החליטו להעניק משמעות לחייו והרימו במו ידיהם תחרות טניס אמיתית בינלאומית.


התחרות מיועדת לילדים עד גיל 18.
התחרות מתקיימת בכל שנה בארץ, כשהמתחרים בתחרות מגיעים אליה מכל רחבי העולם, שכן, התחרות, מסייעת להם בדירוג העולמי של השחקנים.



רשימת השחקנים שהגיעו לתחרות השנה לא היתה מביישת גם תחרות לבוגרים:
ישראל
טורקיה
הונגריה
קפריסין
אנגליה
גרמניה
רומניה
דנמרק
שוויץ
איטליה
שבדיה
בלגיה
לטביה
אוקראיינה

התחרות עצמה ממומנת מתרומות ומאורגנת על ידי הוריו של מתן גפניאל.


טקס הפתיחה התקיים ביום שלישי 6.11.12 אחרי הצהרים במרכז הטניס של רעננה, וכלל ברכות של ראש עירית רעננה, נציג איגוד הטניס, הוריו של מתן- גילאור ואלינור, והנחיה של מנהל מרכז הטניס.

ובנימה אישית אני חייב לציין שאני חושב שמדובר בטקס צנוע (מדי) למפעל ציוני מהדרגה הראשונה - בני הזוג גפניאל מביאים לישראל מכל רחבי העולם שחקנים שיתכן שחלקם יהיה בצמרת הבכירה ביותר של הדור הבא בטניס העולמי, ומאפשרים להם, דרך ההנצחה של מתן - לקבל דירוג ולהכיר את ישראל בצורה בלתי אמצעית.
מה שיהפוך אותם לשגרירים של ישראל בעתיד.

וזה מה שמחבר אצלי לפחות את העתיד עם העבר.

יום שלישי, 6 בנובמבר 2012

ביקורת טלויזיה: אוז- הסידרה המעולה אוז חוזרת


למי שלא יצא לצפות בעבר - אז חדשות טובות יש לYES VOD.
סידרת הדרמה המעולה של HBO - לטעמי לא פחות מצויינת מהסופרנו'ס חוזרת לביקור.

הסידרה ששודרה בארץ בערוץ 2 בשנים 1998 - 2003.

מדובר בסידרה שמציגה חיים הזויים למדי בין כותלי בית כלא בארה"ב שנקרא "מתקן הענישה המדינתי ע"ש אוסוולד".
באופן כללי - בית הכלא ושמות מסויימים בתוכו מזכירים קשר לעלילת הפנטסיה: הקוסם מארץ עוץ.
בין כותלי בית הכלא פועלת יחידה מיוחדת בשם "עיר ברקת" (העיר המפורסמת מ"הקוסם מארץ עוץ") המנוהלת על ידי הדמות של טים מקמאנוס.



מקמאנוס הגה את היחידה הנסיונית הזו שיתרונה הוא בהפעלת תוכניות שיקום מותאמות לאסירים. (לימודים תיכוניים, לימודים על תיכוניים, טיפול באמצעות קבוצות לגמילה מאלכוהול וסמים, תוכניות אימוני כושר סדירים, ואף קרבות איגרוף.)


אוגוסטוס היל (השחקן הארולד פרינו ג'וניור), מקריין (מתןך כיסא גלגלים בתוך כלוב באמצע הסט) את הסדרה תוך הוספת אלמנטים פילוסופיים והסטוריים שקשורים לתוכן הפרקים

הסידרה מצויינת!!. לא פחות.
ההערה היחידה שיש לי לסידרה קשורה בעצם לכל הסדרות והסרטים שמנסים לשוות למציאות רצף אירועים לא הגיוני.
אני אישית שמתי לכך לב שלמשל בשתי אצבעות מלבנון - הישראלי- רצף האירועים שמופיע בסרט- היה במציאות בקרב כמה אוגדות.
בסרט- הוא הופיע במחלקה אחת...

אבל בניגוד לשתי אצבעות- אוז הרבה יותר ריאליסטית, השחקנים עושים את תפקידיהם בצורה ריאליסטית ברמה גבוהה כל כך שלעיתים היתה לי הרגשה שחלקם לפחות באמת היו אסירים בעברם (הרחוק או הקרוב) - מה שכמובן אינו נכון.

עוד נקודה לציון בהקשר הזה היא רמת האלימות ועוצמתה.
מדובר בסידרת אימה ריאליסטית.
לטעמי- אם 10% ממה שרואים בסידרה- קורה בפועל או באמת בבתי הכלא בארץ- אז הגהינום נמצא פה על פני מדינת ישראל ולא בשמיים...

אין לי ספק שרובם של הדברים שרואים בסידרה - קרו או קורים בבתי הכלא בארה"ב (או בדרום אמריקה, אסיה או רוסיה), גם אם מדובר בבתי כלא בעלי אבטחה מירבית- ויש מספיק תוכניות בערוצי הטבע והתרבות שיעידו על כך.

תוכנית מזעזעת מבחינת האלימות שבה- אבל חשובה מאוד.
לא מתאימה לילדים או לבני נוער- אבל חשובה למבוגרים.

יוצרי הסדרה הם טום פונטנה, והמפיק הוא ברי לווינסון.

יום שבת, 3 בנובמבר 2012

ביקורת מסעדה: מסעדת יונס - בין צומת גולני לטורען

נסענו לצפון.
שבת.
בחזרה- חיפשנו מקום לאכול.
מקום פשוט עם אוכל ערבי טיפוסי.
אחד מהחבורה טען שזו המסעדה הערבית הטובה ביותר שהוא מכיר.
בדרך עלו השמות "דיאנה" ו"אל באבור" -ולכן הערכנו שאם הוא מכיר את המסעדה הזו - (מאז ילדותו - לפני כ40 שנה...) והוא טוען שהיא כל כך טובה- שווה להכנס לביקור.
אני חייב לציין ששנים רבות עברתי ליד המסעדה אבל לא נכנסתי אליה.

נכנסנו.
החניון היה מלא- וזה היה סימן מצויין שהמקום פעיל ועובד יפה.

את פנינו קיבל מלצר והושיב אותנו מיד בשולחן די קרוב לכניסה.
כשרצינו לעבור למרפסת טען ששם רועש.
קיבלנו את המלצתו והתישבנו.
המסעדה עצמה- (וצריך לציין את העניין - הגענו בשבת בסביבות 16:00 +-) -היתה רועשת מאוד.
חלק מהרעש נבע מעבודת המלצרים...

http://62.90.138.233/blogim/TickTack/images/%7b6DDC824E-D376-443B-AD33-7036A7B5161B%7d.jpg
המסעדה מעוטרת בקרמיקות ארמניות/סוריות ונראית ששיפוץ קל לא היה מזיק לה.
גם נקיון כללי...
(אני לא באמת מתלונן- כיון שהגענו בשבת - כשכל עם ישראל יצא לדרכים ואני מתאר לעצמי שלמרות היחס המצויין שקיבלנו מהמלצר- הוא כבר שירת כמה עשרות אנשים לפנינו...)
ועוד משהו בעניין- ברחבי המסעדה הסתובבו עגלות נירוסטה - מהסוג המוסדי.
מעבר לעניין אי האסטטיות שלהן, הן גם לא היו כל כך מבהיקות בנקיונן....

נקודה נוספת בעניין המלצרים.
במסעדות המגזר ניתן לקבל שירות ממה שנקרא- מלצרים מקצועיים.
מדובר באנשים שעובדים בתחום המלצרות על בסיס קבוע שנים ארוכות.
בניגוד בולט למגזר היהודי שבו עובדים במלצרות בעיקר סטודנטים או כאלה שלא מצאו עבודה עד גיל 25 - בהרבה מאוד מסעדות מזרחיות/ערביות ניתן למצוא מלצר בן 50 כמו כלום.
למותר לציין שהשירות שקיבלנו ממלצר כזה - התגלה כהרבה יותר טוב מהיחס שרובנו מקבלים מהמלצריות (הפלגמטיות) שנתקלנו בהן לא אחת במסעדות המפונפנות של תל אביב והמרכז.
השירות של המלצר שלנו היה אדיב מהיר ומקצועי.
הוא הגיע בדיוק ברגע שהרמנו את הראש מהצלחות, ונעלם מיד כשחזרנו לשיחתנו.
היה אדיב וכל הזמן מילמל: "ברוכים הבאים", "אהלאן וסהלאן"....
בקיצור: מלצר תענוג.


לאחר בירור קל הזמנו סלטים למנות פתיחה, מנת סיניה בטחינה, 2 מנות סיניה ברוטב עגבניות ומנת לבבות.

הסלטים שהגיעו היו בסה"כ טריים וטובים.
היו שם:
טחינה
צלחת חומוס
כדורי פלאפל
כרובית מטוגנת
סלט ירקות ערבי
כרובית
סלט חצילים
סלט תירס
סלט טורקי
סחט חצילים
סלט עגבניות שרי בטחינה דלילה (שהיה טוב מאוד)
חצילים בטחינה
חצילים עם פלפלים מטוגנים
סלט פטריות    
טבולה   
פול    

הכל היה בכמויות סבירות והוחלף כשנגמר.
ראויים לציון (לפחות לטעמי) היו הכרובית, החומוס, החצילים והפלפלים המטוגנים.
עד כאן הכל היה סבבה.

בעיקריות התגלתה דיכוטומיה:
מנת הלבבות היתה 3 שיפודי מתכת ועליהם לבבות (ששהו 15 שניות מיותרות על הגריל אבל היו עדיין)- בסדר.
הסיניה בטחינה דווחה שהיתה טובה מאוד.
מצד שני הסיניה ברוטב עגבניות התגלתה כקציצת בשר (לא ברורה) ששכנה בתוך כלי מאלומיניום וטבעה בתוך רוטב עגבניות ללא שום טיבול והיתה פשוט ללא שום יחוד או טעם...
זוגתי שניסתה את המנה הזו ויתרה עליה מהר מאוד...
גם אני שבדרך כלל מסוגל להכיל את הטעויות מהסוג הזה- לא הצלחתי לאכול את המנה הלא טעימה הזו.

שתיה: קנקן לימונדה.

המחירים שמופיעים באתר של rest לגבי המנות לא מעודכנים.
מנת הסלטים לאדם היא 25 שקלים.
מנת הלבבות 55
מנת סיניה 48 שקלים.

לסיום קיבלנו קנקן קפה ערבי שהיה מצויין ובקלוואה.

סיכום:
על הארוחה שילמנו 320 שקלים (ל4 אנשים בוגרים)

אוכל: ראשונות טובות, עיקריות- תלוי מה מזמינים.
חניה: חופשית
נקיון: ככה ככה.
מלצר- מעולה.

יום שני, 8 באוקטובר 2012

ים המלח - חוף עין גדי

באופן כללי ים המלח היה זכור לי בילדות כשתי סיבות לביקור:
1. כמקום שאליו לוקחים את הדודים המבוגרים שהיו מגיעים פעם בשנתיים לארץ לביקור.
2. המקום שאליו הולכים כל מיני חולים במחלות עור מגעילות שונות ומשונות.
באופן כללי לא השתגעתי על המקום בשל הסיבות הללו.

מצד שני הנסיעה לים המלח נראתה לי כמו נסיעה לסוף העולם.
ואני לא מתחיל לדבר על אילת- זה כבר היה מעבר לסמבטיון...
למותר לציין שלאילת הגעתי בפעם הראשונה רק בגיל 20 (לחופשה מהצבא...)

בשנים האחרונות התחלתי לבקר בים המלח משתי סיבות:
1. דוד של אשתי "גרר" אותי לשם.
2. גיליתי שמדובר במקום לא כל כך רחוק... מאיזור מגורי- בסביבות שעה וחצי נסיעה...

אני מודה ומתוודה - גם הבן שלי לא ממש משתגע על ים המלח.
כנראה מאותן סיבות שמניתי לעיל... לא ממש הטמעתי בתודעה את ים המלח כמקום לבילוי.

בשנים האחרונות המצב השתנה והתחלנו לנסוע לשם יותר ויותר.
אנחנו מעדיפים את החופים של עין בוקק והשבוע גיליתי, מבלי משים, גם למה...

חוף עין בוקק נגיש מאוד.
המרחק בין המים לחניון הרחבים החינמי הוא של 200-300 מטרים.
הירידה מתונה מאוד ויש גם סככות וגם בסוכת מציל קרובה.

חוף עין גדי
אוהוו זה כבר עניין אחר לגמרי.
החניון בתשלום.
המרחק בין הים לחניון גדול עוד יותר והגרוע מכל - מדובר בירידה של 30-40 מטרים בגובה!!!
זה לא באשמת החניון. זה לא באשמת ים המלח, ןךא באשמת חוף עין גדי.
אני גם זוכר את עין גדי בתקופות אחרות לחלוטין.
שבהם החוף היה קרוב מאוד לחניון.
הבעיה היא ירידת מפלס המים בגלל יבוש המים על ידי מפעלי ים המלח.

מי שלא היה בשנים האחרונות בים המלח- יזדעזע כמוני מהמצב שאליו הגיע החוף- בגלל החמדנות של משפחת עופר ודומיה שפשוט הרגו את חוף הים הזה.
כששאלתי את המצילים שם מה הם אומרים על זה הם ציינו שבכל שנה מפלס הים יורד שם ב1.5-2 מטרים.
וזה קורה כל שנה ושנה!!!!

אז נכון שמדובר בבלוג שבעליו בסך הכל מנסה לבקר דברים - עם קצת נופך משלו אבל מה שקורה בים המלח- זה פשוט רשעות וגזלת הציבור.
כל (עם ו)מדינת ישראל מאבד את ים המלח ומשפחת עופר על שלל מפעליה מרוויחים על זה כסף.
והגיע הזמן שזה יפסק.

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

ביקורת מסעדה: הבית של שרה ויפת

השבוע היינו בפארק רעננה לרגל חופשת סוכות.
העפנו עפיפונים שבנינו בעצמנו (בעזרת קלוב התעופה המקומי...).

בצהרים כבר היינו רעבים.
והחברים הציעו שנלך לאכול ב"הבית של שרה ויפת".
האמת שאני עובר שם לא מעט ושקלתי לא אחת אם להכנס או לא.

הפעם הוחלט שהולכים לשם גם בגלל שיש שם פלאפל- שמתאים לצמחונים וגם בשרים על האש- שמתאים לשאר.

נסענו.
החנייה מאחורי המסעדה- מצויינת.

נכנסנו פנימה.
לשומרי הדת בנו במסעדה סוכה כשרה.

הזמנה:
1. פלאפל בלאפה.
2. פלאפל בפיתה.
3. חזה עוף בגריל בצלחת
4. מנת המבורגר.
בתוספת 3 שתיה.

ברמת האוכל הכל היה בסדר גמור- לא מדהים אבל גם לא נפילה.
הכל היה טרי (למעט סלט הירקות שבא עם סלחת החזה עוף - שהיה קצת "עייף"...)
הבעיה התגלתה במחיר.
כמה צריכה לעלות ארוחה מהסוג הזה?
אני מזכיר- שתי מנות היו של פלאפל!!!
אני אחסוך מכם את הבלבול והתהיה:
143 שקלים...

לטעמי - המון כסף כשמודבר בשתי מנות שכוללות פלאפל בלבד, ועוד ארוחת המבורגר (שעולה אם אני לא טועה 35 שקלים...).

בקיצור- זה לא מקום לשלוח את הילדים לארוחת צהרים אחרי בית הספר.

הבית של שרה ויפת
הנשר 1, פינת דרך ירושלים , רעננה