ביקורת מסעדה: מסעדה אסייאתית אסיה כיכר דה שליט הרצליה פיתוח

הגעתי לפגישה בכיכר דה שליט בהרצליה פיתוח.

אני מכיר את המקום אבל לא יותר מדי.

חיפשתי מקום לאכול והחלטתי לקחת הביתה אוכל סיני.

הזמנתי 3 מנות מהתפריט:
בקר חצילים

עוף בלימון

אורז מטוגן עם ביצים.

למה בחרתי במנות האלה? כיון שהן סוג של קו משווה.

בכל מסעדה אסייתית ניתן למצוא אותם ולכן גם קל להשוות אותם.

בשורה התחתונה?

על הפנים.

המנות למרות שהיו "מעוטרות" בפלחי לימון ותפוזים (לא הבנתי למה מנת בקר חצילים צריכה להיות מקושטת בפלחי תפוז....?)  

המנות היו לא טעימות בצורה מוחלטת.

אפילו האורז היה תפל בצורה ממש לא ברורה.

טבח במסעדה סינית או אסייתית לא יודע לתבל את מנה הכי בסיסית במזרח?

הרבה זמן לא שמעתי על דבר כזה.

מנת העוף בלימון שחתה בשמן, ובמחשבה שנייה - שתי המנות שחו בשמן.

בנוסף, מנת העוף בלימון הייתה גם מרירה משום מה - ברמה שבסופו של דבר נאלצתי לזרוק אותה.

האמת שזרקתי את כל האוכל - היה ממש לא טעים.

המחירים ממש לא שיקפו את האיכות:

בקר חצילים - 59 שקלים.

עוף בלימון - 59 שקלים

אורז מטוגן עם ביצים - 16 שקלים

אפשר להבין שזול זה ממש לא.

כשמשלבים את זה עם הטעם ? - אני הייתי מחפש אלטרנטיבות אחרות...

חומוס הקונטיינר - יבנה

כמו שעשו רבים בעבר גם לי בא לעשות יום אחד סיבוב חומוסים.
לעבור בכל מקום שמכינים בו חומוס ולדגום אותו.

בינתיים יש לי רזומה לא קטן בנושא ואני נהנה לבדוק את מה שמתגלגל לפתחי ולפתח לועי.

חומוסיית הקונטיינר ביבנה נמצאת במתחם הG ביבנה- מתחם חדש יחסית.

כשהגעתי לשם הזמנתי צלחת של חומוס פול בלי ביצה.

בגדול קיבלתי מנה סבירה ותו לא.

החומוס היה טרי, הפול ידע שעות טובות יותר.

המקומות הללו מנסים להפוך את חווית החומוס למשהו יותר מודרני מאותנטי.

זה מתבטא בתוספות שנמצאות בהגשה עצמית.

כאחד שאכל במשך יותר מ8 שנים בחומוסיות ביפו (עלי קראוון בעיקר) אני רגיל למשהו אחר.

בגדול מדובר בחומוסיה שמהווה פתרון אם רעבים והילדים לא מטרידים אתכם בפיצה או משהו דומה.

התחרות של המקום במסעדות האחרות נראית לא הוגנת - כשמדובר במסעדה שגובלת בנדורה - שווראמה על גחלים.

שעוני עדי- Q&Q

לפני מספר שבעות ראיתי פרסום באחד מאתרי הקופונים על שעון של סיטיזן במחיר של 150 שקלים.

סיטיזן מוכרת לי מהעבר כחברת שעונים איכותית שפועלת מיפן.

נכון זה לא שעון שוויצרי אבל המחיר די קרץ לי.

לא ממש התעמקתי בעניינים אבל המחיר גרם לי לרכוש את השעון.

כל זה קרה בשבת.

ביום ראשון התקשרו אלי מחברת עדי והודיעו לי שהשעון שלי מוכן.

נסעתי לקיבוץ קבוצת יבנה.

השילוט למקום קצת מחורבן אבל אם זו התלונה האחרונה שהייתה לי אז זה עדיין בסדר...

בקיצור- השעון - נראה פצצה.

גדול, מרשים, ושווה בטח יותר מ150 שקלים.

לא אלאה אתכם אבל במקום יש תצוגה של עשרות שעונים מהחברה הזו.

לאחר שרכשתי את השעון, ענדתי אותו לידי, שאלתי את המוכרת הנחמדה (חברת קיבוץ יבנה), מה הקטע?

התשובה שלה די הדהימה אותי.

Q&Q הם חברת ה"לוו קוסט" של חברת סיטיזן...

השעונים איכותיים מרשימים, בעלי נוכחות, ואפילו נוחים מאוד על היד...

בקיצור... קניתי מאז עוד 4 שעונים...

ולשאלתכם הם מחזיקים מעמד יפה מאוד, נראים מאוד מרשימים - קוטר גדול יחסית, ומתמידים בתצוגת השעה ושאר הפונקציות שיש בהם.

מומלץ בחום.

ביקורת מסעדה: בנדורה - שווראמה על גחלים

צריך להגיד את האמת על המסעדה הזו.

הפתעה.

בכל מסעדת שווארמה רגילה הסיח עומד ניצב בתוך מתקן גז שצורה את הסיח בצורה שווה מכל הכיוונים.

במסעדת בנדורה המצב שונה:

השיח שוכב אופקי מעל פחמים שצולים אותו.

וזה קודם כל מפתיע מאוד- איך לא חשבו על זה קודם?

בכל אופן הזמנתי מנה של שווארמה עגל ופרגיות מעורבת בלאפה.

קיבלתי מנה יפה מבחינת כמות הבשר שהונח על הלאפה שהיתה טרייה בעצמה.

בטעם היה מצויין - לטעמי, הרבה יותר משווארמה שנצלית על גז כמו בשאר המקומות בארץ.

הסלטים היו טריים, חבל רק שבעניין השירות לא חושבים להציע ללקוחות לקחת את התוספות (חמוציםף וירקות מוחמצים, שהיתה בצד).

מבחינת נקיון נראה על פניו שהכל היה בסדר גמור והשירות למעט העניין שכתבתי עליו קודם היה מהיר ואיכותי.

סיכום:

עלות: לאפה 33 שקלים (סביר מאוד)

טעם: מצויין.

נקיון: סביר

שירות: סביר

ביקורת חוית קנייה: איקאה

רצינו לקנות כיסוי לספות.

בעבר קניתי מכיסוי כזה באיקאה והצעתי שמיסע לשם ונרכוש את הכיסויים שם- אולי יש שם עוד דברים מתאימים.

צריך לזכור שהרעיון של איקאה פשוט אבל גאוני (כל הרעיונות הגאוניים הם כאלה):
אתה לוקח עגלה.

אתה מכניס לעגלה מוצרים שעולים בין 5-12 שקלים.

אתה עובד במסעדה שלהם ומגלה שבסופו של דבר זה עלה לך 50 שקלים לראש כולל לארוחת ילדים...

אתה מגיע לקופה ומגלה שיש לך מוצרים (שאת רובם אתה בכלל לא היית צריך) בסכום כולל של 2500 שקלים...

גאוני לא?

בנוסף מחייבים אותך על השקיות בשקל לשקית שנקרעה עד שהגעתי לדלת...

(יש לי שאלה לגאונים של איקאה: כל המוצרים/רהיטים שלכם שנמצאים בקרטונים. למה אתם לא מחייבים על השקיות של הברגים? חלק מהמוצרים עטופים בשרינקים-  ניילונים שעליהם משום מה לא מחייבים את הקונים...)

למתיו ברונפמן ולאיקאה ישראל שבבעלותו יש מכרה זהב.

הם צריכים רק להיזהר שהשתן לא יעלה לה לראש.

ביקורת הופעה: חוה אלברשטיין

היינו בהופעה של חוה.

זה לבד דורש הסבר כי בכל הפעמים שניסיתי להשיג כרטיסים למופע של אלברשטיין היו ממש סיוט...

החל ממרץ 2015 (כן כן 2015) ניסיתי להשיג כרטיסים להופעה של אלברשטיין אבל קודם כל אין לה הרבה הופעות, וכשכבר יש- הכרטיסים נחטפים במהירות שכזו שזה פשוט בלתי אפשרי להגיע להופעה.

אלא מה?

בחודש ספטמבר או אוקטובר (עבר כל כך הרבה זמן) - הצלחתי להגיע לגביע הקדוש:

כנראה (אני אומר בזהירות) שהגעתי לאתר מכירת הכרטיסים דקות ספורות לאחר שהעלו את הופעה של 8.01.2016...

אז קודם כל קבעתי את המיקום שלנו ממש מקדימה וממש באמצע- סוג של מדלית זהב על ההתמדה והנחישות...

בקיצור המיקום שלנו הובטח.

המחיר 150 שקלים- הרבה יותר מסביר.

אלא מה?

הגברת כבר הגיעה לגיל של סביבות 70...

3 חודשים זה הרבה זמן...

בשעה טובה ומוצלחת הגענו לתאריך המיועד ונסענו להופעה המדוברת.

אני חייב לציין פה שזוגתי החוקית אוהבת אותה הרבה הרבה יותר ממני. ובכל זאת כדי שהיא תהנה קניתי את הכרטיסים ורדפתי אחריהם בהתמדה...

חוה אלברשטיין היא סוג של מוסד.

נראה כאילו היא היתה פה תמיד ומעולם לא זזה לשום מקום.

אפילו הדואט שלה עם שלומי שבן (שיר מעולה שלמרות מצויינותו- לא היה בהופעה...) ברמה מסויימת ממשיך את הקו לה לשיר שירי משוררים ושירים שהם יחסית מורכבים לעומת שירי הפופ הקליליים שרוב הזמרים מעדיפים לשיר ולא להסתבך במלודיות או טקסטים מורכבים.

הקול של חווה נשאר כשהיה והיא מפליאה להשתמש בו ולעלות לאוקטבות גבוהות ולרדת באותה מהירות על פי כשרון השירה שלה.

אני לא רוצה להכנס לטקסטים של השירים שחלקם נוטים פוליטית לכיוונים שאני לא ממש מחבב.

ולטעמי בימים אלה שהשמאל מסית ומדיח נגד ראש הממשלה וחברי הכנסת של הימין - שיר "כמו חד גדיא" הוא מסוג השירים המסריחים ביותר שיש.

קודם כל המקור של השיר קשור להגדה של פסח.

לקחת את השיר ולהפוך אותו לכאילו רלוונטי למציאות תוך כדי הפרכתו המוחלטת?

אפשר לחשוב שהיחס של כמות הרציחות של הפלסטינים זהה לכמות הרצח של יהודים...

למרות שחוה אלברשטיין חיה פה בישראל היא מבלבלת בין הצדדים.

וברור שהיא לא כתבה אותו עבור המגזר הפלסטיני הרצחני אלא עבורנו - כאילו שיש לנו מה לעשות עם זה

בנוסף, הכנסת 3 שירי האידיש שלה היתה מיותרת לטעמי.

בעיקר בשל העובדה, שהקהל, למרות שנראה "אשכנזי למופת", היה יותר ישראלי מאשר מחובר לאידיש או לשפות גלותיות אחרות...

באופן אישי מאוד אהבתי את העיבודים של עובד אפרת לשירים הישנים של חווה כגון: חירותי, פרח בר, כל שעה נשיקה, מי האיש, מצד שני אני חייב להודות שלא הכרתי את השירים מהאלבום החדש אבל מזמרת שיש לה כל כך הרבה אלבומים אי אפשר לצפות להכיר את כל השירים שלה- לא הישנים שהזמן רק עשה להם טוב, מול החדשים שעדיין לא שקעו...

הופיעו לידה: ערן וייץ ועובד אפרת על גיטרות ואבי אגבבה בכלי הקשה שונים חלקם אפריקאים שהוסיפו נופך חדש לשירים הישנים ו3 היו נהדרים.

סיכום: הייתי רוצה לשמוע עוד שירים ישנים.

מדובר בזמרת בקנה מידה בינלאומי וחבל שהיא לא פרצה יותר לעולם כי היא היתה ונשארה מיוחדת ומוכשרת בצורה בלתי רגילה.

מומלץ למי שאוהב את השירים שלה.

ביקורת מסעדה: אורייתא, צומת כרכור

המסעדה הזו צדה את העין שלי כבר הרבה זמן אבל אף פעם לא היה לי זמן להיכנס לשם.

השבוע הצלחתי במשימה.

הכניס הלמסעדה בעייתית משהו- מי שלא מכיר את האיזור יכול להסתובב כמה פעמים עד שיבין איך להגיע לשם.

חנייה - אין בעיה.

פני שנכנסתי פנימה, ראיתי דרך החלון שהמסעדה ריקה. 

רק כשהתקרבתי ראיתי שהאנשים שיושבים במסעדה רחוקים - אני לא יודע למה מהחלון. מבחוץ  זה נראה כאילו המסעדה ריקה.

הזמנתי עיסקית ב65 שקלים שכללה:

סלט ירקות ערבי בתוספת חסה ופטרוזיליה שהורגש שהיה טרי מאוד.
סלטי הבית. (ממה שטעמתי - הכל היה טעים וטרי).

שניצל - שהיה לכאורה גדול מאוד, בפועל הסתבר שדפקו אותו כל כך חזק שהעובי של השניצל היה בקושי מילימטר, אבל הוא היה מצופה בירורי לחם מכל הכיוונים שיצרו מצג שמדובר בשניצל גדול.

בנוסף, השניצל היה סיבי מאוד. אלי בגלל שדפקו אותו כל כך דק או בגלל סיבות אחרות.

תוספות: ארז שהיה שמנוני מדי לטעמי וציפס שרק טעמתי ממנו.

שתיה: כוס לימונדה.

בשורה התחתונה- מדובר בעוד מסעדה מסוג המסעדות מהסוג שדווקא באיזור הזה יש לא מעט מהן: 88 מחנה 80 שמציעות "לסתום" את הסועד בלאפות וסלטים ואחר כך להגיש את המנה העיקרית.

לצרכן הישראלי מדובר בהצעה משתלמת יחסית והמסעדה הזו אם בגלל שהיא חדשה או בגלל שהיא מעתיקה את הפטנט הזה היא אופציה סבירה לארוחת צהרים או ערב.