יום שבת, 30 באפריל 2011

ביקורת מסעדה: 24 רופי

שמעתי רבות על המסעדה הזו.
וזוגתי שתחיה מצאה עיתוי טוב והלכנו לשם.

הכניסה: קצת מבלבלת.
הכתובת שוקן 16 - לא ברורה. כיון שמדובר בקומה שניה ולא על הרחוב. (הכניסה מול הדוכן של הפיס)...
אבל מהרגע שנכנסנו- נכנסנו לאווירה הודית אמיתית.

הצבע המהוהה על הקירות, התמונות - באמת החזירו אותי להודו.
הכניסה- ללא נעלים, מעבירה אותך למקום קצת שונה מהודו (אולי לסיני), לי לא יצא בשום טיול שלי להודו לשבת על כריות ועל הרצפה.

נכון שלא הייתי בכל הודו, אבל הייתי כנראה גם במקומות שהבעלים לא היו בהם ועדיין לא.
לקחנו למנות ראשונות סאמוסה - שזה בצק פריך שעוטף עיסת פירה תפוחי אדמה מטובלים מאוד.
למנות עיקריות לקחנו טאלי.
בגדול הטאלי הוא האוכל ההודי המסורתי במיוחד מאיזורים ההינדיים של הודו וכולל אורז, ושתים שלוש מנות של ירקות מבושלים בצורות שונות:
אנחנו לקחנו עדשים, ואני כב רלא זוכר מה זה היה- האמת שזה לא באמת משנה ולו רק בשל שהמנות משתנות שם על בסיס יומי- לפי מה שמביאים מהשוק- מה שנקרא סגנון הודי.
מהבחינה הזו - זה היה בסדר גמור.

האמת היא שלא כל כך התרשמתי מהאוכל אלא יותר מהאוירה וזו היתה מיוחדת - אל אף שלא נתקלתי באווירה כזו בהודו.

חשוב לציין שהאוכל הודי צמחוני, ולא משקף בהכרח את האוכל בהודו ששם ניתן לאכול גם עופות ובשר כבש.

האווירה במסעדה הרבה יותר אוטנטית מאשר במסעדות טנדורי או אידירה.
סיכום:
נקיון: כמו בהודו. (קצת יותר טוב...)
מחיר: (יותר כמו בלונדון) ארוחה סבירה לשני אנשים  שכוללת מנת פתיחה, שתי מנות עיקריות, שני קינוחים ושתיה טבעית כ150 שקלים.
כאמור לא זול אבל בהתחשב בעלות כרטיס להודו (כ 1000$) זה יוצא הרבה יותר זול.

שורה תחתונה: נחמד. אבל לא הייתי חוזר לשם (רק בגלל שאני לא צמחוני).

יום חמישי, 31 במרץ 2011

הסמויה- HBO

הסידרה משודרת בשידור חוזר בלויין אמנם, אבל כיון שלא יצא לי לצפות בה בזמנו, אני חייב לציין שמדובר בסדרת פשע מצויינת. לא פחות ולא יותר.
הסדרה נכתבה על ידי הסופר והעיתונאי דייוויד סימון והיא סדרת דרמה משטרתית שעלילתה מתרחשת בבולטימור, מרילנד, כשהיא מתארת מספר מערכות יחסים מקבילות, בין ובתוך יחידות משטרה שונות , בתוך קבוצות וארגוני פשיעה שכשראתי אותם מאוד הופתעתי מהמאפיינים הכלכליים העסקיים שלהם, מערכות הפוליטיקה המקומית והפדרלית בארה"ב, וגם התייחסות למערכת החינוך ולעיתונות הכתובה.
אמנם הסידרה מציגה מערכות גדולות וממסודות אולם במקביל מציגה מערכות יחסים בין אנשים באשר הם אנשים בתוך המערכות כמו בין באבלס ולשוטרת גרגס (עד שהיא נורתה).




בעונה הראשונה ניתן לראות את חבלי הלידה של יחידה מודיעין במשטרת בולטימור, את שיטות העבודה ואיסוף המודיעין.
היחידה הורכבה מדמויות ש"הופרשו" מיחידות אחרות בשל סיבות רבות ושונות ולמרות שבכל הזדמנות מזכירים להם את זה- הם מתחילים בבניית מערכת פנימית שמנצלת את היכולות של כל אחד ואחד.
בסופו של דבר הם מצליחים להרכיב יחידה משטרתית מלוכדת ומגובשת שמביאה תוצאות בשטח.

מתי: א'-ה' בשעה 23:30 בערוץ 13 בלויין.

סיכום: סידרת הכשרה והעשרה מצויינת עבור משפחות הפשע ושאר מי שמעוניינים להבין את הדינמיקה של הפשע המאורגן.

הערות נוספות:
1. סידרת חובה לאנשים שרוצים לדעת איך אפשר לקחת אנשים שנזרקו ממקומות אחרים ולהפוך אותם לצוות מנצח.
2. סידרת חובה למפקדי משטרה איך לא להתנהג ומה לא לעשות.


יום שלישי, 29 במרץ 2011

ביקורת מסעדה: דרבי בר דגים - הרצליה

מראש אני צריך לציין- אני משוחד.
משוחד כיון שיש מעט מאוד מסעדות בארץ שמציעות מנות של סרטנים.
זה לכשלעצמו מצדיק ביקורים חוזרים במסעדה הזו.
אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.
הגענו למסעדה ששוכנת במרינה בהרצליה ביום חורפי משהו.
הישיבה היתה בתוך המסעדה ולמרות שלמרינה בהרצליה יש את האפקט שלה- הסתפקנו במקום המוגן שבתוך המסעדה.

המסעדה מעוצבת בצורה טבעית חמה כיאה למסעדה מכובדת (בעבר הגעתי עם אורחים מספרד אבל ישבנו בחוץ בשמש).
המנות הראשונות הן לב ליבה של הארוחה.
מנות המזטים מצויינות.
אין שום דבר רע שאפשר להגיד עליהן.
כרובית חמה ומטוגנת.
סלט איקרא עם חתיכות של בצל לבן טרי מעולה.
סלט סלק - ללקק את השפתיים.
דג מלוח כבוש בשמן ובצל ירוק- נפלא.
חצילים מטוגנים- מצויינים.

בקיצור- כל מה שהיינו צריכים זה להשאר עם זה.
ותאמינו לי לא צריך יותר מזה.

לעיקריות הזמנו מנת סרטנים ברוטב שמנת וסטייק אנטירקוט.

סרטנים.
עשיתי טעות מסויימת בהזמנה הזו.
כיון שהיה יום סוער בים- לא היה שום סיכוי שהסרטנים הגיעו טריים באותו יום למסעדה.
כנראה, כמו שמצופה ממסעדה כזו - הם שכבו במקרר לפחות יומיים וזה ניכר בהם.
הסרטנים לא היו אחידים ברמת הטריות שלהם.
היו כמה מהם מצויינים שלחיצה על צד אחד של הגוף התיזה את בשרם הרך לתוך פי ולי לא נותר אלא להתמוגג מנחת ועונג.
היו אחרים - כנראה פחות טריים שהיו פחות טובים.
בגדול- מנה טובה - עם אפשרות לשיפור עתידי (אבל לא באשמת המסעדה.)
הסטייק היה לא טעים לזוגתי והיא החליפה אותו בסלט ירקות.

לקינוח לקחנו קרם ברולה מצויין.

סיכום:
אוכל- בסה"כ טוב מאוד.
נקיון שירותים- מצוחצחים.
חניה- באמצע השבוע בחינם בחינון התת קרקעי בקניון.

מחיר: סביר (250 ש"ח לזוג +שתיה קלה).










יום שני, 7 במרץ 2011

סידרת טלויזיה: אימפרית הפשע

HBO ממשיכה להפגיז עםסדרות מעולות.
הסידרה (באנגלית: Boardwalk Empire;‏ ידועה גם בשם "אימפריית הטיילת") מתרחשת בשנות ה20 של המאה הקודמת, ומציגה את הווי החיים בצורה די מרתקת במיוחד על רקע תחילת התפתחותו של הפשע המאורגן בארה"ב במקביל לתקופת היובש מאלכוהול.

סטיב בושמי- שחקן מוערך בכל יום, עושה צעד נוסף לעבר תארי שחקן השנה של 2011.
הסידרה עוקבת במקביל אחר כמה דמויות:
אנוך "נאקי" תומפסון - גזבר מושחת במחוז אטלנטיק.  (סטיב בושמי)
ג'יימס "ג'ימי" דרמודי - בן חסות של נאקי, רדוף זכרונות וחוויות מהמלחמה בה לחם. (מייקל פיט)
מרגרט שרודר - אלמנה אירית צעירה, ואם ל2 ילדים, שהופכת להיות המאהבת של תומפסון. (קלי מקדונלד)
נלסון ואן אולדן - סוכן פדרלי מסור המנסה להשליט את חוק היובשי. (מייקל שאנון)
אליאס "איליי" תומפסון - שריף מחוז אטלנטיק, אחיו הצעיר של נאקי. (שיאה וויגהם)
אנג'לה דרמודי - אם בנו הקטן של ג'ימי. (אלכסה פאלאדינו)
ארנולד רוטשטיין - מאפיונר ניו יורקי מתוחכם חזק ורב עוצמה. (מייקל סטולברג)
אל קפונה - מאפיונר צעיר משיקגו. (סטפן גרהם)
צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו - מאפיונר סיצילאני - אמריקאי. (וינסנט פיאזה)

כולם טוענים שהסדרה היא ממשיכתה של "הסופרנו" - אני חושב שהיא משהו אחר.
יותר טוב.

סיכום:
סדרה מצויינת.
ח' ח' לYes על הרכישה.

גברים שבוהים בעזים

ביג ליבובסקי - הזהר- גברים שבוהים בעזים מאחוריך.
סרט כל כך הזוי וקאלט- הרבה זמן לא ראיתי.

בגדול מדובר בעיתונאי (יואן מק'גרגור) שכלום לא מצליח לו, זוגתו בוגדת בו עם העורך הראשי, יוצא למסע בעקבות ניסוי אמריקאי במלחמת המפרץ ליצור את לוחמי העתיד. לוחמי כדור הארץ.
מדובר בסוג של סרט מסע מבריק שמערב שטויות נמוכות וגבוהות, קשרים הזויים במיוחד בין הגיבורים הראשיים וסביבה מופרכת במיוחד- עיראק...

מומלץ בחום לבוגרי ביג ליבובסקי.

גברים שבוהים בעזים
ארה"ב, 2009
94 דקות.
הפצה: א.ד. מטלון החל מה-28.01.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי: גרנט הסלוב
תסריט: פיטר סטרוהן, ג'ון רונסון (ספר)
שחקנים: ג'ורג' קלוני, יואן מק'גרגור, ג'ף ברידג'ס', קווין ספייסי

יום שני, 14 בפברואר 2011

פלאפל גולני - עפולה

קודם כל מדובר במוסד- לא פחות ולא יותר.
מוסד שהוא גם סוג של היסטוריה עבורי.
כחייל צעיר בגולני- מדובר בנקודה שהיא חובה לביקור כמעט בכל יום ראשון.

והביקור שלי שם עכשיו היה סוג של תזכורת.

ברמת העקרון מדובר במוסד שנשאר קבוע מבחינת האיכות שלו.
לא מדובר באוכל איכותי, מזין, או בריאותי.
אבל כן מדובר באוכל ש"סותם" את הבטן לזמן מה. וגם זה משהו.

היינו שניים והזמנו שתי מנות.

המנה כוללת פיתה גדולה יחסית, סלט שמורכב ברובו מכרוב קצת עגבניות ועוד פחות מלפפונים, מקלות ציפס "עייף" משהו, וכדורי פלאפל - שבמקרה שלנו לא היו מאוד חמים וחבל שכך.
הסלטים (החופשיים יש לציין) היו מאיכות נמוכה:
חצילים מטוגנים בשמן - שעקבות השמן נראו בצורה בולטת.
חצילונים כבושים - תעשייתים.
מלפפונים חמוצים - כנ"ל.
וטחינה (שהיתה האור היחידי בקצה הפיתה).

נקיון סביר - יחסית לכמות האנשים שהיו במקום.

סיכום:
יחסית למוסד- מפתיע שהם מצליחים להמשיך לעבוד כל כך חזק- אבל אם יש לבעלים סוס מנצח - למה להם להחליף אותו?



יום שבת, 12 בפברואר 2011

עג'מי - הסרט

גועל נפש של סרט.
הסרט, משנת 2009 מאת ירון שני וסכנדר קובטי.
זו השורה הראשונה והתחתונה של חוות דעתי הצנועה בעניין.
ועכשיו לפירוט.
העובדה שהבמאים בסרט ליהקו לסרט אנשים ולא שחקנים לא ממש מרשימה אותי.
לא זיהיתי שם אף כוכב בסדר גודל הוליוודי.
המשחק שם לא היה משהו מדהים.

העלילה.
קו העלילה העיקרי מתאר את סיפורו של עומר, צעיר יפואי מוסלמי שמשפחתו מתמודדת עם איום ברצח מצד משפחת פשע בדואית על רקע נקמת דם, והוא נדחף לבצע עסקת סמים.
עומר מאוהב בבתו של מסעדן נוצרי עשיר, אבו אליאס, ומתעלמים מסוגיות מציאותיות אמיתיות שמטרידות את המגזר הערבי על רקע החיים המקבילים של המודרנה מול החיים המשרניים שעליהם גדלו, כגון רצח על כבוד המשפחה. 
מעבר לכך ישנם קווי עלילה מקבילים נוספים שגיבוריהם הם מאלֶכּ, נער פלסטיני תושב השטחים, שעובד במסעדתו של אבו אליאס, ונזקק לסכום כסף גדול לצורכי טיפול באמו החולה.
דנדו, קצין משטרה יהודי הנאבק בפשיעה ביפו, ובמקביל מתמודד עם היעלמותו של אחיו החייל.
ובינג', טבח במסעדה שאני כבר לא אגיע אליה לעולם - בחוף עליה...המבקש לעזוב את השכונה ולעבור לנווה צדק עם חברתו היהודייה, (עוד מוקש שמוצג בצורה מעוותת - ודווקא פה הייתי מצפה מהבמאים לטפל בסוגיה הקשה הזו בצורה מעמיקה יותר) אך מסתבך גם הוא בפרשות סמים ורצח.
(בינג'- בגילומו של הבמאי סכנדר קובטי עצמו).
על פניו נראה רק שהבאים החליטו ליצור סרט שיסדר להם קצת הכרה מקצועית על רקעהסכסוך הערבי יהודי וקצת חירמונים עם יהודיה יפה - (קובטי)

העלילה דורשת התייחסות ברורה- מה שלא קרה אצל שאר המבקרים.
אין פה בעצם שום עלילה, עלילת הסרט מתרחשת בשכונה היפואית עג'מי, ומתארת כביכול אירועים שקרו במציאות.
אני לא מבין מה יכול לעניין בהצגת דברים שקורים כל היום בווליומים משתנים בעג'מי? ובכלל ביפו?

בכלל הסרט צפוי מראש ואין בו שום חידוש או הפתעה.
ההפתעה היחידה שיש בסרט היא העובדה שבבת אחת לגלים בפני הציבור היהודי העובדה שביפו גרה קהילה שלמה של אנשים שכל מה שהם רוצים לעשות זה לדפוק את המדינה.
לנצל אותה, ולהשתמט מכל מה שאפשר.
מי שלא מכיר את הקהילה המוסלמית ביפו יכול לחשוב שכולם שם זה אבולעפיה, ומסעדות דגים ולא היא.
הקהילה המוסלמית ביפו - שבאופן מצמרר הראתה את הדינמיקה שבה- גימי טורק מתראיין מיד בטלויזיה ומבקש לא לקבוע שמדובר בדקירה למוות שליהודי על ידי צעירים ערבים מוסלמים- ו"לא לקפוץ למסקנות מוטעות מיד" או לא להאשים ציבור שלם...
הבעיה היא שזו חשיבותו היחידה של הסרט.
הוא מציג לעיניים ישראליות יהודיות את היבלית שגדלה במדינת ישראל, במרכז טבורה, ושכדאי מאוד שהרשויות המוסמכות יחלו לתת את הדעת עליו.
לא יתכן שכל מה שיש ביפו זה חבורות צעירים שכשמעירים להם על מפגע שהם יצרו - ישיבו בדקירות.
והגיע הזמן לעשות מעשה בעניין הזה ולדוגמה ניתן לייצר פתרונות שכבר נוסו בהצלחה - לדוגמה- גירוש של משפחות פשע (ראו מקרה משפחת קראג'ה מג'ועריש).

לעניין הסרט עצמו- בזבוז זמן משווע.
חשוב להזכיר את ההתנהלות של הבמאי סקנדר קובטי לאחר שקיבל את תמיכת קרן הקןלנוע הישראלי- וההתנערות שלו ממדינת ישראל.
זו בדיוק ההתנהלות הבעייתית שהסרט מציג בצורה הטובה ביותר - ניצול מבחיל של מקורות המדינה ולאחר שהמקורות נוצלו- בעיטה בדלי שממנו שתו.

לסיכום - סרט רע וגרוע שלטעמי מי ששלח אותו לאוסקר (או לכל מקום אחר)- צריך להתפטר.
ומי מקרן הקולנוע הישראלי שתמך בו וביוצרים שלו- צריך להחזיר את הכסף.