יום שבת, 19 באוקטובר 2013

ביקורת מסעדה: וויטהול הרצליה פיתוח

הגעתי בשעות הצהרים לפגישה עיסקית באיזור והופתעתי עד כמה המקום שינה פניו.
בעבר היו ברחוב משכית הרבה מאוד מסעדות עממיות.
עכשיו הכל יקר שם.
במקום סינית זולה  (מישהו אמר פאסט פוד?) יש שם הודית יוקרתית...
בקיצור כיון שרציתי בשר נכנסנו לוויטהול.
הלכנו על עיסקיות  

אני בחרתי בעיסקית של הספריבס.

לפתיחה קיבלנו צלוחית של סלסב עגבניות ושמן זית עם לחם טרי (טעים מאוד).

למנה ראשונה בחרתי מרק ביתי משתנה שבאותו היום היה מרק ירקות שהיה חריף משהו וכלל בעיקר ירקות שורש אבל באופן כללי היה טוב.

השותפים שלי לארוחה בחרו בחציל קלוי עם טחינה- דיווחו שהמנה היתה טובה מאוד.

החסרון היחידי בעיסקיות של וויטהול היה במנות הראשונות.
יש בחירה גדולה מ3 המנות שניתנות בחינם אולם המחירים שלהם יקרים משמעותית והופכים אותם ללא כל אך כדאיים לסועדים ומונעים מהסועדים לטעום מנות שיכולות למכר בערב במחיר מלא.
הדוגמאות הטובות הן הקרפציו או הפאטה כבד שעולים 12-14 שקלים נוספים.
ראבאק- כמה עולות 2 חתיכות של קרפציו חתוך דק ודפוק עוד יותר דק?
כמה עולות 3 חתיכות של כבד?
שני שקלים?
הם לא יכולים לספוג את זה?
זה הדבר היחידי הפחות מוצלח שאני יכול להגיד על הארוחה העיסקית שלהם.
לעיקרית לקחתי כאמור צלעות ספיריבס ברוטב גריל שהתגלו כמצויינות. לא פחות.
הורטב היה רוטב גריל והצלעות היו עסיסיות, נימוחות וטעימות מאוד - מומלץ בחום.
לתוספת קיבלתי ירקות מאודים בשמן זית ולימון שהכילו בעיקר כרוביות (שחביבות תעלי באופן מיוחד ומהוות שינוי מרענן מהתוספת הרגישה של רוב המסעדות בהן אכלתי, שמגישות שעועית ירוקה בשום ושמן זית...)

לשתיה הזמנתי אשכולית אדומה.

סיכום:
כשמתייחסים לארוחה עיסקית שאמורה להיות זולה ומהירה- זה לא היה כל כך זול אבל עדיין הספיריבס היו כל כך טובים שמדי פעם אני חושב שאפשר לתת לעצמנו ארוחה שכזו.
לא ברמה היומית אבל פעם בשבוע שבועיים- זו ארוחה טעימה מאוד ויחסית סבירה.

שירות: כיון שהמסעדה היתה די למאלה - השירות היה קצת איטי אבל לא משהו צריך להעיר עליו.


סיכום סופי:
אופציה די טובה לעיסקיות באיזור הרצליה פיתוח.
חבל שהם מתקמצנים בעניין של הראשונות אבל התחלופה העצומה של הלקוחות כנראה מאפשרת להם את זה.

יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

ביקורת בית קפה: קפה קפה יבנה

בתי קפה ביבנה זו נקודה כואבת.
מאוד כואבת.
במשך שנים לא היה בית קפה נורמלי אחד ביבנה וזה באמת די מפתיע כיון שיש ביבנה כ30,000 תושבים...
נכון שמדובר בפרוור שינה אמיתי של המטרופולין של גוש דן אבל רק בזמן האחרון נפתחו שני בתי קפה סבירים:
  1. המרפסת 
  2. קפה קפה.
לקפה קפה בגעתי לפגישה עיסקית.
הזמנו 3 סלטים: קצוץ זהים  עם שינויים ניואנסיים קטנים:
אני בלי פטרוזיליה וגזר
היא: בלי רוטב
הוא בלי פטרוזיליה.



הסלט הגיע יחסית בזריזות (אבל לא היה ממש לחץ על המטבח שם), וכל אחד קיבל את מה שביקד בדיוק- זה יאמר לזכותם.

בנוסף הגיעו לחמי דגנים עם חמאה וקערית טחינה.

המחיר 39 שקלים - סביר לכמות הסלט.

סיכום:
מחיר מול כמות- נדיב
איכות- טובה.
שירות- טוב מאוד.

מומלץ ליבנאים שיצאו סוף סוף מהבתים שלהם ויוכלו גם לשתות קפה ולנשנש משהו גם ביבנה.

קפה קפה
העולש 2 יבנה
ליד בית התרבות של יבנה
08-6640665

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

ביקורת מסעדה: גחלים ביל"ו סנטר

נסעתי לאיזור גדרה עם הזוגית.
היינו שנינו רעבים.
הסתכלנו שמאל וימין וראינו את "גחלים" במתחם ביל"ו סנטר.
נכנסנו.
חשוב לציין שזה היה ביום ראשון אחרי הצהרים.
יש להם עסקית שכוללת מנות פתיחה שמיד אסקור אותן בנפרד, ושיפוד אחד (52 שקלים) או שנים (67 שקלים) לבחירה.

אני חייב לציין שמה שעלה לי לראש כשקיבלנו את המנות הראשונות זה 
1. השיפור המדהים שקרה למסעדות בישראל ב15 השנים האחרונות.
השינוי הוא שסלטים רבים השתדרגו בצורה מרשימה, וקיבלו טוויסטים חיוביים מאוד.
זה קשור באופן כללי לתרבות השפע בעולם שלא פסחה עלינו וגם לתוכניות הבישול בטלויזיה ששידרגו את הטעם של הסועד שמצביע ברגליו ודורש תמורה הולמת יותר לכספו

2. נקודה נוספת שחשבתי עליה היא שהארוחות העסקיות בהרבה מהמסעדות בארץ די חוטאות למטרתן.
המטרה העיקרית שלהם היא לתת לעוברים ושבים שלרוב גם עובדים בסביבה אלטרנטיבה להפסקת צהרים ולסנדוויץ שאמא שלי היתה מכינה לאבא שלי בכל יום.
עלות הסנדוויץ היתה - נמוכה מאוד.
ולכן עלות של 67 שקלים לארוחה של שני שיפודים היא לטעמי קצת די מוגזמת.
במיוחד כשהאלטרטיבה כל כך זולה.
באופן כללי אני חושב שעיסקית לא צריכה לעלות מעבר ל50-40 שקלים כולל הכל (גם טיפ).
כיון שצריך לזכור שאם עובד יוצא בכל יום,שזה במשך 20 ימי עבודה בחודש, לארוחת צהרים עיסקית - הוא עלול להשאיר במסעדות 1000 שקלים - וזה רק לארוחת צהרים!!!
אם שכר המינימום הוא 4600 שקלים- אין סיכוי שמישהו ישלם את זה.
וגם אלה שמרוויחים 8000 שקלים לחודש- לא יכולים להשאיר סכום כזה במסעדות - וזה רק לצהרים.

אז נכון, יש מקומות עבודה שמממנים את זה לעובדים.
אבל גם להם זה לא זול.
ואם כבר חושבים על יוקר המחיה בארץ והדרכים להוזיל אותו- הנה עוד אופציה משמעותית לשיפור.

אם מישהו חושב על בעלי המסעדות בארץ, אז ביננו? כמה עולים שני שיפודים? (מבחינת המסעדה- כמות הבשר על השיפודים מסתכמת ב4-3 שקלים הרי אין שם 100 גרם!!!) כמה עולים הסלטים? עוד 5 שקלים? הרי ירקות לא עולים יותר מ10 שקלים לקילו ומי אוכל קילו ירקות? בודדים...
ולכן העלות של המסעדה על הפרודוקטים  לא עולה על 10 שקלים בממוצע.
תוסיפו הוצאות קבועות של שכירות, עבודה וחשבונות חשמל וכאלה שגם הם צריכים להיות מתומחרים באותו סכום.
וצריך להוסיף עו רווח ששוה גם הוא ל10 שקלים בממוצע.
ככה שבסופו של חישוב העלות של הארוחה היא 30-35 שקלים.
וככה מתקבלת ארוחת צהרים שכולם מרוויחים ממנה.
אז מה העניין?
בעלי המסעדות לא חושבים לטווח ארוך.
אין הרבה מסעדות בישראל שחושבים על בניית מוניטין לטווח ארוך.
אלא לבוא, להרביץ מכה, ולברוח עם הכספים של הספקים.
זה לא שאני חושב שבגחלים זה המצב אלא שמצב המסעדנות הכללי בישראל הוא די כזה.

בקיצור, לאחר ההקדמה הזו ניגש למנה העיקרית- ביקורת על מסעדת גחלים:
לראשונות הוגשו מבחר לא רע בכלל של מאזטים:
סלט ביצים - מצויין
סלט חצילים בטחינה- טעים
סלט פטריות במיונז- נשמע רע- הביצוע- טעים.
קישורים בתחמיץ- בסדר.
חציל על האש.
פלפלים כבושים - טובים.
סלט סלק - טוב.
סלט גזר.
טחינה (בתוספת מיותרת לטעמי של 5 שקלים) סמיכה.
ועוד כמה סלטים שתוכלו להתרשם מהם בתמונה.



כולם היו טובים מאוד.
לעיקרית הזמנו שיפוד פרגיות, לבבות, וכבד.
 
לתוספות קיבלנו סלט ערבי ושעועית ירוקה בשמן זית ושום.
שניהם הגיעו בצלחות גדולות ויפות.

לשתיה הזמנו קולה זירו ולימונדה.

סיכום:
בסך הכל - הארוחה היתה טובה.
הכמויות יפות.
השירות משתדל מאוד (ומצליח בזה).
החסרון היחידי הוא המחיר הכולל של הארוחה: 124 שקלים לפני טיפ - וזה אומר הכל בהתייחס למה שכתבתי על ארוחות עיסקיות בארץ...

 

יום שישי, 4 באוקטובר 2013

ביקורת אולם חתונות: אליזה ספייס רחובות

אני יודע.
זה נשמע די פלצני לבקר אולם חתונות ואירועים.
אולם כיון שיצא לי בקרוב להיות בעוד כמה- אני אשווה בין אחד לשני.

אולם אליזה ברחובות ממוקם באיזור התעשיה ברחובות מה שמאפשר לו לתת לעבוד עד השעות המאוחרות של הלילה + חנייה חופשית וקרובה מאוד, אפשרות לירות זיקוקים בסוף החופה.
מה שאי אפשר להגיד על מקומות אחרים.

האולם עצמו מעוצב בסגנון שנות ה90 עם תקרה יחסית די נמוכה בצבעים ניטרליים (לא לבן ולא שחור).
האקוסטיקה לא מותאמת כראוי למאה ה21 ולכן כשיצאתי משם היו לי צלצולים באוזניים עוד שעתיים אחרי...

המנות בכניסה היו איך להגיד קצת עלובות: 
הרבה פסטלים ממולאים בפירה ת"א, (משולשים, סיגרים), קובה בשר - שהיה ממש לא ברור,דוכן שבו הוקפצו על הפלאנצה נתחי חזה עוף, שולחן קטן שבו היו כמה מלחות הגשה ובהן כל מיני ירקות חתוכים (פינגר פוד), ועוד צלחת קטנה מאוד יחסית לכמות האורחים שבה היה דג מלוח.



ברמה מסויימת היתה לי הרגשה שהגעתי לשנות ה80...

אלכוהול- בכלל אל היה שם למעט בירה.
ואני מדבר על משקאות תוצרת הארץ וחוץ- לא היה כלום...
האמת שזה ממש הפתיע אותי - אבל כששמעתי שמנה עלתה 130 שקלים כבר הבנתי במה מדובר...

אחרי החופה נכנסנו לתוך האולם.
על השולחנות היו מבחר של סלטים לא מדהימים: מטבוחה, חצילים קלויים, חומוס, קולורבי, זיתים, ולחמי פרינה (לחם מרוקאי שנעשה על אבנים).
כלום לציין במיוחד- כולם היו תעשייתיים.

למנה עיקרית לקחתי דג נסיכת הנילוס - בסגנון חריימה- שהיה דווקא טעים למעט החריפות הרבה שלו.
אין לי טענות לחריפות, למעט לעובדה שאני חושב שהיה יותר מנכון לציין בפני האורחים שמדובר במנה חריפה.
כאמור לי זה היה טעים ולכן לא התלוננתי יותר מדי.
לעיקרית חזה עוף על הגריל שהיה סתמי לחלוטין.
תוספות היו אורז, שעועית ותפוחי אדמה בתנור.
בגלל שמדובר בחמימות - נמנעתי מהם.

שתיה קלה היתה כל הזמן על השולחנות והוחלפה על  ידי צוות המלצרים באופן תכוף.

באופן כללי - השירות היה טוב.


סיכום: 
מקום די מיושן שעובד בסך הכל סביר בהתייחס למחיר המנה.
(האמת היא שזוגתי שתחיה הכינה אותי עניין וזה כנראה עניין של תיאום ציפיות - לא היו ל י ולכן הנפילה לא היתה משמעותית).
יחסית למירוץ המטורף של אולמות אירועים שמחפשים בכל יום עוד ועוד גימיקים לחדש כמו שקורה באיזור האולמות של אשדוד או ראשון לציון מערב- המקום הזה די רגוע ונותן למחיר הנמוך כל כך תמורה סבירה.
זה לא אומר שאני שולח אתכם לקבוע שם את השמחה הקרובה שלכם אבל טוב לדעת שיש מקומות שהמחירים שלהם לא אמורים לפשוט את עורם של המשפחות שבסך הכל רוצים להתחתן ולהתחיל את חייהם או לחגוג אירועים במחירים שלא יגרמו להם להכנס למשכנתא עוד לפני שראו דירה ראשונה...

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

ביקורת בית מלון: דן אילת

הבעיה עם בתי מלון בישראל, היא שלרוב, בתי המלון הם לא רחוקים מהתפיסה של המסעדות בארץ.
כלומר, מישהו מקים בית מלון, אם הוא לא הולך- מוכרים אותו למישהו אחר והוא מתחיל מחדש.
מלון דן באילת, היא יוצא מן הכלל הזה.
והכלל הוא רשתות חדשות שנכנסות ויוצאו מהארץ כל כמה שנים, או גורמים שרוכשים מלונות ומעבירים אותם אחר כך לגורמים חדשים.

מלון דן הוא מלון ישן.
ממש לא מלון עדכני. או חדשני.
מצד שני זה אחד המלונות היחידים בארץ ששומר על הרמה הגבוהה שלו כבר עשרות שנים.
בסך הכל מדובר במלון די וותיק שהתחזוקה הגבוהה בו למרות התפוסה הגבוהה בו- ניכרת בכל.


חזרנו ממנו אתמול, כשביום הראשון לשהותנו בו- המלון היה בתפוסה מלאה (1200 אורחים), ולמרות זאת העובדים בו, נתנו לנו שירות כאילו היינו האורחים היחידים בו.

החסרון היחידי של המלון, או נקודת התורפה שלו היא המסעדה.
המסעדה איננה גדולה מספיק כדי לאחר את כל האורחים - ברמה מסויימת אפילו לא בסבבים.
הבעיה הזו יצרה מצב שבו המתנו כ15-20 דקות להושבה, וברגע שקמנו, תוך שניות הושבו במקומנו אורחים אחרים.
משום מה כנראה שהעובדים במלון לא הרגישו בנוח עם האורחים שבמלון כיון שבכניסה לארוחה עמד מאבטח של המלון...

האוכל במלון- מצויין.
זוגתי החוקית טוענת שארוחות הבוקר של המלון הן הטובות בעולם.
בהתחשב בכך שמדובר באוכל כשר- אני די נוטה להסכים איתה.
הייתי במלונות אחרים והאוכל שם היה ברמות שונות, ובמלון דן ההרגשה היא שאתה מגיע למלון שהצליח להעסיק את כל המומחים בכל תחום.
הבשרים שם מקבלים טיפול נכון, התוספות מצויינות, הקינוחים מפתיעים, כל סידור האוכל מבוצע בנקיון מופתי, וכל דרישה מאנשי הצוות של המסעדה - מתמלאת בצורה מיידית ומדוייקת.

אני חייב לציין שבהשוואה למלון קוראל ביץ (המלון שהיינו בו בשנה שעברה), כמויות האוכל שנשארו על השולחן של הסועדים סביבנו היו הרבה יותר קטנות והגיוניות.
בקוראל ביץ, אנשים העמיסו, לא ברור לי אם זה היה בגלל שכל האורחים ישראלים ובדן רק חלקם ישראלי, או בגלל שבקוראל ביץ נתנו לנו הרגשה שצריך להעמיס על השולחן את כל כמויות האוכל הללו.
במלון דן- האוכל היה במשורה, לא בקמצנות אבל גם לא התפרעות כאילו מדובר ב"אכול ושתה, כי מחר נמות..."
זה כנראה קשור לעובדה שבקוראל ביץ הנופש היה למשפחות ובמלון דן הסולידי היו אנשים מבוגרים והרבה פחות ילדים ומשפחות. (לא שלא היו בכלל, היו, אבל הרבה פחות.).

מעבר לכך כמו שציינתי מדובר במלון ברמה גבוהה ששומר על מסורת של מצויינות באחזקה ושירות, למרות שהעיצוב הפנימי שלו די מיושן.
וזה בא לידי ביטוי בעובדה שלמרות שיש מלונות סביבו חדשים הרבה יותר (הרודס צמוד אליו...) המלון בתפוסה גבוהה וזה אף חרף המחירים הלא זולים שלו.
אני לא מציין מחירים בכוונה כיון שזה קשור לכושר ההתמקחות שלך עם הגורם שדרכו אתה מבצע את ההזמנה.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהבריכה שבמלון, והאטרקציות שסביבה.
למרות שגם פה לא מדובר בבריכה שיכולה לתת שירות ל1200 איש (וכנראה שהמלון סומך על העובדה שחלק גדול מהאורחים ירד לחוף הים שמול המלון). 

שירות החדרניות מצויין
ירדנו לאכול ארוחת בוקר וכשחזרנו החדר היה כבר מסודר לחלוטין.
בערב עברו מחדר לחדר ובדקו אם אנחנו צריכים עוד משהו.
כאמור הנקיון והתחזוקה במלון- ברמה גבוהה מאוד.

למלון יש גם מגרש חנייה צמוד, שחלקו מקורה.
למי שמגיע למלון מומלץ בחום לחנות בחלק המקורה, כי אז הרכב לא לוהט בחום האילתי הקופח.

ועוד משהו - קצת מצחיק למעשה...
האסלות במלון הזה מאוד נמוכות.
אני לא יודע למה וא לאיזה מטרה כיוונו בכך (אולי התאימו את זה לילדים?)
לא משהו שגורם לך לאי נוחות- סתם משהו שהיה די מוזר ביום הראשון שהגענו אליו.


סיכום:
מלון איכותי ששומר על הרמה במשך שנים רבות.
שירות של עובדי המלון ראוי לכל שבח.
עיצוב פנימי לא משהו.
מחירים יחסית גבוהים- אבל התמורה שווה את זה.

יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

ביקורת מסעדה: אתנחתה, מצפה רמון

ושוב ירדנו לאילת.
נסענו דרך מצפה רמון (כביש 40).
הדרך הרבה יותר יפה מכביש הערבה.

בכניסה למצפה רמון יש תחנת דלק ובה מסעדה שמוכרת גם פיצות וגם כמה מנות בשריות.
כיון שיצאנו מאוחר- נכנסנו לבדוק את המקום ולאכול משהו.
הזמנו 2 מנות:
שניצל בשומשום בצלחת (40 ש') שהגיע עם טבעות בצל תעשייתיות, קצת חסה, עגבניות ו3 רצועות מלפפון חמוץ תעשייתי.
חזה עוף בגריל (38 ש') שהגיע עם סלט.
לרוב המנות הללו מגיעות עם ציפס אבל בשל מגבלת קלוריות עברנו לתוכנית ב'.

מנת השניצלים היתה בינונית משהו, 3 חצאי מתחים מטוגנים עם כמות סבירה ותו לא של טבעות בצל.

מנת החזה עוף היתה קצת יותר גדולה אבל חריפה מאוד.

שתיה כלולה במחיר.
שתייה מסוג נסטי בתוספת 2 ש'.

העלות לטעמי די יקרה ביחס למה שקיבלנו או ביחס למה שניתן לקבל בכל מסעדה אחרת במרכז.
לא היו הרבה אנשים במסעדה, למעשה אנחנו היינו היחידים שם ואני מתכוון לשעה 14:30...

בשעות האלה באיזור המרכז מקבלים הרבה יותר במסגרת של ארוחה עיסקית.
הבעיה היא שהאיזור הזה די נטוש.
ולכן במסעדה הזו מרשים לעצמם לגבות על מנה כל כך מינימלית הרבה כסף יחסית.

ברמת הטעם- אין לי שום דבר טוב או רע להגיד- הכל די תעשייתי ואמור להשביע את רעבונם של נהגי משאיות ומשפחות עם ילדים שיורדים או חוזרים מאילת.



וזה די מפתיע כי כביש 40 הוא כביש הרבה יותר יפה מכביש הערבה החד גוני, וחבל שלא משקיעים בלהרחיב אותו - כי אז כל האיזור היה מתפתח.

יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

ביקורת: קונדיטוריה ביתית שרית טרליוק

בעבר כבר כתבתי על שרית והמאפים והעוגות שלה.
ולכן כשהגיע החג וגיליתי שאני עומד לארח יותר מ20 אנשים שלפחות חצי מהם הם ילדים ידעתי מה עלי לעשות.

כששאלתי את האורחים מבוגרים וילדים כאחד הם הזכירו לי שלפני חצי שנה- בחג הפסח הבאתי להם קינוחים מדהימים ותהו אם אני יכול להביא "את אותו הדבר בדיוק" עם דגש על "בדיוק"...

ידעתי למי הם מתכוונים- לשרית טרליוק, שעושה קונדיטוריה ביתית...

לאחר שיחה קצרה עם שרית הוחלט על מתווה ברור:
עוגת "לאורה"- שתהיה האייטם המרכזי, שמורכבת מבסיס פיננסייר שקדים ודבש,(בצק עשיר בשקדים - טעים בצורה בלתי רגילה), מעליו קרם שוקולד לבן מתובל, ובעיטור שושני תפוחים מקורמלים, תאנה ורימון.(170 שקלים).

 חשוב לציין שהעוגה לא מתוקה מדי ומתאימה למבוגרים יותר מלילדים.

בנוסף הזמנתי עוד 20 גביעי טריקולד שוקולד.
הקינוח הזה הגיע ארוז בקופסה שהכילה את הקינוחים.
הנה ככה נראה אחד מהם:

 
מבט מהצד

מלמעלה
 חשוב לציין שמעבר להיות טעימים בצורה בלתי רגילה - גם החלק הויזואלי היה יפה בצורה בלתי רגילה.
וכשמדובר בילדים שחלקם קטן- הסקרנות שלהם לדעת מה זה "העיגולים", מה זה ההלבן ומה זה השוקולד התחתון היה חלק מהחוויה שלהם בגילוי של המנה הזו.

קינוחים מושלמים.

שרית טרליוק
054-7680505

מומלץ בחום.