שני אורות בליל - פסטיבל ישראל: יהורם גאון מארח את אסתר עופרים

כינוס פיסגה שכזה לא היה במחוזותינו כבר הרבה זמן.

מצד אחד- יהורם גאון - ירושלמי (בתדמית בלבד - עוד נדון בכך בהמשך) מול אסתר עופרים זמרת ענקית שפעלה במשך עשורים רבים בחו"ל.

אני עצמי כשראיתי את ההופעה שלה - מיד חיפשתי את משרד הכרטיסים ורכשתי באינטרנט 2 כרטיסים לאולם במחיר של 269 שקלים לכרטיס. (שורה 8 במרכז האולם)

מחיר לא זול בהתחשב בעובדה שמדובר ביהורם גאון שמופיע פה לא מעט.

אסתר עופרים- זה כבר עניין אחר לחלוטין.

אותה רציתי לראות באמת.

ההופעה של שניהם היתה בבניני האומה בירושלים.

אני אסכם ואגיד שלמרות שמדובר בהופעה של יהורם גאון + 5 שירים של אסתר עופרים בלבד - זו עדיין היתה הופעה טובה מאוד.

נתחיל מיהורם גאון:
מדובר באמן מבוסס מאוד בתרבות הישראלית, חתן פרס ישראל, ששעתיים של הופעה עושה בעיקר עוול לשירים שלא הושמעו.

ליהורם גאון יש יותר מ40 תקליטים ואלבומי אוסף שהוא הוציא לאורך השנים.

לגאון יש מבחר עצום של שירים ובחירה בשירים מסויימים ממצבת אותו כ"ירושלמי" למרות שהוא גר ברמת השרון עשרות שנים.

לטעמי השיאים בהופעה היו שירי הלדינו, והשירים שגאון שר וקשורים לירושלים ולאופי של העיר המיוחדת הזו: "השר מונטיפיורי", "הנני כאן", קזבלן ועוד רבים וטובים.

גאון הכניס קטעי קישור שחיברו את השירים בסיפורים מחייו וכללו את הביקורת היחידה שהיתה משמעותי עבורו- זו של אביו המורה.

אסתר עופרים היתה סיפור אחר. בכלל היא סיפור אחר.

את קול הפעמונים שלה היה אפשר לזהות בקלות, למרות הדמות השברירית שלה. 

למרות בקשות מהקהל לשמוע את שחרחורת היא הסתפקה ב5 שירים וירדה מהבמה והשאירה אותנו עם יהורם גאון שחזר.

סיכום:
הבעיות:
1. ליהורם גאון יש כל כך הרבה שירים שזה ממש עוול לשיר שירים מסויימים ולהתעלם מהאחרים.

2. חבל מאוד שאסתר עופרים לא שרה יותר שירים- ולחילופין- בפסטיבל ישראל צריכים לשקול להציע לה להרים בעצמה מופע שיתבסס עליה ולא להתארח במופעים של אחרים.

על פי מחיאות הכפים שעופרים קיבלה בסיום "הנמבר" שלה היה די ברור שהקהל הגיע בעיקר בגללה ולא בגלל יהורם גאון - שכאמור יש לו זכויות רבות- אבל הוא חשוף הרבה יותר לקהל הישראלי והיא מגיחה לעיתים רחוקות כל כך - למרות הצמא הגדול לשירתה.

יתרונות:
הפקה מקצועית של ההרכב שהיה מאחורי שני האמנים הגדולים הללו.

שירים שהם תבנית נוף מולדתנו.

ביקורת מסעדה: טייגר לילי רמת החייל תל אביב

בשישי בבוקר הודיעו לי זוג חברות שהן ישמחו שנזמין אותן לארוחת שישי בערב.

לא כל כך התחשק לנו לבשל ולכן החלטתנו להזמין אותן לארוחה- אבל בחוץ.

היתרון: לא צריך לבשל, לא צריך לנקות אחריהן, ובנוסף יש להם הרגל מגונה- להביא את שני הכלבים שלהם לכל מקום.

ככה הרווחנו כפול.

יתרון נוסף - היה זה מימי שישי שבהם היה משחק כדורגל של המונדיאל. קיווינו שהמסעדה תהיה ריקה ככל האפשר.

החסרונות: זוגתי החוקית לא מוכנה לאכול בשר אחרי השעה 19:00 - צריך להתחיל מוקדם.

אחת מהאורחות מתעקשת על אוכל טבעוני. וזה עוד יחסית הרעה קלה בתנאים - היא בעבר היתה צמחונית אבל החליטה שכשאוכלים בשר- אז "רואים גופות על השולחן" (מבחינתי הגופות הללו טעימות מאוד...).

בקיצור הייתי צריך ביום שישי למצוא מסעדה שיש בה מנות ללא בשר או שאר בעלי חוליות או בלעדיהם, טכל זה לפני השעה 19:00.

הפניה הראשונה שלי היתה למסעדת לילי טייגר- האסייתית/תאילנדית שברחוב הברזל 32.

להפתעתי - הם ענו על 2 הקריטריונים.

הגענו לשם בדיוק בזמן (לאור ההנחיה של המארחת כי ישמרו לנו את המקום ל15 דקות בלבד...)

המסעדה היתה ריקה אבל התמלאה מהר מאוד.

לחימום הזמנו: קוקטייל סנגריה לילי (38 שקלים) שהיה טעים גם אם חלש משהו - ציפיתי למשהו קצת יותר "עבה".

בירה "סינגה" תאילנדית (23 שקלים) - בירה קלה ונעימה שזכרתי אותה ככזו מביקורי לפני כ20 שנה בתאילנד.

וחצי ליטר שטלה ארטואה (32 שקלים)

לראשונות הזמנו:

אגרול - שהיה אגרול רגיל לכל דבר ועניין -  טוב (26 שקלים)

ספרינג רול  - שלאחר קריאה בתפריט הבנתי שזה אגרול מתקדם יותר, במעטפת של דף אורז (27 שקלים)

סאטה - 3 שיפודי פרגיות קטנים ברוטב בוטנים - טוב אבל מתאים בעיקר לילדים (27 שקלים)

מנה מיוחדת- לא בתפריט - נתחי אווז (PAD TOM KATIAM) שהיה בעיקר ירקות (גזר, ברוקולי, ובצל ירוק עם ג'ינג'ר) ברוטב תאילנדי מתקתק בתוספת 4-5 חתיכות קטנות מאוד של בשר אווז  (38 שקלים).

לפעמים יש לי הרגשה שכל תפקידן של המנות המיוחדות הוא להוציא מהסועדים עוד כסף -כיון שלרוב המנות המיוחדות אינן נמצאות בכלל בתפריט וכשמתעניינים במחיר הוא בדרך כלל בחשבון שמוצג בסוף הארוחה.

ואני תוהה: אם הייתי יודע כמה עולה המנה הזו - אם הייתי מזמין את המנה הזו. (רמז? לא. ממש לא. לא במחיר הזה ולא בתמורה שהוגשה לשולחן.).

לעיקריות הזמנו:

פאת פת - תבשיל חלב קוקוס בקארי אדום בתוספת בקר עם פלפל אדום/במבו שוט, קא פאו בזיליקום תאילנדי ושעועית ירוקה (75 שקלים)- המנה שהיתה מסומנת כחריפה מבין אלה שהזמנו- היתה טעימה למרות שמנות אחרות היו חריפות יותר.

סי קורנג מו יאנג - ספריבס לבן (600 גר‘) בסגנון תאילנדי מושרים בסויה, שום וגרגרי כוסברה( עשויים על הגריל ומוגשים ברוטב תמרינדי, רוטב דגים, כוסברה וצ‘ילי. 

מוגש עם שעועית ירוקה צרובה על הגריל, בצל ירוק, על כוסברה וקריספי שאלוט.

אני לא יודע אם היו שם 600 גרם מתכתחילה אבל כמנה היתה מנה טובה- קצת חמצמצות שהיתה עליה גרמה לתהות אם יש בעיה במנה- אבל אסופו של דבר - מנה טובה וטעימה. (98 שקלים).

פאד קי מאו - דפי אורז בתוספת טופו עם שום, צ‘ילי, קא פאו בזיליקום תאילנדי, ברוקולי, פלפל אדום, בצל לבן, פטריות שמפיניון ושעועית ירוקה - (58 שקלים).

גנג מסמאן נאה - תבשיל חלב קוקוס בקארי מסמאן תאילנדי עם לחי בקר, תפו“א, בוטנים, כפיר ליים, קא פאו,בזיליקום תאילנדי, שאלוט פריך וקשיו קלוי

מנה טובה בסך הכל גם אם תפוחי האדמה היו מיותרים בה. (66 שקלים)

לקינוחים הזמנו: 

בננה לוטי -בלינצס של בננה עם כדור גלידה - מנה טובה אבל קטנה משהו. (35 שקלים).

מוס חלב קוקוס- מרנג שעליו מוס חלב קוקוס ושעליו גלידה. (37 שקלים)

טפיוקה חלב קוקוס- גרגרי טפיוקה בשני צבעים שרויים בחלב קוקוס. (31 שקלים)

באופן כללי למרות שהיה משחק כדורגל באותה שעה - המסעדה התמלאה במשפחות רבות - כולל עוללים ותינוקות רבים- ההמולה היתה רועשת אבל הפינה בה היינו - איפשרה לנו לנהל שיחה נעימה.

השירות היה חברותי ומדי כמה דקות הגיע מלצר לבדוק מה קורה.

מצד שני המנות העיקריות יצאו מאוחר מאוד - מה שגרם לנו להסתכל לכיוון המלצרים שנעו כל הזמן על ציר מקביל לשולחן שלנו.

כשמדובר במסעדה שמתיימרת להיות תאילנדית- יש חשיבות לידע של המלצרים לגבי המנות- הייתי מושיב את הצוות לטעום מהאוכל כדי שיוכלו לייעץ יותר טוב לאורחים על המנות.

לדוגמה: הספייריבס שלי היה חריף מהמנה שסומנה כחריפה יותר (שני פלפלונים).

בנוסף - חלק מהמרכיבים של המנות לא היו במנות - ואם לא היינו שואלים - לא היינו יודעים - שהם לא בעונה עכשיו - לדוגמה- בזיליקום תאילנדי...

בקיצור בסך הכל מסעדה טובה - אבל יש מקום לשיפור.

סך הכל שילמנו כ800 שקלים כולל טיפ - סביר מאוד לארוחה שכזו ביום שישי בערב.

חניה - במגרש בקצה הרחוב.

ביקורת מסעדה: פרויד קריית גת

נסעתי לקרית גת (אני חושב שזו הפעם השניה שלי בחיים שאני מגיע לשם ובטח פעם ראשונה שאני נכנס לעיר עצמה), לפגישה עם לקוח פוטנציאלי.

לאחר הפגישה, כיון שהייתי עם קולגה ועם יורש העצר, חיפשנו מקום לאכול בו.

נתקלנו במסעה בשם פרויד.

לא שמעתי עליה ולא הכרתי אותה לפני כן ולכן החלטתי לתת לה צאנס.

נכנסנו למסעדה וענן (ריח) של פלסטיק שרוף אפף אותנו.

המלצריות הזדרזו לידע אותנו שהיתה להם תקלה במטבח והציעו לנו לשבת בחוץ.

מצאנו לנו פינה והתיישבנו.

לא רק אנחנו התישבנו.

עדת זבובים הטרידה אותנו מהרגע שהתישבנו ועד הרגע שקמנו.

אני חייב לציין שבתופעה שכזו עוד לא נתקלתי.

זה העיד- לפחות לפי מה שאני חושב שהיו שם פחי זבל לא מכוסים או זבל ששכן בקרבת המסעדה.

אז נכון - בדיעבד אף אחד מאיתנו לא קיבל קלקול קיבה אבל מתקפת הזבובים קילקלה לנו את הארוחה בצורה אמיתית.

הזמנו: 

סלט ירקות ישראלי (24 שקלים) - בסדר.

שניצל עוף (51 שקלים) - שהיה בסדר

כנפי עוף (20 חתיכות) - (49 שקלים).

בנוסף הזמנו שתיה: סודה, קולה זירו וכוס תפוזים (12 שקלים כל אחד).

סיכום של הארוחה: 211 שקלים.

קודם כל בכל מה שקשור לתמחור - 51 שקלים לצלחת עם שניצל- בקרית גת- בצהרים - נראה לי מאוד מופקע.

לא מדובר במנה גדולה מאוד, ואני משוכנע שבקרית גת - השכירות של המקום לא עולה כמו ברחוב הברזל בתל אביב...

אז איך, בקרית גת, בעצם, מציעים ארוחת צהרים 63 שקלים? (עיקרית + שתיה)???

ברחוב הברזל בתל אביב  אפשר לקבל עסקית שכוללת מנה ראשונה, עיקרית, ושתיה בפחות...

אז מצד אחד אפשר להגיד שהתחרות בתל אביב מורידה את המחירים.

מצד שני אפשר לענות על זה שבקרית גת - אין תחרות וזו הסיבה שהבעלים של פרויד מרשה לעצמו לטחון את מי שמגיע אליו למסעדה...

מצד שלישי - בתל אביב אין שום סיכוי שזבובים יציקו לאורחים במסעדה כמו בקרית גת, ובעל המסעדה לא יחשוב בכלל שמשהו לא תקין, או לא ישקול לפצות את מי שבכל זאת ישב אצלו...

השירות היה ככה: לא ברור לי למה המלצריות הושיבו אותנו בחוץ, כשהזבובים התקיפו אותנו ללא הרף, ומצד שני סרבו להפעיל את המאווררים - מה שאולי היה מסייע למיגור המעופפים...

בשל העובדה שישבנו רחוק מהמכניסה - השירות היה ככה ככה.

בקיצור: הארוחה היתה סבירה מינוס, ותו לא.

כשנכנסתי לאתר של המסעדה ברסט- התברר לי שיש שם כל מיני עסקיות.

רק שלנו לא הציעו אותן...

סיכום:

אוכל- בסדר. לא מדהים אבל בסדר.

מחיר- מוגזם במיוחד כשמתייחסים ללוקיישן.

מיקום - הזבובים הרגו את ההנאה.

מלצריות - בסדר.

אני לא חושב שאחזור לשם בקרוב - אני אתן להם מספיק זמן לגרש את הזבובים...

ביקורת חומוסיה: בית החומוס צומת שילת

הגעתי למקום לפגישה עסקית קצרה מוקדם מהמצופה.

כיון שזה היה כבר בצהרים - החלטתי לנצל את ההזדמנות ולאכול קודם.

נכנסנו למסעדת בית החומוס.

המסעדה איך להגיד בעדינות? לא נראית משהו מדהים.

הייתי בחומוסיות קטנות יותר שנראו הרבה יותר טוב.

משהו במסעדה - נראה כאילו מדובר במקום שקודם פתחו אותו ורק אחר כך הסבו אותו למסעדה...

אבל השירות שיפר את הרושם הראשוני.

התיישבנו ומיד הגיע מלצר.

קיבלנו צלחות חומוס אישיות קטנות - (ביקשתי תוספת - ומיד קיבלתי עוד צלחת ללא תשלום), בנוסף קיבלנו חמוצים, סלט חצילים, סלט כרוב ופיתות טריות.

הזמנו חומוס פול עם ביצה.

המנה היתה מצויינת.

אין לי מה להוסיף.

החומוס היה טרי וחם, הפולים רכים ונימוחים, על הביצה אין מה להגיד- ביצה.

בסך הכל היה טעים מאוד.

העלות 45 שקלים (כולל שתיה קלה).

לסיכום: 

בעיקר בגלל שאין הרבה אלטרנטיבות למי שמגיע לשם - ולאור העובדה שמנת החומוס היתה מצויינת- מומלץ.

השירות - מצויין. זריז קשוב ונדיב.

לתשומת לבכם- החנייה שם בעייתית משהו.

בית החומוס 

א. תעשייה שילת

052-6738210

מיטב דש - שירות לקוחות

בעקבות התקנה החדשה שמאפשרת לפדות קרנות שקטנות מסכום מסויים - פניתי לאתר של משרד האוצר.

שם קיבלתי רשימה של כל הקרנות שיש לי.

אחת מהם היתה במיטב דש.

התקשרתי אליהם והם הבהירו לי מה אני צריך לעשות כדי למשוך את הקופה הקטנה שלי שם  (אותה קופה שלא עשתה שום דבר במשך השנים...).

בקיצור הבהירו לי מה אני צריך לעשות. 
בסדר.

לקח לי כמה ימים עד שהתארגתי ושלחתי להם את כל הניירת.

ההבטחה שלהם היא שתוך 4 ימים הכסף עובר.

הדרך הנכונה? לא ממש...

ההבטחה היא לא שלהם אלא - חלק מהתקנה שהעביר משרד האוצר.

הבעיה היא תמיד בביצוע. והביצוע היה שלהם.

יש בפסיכולוגיה/עבודה סוציאלית קהילתית מאמר מפורסם שכל הסטודנטים חייבים לקרוא.

למאמר קוראים: "טקטיקות של שירות גרוע"...

כשלא רוצים לתת שירות כמו שצריך - אז קובעים זמן קבלת קהל- של 25 דקות פעם ב3 שבועות- בכל חודש אי זוגי....

וכשרוצים לתת שירות - אז נמנעים מכל הבולשיט הזה...

במיטב כנראה קראו את המאמר הזה והפנימו אותו אבל מהכיוון השני ... מהכיוון הלא נכון.

נתחיל מהעובדה שבכל מצב צריך להמתין לשירות שלהם בממוצע 25-20 דקות בטלפון.

אם הם היו רוצים לתת שירות טוב- הם היו מקצים את הכ"א שמתבטל לו במחלקת המכירות ומפנים אותם לסגירת התורים האינסופיים בהמתנה למענה לטלפונים...

אני משוכנע (כמו בשאר החברות המחורבנות מהסוג שלהם) שבמכירות - המענה מיידי.

התברר לי שמשהו לא בסדר בצילום הצ'ק שהם ביקשו ממני.

חסר פרט שלא הייתי מודע לו ומעולם לא נדרשתי אליו. (מעניין שבשום מקום אחר הפרט הזה לא נדרש- אבל אצלם זה היה קריטי. קריטי כל כך שמצד אחד הם לא הודיעו לי כלום אבל מצד שני - דחו את הבקשה שלי...)

כמו שזה כבר מתברר - האם אתם חושבים שהם פנו אלי?

לא. לא ממש.

הם שלחו לי סמס ... בסגנון של תחזור אלינו בקשר להלוואה שלך..
הלוואה? 
אם כבר אתם לוויתם ממני כסף ועכשיו מתעקשים שלא להחזיר לי את הכסף שלי בטענות דביליות שמגובות בדרישות אוויליות...
המדהים הוא שכדי לקבל את הכסף - הם לא היו צריכים כלום למעט מספר ת.ז...
אז הם לא היו דרשו או רצו לקבל ממני כלום....

כדי לקצר את הדברים- העברתי להם את מה שהם רצו, והם העבירו את הכסף אחרי 5 ימי עסקים.
כמ שניתן להבין- טקטיקות של שירות גרוע שכוללות טרטור של הלקוח בלי סיבה אמיתית...

למה אני כותב את כל הפוסט הזה בכלל??
שתי סיבות:
1. ההתנהלות של מיטב דש ממש לא היתה קרובה למקצוענות כפי שהם מתיימרים להיות.
קיבלתם כסף? תחזירו.
אל תבלבלו את המוח של הלקוח במנהלות - ואם יש בעיה- פנו ללקוח- אל תעשו את זה כאילו אתם חייבם לצאת ידי חובה בלבד.
כמו שקיבלתם את הכסף בלי להערים קשיים- גם להחזיר צריך לדעת, ולעשות את זה ביושר.
את זה לא ראיתי בהתנהלות שלכם.

2. צבי סטפק פרסם בגלובס מאמר דעה על הרגולציה בשוק ההון שלטענתו מדרדרת את שוק ההון לשפל חסר תקדים ומסוכן.

המאמר של צבי סטפק העלה בי את חמתי:
תגיד מר סטפק, אתה לא מתבייש? אחרי שאתה וחבריך למקצוע השמדתם ערך לחוסכים בשווי של מליארדי שקלים ברשלנות מזעזעת שנובעת מניהול כושל- יש לך עוד טענות לרגולציה?
(וזה לא משנה אם זה בית ההשקעות שלך, פסגות, או פריזמה -שעליה אני בכלל לא רוצה לדבר, וכל שאר בתי ההשקעות המופקעים)
בניגוד למי שדווקא נתן לכם כסף (חוסכים כמוני), שמהם התעקשתם על כל פרט ופרט- ליצחק תשובה, נוחי דנקנר, לב לבייב, אילן בן דב, מוטי זיסרושאר הטייקונים נתתם סכומי עתק- בלי בטחונות ובלי שום ערבויות - וגרמתם לכל החוסכים הפסדים עצומים - ועכשיו אתה חושב שאפשר להמשיך ולתת לכם להתנהל בלי שום אחריות? הכסף של החוסכים מעניין את התחת שלכם - רק המשכורות העצומות שאתם מושכים באמצעות דמי הניהול השערורייתים חשובים לכם?
נראה לך שמישהו ימשיך לתת להכם להתנהל בלי שום פיקוח? שום בדיקה?
כמה מטומטמים אנחנו בעיניך?

הרי מה שקרה לי בימים האחרונים ממצה את מה שאתה ושאר בתי ההשקעות עושים:
אתם מקבלים כסף מהציבור בלי שום בעיה- בלי לדרוש שום פרט שיקשה עליכם לקבל אותו, גובים דמי ניהול שערורייתים, לא מייצרים שום ערך ריאלי (וזה במקרה הטוב- שלא לדבר על השקעות כושלות בהיקפים בלתי נסבלים, ולא - קניית קרקעות ברומניה או בקזחסטן היא לא השקעה אמיתית)- ובסוף מערימים קשיים ומכשולים על מי שרוצה להחזיר לעצמו את השליטה על הכסף של עצמו!!!! 

עד מתי אתם חושבים שיתירו לכם לעשות ככל העולה על רוחכם?
אם זה היה תלוי בי ובאנשים כמוני- הרגולציה היתה נכנסת לכל שורה שאתם שולחים במיילים שלכם.

ועוד משהו
קצת ענווה אחרי שהפסדתם כל כך הרבה כסף -לא היתה מזיקה לכל אנשי שוק ההון...

ביקורת מסעדה: גרקו - אוזו בר סופלקי

גררו אותי לאיזור אזורי חן.

האלטרנטיבה היתה לנסוע רחוק יותר.

היתרון הגדול והראשוני היה מגרש החנייה הצמוד והחינמי.

מאוד מפתיעה אותי העובדה ששבה וצפה בכל פעם שאנ ימגיע לצפון העיר או לדרומה, שבדרום תל אביב- נסו למצוא חניה חינמית. הכל מרוצף בכחול לבן.

דווקא בצפון העיר הלבנה- אפשר למצוא המון מקומות חינמיים...

מה שנקרא - נותנים לעשירים להיות עוד יותר עשירים...

(ואבא שלי היה אומר: "על זה לוקחים מהעניים ונותנים לעשירים...").

אבל נחזור למסעדה:

מדובר במסעדה הנמצאת במתחם המסחרי הצמוד לאזורי חן.

המסעדה נפתחת בשעה 16:00 בלבד.

הגעתי למסעדה לשיחה עם חברה טובה.

לראשונות הזמנו:

• כיכר לחם יווני (22 שקלים) - הלחם היה מצויין רק שלא הבנתי מה יווני בו ובעיקר למה חצי כיכר נקראית כיכר ועולה כמו כיכר שלם... גם 22 שקלים עבור חצי כיכר לחם נראה לי too much....
• דג ים כבוש - שהתגלה כדג קוד - (37 שקלים) - מנה מצויינת. הדג היה נתחים יפים וקיבל את החמיצות הנדרשת מהעגבניות שהיו עליו. מצויין.
• פלורינה סלטה (24 שקלים) - סלט פלפלי שושקה בתחמיץ - מנה יוונית אמיתית אבל לא היתה מספיק מעקצצת.אכלתי בעבר במקומות אחרים את המנה הזו  והיא היתה הרבה יותר "נשכנית".כיון שהזמנו שולחן לשעה 4 די התפלאתי שהמנה הרגילה - זו שמגיעה עם פלפלים רגילים- "נגמרה"...אבל ניחא.

לעיקריות הזמנו

• ספנקופיטה (38 שקלים): מאפה בצק עלים ממולא בגבינה ותרד- שהיה טעים.
• גירוס על פיתה (56 שקלים) שהתגלה כבצק אפוי ועליו שווראמה (אנחנו הזמנו עגל). כמנה זו היתה מנה מצויינת.

לקינוח הזמנו מאפה 12 האלים (44 שקלים) שהיתה המנה המוזרה ביותר שטעמתי לאחרונה.

בצק פילו ממולא בגבינה, מטוגן בשמן, ומונח על דבש, ומעל בזוק שומשום רגיל ושחור.

המנה מכילה טעמים מלוחים ומתוקים ומוגשת חמה מאוד - זהירות - בו זמנית.

אני אישית לא כל כך התחברתי למנה אבל ראיתי שאחרים כן אהבו את זה- בבחינת "על טעם ועל ריח...".

בתוספת קפה ומשקה קל הארוחה הסתכמה ב245 שקלים לפני טיפ.

סיכום: 

האוכל היה בסך הכל די טעים וחריג על רקע מסעדות אחרות באיזור.

אמנם קצת יקר, אבל מומלץ מאוד לבוא לשם ולטעום מקום קצת שונה- זה בטח לא יזיק לאף אחד.

בהתחשב בעובדה שלא הציעו לנו שום מנה רגילה שכל מסעדה יוונית/מזרחית/בלקנית מציעות (כמו חציל בטחינה) - זה כבר עושה את הביקור במסעדה הזו למשהו קצת יותר חגיגי.

מצד שני אני חושב שבביקורים שלי ביוון לא אכלתי את המנות האלו בשום מקום.

אבל זה אולי הגלל שלא חיפשתי אותן.

בפעם הבאה אני אנסה לחפש אותן יותר טוב.

אני מתכוון להיות שם בקרוב.

ביקורת: UP (המיתוג החדש של אלעל לטיסות זולות...)

אלעל, חברת התעופה הלאומית של ישראל הגיעה למסקנה שתשלומים של מליונים למנהלים שלה ומצד שני תלונות חוזרות ונשנות על איחורים לא יסייעו לה לצאת מההפסדים המצרפיים שלה ולכן החליטה ללכת על מיתוג חדש UP- ועל הדרך הכניסה את הטיסות הזולות שלה לתחרות עם חברות אחרות.

מדובר בטיסות ליעדים מסויימים לבלד- לא תמצאו את הסידור הזה בטיסות שבהן אלעל מרוויחה הרבה יותר (לארה"ב כדוגמה...).

יצא לי לצאת לטיסה קצרצרה (פגישה של שעתיים עם לקוח בקייב אוקראינה).

רציתי לצאת ולחזור מהר ככל האפשר.

UP היו הכי זולים באינטרנט (ובטח יותר מהסוכנויות השונות...).

ולא בכדי.

הטיסה הלוך ושוב עלתה 370 דולר.

אבל זה כלל: 

• ללא הושבה במטוס.
• ללא מזוודה לבטן המטוס (רק תיק עליה למטוס במשקל של עד 6 קילו) - התאים לי מאוד- כיון שנסעתי וחזרתי כמעט באותו יום.
• ללא כיבוד כלשהו או אוכל במטוס (למעט כוס מים שהוצעה בתחילת הטיסה).
• המושבים היו במרווח קטן יחסית לכרטיסים הרגילים - אבל כיון שמדובר בטיסה קצרה של 3 שעות - לא נראה לי שזה שווה להשקיע עוד 50 -60 דולר לשידרוג למושבים נוחים יותר.

עד כאן הכל היה בסדר גמור.

אם כולם מסכימים לתנאים והכל ברור - זה בסדר גמור.

הבעיה של אלעל כחברת תעופה היא האיחורים הבלתי פוסקים שלה.,

וממש לא מעניין אותי בגלל מה הם מאחרים - ועוד משהו - אנ ילא "אוכל" את התירוצים שזה בגלל סיבות בטחוניות.

הסיבה הזו צריכה להפסיק לתרץ את החוליים של החברה הזו- יש עוד חברות שטסות ליעדים מסוכנים הרבה יותר והם לא מבלבלים את המוח בתירוצים שהיו מתאימים לשנות ה70...

אני כבר מקיא מהתירוץ העלוב הזה.

אם יש בעיה בטחונית- תביאו יותר מאבטחים.

אם יש תקלה טכנית- תבדקו את המחלקה הטכנית שלכם.

לא יכול להיות שרק אתם מאחרים על בסיס קבוע.

כשאלעל קובעים שיוצאים מנתב"ג בשעה מסויימת- ומדובר בנמל הבית שלהם- אתה מצפה לצאת בזמן.

אבל היציאה מנתב"ג היתה באיחור... וזה לא בגלל שהנוסעים התעכבו בחנויות הדיוטי פרי - זה קשור למנהלות של החברה ושירותי הקרקע שלה.

בחזור זה היה הרבה יותר גרוע.

הם התחילו בעליה למטוס 5 דקות לפני שהמטוס היה צריך להמריא.

ומה? הם באמת חשבו שתוך 5 דקות הם יצליחו להעלות את כל הנוסעים, לנסוע לקצה מסלול ההמראה ולצאת בזמן?

מה הם לא ידעו מתי צריך לעשות בורדינג לטיסה? זה היה כתוב על הכרטיסים של כל הנוסעים בצורה מפורשת.

ואם לאלעל יש בעיה של נוסעים מאחרים- יש לי הצעת יעול עבורם- מי שלא מגיע בזמן לבורדינג - העליה למטוס- זבש"ו.

שימתין לטיסה הבאה.

לא הגיוני שחברה רצינית מתבססת על כל האיחורים הללו.

לאלעל יצא שם של חברה שראשי התיבות של השם שלה הוא:
איחור להמראה, עיכוב לנחיתה....

כששאלתי את הצוות אם נגיע בזמן התשובה שקיבלתי היתה יותר ממרגיזה: "נראה לנו שכן..."

מזתומרת "נראה לנו שכן"??? יצאנו באיחור של 40 דקות!!! כמה אתם חושבים שאנחנו מטומטמים???

זה לא משהו שמטוס יכול להשלים בטיסה מהירה יותר...

הזלזול בנוסעים לא הפסיק ולכן כל מה שיש לי להגיד על המותג החדש של אלעל: UP - זה לא יספיק לכם.

מיתוג חדש שמשאיר את החוליים והשירות הגרוע של החברה - ממש לא יסייע לחברה להשתנות.

אני ממתין לראשי התיבות החדשים של החברה החדשה...