יום שלישי, 6 בנובמבר 2012

ביקורת טלויזיה: אוז- הסידרה המעולה אוז חוזרת


למי שלא יצא לצפות בעבר - אז חדשות טובות יש לYES VOD.
סידרת הדרמה המעולה של HBO - לטעמי לא פחות מצויינת מהסופרנו'ס חוזרת לביקור.

הסידרה ששודרה בארץ בערוץ 2 בשנים 1998 - 2003.

מדובר בסידרה שמציגה חיים הזויים למדי בין כותלי בית כלא בארה"ב שנקרא "מתקן הענישה המדינתי ע"ש אוסוולד".
באופן כללי - בית הכלא ושמות מסויימים בתוכו מזכירים קשר לעלילת הפנטסיה: הקוסם מארץ עוץ.
בין כותלי בית הכלא פועלת יחידה מיוחדת בשם "עיר ברקת" (העיר המפורסמת מ"הקוסם מארץ עוץ") המנוהלת על ידי הדמות של טים מקמאנוס.



מקמאנוס הגה את היחידה הנסיונית הזו שיתרונה הוא בהפעלת תוכניות שיקום מותאמות לאסירים. (לימודים תיכוניים, לימודים על תיכוניים, טיפול באמצעות קבוצות לגמילה מאלכוהול וסמים, תוכניות אימוני כושר סדירים, ואף קרבות איגרוף.)


אוגוסטוס היל (השחקן הארולד פרינו ג'וניור), מקריין (מתןך כיסא גלגלים בתוך כלוב באמצע הסט) את הסדרה תוך הוספת אלמנטים פילוסופיים והסטוריים שקשורים לתוכן הפרקים

הסידרה מצויינת!!. לא פחות.
ההערה היחידה שיש לי לסידרה קשורה בעצם לכל הסדרות והסרטים שמנסים לשוות למציאות רצף אירועים לא הגיוני.
אני אישית שמתי לכך לב שלמשל בשתי אצבעות מלבנון - הישראלי- רצף האירועים שמופיע בסרט- היה במציאות בקרב כמה אוגדות.
בסרט- הוא הופיע במחלקה אחת...

אבל בניגוד לשתי אצבעות- אוז הרבה יותר ריאליסטית, השחקנים עושים את תפקידיהם בצורה ריאליסטית ברמה גבוהה כל כך שלעיתים היתה לי הרגשה שחלקם לפחות באמת היו אסירים בעברם (הרחוק או הקרוב) - מה שכמובן אינו נכון.

עוד נקודה לציון בהקשר הזה היא רמת האלימות ועוצמתה.
מדובר בסידרת אימה ריאליסטית.
לטעמי- אם 10% ממה שרואים בסידרה- קורה בפועל או באמת בבתי הכלא בארץ- אז הגהינום נמצא פה על פני מדינת ישראל ולא בשמיים...

אין לי ספק שרובם של הדברים שרואים בסידרה - קרו או קורים בבתי הכלא בארה"ב (או בדרום אמריקה, אסיה או רוסיה), גם אם מדובר בבתי כלא בעלי אבטחה מירבית- ויש מספיק תוכניות בערוצי הטבע והתרבות שיעידו על כך.

תוכנית מזעזעת מבחינת האלימות שבה- אבל חשובה מאוד.
לא מתאימה לילדים או לבני נוער- אבל חשובה למבוגרים.

יוצרי הסדרה הם טום פונטנה, והמפיק הוא ברי לווינסון.

יום שבת, 3 בנובמבר 2012

ביקורת מסעדה: מסעדת יונס - בין צומת גולני לטורען

נסענו לצפון.
שבת.
בחזרה- חיפשנו מקום לאכול.
מקום פשוט עם אוכל ערבי טיפוסי.
אחד מהחבורה טען שזו המסעדה הערבית הטובה ביותר שהוא מכיר.
בדרך עלו השמות "דיאנה" ו"אל באבור" -ולכן הערכנו שאם הוא מכיר את המסעדה הזו - (מאז ילדותו - לפני כ40 שנה...) והוא טוען שהיא כל כך טובה- שווה להכנס לביקור.
אני חייב לציין ששנים רבות עברתי ליד המסעדה אבל לא נכנסתי אליה.

נכנסנו.
החניון היה מלא- וזה היה סימן מצויין שהמקום פעיל ועובד יפה.

את פנינו קיבל מלצר והושיב אותנו מיד בשולחן די קרוב לכניסה.
כשרצינו לעבור למרפסת טען ששם רועש.
קיבלנו את המלצתו והתישבנו.
המסעדה עצמה- (וצריך לציין את העניין - הגענו בשבת בסביבות 16:00 +-) -היתה רועשת מאוד.
חלק מהרעש נבע מעבודת המלצרים...

http://62.90.138.233/blogim/TickTack/images/%7b6DDC824E-D376-443B-AD33-7036A7B5161B%7d.jpg
המסעדה מעוטרת בקרמיקות ארמניות/סוריות ונראית ששיפוץ קל לא היה מזיק לה.
גם נקיון כללי...
(אני לא באמת מתלונן- כיון שהגענו בשבת - כשכל עם ישראל יצא לדרכים ואני מתאר לעצמי שלמרות היחס המצויין שקיבלנו מהמלצר- הוא כבר שירת כמה עשרות אנשים לפנינו...)
ועוד משהו בעניין- ברחבי המסעדה הסתובבו עגלות נירוסטה - מהסוג המוסדי.
מעבר לעניין אי האסטטיות שלהן, הן גם לא היו כל כך מבהיקות בנקיונן....

נקודה נוספת בעניין המלצרים.
במסעדות המגזר ניתן לקבל שירות ממה שנקרא- מלצרים מקצועיים.
מדובר באנשים שעובדים בתחום המלצרות על בסיס קבוע שנים ארוכות.
בניגוד בולט למגזר היהודי שבו עובדים במלצרות בעיקר סטודנטים או כאלה שלא מצאו עבודה עד גיל 25 - בהרבה מאוד מסעדות מזרחיות/ערביות ניתן למצוא מלצר בן 50 כמו כלום.
למותר לציין שהשירות שקיבלנו ממלצר כזה - התגלה כהרבה יותר טוב מהיחס שרובנו מקבלים מהמלצריות (הפלגמטיות) שנתקלנו בהן לא אחת במסעדות המפונפנות של תל אביב והמרכז.
השירות של המלצר שלנו היה אדיב מהיר ומקצועי.
הוא הגיע בדיוק ברגע שהרמנו את הראש מהצלחות, ונעלם מיד כשחזרנו לשיחתנו.
היה אדיב וכל הזמן מילמל: "ברוכים הבאים", "אהלאן וסהלאן"....
בקיצור: מלצר תענוג.


לאחר בירור קל הזמנו סלטים למנות פתיחה, מנת סיניה בטחינה, 2 מנות סיניה ברוטב עגבניות ומנת לבבות.

הסלטים שהגיעו היו בסה"כ טריים וטובים.
היו שם:
טחינה
צלחת חומוס
כדורי פלאפל
כרובית מטוגנת
סלט ירקות ערבי
כרובית
סלט חצילים
סלט תירס
סלט טורקי
סחט חצילים
סלט עגבניות שרי בטחינה דלילה (שהיה טוב מאוד)
חצילים בטחינה
חצילים עם פלפלים מטוגנים
סלט פטריות    
טבולה   
פול    

הכל היה בכמויות סבירות והוחלף כשנגמר.
ראויים לציון (לפחות לטעמי) היו הכרובית, החומוס, החצילים והפלפלים המטוגנים.
עד כאן הכל היה סבבה.

בעיקריות התגלתה דיכוטומיה:
מנת הלבבות היתה 3 שיפודי מתכת ועליהם לבבות (ששהו 15 שניות מיותרות על הגריל אבל היו עדיין)- בסדר.
הסיניה בטחינה דווחה שהיתה טובה מאוד.
מצד שני הסיניה ברוטב עגבניות התגלתה כקציצת בשר (לא ברורה) ששכנה בתוך כלי מאלומיניום וטבעה בתוך רוטב עגבניות ללא שום טיבול והיתה פשוט ללא שום יחוד או טעם...
זוגתי שניסתה את המנה הזו ויתרה עליה מהר מאוד...
גם אני שבדרך כלל מסוגל להכיל את הטעויות מהסוג הזה- לא הצלחתי לאכול את המנה הלא טעימה הזו.

שתיה: קנקן לימונדה.

המחירים שמופיעים באתר של rest לגבי המנות לא מעודכנים.
מנת הסלטים לאדם היא 25 שקלים.
מנת הלבבות 55
מנת סיניה 48 שקלים.

לסיום קיבלנו קנקן קפה ערבי שהיה מצויין ובקלוואה.

סיכום:
על הארוחה שילמנו 320 שקלים (ל4 אנשים בוגרים)

אוכל: ראשונות טובות, עיקריות- תלוי מה מזמינים.
חניה: חופשית
נקיון: ככה ככה.
מלצר- מעולה.

יום שני, 8 באוקטובר 2012

ים המלח - חוף עין גדי

באופן כללי ים המלח היה זכור לי בילדות כשתי סיבות לביקור:
1. כמקום שאליו לוקחים את הדודים המבוגרים שהיו מגיעים פעם בשנתיים לארץ לביקור.
2. המקום שאליו הולכים כל מיני חולים במחלות עור מגעילות שונות ומשונות.
באופן כללי לא השתגעתי על המקום בשל הסיבות הללו.

מצד שני הנסיעה לים המלח נראתה לי כמו נסיעה לסוף העולם.
ואני לא מתחיל לדבר על אילת- זה כבר היה מעבר לסמבטיון...
למותר לציין שלאילת הגעתי בפעם הראשונה רק בגיל 20 (לחופשה מהצבא...)

בשנים האחרונות התחלתי לבקר בים המלח משתי סיבות:
1. דוד של אשתי "גרר" אותי לשם.
2. גיליתי שמדובר במקום לא כל כך רחוק... מאיזור מגורי- בסביבות שעה וחצי נסיעה...

אני מודה ומתוודה - גם הבן שלי לא ממש משתגע על ים המלח.
כנראה מאותן סיבות שמניתי לעיל... לא ממש הטמעתי בתודעה את ים המלח כמקום לבילוי.

בשנים האחרונות המצב השתנה והתחלנו לנסוע לשם יותר ויותר.
אנחנו מעדיפים את החופים של עין בוקק והשבוע גיליתי, מבלי משים, גם למה...

חוף עין בוקק נגיש מאוד.
המרחק בין המים לחניון הרחבים החינמי הוא של 200-300 מטרים.
הירידה מתונה מאוד ויש גם סככות וגם בסוכת מציל קרובה.

חוף עין גדי
אוהוו זה כבר עניין אחר לגמרי.
החניון בתשלום.
המרחק בין הים לחניון גדול עוד יותר והגרוע מכל - מדובר בירידה של 30-40 מטרים בגובה!!!
זה לא באשמת החניון. זה לא באשמת ים המלח, ןךא באשמת חוף עין גדי.
אני גם זוכר את עין גדי בתקופות אחרות לחלוטין.
שבהם החוף היה קרוב מאוד לחניון.
הבעיה היא ירידת מפלס המים בגלל יבוש המים על ידי מפעלי ים המלח.

מי שלא היה בשנים האחרונות בים המלח- יזדעזע כמוני מהמצב שאליו הגיע החוף- בגלל החמדנות של משפחת עופר ודומיה שפשוט הרגו את חוף הים הזה.
כששאלתי את המצילים שם מה הם אומרים על זה הם ציינו שבכל שנה מפלס הים יורד שם ב1.5-2 מטרים.
וזה קורה כל שנה ושנה!!!!

אז נכון שמדובר בבלוג שבעליו בסך הכל מנסה לבקר דברים - עם קצת נופך משלו אבל מה שקורה בים המלח- זה פשוט רשעות וגזלת הציבור.
כל (עם ו)מדינת ישראל מאבד את ים המלח ומשפחת עופר על שלל מפעליה מרוויחים על זה כסף.
והגיע הזמן שזה יפסק.

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

ביקורת מסעדה: הבית של שרה ויפת

השבוע היינו בפארק רעננה לרגל חופשת סוכות.
העפנו עפיפונים שבנינו בעצמנו (בעזרת קלוב התעופה המקומי...).

בצהרים כבר היינו רעבים.
והחברים הציעו שנלך לאכול ב"הבית של שרה ויפת".
האמת שאני עובר שם לא מעט ושקלתי לא אחת אם להכנס או לא.

הפעם הוחלט שהולכים לשם גם בגלל שיש שם פלאפל- שמתאים לצמחונים וגם בשרים על האש- שמתאים לשאר.

נסענו.
החנייה מאחורי המסעדה- מצויינת.

נכנסנו פנימה.
לשומרי הדת בנו במסעדה סוכה כשרה.

הזמנה:
1. פלאפל בלאפה.
2. פלאפל בפיתה.
3. חזה עוף בגריל בצלחת
4. מנת המבורגר.
בתוספת 3 שתיה.

ברמת האוכל הכל היה בסדר גמור- לא מדהים אבל גם לא נפילה.
הכל היה טרי (למעט סלט הירקות שבא עם סלחת החזה עוף - שהיה קצת "עייף"...)
הבעיה התגלתה במחיר.
כמה צריכה לעלות ארוחה מהסוג הזה?
אני מזכיר- שתי מנות היו של פלאפל!!!
אני אחסוך מכם את הבלבול והתהיה:
143 שקלים...

לטעמי - המון כסף כשמודבר בשתי מנות שכוללות פלאפל בלבד, ועוד ארוחת המבורגר (שעולה אם אני לא טועה 35 שקלים...).

בקיצור- זה לא מקום לשלוח את הילדים לארוחת צהרים אחרי בית הספר.

הבית של שרה ויפת
הנשר 1, פינת דרך ירושלים , רעננה

יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

ביקורת מסעדה: קפה מצדה - תל אביב


ערב יום כיפור.
כולם ממהרים להכנות יום כיפור- אלה מחפשים סרטים, ואלה מחפשים עיתונים, חלק מחפשים מצרכים אחרונים לקראת הארוחה המפסקת...
ואני? הגעתי לפגישה בקפה מצדה - בטיילת.
לא בדיוק בטיילת: הירקון 83, תל אביב...

המיקום של המסעדה הזו - מעולה (בתנאי שהצלחת למצוא מקום בחוץ), הריהוט - לא משהו- די קשה לשבת נמוך ולנסות לאכול...
מהסתכלות על התפריט - היה חסר לי משהו.
השעה אמנם היתה 11:45 בבוקר אבל היו שם רק דברים שקשורים לארוחות בוקר.
חיפשתי סנדוויץ עם רוסטביף או משהו דומה (התעוררתי מאוד מוקדם) וכבר הייתי רעב...
ואין.
מסתבר שבקפה מצדה- יש תפריט לבוקר, תפריט ללילה...
רק כשהסתכלתי באתר שלהם גיליתי שארוחות הבוקר שלהם הן עד 11:55 ....

אני אגיד את זה כבר עכשיו- זה לא באמת מצא חן בעיני.
מה פתאום בשעה 11:45 מגישים רק ארוחות בוקר?
אני מבין שכל ההגוניסטים מתל אביב רק התעוררו - אבל מה עם השאר?
אז נכון- זה עדיין קרוב לים- אבל מה עם האנשים שרוצים להתחיל את הצהריים שלהם מוקדם?

בלית ברירה הזמנתי "סלט מאיה" שהתגלה כסלט ערבי  חתוך דק, שהגיע עם סלסלילת לחמניות חמה ונחמדה, קערית חומוס סביר, צלוחית חמאה, וצלוחית ריבה שלא דגמתי כלל.
בנוסף היתה כלולה במנה שתיה קרה או חמה- ואני בחרתי במיץ תפוזים טרי.
ובעניין הזה - יש לי תמיהה גדולה: למה קוראים במצדה למיץ פריגת: "מיץ תפוזים" ?? זה היה ברור לגמרי שזה לא היה סחוט במקום - ובטח לא היה טרי...
חבל שהם נפלו בעניין הזה.
כי הטעם היה משומר לחלוטין, ומי שמגיא מיץ סחוט טרי במקום - יודע שאין חתיכות של פרי במיץ...

בסופה של אותה ארוחה מקוצרת שילמתי 39 שקלים לפני טיפ.

סיכום:
שירות: טוב מאוד.
האוכל: סביר.
מיקום מעולה.
חנייה: זוועה.

סיכום: ככה ככה 
או שזה מתאים לאלה שלא צריכים לעבוד ויכולים לשבת מול הים כל היום ולחכות לשעה המתאימה לארוחת צהריים...

הירקון 83, תל אביב
טלפון: 057-9428620

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

ביקורת מסעדה: פפרדלה פארק המדע רחובות

הגענו למסעדה הזו שנצבת תקופה ארוכה בפארק המדע בצורה קצת מוצלת מהמסעדות האחרות בפארק שהינן הרבה יותר מפורסמות ועושות הרבה יותר רעש תקשותי - מסוגן של הבלאק של צחי בוקשסתר, אבל עומדת בצורה יפה במתקפת המסעדות הלא כשרות שבפארק ומתמידה בכשרותה.

הגענו לצהרים והעסקית - שכללה מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית ושתיה קרצו לנו מאוד.
למנות ראשונות לקחנו מנה אחת אנטי פספטי שהתברר כצלחת צנועה עם הירקות: רבע פלפל, רבע בצל מעט מאוד בטטות כשכולם היו קלויים.
המנה השניה היתה ברוסקטה אישית- שבאה עם ממרחים תוצרת הבית- ולטעמי היתה המנה הטובה ביותר בארוחה.
היה סביר ותו לא.
עיקריות:
זוגתי לקחה רביולי מעורב ברוטב רוזה (רוטב עגבניות עם נגיעה של שמנת).
אני לקחתי פפרדלה (אטריות רחבות) ברוטב פונגי (בגדול - אני לא אכנס לפירוט - זה רוטב שמנת ופטריות) - שהיה טעים וטוב.

בגדול, מסעדת פפרדלה- מסעדה ותיקה, סיפקה את הסחורה.
לא הרגשנו ניצוצות מיוחדים- וכאמור בפארק המדע ברחובות, במיוחד כשיש לך תחרות ממש מול המסעדה של לפחות 3-4 מסעדות ציפיתי ליותר, אבל גם להתמיד לאורך זמן ולא לזייף מדי פעם- נשמע לי בסדר גמור.

צריך גם לציין שהמסעדה הזו כשרה- ואין הרבה כאלה בפארק המדע- מה שמוסיף לה כמה נקודות זכות לא מבוטלות.

סיכום: אוכל - סביר.
חניה - זוועה במשך היום, אחרי הצהרים משתפר.
מחיר: ככה ככה.

בסה"כ: סביר לגמרי.

יום שבת, 8 בספטמבר 2012

ביקורת מסעדה: אלפרדוס - מאג'ד אלכרום

שישי בצהרים.
הגענו לבקר חברה שגרה באיזור כרמיאל.
בדרך היא הציעה ללכת לאכול במקום שהסלטים שם יותר טריים מטריים.
שאלתי אם יש להם גם משהו אחר לאכול חוץ מסלטים ונענתי בכמובן גדול.
שם המסעדה מעיד רק על הריהוט בה - שנראה כאילו נצא ממגזין לעיצוב שולחנות אוכל דרום אמריקאי.
ההרגשה שלנו היתה שבעלי המסעדה ביקרו בדרום אמריקה ולקחו משם את השם ותו לא.
המסעדה עצמה היא מסעדה מזרחית לכל דבר וניתן לקבל שם כל מה שניתן למצוא במסעדות מהסוג הזה.

המסעדה נמצאת בכניסה המערבית למגד'ל אל כלום.
(על כביש עכו כרמיאל  (85)- ממש כמה קילומטרים לפני כרמיאל).

במסעדה היתה ריקה למעט זוג אחד שישב רחוק מאיתנו.

הזמנו 3 סטים של מנות סלטים לפתיחה, מנת קבב וגריל מעורב למנות עיקריות.
התמחור סביר לגמרי (מנות פתיחה עולות עם מנה עקרית במחיר 15 שקלים לסועד. ללא מנה עיקרית 30 שקלים.)
החברה שלנו שמכירה את המקום הזמינה  טוסטים שהתגלו כפיתוח פרוסות ועליהן מטבל של שמן זית, שום ופטרוזילייה שהשתלבו מצויין עם הסלטים שהוגשו לשולחן.
סלט כרוב לבן - טרי מאוד.
סלט חצילונים כבושים עם פלפלים ירוקים חריפים ואריסה - שהיה חריף ומצויין.
סלט חומוס - שהיה חומוס נטו וגילה לנו סוד: החומוס קצת מתקתק...
סלט טחינה "עבה" ומצויינת.
סלט פטוש - סלט ערבי קצוץ דק + גבינה בסגנון צפתי רק צמיגית יותר + קרוטונים מטוגנים.
סלט עלים שכלל עגבניות, שני סוגים של בצל, עלי גרגיר טריים מאוד- שהיה מעולה.
סלט טורקי מצויין - אני ממש לא אוהב את התעשייתיים וזה היה בבירור עבודת יד מעולה.

לארוחה התלווה קנקן מיץ לימונדה.

לעיקריות קיבלנו מנת קבב שהיתגלתה כ4 קציצות מצויינות, (45 שקלים) ומנת גריל מעורב (70 שקלים) שהיתה מורכבת מ2 קציצות, 2 שיפודי נתחי בשר אדום, ושיפוד פרגית.
כולם מצויינים.
התלווה למנה גם צלוחית ציפס סבירה ותו לא.

לקינוח הזמנו 2 כוסות תה עם נענע וכוס אספרסו (שאיכשהוא היה הדבר השלילי היחיד שיכולנו להגיד על הארוחה- הקפה היה שרוף חרוך משהו...)

סיכום
חנייה- חופשית מול המסעדה.
שירותים- נקיים ומסודרים.
שירות - קשוב, ידידותי וזורם (את הטוסטים ביקשנו וקיבלנו אותם בנוסף לפיתות הסטנדרטיות).

סה"כ:
ארוחה מצויינת במחיר סביר לחלוטין 180 שקלים ל3 אנשים (לא רעבים במיוחד אבל מאוד מרוצים מהתמורה...)