יום שני, 23 במרץ 2015

ביקורת מסעדה: פונדק איילון - מול בי"ח בילינסון - פ"ת

לפני שנים נהגתי לאכול במסעדה.
מדובר במסעדה וותיקה, בעצם סטקיה וותיקה שמגישה בכל יום סטייקים מצוינים.
בעקבות מחלה של זוגתי שהיתי באזור כמה ימים, וניצלתי את ההזדמנות לבדוק את המסעדה שוב.
לשמחתי המסעדה הזו ובכלל הרשת הזו שומרת על הגחלת ועל הרמה בלי ליפול בשום דבר.
יצא לי לאכול שם כמה פעמים ובכל פעם דגמתי אופציות אחרות:
פעם אחת ישבתי על הבר והזמנתי סטייק בפיתה.
מיד לאחר ההתמקמות שלי קיבלתי צלוחית ובה זיתים סורים דפוקים ומלפפונים חמוצים. אמנם המלפפונים היו תעשייתיים משהו אבל הזיתים היו מעולים.


הסטייק שהגיע אחרי כמה דקות היה לא פחות ממצוין.
הסלטים שליוו את הפיתה - גם הם היו טובים מאוד.
המחיר סביר +- 50 שקלים לסטייק בפיתה.

המקום באופן כללי נקי מאוד, המלצרים יעילים ונחמדים מאוד, ובפוסט הבא אכתוב על ארוחה ליד השולחן שערכתי שם.

מומלץ בחום.


יום שלישי, 10 בפברואר 2015

ביקורת מסעדה: הלבנונית אבו גוש

בכל שבת נוהרים מאות מאנשי עם ישראל לאבו גוש לאכול.
הנגישות של הכפר הערבי לירושלים ולתל אביב ולכל ישובי הסביבה גורמים לכל מי שמגיע מהמרכז לירושלים או מירושלים לכיוון תל אביב להיכנס לכפר הקטן.
גם הסיפורים על אנשי הכפר שסייעו במלחמת השחרור לחיילנו ולא התערבו בלחימה מוסיפים את הצידוק שהם "ערבים טובים" וששווה להיכנס לשם.

ערכנו טיול קצר באזור, בנחל יתלה, שסגור עכשיו לרגל העבודות של הרכבת...

והחלטנו לסיים בארוחת צהרים מוקדמת שם.
נכנסנו למסעדה שעושה מאמצים רבים וראויים לספק את מה שאין בכפר - חניה!.
הם הכשירו שטח מול הכניסה למסעדה ורכבים רבים יכולים לחנות שם.

המסעדה עצמה- למרות שמה- אין לה שום דבר לבנוני ממה שראיתי (יכו להיות שאני טועה... ובכל זאת אכלתי במספר מסעדות בצפון  והאוכל שם נראה לי קצת יותר קרוב לאוכל הלבנוני...).

ועכשיו למה שהזמנו:
סלו חומוס עם גרגרים - שהיה מצויין.
סלט חצילים עם עגבניות- טוב מאוד.
צלחת ציפס -היה עייף משהו... אולי בגלל כל הסועדים שהגיעו למסעדה...
סלט ירקות ערבי קצוץ- סביר ותו לא.
בנוסף קיבלנו חמוצים ופיתות דקות.

לעיקריות הזמנתי שיפוד לבבות ושיפוד פרגיות- השיפודים הגיעו באיחור מסוים, והיו פושרים מבחינת החום שלהם.
זוגתי הזמינה סטייק (60 שקלים).
כששאלה את המלצר איזה סטייק - טען: "סטייק" לא אנטריקוט או פילה -סטייק.
גם שותפתי השנייה לארוחה התלוננה על הטמפרטורה של השיפודים שלה.

בפועל זוגתי לא אחלה חצי מהסטייק שהיה מטובל מדי וקשה מדי.
אני אבחנתי את הסטייק כ"סטייק עין" (חתיכת בשר שבעבר היו מגישים בכל הסטקיות...)

קינחנו בכוסות תה ובקלאווה.

כולל שתיה הארוחה עלתה 220 שקלים - שזה די זול ודי מבהיר למה "עמישראל" בהמוניו נוהר למסעדה בכל שבת...

ועכשיו למה שקורה באופן כללי במסעדה.
המסעדה היא לא ממש מסעדה.
היא יותר סוג של מזללה זולה.
השולחן שישבנו עליו היה שולחן מתקפל שמוכרים בהום סנטר ב180 שקלים שהחיבורים שלו היו שבורים - וככה נוצרו חורים במרכז השולחן.
אין מה לדבר על מפה שתכסה את השולחן...
הצלחות היו צלחות מפלסטיק זול והכוסות היו חד פעמיות - השקופות.

בקיצור כל מה שישראלי מצוי רוצה ממסעדה- מוגש לו בחיפזון - לבוא לאכול וללכת (ולשלם כמובן).

המחיר הזול משפיע כמובן אבל שכל אחד יעשה לעצמו את השיקולים שלו.


יום ראשון, 1 בפברואר 2015

ביקורת מסעדה: סושי מאקי מוריה חיפה

אני מביא את ביקורתו של חבר שלי למסעדה הזו.
הוא לא יכול לפרסם - אני עושה את זה עבורו:

טעמתי:
סלט פינוק – שמכיל רצועות בטטה מטוגנות, כרוב אדום, כרוב לבן, גזר ואטריות אורז, עם רוטב וייטנאמי שהיה שינוי מפתיע לעומת הסלטים ומנות הפתיחה הראשונות שמוגשות במסעדות אסייתיות אחרות, כמו קימצ'י – ירקות מוחמצים בסגנון יפני.



דים סאם במגוון טעמים שכולל : בקר, עוף ירקות כתומים, תרד ובוטנים – שהיה טעים מאוד בליווי רוטב הווייטנאמי וסויה כהה.



"סירה" שעליה מבחר נדיב של סושי, נגירי, טמפורה, עם סלמון, אבוקדו – כולם היו מצוינים והרגשתי איך הושקעה בהכנתם אהבה רבה למקצוע וכבוד רב לחומרי הגלם.



סוג'וי סלמון- נתחי סלמון עבים ויפים עם ירקות ופטריות מסוגים שונים על מצע אורז לבן- מנה טעימה גדולה ויפה.



לקינוח לקחנו את מנת הדגל בקינוחים: ופל בלגי שעליו מרוח שוקולד איכותי עם אגסים מבושלים בסאקה  (יין אורז יפני) שמעליהם הונחו בננה לוטי (בננה מטוגנת בבלילת בצק), ושמעליה אטריות אורז מטוגנות.

סיומת מעולה לארוחה מצוינת.

 חנייה בסביבה

סיכום: אחלה של מקום ואחלה של אוכל.

יום שלישי, 20 בינואר 2015

ביקורת בית קפה: לחם ארז - קניון שערי חדרה

למרות שאני פוקד את המקום לא מעט פעמים בשנה- לאחרונה לא יצא לי להגיד למקום, ולכן הופתעתי כשגיליתי שלפני כחודשיים נפתח לחם ארז.
באופן כללי לידיעת הקוראים - למרות שאת הרשת הקים ארז קומורובסקי- הוא כבר ממזמן לא שם ומי שרכש ממנו את הרשת ממשיך תחת אותו שם.

בגדול מדובר בבית קפה מסעדה שיש לו גם מכירה של לחמים מהמבחר שהמקום מייצר.

הזמנתי כריך טוניסאי, שאמור להיות סוג של פריקסה - אבל בלחמניה מקומית.

הלחמנייה הייתה גדולה ומלאה (אני לא יודע איזה) והכילה טונה, תפוחי אדמה מבושלים, ביצה קשה, ממרך לימון כבוש וזהו.
בנוסף קיבלתי סלט ירקות קצוץ דק וקערית זיתים שחורים וירוקים.

בגדול הכריך היה מצוין.

המחיר 38 שקלים.
לטעמי קצת גבוה- בתל אביב במחיר הזה אפשר לקבל ארוחה עיסקית שלמה הכוללת מנה בשרית ושתיה אבל ניחא. בחדרה עוד לא התרגלו לזה.

חנייה - מתחם רחב ידיים

שירות - בגלל שהם פתוחים רק חודשיים וחצי - לא הקפדתי - ויש מקום לשיפור.

אפקוד את המקום שוב בקרוב ונראה מה קרה לו.

יום ראשון, 18 בינואר 2015

ביקורת טלויזיה: בוליווד יס

הרעיון לסידרה הוא לא רע ומצד שני די הזוי.
מי מכוכבי התאטרון/טלוויזיה או הסרטים הישראלי ירצה להופיע בסרטים להודים?
מסתבר שיש כאלה שזה כן עניין אותם.


בסופה של סידרה- נבחרה גלית גיאת שהייתה באמת הדמות הכי מתאימה לעניין.
אני יודע שבבוליווד מפיקים בכל שנה יותר מ1000 סרטים וזה אומר שבכל יום יוצאים בממוצע 3 סרטים חדשים אבל הסרטים ההודים הם איך להגיד? לא בדיוק "השמנה והסלתא" של תעשיית הסרטים העולמית.

את הרמה של הפקות הסרטים הללו ניתן היה לראות במבנים שבהם התנהלו האודישנים או כל ההפקה של הסדרה עצמה.
רבות כבר דובר על הודו כמדינה של קיצוניות מדהימה: עושר ועוני, קידמה ופיגור ועוד ועוד, אבל בסידרה זה בא לידי ביטוי רק בכמה אלמנטים לא מודגשים במיוחד וחבל שכך.

המתמודדים היו:
איציק כהן- שחקן קולנוע/טלוויזיה ותאטרון ישראלי מוערך שיש לו גם תובנות נהדרות על החיים.
איציק השתלב יפה מאוד בהפקה הזו- נתן מעצמו לא מעט והציג יכולת לא רעה להשתלב בתעשייה ההודית.

עידן יניב - זמר ישראלי של פופ קליט על סף המזרחיות שנראה כאילו הוא ממש אבל ממש רוצה להשתלב בתעשיית החלומות ההודית וניסה לחדור אליה דרך שירו - שיר הודי.
לעידן אין את היכולת הגנטית של ריקודים ולמרות שהוא עשה מעל ומעבר ליכולתו- זו הייתה עדיין מוגבלת משהו. אבל אין לי ספק שאם הוא יסתובב בבוליווד- מישהו יחתים אותו על חוזה. 
עידן גם נראה מתאים מאוד מבחינה חיצונית להודים.

גלית גיאת- כאמור המנצחת הגדולה של הסדרה ובצדק.
שחקנית מצוינת עם יכולות ריקוד ושירה מעולים.
לכל אורך הסדרה הייתה הכוכבת האמיתית שעשתה את העבודה ללא מניירות של כוכבניות אחרות.

קארין כהן - הקולבית של הסידרה.
דוגמנית ותו לא שחשבה שהיא יכולה להשתתף בתעשיה שמגלגלת מליארדים רק בגלל הופעתה, והשופטים בתחרות - קלטו אותה מהר מאוד.
לקארין אין קול יפה ואין לה יכולת ריקודים מי יודע מה, אבל היא הצטלמה טוב.
להפקה של הסדרה זה היה מספיק כדי לשלב אותה. לטעמי היא הייתה מיותרת.

בת אל ומעיין - הנוער של הסדרה.
שתי הכוכבות של גדולות של הסדרה.
שתי צעירות (בנות דודות) שהשתתפו במירוץ למיליון (מודה: לא ראיתי אותן שם או בכל מקום אחר...) והגיעו ליהנות.
היכולת שלהן לשיר עלובה, לרקוד- מזעזעת, ולשחק- על הפנים- אבל בכל זאת הצליחו בעזרת הפיכת כל הסט של התכנית לקרקס - לשבות אותי.
מי שבחר בהן בחר אותן כקונטרה לשאר הדמויות- ואילולי הן- הייתה הסדרה- משעממת טיכו...

ניסים גרמה
לטעמי- אדם פסיכי לחלוטין:
 - חשב להקים רשת של פלאפליות בהודו בשווי של 100 מליון דולר...
 - תכנן והתחיל לצלם פרומו לסרט על חייו (את מי הוא בכלל מעניין)?
 - השתמט מכל עבודה שהיה על חברי התכנית לעשות ועשה רק מה שנראה לו.
 - הכניס ביטויי לשון מטופשים (מי אמר "דורביה"?) וחשב שבכך בא לידי ביטוי מבחינת חובותיו לתכנית.
 - סיפר סיפורים מצוצים על היותו סולן להקת ענבל - וגם אם הוא היה באמת כזה- אני מעריך שזה היה אחרי שהלהקה התפרקה...
 - ניסה להכניס בכל עניין את התימנים (אני לא בטוח שההופעה שלו בסדרה העניקה לעדה כבוד כלשהו- ואני מוכן להמר שזה אפילו להפך...), ראש העין, שמעון פרס... ועוד כהנה וכהנה שטויות מטופשות.
מזל שבת אל ומעיין חיקו אותו בצורה מופתית.
  - באמצע התכנית יצר משבר בסגנון של אריה דרעי ("אני פורש/עוזב...") וחבל שההפקה לא אפשרה לו את זה.
מה שכן היה קשור לתכנית: - סרב לעשות אם זה לא היה לטעמו ורב עם כל אנשי המקצוע שהגיעו להדריך את חברי התכנית בעבודה הבוליוודית - שאין ספק שהיא שונה לחלוטין מהפקות אחרות.

באופן כללי - ההתלהבות של חברי הסדרה מההפקות ההודיות הייתה קצת יותר מדי מלאכותית - אי אפשר להשוות את העובדה שהם ראו בהוליווד לעבודה שנעשית בארץ, באירופה או בארה"ב.

אבל בסך הכל - למעט ההשתתפות של ניסים גרמה שלא ברור אם הוא מחובר למציאות או שלא לקח את הכדורים שלו לכל אורך הסדרה, הייתה סבירה- סוג של בידור לא יקר וזול להמונים.

אני לא מצליח להבין אם בכלל אפשר לעשות עונה נוספת אבל בגדול די נהנתי מהשטויות שהמתמודדים עשו במהלך הסדרה ובסך הכל אני חושב שהסדרה מומלצת

יום שני, 12 בינואר 2015

ביקורת מסעדה: ארוחת בוקר בבייגל קפה עמק רפאים ירושלים

הגעתי לבית הקפה בייגל קפה בירושלים לפגישה עסקית.
בשעות היום יש הרבה מאוד מקומות חנייה מסודרים באזור - בסמטאות הקטנות שמסביב לאזור.
באופן כללי מדובר באזור מאוד יפה ויזואלית.

לאחרונה, משום מה, יוצא לי לאכול הרבה מאוד ארוחות בוקר בכל מיני מקומות.
מסעדות, בתי קפה וכאלה.

באופן כללי אני כנראה אמנם מקדים את המאוחר אבל מתכוון לאכול במקום הזה בקרוב שוב כיון שהיו שם ארוחות בוקר שונות שרק לאחר שהזמנתי את מה שהזמנתי- שמעתי עליהן.

בכל מקרה, קיבלתי שתי ביצי עין טעימות וכתומות (מישהו שמבין בזה אמר לי בעבר, שמדובר בסוג האוכל שהתרנגולות אוכלות ותו לא - אבל אני מבחינתי אוהב ביצים שצבע החלמון שלהם - כתום).

קיבלתי כלי הגשה שהיו בו הרבה מאוד סלטים וגבינות, שחוץ מאחד היו מצוינים וכללו:
  • ממרח פסטו
  • ממרח עגבניות
  • מגוון של זיתים כבושים
  • סלט הרינג - מצוין
  • גבינת שמנת
  • גבינה בולגרית מטובלת - ומצוינת.
  • סלט אבוקדו
  • נתחי סלמון מעושן- מעולה.
  • פרוסות של גבינה צהובה.
  • וסלט קישואים מטוגנים- שלי לא התחבר כל כך טוב בפה עם המבחר הטעים של שאר המנות.
  • בנוסף קיבלתי בייגלה פרוס וחם.



לגבי הסלט קישואים שהיה יוצא דופן - הכוונה הייתה שהוא היה חריג מבחינת הטעמים - והיה טעים בפני עצמו אבל לא השתלב- לפחות לטעמי - בין שאר הסלטים...
אבל זה לא היה עניין שבגללו הייתי מתעכב.
בקיצור מבחר ראוי ביותר של תוספות לביצים.

בנוסף קיבלתי:
סלט ירקות טרי וחתוך דק
כוס קפה 
שתייה קלה מצוינת.

לסיכום:
ארוחת בוקר שווה כל שקל.
אחזור לכאן בקרוב- ראיתי בתפריט שיש ארוחות אחרות- ששות בדיקה מעמיקה...

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

ביקורת מסעדה: אוונגרד רמת החייל תל אביב

חגגתי יומולדת.
לא מספר עגול לא משהו מיוחד- סתם יומולדת.
יצאנו אני והחוקית לאכול במסעדה שבעבר אכלנו בה הרבה ובמועדים חגיגיים.

הגענו בסביבות השעה 20:00.
חנייה - כמובן שאין.
כל רחוב הברזל מפוצץ בעוברים ושבים. החניונים מלאים עד אפס מקום.
ואני מזכיר השעה 20:00 +-...

חניתי עם 4 גלגלים על המדרכה וחסמתי קיר של אתר בניה (נשבע לכם שלא חסמתי את השערים שלא היו שם- סתם קיר...). עוד נחזור לזה.

הגענו למסעדה המוכרת לנו.
ישבנו בשולחן סביר.
על השולחן היו חורים בפלסטיק שהיה עליו.
אני לא יודע מה הסיפור אבל זה נראה לי משהו ממש לא לעניין.
הנה - ככה זה נראה:

אגב זה היה בשני הצדדים של השולחן...

הזמנו לראשונות:
כבד קצוץ שהיה בסדר ולא יותר מזה (44שקלים)

וקרפציו סינטה (48 שקלים) שגם הוא היה די סתמי.
יתכן שהעובדה שהקרפציו היה מסינטה ולא מנתח רגיל של פילה או חלק אחר השפיע על טעמה של המנה.


אני חייב לעצור ולהגיד משהו על התמחיר של המנות הראשונות- שלטעמי הוא די שערוריתי.
44 שקלים לכבד קצוץ נראה לי מוגזם לגמרי. לחלוטין.
קילו כבד עולה 20 שקלים.
לא היו שם יותר מ150 גרם.
כמה הוסיף הצילחות? עוד 2 שקלים (כמה פילחי בצל טרי לא הופכים את המנה הזו ליוקרתית...).

נו מילא, המשכנו הלאה.
למנות עיקריות הזמינה זוגתי חזה עוף עם פירה (64 שקלים)- העוף היה יבש מאוד. וכוסה בתירס ושעועית ירוקה.


ואני אכלתי קוטלט לבן (84 שקלים). 
הקוטלט הגיע כשני נתחים עבים עסיסיים וטעימים. 
כתוספת קיבלתי הום פרייז שהיו ממש לא טעימים.
לא יודע להסביר למה אבל הם ממש לא היו משהו ולכן השארתי את כל המנה בצלוחית.


.


לקינוח לקחנו עוגת ביסקוויטים ( 43 שקלים )שהייתה בעצם עוגת שכבות שמנת ופתיבר שכוסתה בשוקולד ונחה לה בתוך קרם ריבת חלב עשיר.

סיכום:
בעבר היתה למסעדה הזו מנה של פטריות מטוגנות בבלילת בירה וחבל שהיא כבר לא שם.
במקום זה יש להם ערמות בצל שמטוגנים בכמות עצומה של שמן... וחבל שכך.

מחיר: די גבוה.
טעם? ככה ככה.
סיכום: לא יודע. אני צריך עוד לחשוב אם אחזור לשם בקרוב.
המחיר הגבוה לשתי מנות ראשונות לא מדהימות, + 2 מנות עיקריות שאחת טובה והשנייה לא ממש, + קינוח ולימונדה אחת לא יכול להגיע ל300 שקלים בקירוב... (295 שקלים בדיוק...)

מה אתם הייתם עושים?

בשולי הדברים קיבלתי גם קנס של 500!!! שקלים על החנייה שם.