יום שני, 21 בספטמבר 2015

דיויד ברוזה והתיזמורת האנדולוסית אשקלון

רק לעיתים נדירות אני נתקל במשהו מדהים וזה התחיל אצל לונדון וקירשנבוים.
הגיע דייוד ברוזה לתוכנית וסיר על הדיסק שהוא הוציא עם התזמורת האנדולוסית הים תיכונית אשקלון.
הוא ניגן שם את הקטע של שיר אהבה בדואי.
זה נשמע נפלא.
החלטי לרכוש את הדיסק - רק שהוא עדיין לא יצא...
חיכיתי בסבלנות ואחרי שבועיים רצתי וקניתי אותו.

מדהים.
מדהים.
מדהים.

...הסרטון מתחיל מהדקה ה15

נכון זה לא מתאים לכל אחד- אבל מי שאוהב מוסיקה אנדולוסית ים תיכונית (לא את הזבל של אייל גולן, שרית חדד ופאר טסי למיניהם) יהנה מאוד- דיסק מיוחד מאוד.
שילוב של השירים המצויינים של דייויד ברוזה מלפני 20-30 שנה עם עיבודים שמתאימים לרוח האנדולוסית מדברית...
פשוט נפלא.
אין מה לדבר- שירים כמו "סיגליות", "שיר אהבה בדואי", "טיו אלברטו", "סביליה", "סתיו מסוכן", "זה הכל או כלום", "יהיה טוב", "מתחת לשמים", "vאישה שאיתי" עם הקדמות של האנדולוסית- מדהים.

המלצת השנה שלי.

יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

ביקורת טלויזיה: הפייטן ערוץ 20

הרעיון שעומד מאחרוי התוכנית הזו מעולה.
מעולה. לא פחות.
הבעיה היא בביצוע. והביצוע לא הומוגני ופה היה צריך להקפיד על זה.
וזה נכון בכמה רמות.

השופטים- יחיאל נהרי הוא השופט האולטימטיבי לתוכנית הזו.
אביהו מדינה- ביג לייק להפקה- שופט מעולה.
הבעיה הוא עם השניים האחרים קוcי אפללו ודוד דאור שאין לי מושג למה הביאו אותם.
את קובי אפללו אני מאוד אוהב כזמר אבל מה הוא מבין בפייטנות?
דוד דאור ממש לא ברור לי מה עושה בתוכנית.

הבעיה השנייה באותה התוכנית היא ההגדרות של "מי מפייט" ומי לא.
הסינון של חלק מהמתמודדים ממש לא בכיוון.
כייון שלא מדובר בהצגת כל מיני ליצנים והשפלתם ברוב עם- לא ברור לי למה לא שולחים את כל הזמרים וכל אלה ששרים בניגון אשכנזי לגמרי בתוכנית הזו.
שישלחו אותם לפסטיבל הכלייזמרים בצפת.
פייטנים הם בהגדרה חזנים של בתי כנסת ספרדיים, מרוקאים, ותימנים (אולי).
כל אלה ששרים שירים, כל אלה ששרים ניגונים של חצרות אדמורים אשכנזים- מה הם עושים פה בכלל?
ועל הדרך כל מיני אשכנזים שמספרים שהם ספגו את זה בקיבוץ או בבית אבא? וסבא?
מה זה השטויות האלה?




מעבר לשתי הבעיות המאוד גדולות הללו - מדובר בתוכנית שהיא שוס רציני.
נכן לשלב זה הופיעו בו 3-4 מתחרים שנתנו פייט רציני והשמיעו פיוטים יפים מאוד.
חבל שלא כולם ברמה הזו.
אני מקווה שהעונה הבאה תהיה הרבה יותר מדוייקת ונכונה מבחינת הקונספט.

בנוסף - כמו שזה נראה מפה- בקרוב התוכנית תסתיים.
ואני תוהה למה תוכניות זבל/טראש מהסוג של כוכב נולד, אקס פקטור ושאר תוכניות הזבל בערוצים האחרים ופה הכל תכליתי...
למה פה לא מעבירים את המתחרים בכל מיני ז'אנרים של יהדות ספרד: מרוקאי, תימני, ירושלמי וכדו'.

בסך הכל-תוכנית מצויינת, המתחרים והשופטים קצת פחות, ובכל זאת יש למה לצפות.



יום רביעי, 26 באוגוסט 2015

ביקורת מסעדה: בראון מתחם G תל אביב

יש מעט מאוד מסעדות שניתן ללמוד מהן הרבה מאוד על הרבה נושאים ותחומים.
השתשלשות הדברים היתה יצאנו מבדיקה רפואית בשעות אחרי הצהרים המאוחרות בצפון תל אביב, והיינו רעבים.
נזכרתי בבית קפה שבעבר ישבתי בו לארוחת בוקק עם מישהו והחלטתי להכנס למתחם G שליד מגדלי YOU.
העובדה שמדובר במתחם שנמתא חצי דקה מאיילון ואני יכול לגלוש ממנו מיד דרומה- גם הועילה לשיקולים להכנס לשם.

נכנסנו.
ברביבה סיליה לא היה מקום ממוזג ולכן עברנו לבראון.
בכניסה היתה תצוגה של לחמים וגם עוגות מסקרנות וחשבנו לקחת אחרי הארוחה משהו לקפה של הבוקר.
הושיבו אותנו באדיבות במרכז המסעדה, והשירות שהיה מצויין לכל אורך הארוחה היה מהיר וקשוב.

אני לא כל כך הייתי רעב ולכן הזמינה החוקית מנת פטריות על קרם שורשים (54 שקלים).
המנה שהוגשה היתה בסך הכל סבירה למעט המחיר.
אני לא חושב שכ3 כפות של פטריות (יער ושמפיניון) על מצע של ירקות שורש אמור לעלות כל כך הרבה.

פטריות על קרם שורשים
לעיקריות הזנתי מנת שניצל עם פירה.(64 שקלים)
זוגתי החוקית הזמינה סלט חם של קינואה. (60 שקלים).

ועכשיו לטעם.
השניצל הוכיח לי בפעם האלף שסכום החלקים לא תמיד גדול מהשלם.
לכאורה הכל היה שם- אבל היתה חסרה שם שארית רוח של המייל האחרון.
השניצל היה בסדר מבחינת הטעם.
התוספת - הפירה - היה גם הוא בסדר- אין על מה להתלונן.
הדבר היחיד שצרם זה המחיר- שניצל במחיר של 64 שקלים? הרי אין שום תחכום במנה הזו- ממש מנב בסיסית ותו לא.
אז אוקי- אתם נמצאים בלוקיישן יוקרתי וזה ולי גם בא לידי ביטוי או אמור לבוא לידי ביטוי במחיר - אבל המחיר לדעתי מוגזם חלוטין.
לגבי הסלט קינואה חם- גם פה השלם לא היה גדול מחלקיו.
המנה היתה גדולה, אבל זוגתי אמרה לי בסיום שזה לא היה זה ובקיצור לא היה טעים.

בנוסף הזמנתי בקבוק קולה זירו (12 שקלים) ו2 כוסות מיץ גזר סחוט (18 שקלים לכוס). 
וזו נקודה נוספת שמציגה את ה"מתווה" של המסעדה: כמה עולה קילו גזר? הרי גזר זה גזר וזה לא שקנו אותו מיצרן חיצוני- הרי סחטו אותו במסעדה.
אז לחייב פי 4.5 מהעלות של קילו גזר??
תאמינו לי שלא מדובר בקילו אלא אולי 200-300 גרם במקרה הטוב.
ולכן יש פה עניין אחר שצריך להתייחס אליו.
כל המקום משדר "אווירה צרפתית".
הרבה לקוחות שנראות כאילו הוציאו אותן מפריז והעבירו אותן AS IS למתחם.
בשלב מסויים אני חושב שהסנדלים שהיו על רגלי הנשים במסעדה היו שווים לפחות 20000-30000 אירו...

והבעלים של המתחם כנראה חושבים שאפשר בגלל זה "לתקוע" מחירים - ואותם דיירים של אותו מתחם - יכולים לשלם את המחירים הללו.
אני לא בטוח שהם יודעים שתוקעים אותם במחיר כי זה נראה לי באמת מופקע.
לסיכום יצאנו מארוחה בינונית לגמרי לגמרי ב226 שקלים (לא כולל שירות).

לסיכום:
מחיר: מוגזם.
טעם: ככה ככה. לא מדהים - בטח לא בהתחשב במחירי המנות.

די בטוח שלא אחזור לשם. יש גבול לכמה אני רוצה להרגיש פראייר...














יום ראשון, 26 ביולי 2015

ביקורת מסעדה: גחלים המדע 1, רחובות

טוב.
לפעמים או יותר נכון לעתים נדירות יוצא לי להיכנס למסעדה באותו חודש פעמיים...
והדגימה של אותה מסעדה יכולה לתת הרבה מחשבות ותובנות מעניינות:
בפעם הראשונה הגענו בשעות שהמסעדה הייתה כמעט ריקה.
בפעם השנייה הגענו בשעות העומס.
בגדול מדובר בסוג המסעדות שפענחו את הקוד הישראלי ומציעות ארוחות שמפוצצות את הסועד הישראלי - וככה אף אחד לא יכול להתלונן על כלום.
המחיר בדרך כלל הוא סביר עד בינוני (יותר מארוחה עסקית אבל פחות מארוחת ערב...)

בשני המקרים הזמנו את פלטת הסלטים ופה יש לי מה להעיר, היינו עם יורש העצר (בן תשחורת בן 14) ששום סלט מהסלטים שהוגשו לא היו לטעמו...
למרות זאת חייבו אותנו במנת סלטים עבורו...
אני שלא הייתי רעב במיוחד הזמנתי עסקית של שיפוד לבבות (59 שקלים) שהיה בסדר גמור.
אכלתי טובים ממנו וגם רעים ממנו...
יורש העצר הזמין עסקית של מדליוני פילה בקר (147 שקלים) שנראה לי מופקע לגמרי... 
העסקית הכי יקרה היא 117 שקלים. ולמדליוני פילה גובים עוד 30 שקלים תוספת??? 
הייתי אומר שבאידיש יש לזה ביטוי ממצה: "חוצפה" (בעגה יידישאית זה נשמע טוב יותר - תאמינו לי...) 
(עוד נחזור אל זה...)

האחרים הזמינו כל אחד עסקית של שני שיפודי פרגיות (74 שקלים) שהיו טעימים ולדעתי מהווים את המנה המנצחת של המקום.
בנוסף -כיון שהזמנו 4 עסקיות קיבלנו גם תוספות של מג‘דרה, פירה, צ‘יפס, תפוחי אדמה ברוזמרין שהיו כולם בסדר גמור.

השירות היה סביר ביחס לכמות הסועדים שהיו במסעדה- ראינו שהמלצרים מתרוצצים במאמץ לתת לכולם שירות איכותי - זה לא הצליח להם ב100% אבל היה בשאיפה להגיע לשם.

אני רוצה להתייחס שוב לעניין מחיר העסקית של מדליוני הפילה.
ארוחה עסקית של 150 שקלים, היא, לטעמי לפחות, מוגזמת בכל קנה מידה.
אנשים רוצים לאכול ארוחת צהרים שלא תגזול מהם הרבה זמן, שתשביע אותם ושתהיה במצב שבו הם לא משלמים למסעדה חצי מהמשכורת שלהם.
נכון, כולם יטענו - למה לקחת את המנה הכי יקרה בתפריט - והתשובה היא שלא ככה מתמחרים מנות כאלה לעסקיות.
כי אם מוסיפים למנה את השירות אז זה כבר מגיע לכמעט 170 -165 שקלים... וזה לארוחה עסקית של אדם אחד?
זה כבר מתומחר כמו ארוחת ערב רגילה במסעדות רבות...

אני במקום בעלי המסעדה הייתי שוקל לעשות משהו אחר עם המנה הזו.
אגב זה נכון גם למנת צלעות כבש....
(ותאמינו לי שמנת צלעות כבש לא עולה למסעדה 50 שקלים.... גם לא חצי...)

בקיצור יצאתי מהמסעדה ברגשות מעורבים...






יום חמישי, 4 ביוני 2015

ביקורת מסעדה: טאיפיי תל אביב

טוב. אני צריך להקדים ולספר שבעבר ניהלתי מסעדה סינית, שהלכה לעולמה לפני כ20 שנה - ככה שמצד אחד אני מכיר את הנושא על בוריו ומצד שני אני לא בעל אינטרסים כלשהם בעד או נגד מסעדה כזו או אחרת.

אני גם יודע מהיכרות אישית עם מישהו שהגיע מהונג קונג ועסק במסעדנות בהונג קונג ובטאיוואן שהבישול של טאייפיי שהיא בירת טאיוואן (הרפובליקה הסינית) והעיר הגדולה ביותר בטאיוואן הוא גם פאסט פוד מצד אחד ומצד שני ממש וירטואוזי -ויש שם שפים "כבדים" ביותר.

הבישול בטאיוואן וירטואוזי וכולל גם מגוון עצום של חומרי גלם (בעיקר בשל העובדה שמדובר באי וכמעט כל דגת ופירות הים משמשים שם למאכל), והטבחים שם יצירתיים בצורה יוצאת דופן.

על הרקע הזה (ואני מודה שלא הסתכלתי או בחנתי את התפריט לפני שהגענו לשם- יתכן שזה היה קצת מוריד את הביקורתיות שיש לי כלפי המסעדה...).
הגענו למסעדה 2 זוגות.

המסעדה עצמה דווקא כן הזכירה לי מסעדות אסיאתיות - פרוזדור בצבע אדום עז שמובילה לחצר פנימית שכוללת פנסים אדומים.
מבחינת הלחות- המסעדה באמת מזכירה את טאיפיי...

האוכל עצמו? 
של מסעדה סינית רגילה לכל דבר- שום וירטואוזיות או מאכלים מיוחדים... לצערי כמובן.

בקיצור, לפתיחה הזמנתי מרק חמוץ חריף-(26 שקלים) שהיה מצוין.
אני חייב להודות שהמרק הזה טעים לאנשים מסוימים- כאלה שהטעם שלהם פתוח לטעמים שונים ממה שאנחנו הישראלים רגילים להם.
בנוסף, בתקופה שניהלתי את המסעדה הסינית, הבנתי, שהאוכל הסיני בארץ מותאם בצורה משמעותית לטעם הישראלי.
האוכל הסיני שונה לחלוטין וגם אם מתייחסים לעובדה שבסין יש אזורים שונים של אוכל- הצפון שונה לחלוטין מהדרום והמזרח לא דומה למערב אבל זו חוכמה קטנה מאוד כיון שמדובר במדינה ענקית ועדיין האוכל הסיני בכל רחבי סין שונה ברובו ממה שמוגש בארץ.

שאר המעורבות בארוחה הזמינו מרק וון טון (26 שקלים) שהיה להן טעים (המרק כלל גם קצת ירקות וכמה וון טונים שהכילו בשר עוף).

הזמנו גם מנת אגרולס שכללה שתי חתיכות שהיו סבירות.
בעניין הזה אני רוצה להזהיר את הקוראים מה"רוטב האדום".
מדובר בצבע מאכל שנקרא פוסאנג.
הצבע הזה ידוע כמסרטן.
שומר נפשו ירחק.
בכל אופן - האגרולים עצמם היו טובים.

לעיקרית לקחתי נתחי אנטריקוט מוקפצים (88 שקלים) שכוללת נתחים קטנים של אנטריקוט מיושן עם פלפלים, פלפל שחור ושעועית שחורה, מוגש על פלטה חמה.
לעניין השעועית השחורה יש לי איזשהיא תובנה מסוימת שהיא אישית לי:
כשאני אוכל מהשעועית השחורה- בשלב מסוים - למרות שבהתחלה אני נהנה מהטעם שלה- כשאני מגיע לסף מסוים זה מפסיק להיות לי טעים.
אני לא יודע למה אבל גם הפעם זה קרה- בהתחלה זה היה טעים ואחרי כמה דקות זה כבר לא היה לי טעים.
אבל כפי שציינתי קודם - אני לא יודע אם זה רק אני או שזה גם קורה גם לאחרים.



בנוסף הזמנו עוף מוקפץ עם אגוזי פקאן סיני (60 שקלים.) היה קצת אנמי ובעל טעם ניטרלי.

לתוספות קיבלנו אורז לבן שהיה בסדר גמור.
(לאורז מטוגן נדרשנו להוסיף 5 שקלים - שזה נראה לי מופקע ממש כיון שמדובר כ4-5 כפות אורז...)

לקינוחים לקחנו אננס מטוגן -סביר, קוקוס מטוגן וסלט פירות.

לסיכום: חבל שהמנות לא היו יותר קרובות לטאיוואן, ויותר קרובות למסעדות סיניות הרבות שמשופעות פה ואין בהם שום יחוד משמעותי.

זה לא אומר שלא אכנס שוב לבדיקות נוספות אבל זה יקח זמן. 

יום רביעי, 20 במאי 2015

ביקורת מסעדה: joy ממילא ירושלים

לאחר ביקור בירושלים בכותל ברחנו לחפש מקום לאכול בו ארוחת צהרים.
החום בחוץ היה כבד מנשוא.

הגענו למסעדה וקיבלנו:
מנות ראשונות: 
מטבוחה- לא רע
חציל בטחינה - טעים

לעיקרית לקחתי סלמון וזוגתי אכלה סטייק אנטריקוט.
הסלמון היה מצוין. לא פחות.
הסטייק גם הוא היה מצוין.
צריך להגיד שמנת סלמון בכל מסעדה לא יכולה להיות נפילה אלא אם הטבחים במסעדה ממש גרועים.
ולכן המנה שכללה גם פירה סביר - הייתה יחסית מנה טובה.
המסעדה שמגדירה את עצמה כסוג של "מסעדה ארגנטינאית"- לא יכלה להרשות לעצמה ליפול במנה בשרית בטח ובטח כשמדובר באנטריקוט.

בגדול אני ממליץ על המקום- בעיקר בשל העובדה שנראה על פניו שהמסעדה נוקטת בהתנהלות מקצועית  והשירות היה קשוב ולא מטריד במיוחד.

יום ראשון, 26 באפריל 2015

ביקורת מסעדה: מקסים חיפה

ביום הזיכרון לחללי צה"ל נסעתי לחיפה.
אין בזה שום דבר חדש - אני עושה את זה יותר מ25 שנה.
השינוי היחידי היה שנסעתי ברכב הפרטי שלי.
כדי שלא אתקע שעות ביציאה - מה שקורה תמיד אני בא עם הרכבת. וככה תיקתק - ניכנס ויוצא מחיפה שגם בימים רגילים די מפוצצת ברכבים שסותמים את הכבישים שלה.
אבל היום לא.
כיון שיש לי "קצת פז"ם" על הסיפור הזה, הגעתי מוקדם והחניתי את הרכב מול מסעדת מקסים - המסעדה שכיכבה בפיגוע המפורסם.

כיון שהגעתי "ממש" מוקדם מאוד וראיתי אנשים במסעדה, נכנסתי פנימה לנשנש משהו.

ביקשתי את התפריט שנמצא על הדלפק.
המנה הבסיסית ביותר שיש שם זה פיתה עם סלט וחומוס.
לא רציתי לחכות יותר מדי זמן וקיבלתי את זה תוך 5 דקות.

מה להגיד? פיתה עם כף וחצי חומוס ושתי כפות סלט ירקות רגיל לגמרי.
אתם תוהים מה אני רוצה?
הפיתה הזו עלתה 18 שקלים!!!
לא פחות ולא יותר.
שאלתי אם אפשר לקבל עוד איזה סלט חצילים, או משהו אחר ונעניתי בשלילה מוחלטת.

ואני תוהה - איזה חוצפה יש למסעדה הזו.
זה לא שתפסתי מקום או ביקשתי שירות על המנה הזו שעולה במקסימום 2.5 שקלים וגם זה אם ממש אני הולך אתם "לחומרא"...

בקיצור כמו שכתבתי פה לא אחת ולא פעמים - לעתים החזירות של בעלי המסעדות מעבירה אותם על דעתם...

מנה פשוטה מאוד, מהירה ושלא תופסת מושב במסעדה - עולה במחיר לא הגיוני בעליל!!!
ולמי שתהה מה אנ יחושב שהתמחור הנכון למנה כזו - אז 10-12 שקלים נשמע לי הרב היותר הגיוני...

אני לא רוצה לולא מתכוון לשמוע עליהם יותר ובפעם הבאה- אני בטח לא אכנס לשם!!!