יום חמישי, 20 בינואר 2011

קפה גרג- קניון חיפה

הפעם אני אגיד משהו קצת שונה- על בית קפה: מיקום.

הוזמנתי לפגישה בקפה גרג בקניון חיפה.
הקפה ממוקם בקניון, בחלק הדרומי שלו, ובעצם כולל תצפית לכיון צפון.
בית הקפה ממוקם במתחם שמחולק בינו לבין צומת ספריםוכולל מתחם מרווח במיוחד עם חלון ענקי לכיוון צפון.
דרכו ניתן לראות את המסגד של האחמדים בדרום חיפה, או את הים.

לבית הקפה יש חסרון קטן שנובע מגודלו- המלצרים פרושים על שטח נרחב מדי ולכן השירות "לא משהו".

אני לא אתעכב על האוכל כיון שחוץ מקפה אספרסו מצויין ועוגיות סבירות לא אכלתי שם כלום אבל אני מתכוון לחזור לשם בעתיד הקרוב. 



יום רביעי, 12 בינואר 2011

פלאפל דבורה - פ"ח

אני כבר לא זוכר אם כתבתי על זה משהו אי פעם, אבל אם לא ,אז הנה.
כמדרשיסט לשעבר- שמעתי על המקום המון.
אבל לא ידעתי איפה זה, וזה היה יחסית מרוחק למדרשיה וכן לא הלכתי לשם מעולם.
בשנים האחרונות הזדמן לי להגיע לאיזור והחלטתי שהגיע הזמן.
והאמת היא שחבל שלא הלכתי לשם כבר אז.

הפלאפל הוא בסגנון הישן, הבסיסי והטוב מכולם, סוג של נוסחה מנצחת שאין סיבה להחליף אותה :
פיתות מצויינות, עבות וגדולות (בניגוד למקומות אחרים שבהם הפיתות כל כך קטנות ששתי מנות לא מספקות אותי).
כדורי הפלאפל קטנים ומטוגנים היטב (מהסוג הצהוב), ובניגוד למקומות אחרים- אין "מבחר" כדורים.
התוספות כוללות: כרוב כבוש (ביתי), עגבניות, וטחינה "עבה".
זה נשמע מעט- אבל הטעם הוא של פעם.

ביקרתי שם כמה וכמה פעמים - והפשטות עושה להם פשוט טוב.

באיזור פתחו את "חסידה"-שווארמה גורמה, אבל אי אפשר להשוות הפלאפל של דבורה לשום דבר אחר.
החסרון היחידי- אין חנייה והמתחם בנוי על כביש ראשי (במונחים של פרדס חנה...), האמת צריכה להאמר- אין סיכוי שיסדירו שם משהו בעניין- כיון שפשוט אין פתרון להרחבת הכביש.
כל הכבישים בפרדס חנה כרכור - בנויים על הקונספט שממילא לא נוסעים שם יותר משתי מכוניות בשבוע- אז מה הטעם...
לוח המודעות התלוי על אחד הקירות מהווה את ה"פן התרבותי" של המקום - החל מ"מפגש אבות" (שבון מדברים על הקשיים של גידול ילדים בסביבה תומכת, מקבלת ומאפשרת), וכלה במכירת "עצי זית נבולסי" (נדירים- כך כתוב...), מעבר לכל הפעילויות הרגילות של יוגה לילדים - אבל זה צפוי לאור האוכלוסיה "הצפונית" שעברה לפרדס חנה בשנים האחרונות....
בקיצור: מומלץ בחום.

סיכום:
מחיר: 13 ש"ח למנה - סביר לחלוטין.
חצי מנה 7 שקלים
פחית קולה 6 ש"ח

נקיון- סביר.
חנייה - זוועה (סכנת נפשות)

אבל בכל זאת: מומלץ בחום רב.

יום שבת, 8 בינואר 2011

ארץ נהדרת - העונה....אלוהים יודע איזה מספר

ראיתי אתמול ובשבוע שעבר.
לחובתי אני חייב לציין שלא הצלחתי להשאר ער עד הסוף.
למה?
למה לא?
הבדיחות לא הצחיקו.
הסאטירה היתה עלובה.
הדמויות היו יבשות.
החיקויים היו חלשים.
הנושאים לא מענינים.

אז מה היה לנו?
כלום עם שום דבר.
המערכונים היו דלוחים ולא הביאו או לא הובילו לשום מקום.
העימות בין יצחק תשובה - המובטל מנתניה ליצחק תשובה הטייקון לא העלה אפילו גיחוך קטנטן על דל שפתותי.
אז פלא שנרדמתי באמצע?

על פניו נראה שהכותבים בתוכנית מיצו את עצמם.
ולכן אחת מהשתיים:
1. מחליפים את הכותבים מהראשון ועד האחרון.
2. מסיימים את העונה- בטרם עת.
התוכנית לא מספיק שווה לבזבז את יום שישי בערב על אוסף המערכונים הדלוח הזה.

סיכום: ארץ ממש לא נהדרת


יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

לילה מטורף בפסטיגל - גני התערוכה

נתחיל בשורה התחתונה:
מדובר במסחטת כספים גרועה במיוחד להורים.

זה מתחיל בדיסק שעולה כמו 2 דיסקים רגילים אחרים (89 ש"ח).
בנדנה (חתיכת בד ללא שום יחוד) שעולה 25 שקלים. (להערכתי היא עלתה למפיקים 1 שקל.)
כרטיסים שעולים לקהל הרחב שאינו קשור לועד עובדים כזה או אחר 180 שקלים!!!! (אני לא רוצה לחשוב על משפחות מרובות ילדים...)

ועכשיו למופע עצמו.
הכוונה היתה טובה אבל על גבול הפלילי:
הביאו כוכבניות צעירות שהסתובבו עם מכנסונים קצרצרים שמיועדים במיוחד לאבות שבאו עם הילדים.
הביאו את עוז זהבי עבור הבנות שבחבורה (לידי ישבו 4 בנות שצרחו בכל פעם שזהבי עלה לבמה...)
הביאו את מה קשור וצביקה הדבר להורים באופן כללי.
ואת ריטה בשביל כולם.

סיפור העלילה עצמו מופרך כמעט כמו כל המופע.
אבל זה לא חדש.
בכל שנה העלילה היא החוליה החלשה בכל המופעים של הפסטיגל- ולצערי ראיתי כבר 4 כאלה.
גם העתקת הנושא ממקורות אחרים לא ממש עושה טוב לילדים.
הילד שלי בן 8.5 - לא ממש יודע מי היא מרי אנטאנט- ובגילו, אין לי טרוניות אליו בעניין.
גם נפולאון יכול לחכות קצת.

חנוך רוזן אולי עושה חיל בהעמדה ובוירטואזיות של האמנים והרקדנים אבל בכל הקשור לעלילה ולתוכן הגיוני או משהו שקשור לכוונות- המצב רע מאוד. מאוד.

שורה תחתונה:
אני מקווה שהבן שלי יחליט שבשנה הבאה זה כבר יהיה מיותר.
מבחינתי מדובר בבזבוז כסף נטו.

עצה טובה:
לבוא עם הרכבת - זה יעיל , זול והרבה יותר קל מלעמוד בפקקים שהמופע המופרך הזה יוצר.

ועוד משהו לחנוך רוזן: בפעם הבאה שאתה מביא את הבת שלך (בת 9???)  "לתת לך עצות" - אל תפרסם את זה- ככה ההופעה גם נראית...

יום שישי, 12 בנובמבר 2010

מסעדה הודית: אינדירה

אינדירה- המסעדה ההודית היא מיני-קוסמוס של הודו.
כשמבינים את זה- הכל הולך קל יותר- בדיוק כמו שכשמבינים את הודו- הכל הולך בה יותר קל וחלק.
ההודים חיים בתת יבשת ענקית ויש להם זמן ואורח חיים משלהם.
ולכן גם באינדירה צריך לראות את הדברים בפרספקטיבה דומה.

המסעדה נראית כמו שמסעדה הודית צריכה להראות: טפטים מזוויעים (אבל מאוד "הודיים" למי שטייל בהודו),  מנורות זולות (אבל כאמור- מדגימות את "החוויה ההודית").
ומלצרים הלבושים בתלבושת הודית טיפוסית.

המלצרים באינדירה שונים מהמלצריות התל אביביות שמתחנחנות כל 5 דקות (את זה לא תמצא באינדירה - אלא מלצרים שרואים במלצרות עבודה מקצועית לכל החיים), והשיקולים אינם שיקולי ריצוי הלקוח (כשהתבלבלנו עם המנה- סורבנו להחלפה שלה... גם זה קורה), אבל מעבר לכך - מדובר בחוויה מעניינת ובהחלט טעימה (גם אם לא בדיוק זולה במונחים ההודיים שהיינו מצפים לה).

הזמנו נאן ופלטת מנות ראשונות (Starter) (התכוונו לנאן עם שום וקיבלנו נאן רגיל שדי הזכיר פיתה עירקית רגילה. טעימה אך רגילה.) 
מנות הפתיחה היו מצויינות.
כולם היו טיגון של משהו - תפוחי אדמה, כרובית, פלאפל אדום, וכנפי עוף שטוגנו בבלילה פיקנטית וטעימה.
הנאן הגיע מהר מאוד, ולאחר מכן קיבלנו אלו גובי (כרובית ותפוחי אדמה ברוטב סמיך).

צריך להתעכב על העניין של הרוטב הסמיך.
להודים יש הרבה מאוד רטבים וכולם (טוב לא כולם, אבל רובם סמיכים מאוד), ולכן בעצם כל התוספות שהוזמנו הגיעו עם רוטב סמיך שהשתנה רק מעצם טיב המנה אבל לא בבסיס הרוטב.
צריך גם לציין שרוב הרטבים מבוססים על יוגורט וחלב קוקוס - כך שגם צימחונים יצליחו להסתדר בקלות במסעדה הודית באופן כללי ובאופן ספציפי באינדירה.

הבשר שלקחנו היה שיג'לי (נתחי חזה עוף שהושרו בקינמון ואחר נצלו בגריל), וזעפרני (נתחי חזה עוף שהושרו בשום ופטרוזיליה ואחר כך עברו בגריל).
שניהם היו מצויינים.
הנתחים הגיעו על מרחשת לוהטת ששמרה על חומם לאורך זמן.
בנוסף לאלו גובי לקחנו גם מנת פטריות ברוטב סמיך שהתגלתה כפיקנטית ++ (חריפה, אבל לא יותר מדי).
האורז היה אורז הודי משודרג שכלל פיסות של ירקות.
לסיום לקחנו קולפי- חלב מרוכז וממותק שהוקפא עם פיסטוקים.

המנה הזו היתה תזכורת לא רעה בכלל למנה אחרת שאכלתי במלון היאייט מומבי במסעדת המלון- שם אכלנו כמעט 4 לילות ברציפות מנת קינוח שהכילה כדורי גבינה אפויים ש"שחו" להם בתוך מרק חלב מרוכז וממותק עם פיסטוקים.
המנה ההיא היתה מעולה ו(לא) רק בשבילה היה שווה לאכול שם - המנה של אינדירה למרות שהיתה שונה מאוד- זו קפואה וההיא היתה חמה-היוותה סיום מצויין לכל הארוחה.
המנות הזכירו אחת את השניה בטעמים בפה.

סיכום:
אוכל- טעים מאוד ולא חריף (בניגוד לאוכל ההודי המקורי).
שירות - משתדל אבל מוגבל.
חנייה - ביום זוועה. בערב- יש חניון ליד - דובנוב.
מחיר 200-400 לזוג. (היינו 3 זוגות)

שאול המלך 4, לונדון מיניסטור, תל אביב
טלפון: 03-6954437
פקס: 03-6965194 

שורה תחתונה: מומלץ מאוד לחובבי הודו ולצמחונים

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

פרסומת ברדיו: או שאתה משפר לי את התנאים או שאני נכנס לג'וב מאסטר

פרסומת כל כך עלובה, מאיימת ודוחה- ממזמן לא שמעתי.
צריך להגיד משהו גם לפירסומאים שהמציאו את הפרסומת הזו וגם לבעלים של ג'וב מאסטר: אם אני צריך עובדים- אני לא אפרסם אצלם.
זה ממש לא מה שאני צריך- שאחרי חצי שנה יגיע אלי העובד שגייסתי משם ויאיים גם עלי שאם אני לא משפר לו התנאים - הוא נכנס לשם.

צריך לקרוא לכל המעסיקים - להמנע מלפרסם שם.
זה אולי יבהיר להם ולשאר הפירסומאים שמכניסים תכנים מאיימים (גם אם זה בכאילו) מקומם לא יכירם ברשות הציבור.
סיכום:
ג'וב מאסטר - פרסומת שמבחינתי היא גועל נפש.

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

מגה קרטינג - הקניון הגדול פ"ת

במסגרת ההרפתקאות שמזמן לי יורש העצר הגעתי לקניון אבנת- הקניון הגדול - מול בי"ח בילינסון.
הקרטינג נמצא בקומה 3.

המקום עצמו- מעוצב בצורה מפתיעה.
באמצע הקניון ממוקם בחניון מגרש למכוניות הקטנטנות הללו.

המגרש עצמו נראה לא רע בכלל למעט העובדה שנוסעים על בטון ולא על אספלט.
אני לא יודע אם יש לזה משמעות מבחינת הנהיגה- אבל זה שוני מסויים שדי בלט.
המכוניות עצמן היו במצב טוב יחסית.
לא חדשות אבל נראה כי הן מטופלות בצורה רצופה.
הצוות עבר בין מכונית למכונית ובדק אותן בין מקצה למקצה.

באופן כללי הצוות עצמו היה נחמד ומאוד משתדל.
למרות שהתאמות בין הנהגים לקחו זמן- רציתי להציע להם להחליף את האומים בהם סגרו את ההגבהות לדוושות התאוצה והבלם - (אני משתדל לכתוב בעברית תקנית), באומים עם פרפרים.
זה יחסוך את הריצות שוב ושוב....


בכל מקרה, הגענו למקום לקורס נהיגת מכונית קרטינג.
ההגבלות:
מעל גיל 8.
גובה מעל 1.30 ס"מ.

כשמתחילים את הקורס מקבלים הדרכה בסיסית מאחד המדריכים.
ולאחר מכן מתפצלים לקבוצות של מקצים וכל מקרה נוהג כ 10 דקות.
בין לבין מקבלים תיקונים והדרכה לנהיגה ברמה הפרטנית.

בקיצור, למי שרוצה ללמוד לנהוג על המכוניות הללו- מזומנת חוויה די נחמדה.

העלות:
  • קורס נהיגה במכונית קרטינג 400 שקלים - קורס של 4 שעות.
  • מקצה נהיגה של 10 דקות (הכולל רענון נהיגה, כמה סיבובי חימום, והנהיגה עצמה, בסה"כ כ25 דקות) 50 שקלים
סיכום:
הנאה: מובטחת
עלות: קצת יקר