מסעדת ג'יזל תחנת הדלק "דלק" יבנה

הגענו למסעדה רעבים במיוחד ולא בררנים גדולים.

האמת היא שביבנה אין הרבה מקום לברור בו.

רוב המסעדות ביבנה לא קיימות בכלל וגם ג'יזל - פותחת את שעריה רק לארוחות צהרים.

איך שהתישבנו נגש אלינו המלצר והגיש לנו את התפריטים.

הוגשו לנו מגוון מצומצם משהו (עבור 3 מבוגרים רעבים) של סלטי פתיחה:

סלט כרוב בסיסי

חצילים מטוגנים בשמן שהיו ספוגים בשמן

סלט סלק אדום עם בצל שהיה טרי וטוב.

פרוסות של שומר בתחמיץ

סלט טורקי תעשייתי אבל סביר למדי.

ועוד 2-3 סלטים.

צלחת חומוס הוגשה בתוספת מחיר והיתה קטנה מדי לטעמי למחירה וטעמה היה סטנדרטי.

עיקריות:

לעיקרית לקחתי חזה עוף בגריל עם אורז ואפונה וגזר.

שותפותי לקחו מנות עוף בגריל עם תפוחי אדמה והשוס היא בכמויות.

על פניו חשבתי שהעובדה שהגענו יחסית מאוחר לארוחות צהרים יגרום להם להמנע מלזרוק אוכל - אבל ראיתי את התופעה הזו גם במנות שהוגשו לשולחנות אחרים- מנות ענקיות.

איכות המנה (שלי לפחות) היתה טובה מאוד.

העוף היה פריך וטעים, האורז טרי ורך והאפונה וגזר היו תוספת מצויינת.

לא היה לנו לא זמן לא מקום לקינוחים.

נבוא לשם לצורך תיקון "המחדל" הזה בקרוב.

כתובת: דרך הים 34 יבנה  (בתוך תחנת הדלק "דלק")

סיכום

נקיון - טוב מאוד

שירות - משתדל ומהיר

מחיר 153 שקלים  ל3 אנשים לא כולל שירות

בסך הכל:

תמורה מצויינת לכסף.

מלון שלום C פלזה - אילת

קיבלנו את המלון כברירת מחדל בשל התרעה קצרה מאוד לחופשה. לפני ובמהלך חג השבועות.

הגענו למלון בערב- בשעה 21:00 ולמרות זאת- השאירו את חדר האוכל פתוח עבורנו - בלבד!!!

כבר הענקנו למלון נקודת זכות חשובה.

החדרים קצת קטנים אבל לא שונים מהותית ממלונות אחרים באותה רמה (4*).

המקלחת והשירותים היו נקיים יחסית אולם הכילו ג'ל רחצה גם באמבט וגם בכיור.

בחדר יש טלויזיה ומקרר קטן - ריק.

קיבלנו 4 מגבות (היינו זוג  +ילד).

ולעניות דעתי זה לא מספיק.

או שמצרפים לחבילה מגבות פנים קטנות או שמספקים יותר מגבות.

אבל בשלום פלאזה לא חשבו על כך כנראה.

מצד שני כל איסורים על המגבות שנתקלתי בהם במלון רק גרמו לי לחשוב שכל אורח במלון הוא בבחינת חשוד מיידי לגניבת מגבות.

אני יכול לקבל את המחשבה שכנראה המלון ספג נזקים רבים וגדולים בשל סחיבת המגבות אבל מכאן ועד להגביל את המגבות - המרחק רב.

הפתרון המיידי שאני יכול להציע למלון הוא לתמחר את מחיר המגבות בעלות השהיה במלון- ובזה לסיים את הסיפור.

חדר האוכל בנוי בצורה מיושנת מאוד אולם האוכל מספק בהחלט.

כמויות וגיוון הסלטים אמנם אינו מגיע לזה של מלון דן אילת- אבל במחיר של הלינה בדן אילת- ניתן לשהות 3 ימים במלון שלום פלאזה.

המנות העיקריות מגוונות ורבות ומהוות פתרון מצויין לארוחות בוקר וערב.

הבריכה - למרות גודלה הקטן- מצליחה למלא את תפקידה בצורה טובה- ומתישה את הילדים בצורה מלאה.

סביב הבריכה ניתן לקבל שירותים נוספים כגון: ארוחות צהרים שכוללות החל משווארמה וכלה בנקניקיות + ציפס, ארטיקים וכדו'.

בנוסף יש סביב הבריכה שמשיות, מיטות שיזוף ושולחן פינג פונג.

סיכום:

אם אתם צריכים מלון להיות בו עם הילדים ואין לכם תקציב עודף- מלון שלום פלאזה - הוא פתרון שפוי והוגן.

ביקורת מסעדה אל גאוצ'ו- אילת

יש מוסדות ששמחים לשמוע שנסגרו.

ויש כאלה שלא.

אלה שלא מתחלקים לשני חלקים:

אלה ששומרים על הרמה שלהם, ואלו שמשתפרים.

אל גאוצ'ו אילת נחשבת מבחינתי למסעדה ששומרת על הרמה - וכשמדובר בהכירות שליאיתה - אנחנו מדברים על יותר מ20 שנים - וזה לא מעט.

המסעדה נמצאת בכניסה הצפונית של אילת ומבחינתי משמשת תמיד כחווית היציאה האולטימטיבית המסיימת את הביקור בעיר הנופש הדרומית.

הגענו לשם ביום רביעי האחרון, ולמרות שזה היה בשעת צהרים מאוחרת, ביום שבתון (שבועות), המסעדה היתה מלאה למחצה.

הושיבו אותנו מהר מאוד במיקום אסטרטגי (קרוב למטבח) מה שאיפשר לנו לעמוד על הקצב והמקצועיות של הצוות.

ומדובר בצוות שעובד בצורה מפתיעה- לא אחת שמעתי מלצר שואל מלצר אחר אם הוא צריך עזרה... והרוח הזו שרתה גם על המנות שקיבלנו.

לקחנו את העיסקיות שהוגשו בתפריט:

לראשונה לקחתי נקניקית צ'וריסו שהיתה טובה.

לעיקרית לקחתי את צלעות העגל חלב - שהיו יותר מדי שומניות יחסית לעגל חלב אבל טעימות מאוד. (99 ש"ח).

זוגתי לקחה את למנה ראשונה את מנת הכנפיים ברוטב טריאקי ולעיקרית "מנת הדגל" במסעדה: סטייק מאורוגואי שהתגלה כסטייק שומני מדי והיווה את האכזבה בארוחה.

יורש העצר לקח את מנת הילדים שניצלונים (אבל קיבל שניצל אחד גדול) , וציפס.

לקינוח לקחנו מוס שוקולד וסורבה לימון, פסיפלורה ותות.

שניהם היו מצויינים - לא פחות.

כמה הערות על המנות:

1. מנת הדגל במסעדה שהומלצה לנו על ידי המלצרית- היתה אכזבה.

כשמזמינים סטייק במסעדה במחיר של 135 ש"ח מצפים לקבל בעיקר בשר וקצת שומן משוייש.
לא נתח שומן בגודל של כחצי מהסטייק.

2. מנת ילדים במחיר של 52 ש"ח היא מאוד בעייתית.

מאוד בעייתית.

זה המחיר של ארוחות עסקיות שלמות במסעדות במרכז הארץ.

המשמעות של המחיר הזה היא שהמנה היתה צריכה לעלות לנו 60 ש' (כולל מעמ).

ואני תוהה כמה מאיתנו מוכנים לשלם על ארוחת ילדים מחיר כזה!!!

במיוחד כשכל מה שהוא כולל זה שניצל סתמי, ציפס וכוס שתיה...
בניגוד לשאר המנות בעיסקיות - זו לא כללה לא מנה ראשונה, ולא קינוח.

אני הייתי מציע למי שאחראי על התמחור במסעדה- לשקול את העניין הזה שוב.

3. ועוד משהו למחשבה- דווקא למנת הילדים- לא נתנו את הקינוח.

אני חושב שכל מי שקורא את השורה הקודמת מבין מה הבעיה פה.

במיוחד על רקע המחיר המופקע שלה...

בקיצור ולסיכום

המסעדה היא טובה - בתנאי שלוקחים את המנות הנכונות- ולאו דווקא המומלצות על ידי המלצרים.

בגדול המסעדה שומרת על רמתה בעיקר בכל הקשור לרמה המקצועית של הצוות- באוכל קצת פחות וחבל.

סיכום:

מחיר יקר.

שירותים - נקיים

גישה לנכים- ?

ביקורת מסעדה: 24 רופי

שמעתי רבות על המסעדה הזו.

וזוגתי שתחיה מצאה עיתוי טוב והלכנו לשם.

הכניסה: קצת מבלבלת.

הכתובת שוקן 16 - לא ברורה. כיון שמדובר בקומה שניה ולא על הרחוב. (הכניסה מול הדוכן של הפיס)...

אבל מהרגע שנכנסנו- נכנסנו לאווירה הודית אמיתית.

הצבע המהוהה על הקירות, התמונות - באמת החזירו אותי להודו.

הכניסה- ללא נעלים, מעבירה אותך למקום קצת שונה מהודו (אולי לסיני), לי לא יצא בשום טיול שלי להודו לשבת על כריות ועל הרצפה.

נכון שלא הייתי בכל הודו, אבל הייתי כנראה גם במקומות שהבעלים לא היו בהם ועדיין לא.

לקחנו למנות ראשונות סאמוסה - שזה בצק פריך שעוטף עיסת פירה תפוחי אדמה מטובלים מאוד.

למנות עיקריות לקחנו טאלי.

בגדול הטאלי הוא האוכל ההודי המסורתי במיוחד מאיזורים ההינדיים של הודו וכולל אורז, ושתים שלוש מנות של ירקות מבושלים בצורות שונות:

אנחנו לקחנו עדשים, ואני כב רלא זוכר מה זה היה- האמת שזה לא באמת משנה ולו רק בשל שהמנות משתנות שם על בסיס יומי- לפי מה שמביאים מהשוק- מה שנקרא סגנון הודי.

מהבחינה הזו - זה היה בסדר גמור.

האמת היא שלא כל כך התרשמתי מהאוכל אלא יותר מהאוירה וזו היתה מיוחדת - אל אף שלא נתקלתי באווירה כזו בהודו.

חשוב לציין שהאוכל הודי צמחוני, ולא משקף בהכרח את האוכל בהודו ששם ניתן לאכול גם עופות ובשר כבש.

האווירה במסעדה הרבה יותר אוטנטית מאשר במסעדות טנדורי או אידירה.

סיכום:

נקיון: כמו בהודו. (קצת יותר טוב...)

מחיר: (יותר כמו בלונדון) ארוחה סבירה לשני אנשים  שכוללת מנת פתיחה, שתי מנות עיקריות, שני קינוחים ושתיה טבעית כ150 שקלים.

כאמור לא זול אבל בהתחשב בעלות כרטיס להודו (כ 1000$) זה יוצא הרבה יותר זול.

שורה תחתונה: נחמד. אבל לא הייתי חוזר לשם (רק בגלל שאני לא צמחוני).

הסמויה- HBO

הסידרה משודרת בשידור חוזר בלויין אמנם, אבל כיון שלא יצא לי לצפות בה בזמנו, אני חייב לציין שמדובר בסדרת פשע מצויינת. לא פחות ולא יותר.
הסדרה נכתבה על ידי הסופר והעיתונאי דייוויד סימון והיא סדרת דרמה משטרתית שעלילתה מתרחשת בבולטימור, מרילנד, כשהיא מתארת מספר מערכות יחסים מקבילות, בין ובתוך יחידות משטרה שונות , בתוך קבוצות וארגוני פשיעה שכשראתי אותם מאוד הופתעתי מהמאפיינים הכלכליים העסקיים שלהם, מערכות הפוליטיקה המקומית והפדרלית בארה"ב, וגם התייחסות למערכת החינוך ולעיתונות הכתובה.
אמנם הסידרה מציגה מערכות גדולות וממסודות אולם במקביל מציגה מערכות יחסים בין אנשים באשר הם אנשים בתוך המערכות כמו בין באבלס ולשוטרת גרגס (עד שהיא נורתה).

בעונה הראשונה ניתן לראות את חבלי הלידה של יחידה מודיעין במשטרת בולטימור, את שיטות העבודה ואיסוף המודיעין.
היחידה הורכבה מדמויות ש"הופרשו" מיחידות אחרות בשל סיבות רבות ושונות ולמרות שבכל הזדמנות מזכירים להם את זה- הם מתחילים בבניית מערכת פנימית שמנצלת את היכולות של כל אחד ואחד.
בסופו של דבר הם מצליחים להרכיב יחידה משטרתית מלוכדת ומגובשת שמביאה תוצאות בשטח.

מתי: א'-ה' בשעה 23:30 בערוץ 13 בלויין.

סיכום: סידרת הכשרה והעשרה מצויינת עבור משפחות הפשע ושאר מי שמעוניינים להבין את הדינמיקה של הפשע המאורגן.

הערות נוספות:

1. סידרת חובה לאנשים שרוצים לדעת איך אפשר לקחת אנשים שנזרקו ממקומות אחרים ולהפוך אותם לצוות מנצח.

2. סידרת חובה למפקדי משטרה איך לא להתנהג ומה לא לעשות.

ביקורת מסעדה: דרבי בר דגים - הרצליה

מראש אני צריך לציין- אני משוחד.

משוחד כיון שיש מעט מאוד מסעדות בארץ שמציעות מנות של סרטנים.

זה לכשלעצמו מצדיק ביקורים חוזרים במסעדה הזו.

אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הגענו למסעדה ששוכנת במרינה בהרצליה ביום חורפי משהו.

הישיבה היתה בתוך המסעדה ולמרות שלמרינה בהרצליה יש את האפקט שלה- הסתפקנו במקום המוגן שבתוך המסעדה.

המסעדה מעוצבת בצורה טבעית חמה כיאה למסעדה מכובדת (בעבר הגעתי עם אורחים מספרד אבל ישבנו בחוץ בשמש).

המנות הראשונות הן לב ליבה של הארוחה.

מנות המזטים מצויינות.

אין שום דבר רע שאפשר להגיד עליהן.

כרובית חמה ומטוגנת.

סלט איקרא עם חתיכות של בצל לבן טרי מעולה.

סלט סלק - ללקק את השפתיים.

דג מלוח כבוש בשמן ובצל ירוק- נפלא.

חצילים מטוגנים- מצויינים.

בקיצור- כל מה שהיינו צריכים זה להשאר עם זה.

ותאמינו לי לא צריך יותר מזה.

לעיקריות הזמנו מנת סרטנים ברוטב שמנת וסטייק אנטירקוט.

סרטנים.

עשיתי טעות מסויימת בהזמנה הזו.

כיון שהיה יום סוער בים- לא היה שום סיכוי שהסרטנים הגיעו טריים באותו יום למסעדה.

כנראה, כמו שמצופה ממסעדה כזו - הם שכבו במקרר לפחות יומיים וזה ניכר בהם.

הסרטנים לא היו אחידים ברמת הטריות שלהם.

היו כמה מהם מצויינים שלחיצה על צד אחד של הגוף התיזה את בשרם הרך לתוך פי ולי לא נותר אלא להתמוגג מנחת ועונג.

היו אחרים - כנראה פחות טריים שהיו פחות טובים.

בגדול- מנה טובה - עם אפשרות לשיפור עתידי (אבל לא באשמת המסעדה.)

הסטייק היה לא טעים לזוגתי והיא החליפה אותו בסלט ירקות.

לקינוח לקחנו קרם ברולה מצויין.

סיכום:

אוכל- בסה"כ טוב מאוד.

נקיון שירותים- מצוחצחים.

חניה- באמצע השבוע בחינם בחינון התת קרקעי בקניון.

מחיר: סביר (250 ש"ח לזוג +שתיה קלה).

סידרת טלויזיה: אימפרית הפשע

HBO ממשיכה להפגיז עםסדרות מעולות.

הסידרה (באנגלית: Boardwalk Empire;‏ ידועה גם בשם "אימפריית הטיילת") מתרחשת בשנות ה20 של המאה הקודמת, ומציגה את הווי החיים בצורה די מרתקת במיוחד על רקע תחילת התפתחותו של הפשע המאורגן בארה"ב במקביל לתקופת היובש מאלכוהול.

סטיב בושמי- שחקן מוערך בכל יום, עושה צעד נוסף לעבר תארי שחקן השנה של 2011.

הסידרה עוקבת במקביל אחר כמה דמויות:
אנוך "נאקי" תומפסון - גזבר מושחת במחוז אטלנטיק.  (סטיב בושמי)
ג'יימס "ג'ימי" דרמודי - בן חסות של נאקי, רדוף זכרונות וחוויות מהמלחמה בה לחם. (מייקל פיט)
מרגרט שרודר - אלמנה אירית צעירה, ואם ל2 ילדים, שהופכת להיות המאהבת של תומפסון. (קלי מקדונלד)
נלסון ואן אולדן - סוכן פדרלי מסור המנסה להשליט את חוק היובשי. (מייקל שאנון)
אליאס "איליי" תומפסון - שריף מחוז אטלנטיק, אחיו הצעיר של נאקי. (שיאה וויגהם)
אנג'לה דרמודי - אם בנו הקטן של ג'ימי. (אלכסה פאלאדינו)
ארנולד רוטשטיין - מאפיונר ניו יורקי מתוחכם חזק ורב עוצמה. (מייקל סטולברג)
אל קפונה - מאפיונר צעיר משיקגו. (סטפן גרהם)
צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו - מאפיונר סיצילאני - אמריקאי. (וינסנט פיאזה)

כולם טוענים שהסדרה היא ממשיכתה של "הסופרנו" - אני חושב שהיא משהו אחר.

יותר טוב.

סיכום:

סדרה מצויינת.

ח' ח' לYes על הרכישה.