יום שלישי, 10 בפברואר 2015

ביקורת מסעדה: הלבנונית אבו גוש

בכל שבת נוהרים מאות מאנשי עם ישראל לאבו גוש לאכול.
הנגישות של הכפר הערבי לירושלים ולתל אביב ולכל ישובי הסביבה גורמים לכל מי שמגיע מהמרכז לירושלים או מירושלים לכיוון תל אביב להיכנס לכפר הקטן.
גם הסיפורים על אנשי הכפר שסייעו במלחמת השחרור לחיילנו ולא התערבו בלחימה מוסיפים את הצידוק שהם "ערבים טובים" וששווה להיכנס לשם.

ערכנו טיול קצר באזור, בנחל יתלה, שסגור עכשיו לרגל העבודות של הרכבת...

והחלטנו לסיים בארוחת צהרים מוקדמת שם.
נכנסנו למסעדה שעושה מאמצים רבים וראויים לספק את מה שאין בכפר - חניה!.
הם הכשירו שטח מול הכניסה למסעדה ורכבים רבים יכולים לחנות שם.

המסעדה עצמה- למרות שמה- אין לה שום דבר לבנוני ממה שראיתי (יכו להיות שאני טועה... ובכל זאת אכלתי במספר מסעדות בצפון  והאוכל שם נראה לי קצת יותר קרוב לאוכל הלבנוני...).

ועכשיו למה שהזמנו:
סלו חומוס עם גרגרים - שהיה מצויין.
סלט חצילים עם עגבניות- טוב מאוד.
צלחת ציפס -היה עייף משהו... אולי בגלל כל הסועדים שהגיעו למסעדה...
סלט ירקות ערבי קצוץ- סביר ותו לא.
בנוסף קיבלנו חמוצים ופיתות דקות.

לעיקריות הזמנתי שיפוד לבבות ושיפוד פרגיות- השיפודים הגיעו באיחור מסוים, והיו פושרים מבחינת החום שלהם.
זוגתי הזמינה סטייק (60 שקלים).
כששאלה את המלצר איזה סטייק - טען: "סטייק" לא אנטריקוט או פילה -סטייק.
גם שותפתי השנייה לארוחה התלוננה על הטמפרטורה של השיפודים שלה.

בפועל זוגתי לא אחלה חצי מהסטייק שהיה מטובל מדי וקשה מדי.
אני אבחנתי את הסטייק כ"סטייק עין" (חתיכת בשר שבעבר היו מגישים בכל הסטקיות...)

קינחנו בכוסות תה ובקלאווה.

כולל שתיה הארוחה עלתה 220 שקלים - שזה די זול ודי מבהיר למה "עמישראל" בהמוניו נוהר למסעדה בכל שבת...

ועכשיו למה שקורה באופן כללי במסעדה.
המסעדה היא לא ממש מסעדה.
היא יותר סוג של מזללה זולה.
השולחן שישבנו עליו היה שולחן מתקפל שמוכרים בהום סנטר ב180 שקלים שהחיבורים שלו היו שבורים - וככה נוצרו חורים במרכז השולחן.
אין מה לדבר על מפה שתכסה את השולחן...
הצלחות היו צלחות מפלסטיק זול והכוסות היו חד פעמיות - השקופות.

בקיצור כל מה שישראלי מצוי רוצה ממסעדה- מוגש לו בחיפזון - לבוא לאכול וללכת (ולשלם כמובן).

המחיר הזול משפיע כמובן אבל שכל אחד יעשה לעצמו את השיקולים שלו.


אין תגובות:

פרסום תגובה