יום חמישי, 15 במאי 2014

ביקורת מסעדה: גרקו - אוזו בר סופלקי

גררו אותי לאיזור אזורי חן.
האלטרנטיבה היתה לנסוע רחוק יותר.
היתרון הגדול והראשוני היה מגרש החנייה הצמוד והחינמי.
מאוד מפתיעה אותי העובדה ששבה וצפה בכל פעם שאנ ימגיע לצפון העיר או לדרומה, שבדרום תל אביב- נסו למצוא חניה חינמית. הכל מרוצף בכחול לבן.
דווקא בצפון העיר הלבנה- אפשר למצוא המון מקומות חינמיים...
מה שנקרא - נותנים לעשירים להיות עוד יותר עשירים...
(ואבא שלי היה אומר: "על זה לוקחים מהעניים ונותנים לעשירים...").

אבל נחזור למסעדה:
מדובר במסעדה הנמצאת במתחם המסחרי הצמוד לאזורי חן.
המסעדה נפתחת בשעה 16:00 בלבד.

הגעתי למסעדה לשיחה עם חברה טובה.

לראשונות הזמנו:
  • כיכר לחם יווני (22 שקלים) - הלחם היה מצויין רק שלא הבנתי מה יווני בו ובעיקר למה חצי כיכר נקראית כיכר ועולה כמו כיכר שלם... גם 22 שקלים עבור חצי כיכר לחם נראה לי too much....
  • דג ים כבוש - שהתגלה כדג קוד - (37 שקלים) - מנה מצויינת. הדג היה נתחים יפים וקיבל את החמיצות הנדרשת מהעגבניות שהיו עליו. מצויין.
  • פלורינה סלטה (24 שקלים) - סלט פלפלי שושקה בתחמיץ - מנה יוונית אמיתית אבל לא היתה מספיק מעקצצת.אכלתי בעבר במקומות אחרים את המנה הזו  והיא היתה הרבה יותר "נשכנית".כיון שהזמנו שולחן לשעה 4 די התפלאתי שהמנה הרגילה - זו שמגיעה עם פלפלים רגילים- "נגמרה"...אבל ניחא.

לעיקריות הזמנו
  • ספנקופיטה (38 שקלים): מאפה בצק עלים ממולא בגבינה ותרד- שהיה טעים.
  • גירוס על פיתה (56 שקלים) שהתגלה כבצק אפוי ועליו שווראמה (אנחנו הזמנו עגל). כמנה זו היתה מנה מצויינת.

לקינוח הזמנו מאפה 12 האלים (44 שקלים) שהיתה המנה המוזרה ביותר שטעמתי לאחרונה.
בצק פילו ממולא בגבינה, מטוגן בשמן, ומונח על דבש, ומעל בזוק שומשום רגיל ושחור.
המנה מכילה טעמים מלוחים ומתוקים ומוגשת חמה מאוד - זהירות - בו זמנית.
אני אישית לא כל כך התחברתי למנה אבל ראיתי שאחרים כן אהבו את זה- בבחינת "על טעם ועל ריח...".

בתוספת קפה ומשקה קל הארוחה הסתכמה ב245 שקלים לפני טיפ.

סיכום: 
האוכל היה בסך הכל די טעים וחריג על רקע מסעדות אחרות באיזור.
אמנם קצת יקר, אבל מומלץ מאוד לבוא לשם ולטעום מקום קצת שונה- זה בטח לא יזיק לאף אחד.
בהתחשב בעובדה שלא הציעו לנו שום מנה רגילה שכל מסעדה יוונית/מזרחית/בלקנית מציעות (כמו חציל בטחינה) - זה כבר עושה את הביקור במסעדה הזו למשהו קצת יותר חגיגי.
מצד שני אני חושב שבביקורים שלי ביוון לא אכלתי את המנות האלו בשום מקום.
אבל זה אולי הגלל שלא חיפשתי אותן.
בפעם הבאה אני אנסה לחפש אותן יותר טוב.

אני מתכוון להיות שם בקרוב.

יום שני, 28 באפריל 2014

ביקורת: UP (המיתוג החדש של אלעל לטיסות זולות...)

אלעל, חברת התעופה הלאומית של ישראל הגיעה למסקנה שתשלומים של מליונים למנהלים שלה ומצד שני תלונות חוזרות ונשנות על איחורים לא יסייעו לה לצאת מההפסדים המצרפיים שלה ולכן החליטה ללכת על מיתוג חדש UP- ועל הדרך הכניסה את הטיסות הזולות שלה לתחרות עם חברות אחרות.
מדובר בטיסות ליעדים מסויימים לבלד- לא תמצאו את הסידור הזה בטיסות שבהן אלעל מרוויחה הרבה יותר (לארה"ב כדוגמה...).
יצא לי לצאת לטיסה קצרצרה (פגישה של שעתיים עם לקוח בקייב אוקראינה).
רציתי לצאת ולחזור מהר ככל האפשר.
UP היו הכי זולים באינטרנט (ובטח יותר מהסוכנויות השונות...).
ולא בכדי.


הטיסה הלוך ושוב עלתה 370 דולר.
אבל זה כלל: 
  • ללא הושבה במטוס.
  • ללא מזוודה לבטן המטוס (רק תיק עליה למטוס במשקל של עד 6 קילו) - התאים לי מאוד- כיון שנסעתי וחזרתי כמעט באותו יום.
  • ללא כיבוד כלשהו או אוכל במטוס (למעט כוס מים שהוצעה בתחילת הטיסה).
  • המושבים היו במרווח קטן יחסית לכרטיסים הרגילים - אבל כיון שמדובר בטיסה קצרה של 3 שעות - לא נראה לי שזה שווה להשקיע עוד 50 -60 דולר לשידרוג למושבים נוחים יותר.

עד כאן הכל היה בסדר גמור.
אם כולם מסכימים לתנאים והכל ברור - זה בסדר גמור.

הבעיה של אלעל כחברת תעופה היא האיחורים הבלתי פוסקים שלה.,
וממש לא מעניין אותי בגלל מה הם מאחרים - ועוד משהו - אנ ילא "אוכל" את התירוצים שזה בגלל סיבות בטחוניות.
הסיבה הזו צריכה להפסיק לתרץ את החוליים של החברה הזו- יש עוד חברות שטסות ליעדים מסוכנים הרבה יותר והם לא מבלבלים את המוח בתירוצים שהיו מתאימים לשנות ה70...
אני כבר מקיא מהתירוץ העלוב הזה.
אם יש בעיה בטחונית- תביאו יותר מאבטחים.
אם יש תקלה טכנית- תבדקו את המחלקה הטכנית שלכם.
לא יכול להיות שרק אתם מאחרים על בסיס קבוע.

כשאלעל קובעים שיוצאים מנתב"ג בשעה מסויימת- ומדובר בנמל הבית שלהם- אתה מצפה לצאת בזמן.
אבל היציאה מנתב"ג היתה באיחור... וזה לא בגלל שהנוסעים התעכבו בחנויות הדיוטי פרי - זה קשור למנהלות של החברה ושירותי הקרקע שלה.
בחזור זה היה הרבה יותר גרוע.
הם התחילו בעליה למטוס 5 דקות לפני שהמטוס היה צריך להמריא.
ומה? הם באמת חשבו שתוך 5 דקות הם יצליחו להעלות את כל הנוסעים, לנסוע לקצה מסלול ההמראה ולצאת בזמן?
מה הם לא ידעו מתי צריך לעשות בורדינג לטיסה? זה היה כתוב על הכרטיסים של כל הנוסעים בצורה מפורשת.

ואם לאלעל יש בעיה של נוסעים מאחרים- יש לי הצעת יעול עבורם- מי שלא מגיע בזמן לבורדינג - העליה למטוס- זבש"ו.
שימתין לטיסה הבאה.
לא הגיוני שחברה רצינית מתבססת על כל האיחורים הללו.

לאלעל יצא שם של חברה שראשי התיבות של השם שלה הוא:
איחור להמראה, עיכוב לנחיתה....
כששאלתי את הצוות אם נגיע בזמן התשובה שקיבלתי היתה יותר ממרגיזה: "נראה לנו שכן..."
מזתומרת "נראה לנו שכן"??? יצאנו באיחור של 40 דקות!!! כמה אתם חושבים שאנחנו מטומטמים???
זה לא משהו שמטוס יכול להשלים בטיסה מהירה יותר...
הזלזול בנוסעים לא הפסיק ולכן כל מה שיש לי להגיד על המותג החדש של אלעל: UP - זה לא יספיק לכם.
מיתוג חדש שמשאיר את החוליים והשירות הגרוע של החברה - ממש לא יסייע לחברה להשתנות.

אני ממתין לראשי התיבות החדשים של החברה החדשה...

יום רביעי, 23 באפריל 2014

ביקורת: מתחם התחנה הישנה, תל אביב

חופש חול המועד.
כל עם ישראל ואשתו מחפשים מה לעשות עם עצמם ואיך להוציא את הילדים שכבר מטפסים על הקירות בבתים.
נסענו למתחם התחנה הישנה.
חבר סיפר שיש שם הפנינג גדול.
נסענו.
בדרך כמעט נכנסתי בכוונה באיזה נהג חולה נפש שדחף אותי לשוליים כדי להדחף בתור.

המקום עצמו היה עמוס במבקרים עם דגש על ילדים קטנים ותינוקות.
ולא בלי סיבה: במתחם נפתחו כל מיני דוכנים ומתחמים עבור ילדים קטנים ותינוקות- בגדי ילדים, צילומי ילדים, צוות של חברת חיתולים עבר מחופש לאסלה קטנה וחילק חיתולים חד פעמיים (טיטולים) לכל העוברים ושבים.היו שם תערוכת רכבות קטנה (במחיר מופקע של 85 שקלים למבוגר ו60 שקלים לילדים - כמובן שלא טרחנו להכנס...)
במקביל היום שם הרבה דוכנים שעסקו בעיקר בילדים קטנים ותינוקות.
בגדול לא היה שם גיוון לכלל הקהל אלא המתקדות בפלח השוק של תינוקות. וחבל כיון שהגיעו לשם הרבה מאוד - ולרובם לא היה מה לעשות שם - מעבר להסתובב ולצאת כלעומת שבאו (עד שנתקעו בפקק בחניון- ראו בהמשך...).



המסעדות היו מפוצצות.
הצלחנו לשבת במהירות יחסית הקפה ג'ו - אבל במתחם המעשנים (לא ידעתי שיש עדיין כאלה...).
האוכל היה די אופייני לפסח: המבורגר בלחמניה כשרה לפסח. טעים? לא. אכיל? איכשהוא.
אבל אי אפשר לבוא אל המסעדה בטענות- בהתחשב בכמות הממתינים לשולחן או בדרישות הכשרות של החג.

היציאה מהחניון לקחה לנו שעתיים!!!!
נכון שעלות החניה לכל היום היתה 16 שקלים בלבד אבל ההמתנה ברכב היתה מסוייטת.
לידיעת הקורא רב ניצב יוחנן דנינו חשוב לי לציין שדווקא היו שם שני שוטרים במדים אבל הם היו עסוקים בעצמם (ישבו ברכב עם המזגן דולק...)  
גם כשפנו אליהם- הם לא בדיוק ששו לעשות משהו בנדון. (סוג של משטרע שכולנו כבר נתקלנו בו בעבר...).

סיכום: לבוא בחורף.
לא שווה להסתובב שם בין 40,000 איש במיוחד אם אין לך ילדים בגיל המתאים...

יום ראשון, 20 באפריל 2014

ביקורת מסעדה: סינטה אשדוד

לי ולזוגתי החוקית יש הרבה מאוד ויכוחים...
והם נוגעים להרבה דברים שונים שחלקם שנויים במחלוקת מעצם היותם כלליים בציבוריות הישראלית (ימין ושמאל, אהוד אולמרט הפוליטיקאי הבכיר המושחת ביותר בישראל- אני כן, אשתי לא - היא טוענת שאני נאיבי...) וחלקם שנויים במחלוקת רק אצלנו (ביקורות על מסעדות כן לכתוב או לא לכתוב).
אשתי חושבת שאסור לכתוב ביקורת על מסעדות. זה פוגע להן בפרנסה. אני טוען שנהפוכו - אלה שטובים- זה יביא להם תנועת סועדים גדולה יותר ואלה שלא? יכולים רק ללמוד ולהשתפר.
זה לא שאני כותב להם להשתמש בשמן אבוקדו במקום שמן סויה- אני אומר מה היה טעים לי ומה לא, או אם היו נקודות חזקות או חלשות במסעדה- שכל אחד יעשה עם זה מה שטוב לו.

לדוגמה לוויכוח נוסף: אוכל.
אשתי וכלל משפחתה המורחבת אוכלים את אותו הדבר כל הזמן.
כל ארוחת חג משפחתית כוללת את אותן מנות, והם מאוד נהנים מזה.
אני? משתעמם מזה פחד. כמה פעמים אפשר לאכול שעועית עם בשר?
אני צריך בכל פעם משהו אחר.
אפילו שילובים שונים של מנות שונות - היו עושים לי את העניין בזה.
ולכן לאחר שהייתי במקום מסויים - אני אוהב לבוא אליו אחרי כמה זמן- רק כדי לנסות דברים שונים ממה שהתנסתי בהם בפעם הקודמת.
סוג של רענון ועניין.

חזרתי לאכול במסעדת סינטה מכמה סיבות:
בפעם הראשונה שהייתי במסעדה- הופתעתי מהמסעדה- מהצד הויזואלי שלה: מדובר בסוג של "אולם חתונות" התקרה גבוהה מאוד וממנה משתלשלים נברשות גדולות מאוד, העיצוב של המסעדה ממש לא מתאים למסעדה בכלל ובטח לא לשיפודיה.
גם רציתי לראות איך המקום עובד "ברגיל".
(ומעבר לכך- זאת המסעדה הפתוחה היחידה שעבדה באיזור שלנו בחול המועד פסח...)
אז נסענו.
הזמנתי מקום מראש וזה השתלם- איך שהגענו - הכניסו אותנו לשולחן. 
לראשונות הזמנו את הסלטים הבסיסיים שבאים עם מסעדה מהסוג הזה.


בנוסף הזמנו גם סלט פטריות וכרובית מוקפצת בפנקו. שתי המנות הללו - מבחינתי היו המנות הטובות ביותר בארוחה. (שאר הסועדים היו מרוצים מאוד מהעיקריות שלהם)
לעיקריות הזמנו:
סטייק פילה בקר (119 שקלים)
סטייק אנטריקוט (109 שקלים)
חרב פרגית שזה בעצם שיפוד פרגית (29 שקלים)
כבדי עוף בתבלון "ראס א חנות" (66 שקלים).
כיון שאני הזמנתי את מנת הכבד- אתייחס אליה. אני לא מכיר את התבלין הזה באופן קרוב - ולא יצא לי לטעום ממנו ולכן מדובר בהתרשמות ראשונית שלי ממנו.
המנה היתה סבירה ותו לא.
הבעיה היתה שכנראה שמו יותר מדי מהתבלין ולכן כל הרוטב היה "גרגרי", או שזה התבלין - אני חושב שהסיבה הראשונה היא היותר נכונה...
לתוספת הזמנתי ירקות מאודים - שהיו ממש לא טעימים - לא נגעתי במנה למעט טעימה ראשונית.

ירקות מוקפצים- לא טעים בכלל
ירקות מוקפצים - מנה לא טובה של סינטה
לגבי השירות - ואני אחזור אליו- יש בו סתירה: מצד אחד הוא היה משתדל מאוד מצד שני הטעויות שהתגלו בו היו גדולות מדי.

כאמור אני לא כל כך נהנתי מהאוכל למעט 2 המנות הראשונות שבאו במקביל למנות הסלטים הדי רגילות שקיבלנו.
שאר הסועדים נהנו מאוד מהמנות העיקריות.

השירות היה דו צדדי- ניכר היה שהמלצר שלנו רצה מאוד לסייע אבל (כאמור) היו כמה דברים שמאוד הפריעו לי: 
1. הרצפה היתה מלוכלכת.
נכון הגענו אחרי הצהרים, והמסעדה היתה מלאה - אבל בכל זאת, זו מסעדה וריצפה מלוכלכת די בולטת על הגוון השחור של הרצפה (מצד אחד המסעדה מאוד יפה - בטח יחסית לשיפודיה, אבל יש לזה מחירים מסויימים - וטאטוא רצפה על בסיס תכוף -הוא כנראה אחד מהם).
2. המחירים
 אני לא חושב שמסעדות מהזאנר הזה גובים (או אמורים לגבות) 13 שקלים לבקבוק של 250 מ"ל קולה.
בהתיחס למחירים שהמסעדות הללו מקבלות מספקים המובילים בשוק - 13 שקלים זו קצת חזירות.
זה לא שהמנות היו זולות בצורה מיוחדת, או שהיתה איזשהי הנחה.
הסיכום של החשבון היה גבוה מאוד. ולמרות שהאוכל היה בסדר - לא יותר ולא פחות- אם מתייחסים לעובדה שעדיין מדובר בשיפודיה משודרגת (אולי) המחיר קצת מופקע.
3. היינו 3 מבוגרים וילד.
הילד אכל אך ורק סטייק- הצלחת שלו היתה ריקה מהסלטים.
כיון שהיינו בפסח - פיתות לא היו. (אגב ל4 אנשים הגישו לנו 2 מצות...)
למרות זאת חייבו את החשבון ב4 מנות סלטים.
אבל זה ניחא.
כשהזמנו משקה פסיפלורה - (21 שקלים), הוברר לנו שהמשקה אינו כשר לפסח. בסדר.
אבל למרות זאת הוא הוחשב לחשבון...
בקיצור - לדעתי הייתי צריך לשלם פחות 40 שקלים...
3. מנות שלא נגעו בהן.
הכלל היסודי והבסיסי שבין סועדים ומסעדנים (שהזרוע הביצועית שלהם היא המלצרים) שמעוניינים שהלקוחות שלהם יחזרו למסעדה או ימליצו עליה בפני אחרים זה לוודא שהסועד מרוצה.
כדי לדעת את הפרט החשוב הזה יש למלצרים כמה אפשרויות:
  • לשאול- ואת זה אמנם המלצרים עשו מדי פעם אבל עשו את זה בצורה כל כך לא טבעית - עד שזה נראה שהם שאלו כדי שיוכלו להמשיך לשולחן הבא (או רק כי הבעלים כופה עליהם את זה).
  • להסתכל על השולחן (לטעמי זו הדרך היותר נכונה- לא מפריעים ללקוחות אבל "השולחן לא משקר"), ואם יש צלחות או מנות שלא נגעו בהן- או אז לברר מה העניין.
    לפעמים הלקוח שבע - וזה לגיטימי, אבל הבירור חייב להעשות.
זה לא קרה בסינטה. וחבל.
כי היו יותר ממנה אחת שלמעט טעימה (והירקות מוקפצים היו דוגמה מצויינת לכך) - שהיו ממש לא טעימים ולכן חזרו למטבח כלעומת שבאו.
ממסעדה שמנסה למצב את עצמה קצת יותר גבוה- הייתי מצפה לקצת יותר.

סיכום:
האמת? אני עוד לא יודע אם אחזור לשם בעתיד.
יצאתי משם עם הרגשה לא טובה - למרות שהשירות היה משתדל.

עם חשבון של 579 שקלים, ל3 מבוגרים + ילד... (לא כולל טיפ) אני חושב שאבדוק עוד כמה מסעדות אחרות באיזור...

יום שישי, 28 במרץ 2014

ביקורת מופע- יובל דור:שירים וסיפורים מדור לדור.


להקת הכל עובר חביבי כבר לא פעילה הרבה שנים (התפרקה ב2002) ולכן היא מוכרת בעיקר לקהל הוותיק יותר.
חבריה הבולטים היו במשך השנים שלומית אהרון, יובל דור, עמי מנדלמן, וקיקי רוטשטיין.

ולכן כשהוזמנתי להופעה של יובל דור לא היה לי למה לצפות, מה גם שלא ידעתי שיובל מופיע לבד.

ההופעה היתה בתיאטרון חולון , ונקראה שירים וסיפורים מדור לדור.

הקהל היה מבוגר באופן יחסי ולאט לאט התברר שמדובר בקהל חולוני מובהק שכלל אפילו מורות לשעבר של יובל...

יובל עלה לבמה כשהוא מלווה בתפאורה מינימלית וגיטרה אקוסטית, ושר את שירי ארץ ישראל היפה תוך שהוא מלווה את השירים בסיפורים על העיר חולון שמלפני יובל שנים, סיפורים שהשתלבו במידרשי חז"ל מהמקורות, מוקדמים יותר ומאוחרים יותר, שילב נושאים שקשורים לחיבור בין הורים וילדים, בקשר הזוגי ורעיונות לביטויים ומילים בעברית שהשתלבו בסיפורים.
הדגש היה על תקשורת בינו לקהל שהגיב בצורה חיובית מאוד והתמסר ליובל לקולו העמוק והמלטף...


יובל העביר את הקהל מסע בתחנות יצירתו: סיפר על ילדותו בחולון, ההופעות שהיו לו עם הכל עובר חביבי, דרך האירוויזיון, שר שירים שהלחין עם רחל שפירא, נעמי שמר, אריק איינשטיין ועוד.

הקהל שכאמור היה בעיקרו קהל ביתי אוהד שיתף פעולה ובסוף ההופעה נשאר לדבר עם יובל במשך זמן רב.


סיכום:
הופעה מפתיעה מאוד- וחבל שיובל דור לא נחשף יותר לקהלים צעירים יותר יש לו הרבה מאוד חוכמה שכבר לא רואים במחוזותינו.

בסופו של יום: זה מה שיש... זה מה שיש.. שב איתנו כאן.

מומלץ מאוד!!!

יום ראשון, 9 במרץ 2014

ביקורת סרט: המרכיב הסודי

גילוי נאות (1): אני מכיר את אורי מזרחי.
ואני חושב שמדובר בבחור מדהים וכשרוני. יזם שמשלב ראיה חברתית עם עסקית בצורה לא רגילה.
באופן כללי אין הרבה אנשים כמו אורי אבל גם גלגול החיים של אורי לא שגרתי.
ואולי זה מה שהפך את אורי לאדם כל כך מיוחד וכשרוני.

ולכן מצד אחד מאוד הופתעתי מהסרט של אורי ושאר המשתתפים אבל מצד שני זה לא היה צריך להפתיע אותי.
אבל כן הפתיעו אותי העומקים והחשיפה שאליהם הגיעו אורי ונטע ושאר המשתתפים בסרט.

גילוי נאות (2): אני מת על סרטי מסעות.
אחד הטובים שבהם הוא כמובן סיפור פשוט- על האמריקאי המבוגר שנוסע על מכסחת דשא לפגוש את אחיו שלא פגש כמה שנים טובות ושמע שהוא חולה, בדרך הוא נוסע דרך 3 מדינות בארה"ב, ופוגש שלל דמיויות אמריקאיות...

ואז נתקלתי ב"מתכון הסודי".


"המרכיב הסודי" - הוא סרט מהז'אנר הזה.
עם חיבור ישראלי להודו ועוד טוויסטים בעלילה.
בסיס העלילה הוא נסיעה של אורי ונטע- שותפים במסעדת "24 רופי" שבדרום תל אביב לגלות את "המרכיב הסודי" באוכל ההודי.
המסע מתחיל כמעט מיד להסתבך כשמתברר שהמרכיב הסודי הוא בכלל א באוכל אלא במסע שעוברים החברים בסרט תוך גילוי וחשיפה עצמית שלא תוכננו (לפחות לא למראית עין).


אני מכיר אות אורי ממסגרת אחרת ואת צורת החשיבה המקורית שלו- ובראיה לאחור - אי אפשר היה לצפות מאורי לקבל סרט אחר.
(אני מתייחס לאורי כי אותו מכיר אישית אותו אבל זה נכון, כנראה, גם לשאר המשתתפים בסרט. אחרת אי אפשר להסביר את הדינמיקה המתפתלת ומשתנה שבסרט)

הסרט מתחיל בנקודה אחת ועובר דרך כמה קווים מקבילים (הגילויים האישיים של חברי הסרט) לנקודה אחרת.
והיופי שבסרט הוא במעבר ובחשיפה האישיים שעוברים הגיבורים כל אחד בנקודות הרגישות שלו. אני כמעט משוכנע שהם לא התכוונו לזה- לפחות לא כל המשתתפים הבסרט לא הגיעו לשם בכוונה ראשונית שכזו.
חשוב לציין שהסרט כנראה לא היה יוצא כמו שהוא - אם היה מדובר במקום אחר- במדינה אחרת.
רק בהודו אתה מתחיל משהו, מסע, טיול, לא משנה מה, ולא יודע בשום אופן- איך תסיים אותו.
הודו כמו הודו. 
מדהימה, משעשעת, מרגשת ותופסת אותך כמו ששום מדינה אחרת לא יכולה.

לפני הסרט הופיעה ליאורה עובדיה- זמרת ישראלית שלמדה ועבדה בהודו ושמגייסת כסף להפקת אלבום ראשון. 
גם זה משתלב עם שאר העשייה של אורי- חברתי, עיסקי, יזמי.

כל זה משתלב (לפחות מבחינתי) בכמה סרטים הודיים שהצליחו להבקיע את תדמית "הבוליווד" ולהוציא סרטים מרגשים, לא שיגרתיים ומעניינים שמצולמים בצורה מפתיעה (- ללא ריקודים מגוכחים, שירים הודו-רומנטיים, וגרוטסקיות מעושה).
אני מתכוון לסרטים מהסוג של נער החידות ממומבי, חיי פיי, מלון מריגולד האקזוטי, ועכשיו הסרט של אורי שמציג את הודו באור אחר לחלוטין. 

ועוד מילה קטנה לאורי:
בסרט, אומרים הרבה אנשים, רובם חכמים ומלומדים מהו המרכיב הסודי שלהם.
בשבילי, אחרי הסרט, אורי הוא המרכיב הסודי.
לראות ולקנא בכשרון.

סיכום: מבחינתי - הסרט הוא סרט השנה.
מומלץ בחום.

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

ביקורת מסעדה: סינטה - אשדוד

הגעתי למסעדה לצורך עסקי.
וישבתי שם עם שותפה עיסקית.

ולכן החלטנו אחרי הפגישה להשאר לארוחת צהרים.
לקחנו את העיסקיות (69 שקלים שכוללת לחם הבית עם מטבלים, מנה ראשונה, עיקרית + תוספת אחת, ושתיה קלה) ולהלן הרשמים:
לראשונות קיבלנו מבחר סלטים מצויינים.
הרגשתי שהם היו טריים ותובלו ביד טובה:
  • סלט עגבניות וכוסברה ושום
  • סלט חציפים פיקנטי
  • סלט כרוב
  • סלט סלק
  • טחינה
הכל כאמור היה לא רע בכלל.
למנה ראשונה לקחתי סלט עלים שהפך להיות סוג של סטנדרט והגיע בצורת מבחר עלים, בצל סגול, וחצאי עגבניות שרי.
הסלט היה טרי ותובל בויניגרט.
בנוסף לקחנו מנת אסיאתית של פטריות בגריל, מוקפצות בצילי מתוק, בצל סגול ואגוזים (42 ש') - מנה מעולה.

פטריות בצילי מתוק


למנה עיקרית לקחתי שניצל עם ירקות מאודים.
השניצל היה מצויין- טרי וחם ופריך.
אני חייב לציין שבשלב הזה כבר הייתי שבע ורק דגמתי את הירקות המאודים.

לסיכום - מדובר בסה"כ במסעדה יפה מאוד, שנמצאת על הרצף שבין מסעדה לשיפודיה עם נטיה חזקה למסעדה, וכשמדובר בעיסקית - המסעדה מתגלית כמשתלמת ביותר כארוחה משתלמת הן מבחינת המחיר מול הטריות והאיכות של המנות.

אני אשקול בחיוב להגיע לשם גם בערב - כדי לראות את המצב אז.