יש מישהו שתמיד יזכר אצלי לטובה ולרעה.
שמו משה בדש. הבעלים לשעבר של תשלובת פיקנטי.
כסטודנט טרי, שלא כל מימיו מסעדות סיניות נחשפתי לאוכל המהיר הסביר ביותר בעולם.
תמורת סכום הגיוני לסטודנט (אל תצפו שאסגיא לכם את גילי כמובן...), הזמנת ארוחת צהרים ושתיה- והיית יוצא עם בטן נפוחה ומלאה.
נפוחה מאוכל ומלאה בכאבי בטן.
צריך להגיד את האמת.
האוכל לא היה משהו אבל היה חם, בכמות ענקית ואף פעם לא הרגשת שדפקו אותך - עד הביקור הראשון בשירותים.
אבל כסטודנט זה היה פתרון לא רע להרבה רעות חולות שיש באוניברסיטת בר אילן.
חמה נזכרתי בזה?
כיון שהגעתי למסעת צ'ינה האוס בקניון אלונים לפגישה עסקית.
עד להגעת השותף, נכנסתי והזמנתי ארוחת צהרים.
בתחילה העסקית נשמעה קורצת במיוחד:
אגרול
2 מנות בשריות
2 תוספות
והכל ב 36 שקלים.
הזמנתי:
אורז מטוגן
ירקות מוקפצים (מה שקרוי במקומותינו צופ-סוי)
ועוף חריף (מה שאמור להיות קרוי עוף סצ'ואן).
הנה הרשמים:
1.העניין הראשון הוא הכמות: כמות זעומה כל כך של אוכל - הרבה זמן לא פגשתי.
על צלחת לא גדולה ניסתה המוכרת להכניס את כל הרביעיה + האגרול.
איך להגיד את זה- הקמצנות של המסעדה עמדה ועומדת בעוכריה.
לוגופן של מנות:
הכל היה קר, פושר, וחמים.
ותו לא.
וחבל.
יוצא לי הרבה מאוד להגיע למקום- ואני כנראה בזמן הקרוב לא אכנס לכאן שוב.
אני מחכה לתוצאות הביקור בשירותים...
סיכום:
שירות: תלוי בעומס
נקיון: סביר
מחיר: לא מדהים (ארוחה עסקית +קולה = 44 שקלים).
חנייה: תלוי מתי באים
בקיצור- לא מומלץ.
עדיף ללכת לארקפה שנמצא בסמוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה