יום ראשון, 11 באוגוסט 2013

ביקורת: כוורת 2013

מדהים, לא יאמן, וחבל שנגמר.

הלהקה הטובה ביותר שספק אם תקום לנו כמותה אי פעם סגרה את הבאסטה במופע של פעם בחיים.
אני שצפיתי שזו תהיה ההופעה האחרונה שלהם, החלטתי לעשות מעשה ולקחתי את אשתי ואת בני להופעה במחיר שלפני ההופעה נשמע כדי מופקע משהו (1350 שקלים... ל3 כרטיסים).

בדיעבד, מדובר בהופעה הטובה ביותר שהייתי בה אי פעם והייתי בלא מעט כאלה.
כולל מייקל ג'קסון, U2, ומדונה...

מדובר בלהקה שפעלה בקושי 3 שנים אולם ההשפעה שלה על עולם המוסיקה הישראלי בלתי מבוטלת עד היום.
 

כיוון שההופעה היתה אמורה להיות ארוכה - כבר חשבתי שכוורת תשיר את 3 התקליטים שלה מהתחלה עד הסוף, אולם בכוורת חשבו קצת אחרת והשמיעו את רוב הלהיטים המוכרים שלהם בליווי המערכונים של סיפורי פוגי.
מה שגרם לכולם לדקלם את כולם...

בקיצור, אמנם הרבה זמן רציתי לראות אותם וזה הגיע באיחור אבל יותר טוב מאוחר מלעולם לא:

אין ספק שמדובר בלהקה הטובה ביותר שקמה פה עד היום, סוג של הביטלס של מדינת ישראל והזמר העברי המודרני, ושנתנה את אקורד הסיום שלה כשכמעט כל אחד מחבריה עדיין רלוונטי, ואפילו יותר  מתמיד.

אני חייב ציין רגע מרגש אחד (והיו הרבה כאלה, אבל הוא היה אחד משיאי ההופעה-) יצחק קלפטר (צ'רצ'יל) שנראה יחסית רע מאוד, אבל ניגן בצורה מפתיעה את כל קטעי הסולו שלו וקטעים אחרים ואף השתתף בהמחזה של סיפורי פוגי ושר את צליל מכוון.
צרציל הוא אחד מהנגנים הענקיים ביותר אם לא הגדול שבהם, שניגנו בארץ מאז ומעולם, ולראות אותו במצבו - הוא לא נראה במטבו בלשון המעטה, ועוד כשזוכרים שהוא היה על סף מוות לפני זמן לא רב- די היה מרגש לראות בסוף השיר את כל הקהל שישב איתנו במתחם הישיבה עומד על רגליו ומוחא לו כפיים.
ראו מהמסכים שקלפטר התרגש מאוד והאהבה שהורעפה עליו מהקהל חיזקה אותו עשתה לו רק טוב.
חבל שדני סנדרסון לא נתן לזה עוד כמה שניות.

אני צריך להגיד שברמה האישית הייתי בטוח תמיד שמי שנתן את הטון בלהקה היו גידי גוב ודני  סנדרסון אבל  בהופעה הזו ראיתי גם את תפקידו המשמעותי והחשוב של אפרים שמיר.
(כאחד שתרם רבות גם לשירים וגם ללחנים של כוורת). 
בדקות הסיום של ההופעה עלתה במחשבתי שהם הם, כוורת הם הם בדיוק "תבנית נוף ילדותי".
הם השירים הראשונים שגדלתי עליהם, שלא היו בהם נושאים בעייתיים, או נתונים במחלוקת, שהיו מספיק היתוליים כדי שיתפסו את האוזןויצמדו לי לאורך ימים שבהם לא הפסקתי לזמזם אותם וניתן לציין אותם בשורה אחת עם הגששים, יוסי בנאי, ולהקת הנח"ל.
הם וסיפורי פוגי...

ההשפעה שלהם על דורות שלמים- עוד לא ניתנת לכימות כיון שהם עדיין משפיעים על ילדים רבים ועל ילדים שעוד יוולדו פה בעתיד.

ולכן לא פלא שגם בני (בן 11) הכיר אותם.
ולא רק הוא אלא עוד אלפי ילדים אחרים שהיו בהופעה ההסטורית הזו.

לכל מי ששאל אותי למה לקחתי אותו להופעה הזו עניתי:
כשהוא יהיה סבא ונכדיו יכירו את השירים של כוורת (אני משוכנע בזה שהם יכירו)- הוא יוכל להגיד להם שהוא היה בהופעה האחרונה (והטובה ביותר) שלהם.

ולכן בצער רב אני נפרד מהם:
שלום ולא להתראות "כוורת".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה