ביקורת מסעדה: דיקסי תל אביב

הביקורת הזו תהיה שונה מהרגילות.

למה? מכמה סיבות.

דיקסי היא מסעדה שיש לי מקום חם מאוד בלב עבורה. אמיתי גמרי.

אכלתי בה הרבה פעמים בעבר וכיון שבשנים האחרונות אני לא גר באיזור, נוצר מצב שהרבה מאוד זמן לא הזדמן לי ללכת לשם.

הזכרונות שלי נוגעים לחברת סטארטאפ שעבדתי בה באיזור ומי שנשאר לעבוד אחרי השעה 23:00  היה זכאי להזמין לעצמו ארוחת המבורגר מדיקסי.

כיון שאז הייתי צעיר הרבה יותר ורווק- אכלתי שם לא מעט פעמים והזמנתי משם לא מעט פעמים - ותמיד הייתי מרוצה.

השבוע החלטנו ללכת לשם.

הזמנתי מקומות כבר ביום ראשון לשבת - מה שבטוח בטוח.

אני צריך להגיד משהו- חיים כהן יסד פני כ20 שנה מסעדה מצויינת שבוודאות השפיעה על מקומות ומוסדות אכילה אחרים. בוודאות. ולכן ההערות שאני מעלה פה די מפתיעות אותי - אני משוכנע שהן יכלו להמנע ולחסוך לנו את עוגמת הנפש.

ומכאן הגעתי למסקנה שאני לא בטוח שחיים כהן ("המאמי הלאומי") מגיע לשם באופן קבוע - ואם הוא כן מגיע - אני מאוד אופתע.

לגופו של עניין - נתקלתי (לראשונה) בשתי בעיות מהותיות במסעדה.

1. מנה אחת היתה ממש לא טעימה לחברה שלנו שהזמינה אותה (כריך אנטריקוט). מדובר בחברה שגרה בעברה 8 שנים בצרפת, ופיתחה טעם איכותי כתוצאה מאכילה בהרבה מסעדות איכותיות שצרפת התברכה בהם.

2. העניין השני הוא המתנה מעצבנת של 40!!!! דקות למנות העיקרית. וזה לאחר שהערנו למלצרים מספר פעמים...!!

את עניין הטעם אני יכול לפתור באיזשהיא צורה - ולא נכנס לזה.

עניין ההמתנה מאוד מפריע לי  (ואני חייב לציין כבר עכשיו שקיבלנו פיצוי הוגן לעניין ובכל זאת).

המסעדה עובדת כמו מכונה משומנת הרבה זמן, בכל זאת, מסעדה פעילה בצורה מופתית 24 שעות ביממה כל כך הרבה שנים- זה משהו שממש לא אמור לקרות בו.

 אז נכון - קיבלנו 2 מנות אחרונות חינם כפיצוי.

אבל ההרגשה הרעה שקיבלנו כשיצאנו משם - נשארה לנו הרבה זמן אחרי שיצאנו משם.

אני יודע חלקכם יגיד - מה הוא מזיין את השכל? קיבל פיצוי לא?

אז זהו שדיקסי מציגה וממתגת את עצמה כדיינר אמריקאי.

ואנחנו הגענו רעבים וההזמנות שלנו ממש לא היו מנות "מורכבות"- ברובם המבורגרים.
גם לא היינו הרבה - בסך הכל 4 אנשים...

אני מודה: מאוד יכול להיות שהעובדה שהגענו רעבים ומורעבים גרמה לעצבנות הקיבה שלנו...

ועדיין- בשביל 2 המבורגרים, כריך ומנת פרגיות- לא צריך יום בישולים ארוך מדי...

ביקורת סרט: אפס ביחסי ציבור

באופן כללי, חוץ מסרטי בורקס ו"גבעת חלפון אינה עונה" - אני לא אוהב סרטים ישראלים.

אם תפשפשו בארכיון של הבלוג הזה- תגלו כמה סרטים ישראלים - בעיקר קטנים מאוד - שכן ראיתי וכתבתי עליהם ביקורות שונות.

בשנים האחרונות- כשראיתי שרובם של הסרטים הישראלים עוסקים בסכסוך הישראלי ערבי ומציגים בעיקר את הצד הפלסטיני כצודק ואת הישראלים כקלגסים מרושעים- חדלתי מלתמוך בקולנוע הישראלי.

אני גם מתעצבן בכל פעם שמשרד החינוך מתקצב סרטים מכספי משלם הישראלי ומגלה לאחר מכן שעבדו עליו ויצרו סרט אנטישמי שמציג את הצד הישראלי כזבלים ברבריים ראו מקרים רבים מהסוג הזה והדוגמה הבולטת היא "עג'מי" ...

ולכן כשראיתי את הסרט הזה - וראיתי מי מככבת בו - דאנה איבגי - הייתי די חשדן. (פרמו: לא התבדתי)...

אפס ביחסי אנוש הוא סרט קולנוע ישראלי מסוג קומדיה שחורה משנת 2014 בכיכובן של דאנה איבגי, נלי תגר ושני קליין.
את הסרט כתבה וביימה טליה לביא.

הסרט מבוסס על "חיילת בודדה", סרט קצר של לביא מ-2006, גם הוא בכיכובה של איבגי.

אני מבין שההייפ סביב הסרט הוא השתתפותה של איבגי אבל כמו ששמתי לב לאבא שלה- הוא לא משחק- הוא ככה.

גם היא כנראה.

הוא בטח אמר לה "תהיי טבעית" - ככה היא שיחקה וככה היא יצאה.

לא ממש התרגשתי מהמשחק שלה.

דווקא נלי תגר היתה הרבה יותר טובה.

בכל אופן הסרט מתאר את משרד השלילשות בבסיס שיזפון ומחולק לכמה חלקים

סיפור א': המחליפה

סיפור ב': הבתולה

סיפור ג': המפקדת

עלילת הסרט היתה אמורה להציג מנקודת מבט אנושית את חייהן של אלפי נשים בישראל שהיו בתפקידים שונים בשלישות או ביחידות אחרות של המפקדות האחרות של צה"ל.

בפועל הסיפורים מופרכים, חסרי בסיס מציאותי (או לפחות ככה אני מקווה - כי אחרת אנחנו בבעיה אמיתית...) ולטעמי גם לא כל כך מצחיקים...

כמובן שהסרט זכה בכל מיני פרסים של כל מיני גורמים שלא מכירים את ישראל אבל אני מעריך שהנסיון לייצר משהו בסגנון של גבעת חלפון של שנת 2014- לטעמי נכשלה.

החלקים הקומיים מאולצים, לא מצליחים ולא נראים זורמים לטעמי.

אז נכון, הסרט זכה בפסטיבל הסרטים טרייבקה בפרס הסרט הטוב ביותר, והבמאית קיבלה את פרס הבמאית המצטיינת ע"ש נורה אפרון.

 הסרט עלה לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל ביוני 2014.

ב-21/09.2015 זכה בשישה פרסי אופיר: לתסריט ולבימוי (טליה לביא), לשחקנית הראשית (דאנה איבגי), לעריכה (אריק להב ליבוביץ), למוזיקה המקורית (רן בגנו), ולליהוק הטוב ביותר (אורית אזולאי). 

ב-13/10/2014 זכה בפרס תא המבקרים לסרט הישראלי הטוב של אותה שנה.

אבל אנחנו כבר יודעים מה שווים הפרסים של פרסי אופיר...

קדחת לתחת.

לסיכום:הסרט הוא בדיוק מה שחשבתי -  לא משהו.

עוד סרט ישראלי לא מדהים.

ביקורת מסעדה: עזבה, כפר ראמה

הרבה פעמים עברתי בכביש הזה ורציתי להכנס למסעדה הזו- ששמעתי עליה שהיא נחשבת למסעדה ערבית/פלסטינית אותנטית.

רציתי להבין מה זה אותנטי.

הרי יש עשרות אם לא מאות מסעדות מזרחיות/ערביות שמגישות את המאזטים בהתחלה ואחר כך מנות בשר למיניהן.

יש כמובן גם את רשת מסעדות אלבאבור, ודיאנה בנצרת...

בקיצור רציתי להבין מה זה מסעדה ערבית/פלסטינית אותנטית...

יש גם כמה מבקרים שהיו שם והיללו אותה (אני מנחש שזה בעיקר בגלל שהם שמאלנים כמו ניב גלבוע שחושב שאם הוא מגיע למסעדה ערבית- קודם כל הוא צריך לרייר חצי שעה ואז לכתוב מה ואיך היה - והכל כמובן מדהים בשבילו...).

ולכן נכנסתי ואלו הרשמים שלי:
המקום נקרא על שם מקום שנמצא בכל כפר ערבי, בקצהו. שם נמצאים כדי לשמור על השדות.

המסעדה עצמה היא סוג של מבנה ערבי: בית קטן, שהוסיפו לו טלאי על גבי טלאי עוד חדרים.

המקום לא הכי נקי אבל בעיקר בשל העובדה שמדובר במבנה ישן. בקיצור קצת "איבוק" לא יזיק למקום.

המלצרים שהבנתי שהם ילדיו של בעל המקום, פיתחו את הפרופסיה של התעלמות ממבטי הסועדים לסוג של אומנות/מקצוענות... כל הנסיונות שלנו לקבל שירות או דברים שכבר הזמנו ולא הגיעו או לא סופקו... יש בעניין הזה הרבה מאוד מקום לשיפור.

המנות העיקריות 

לראשונות הזמנו סלט ירקות (20 שקלים) שהיה טעים וטרי מאוד.

לאבנה עיזים (30 שקלים) - 3 כדורי גבינת לבנה דחוסה שרבצו בתוך שמן זית - הגבינה היתה דחוסה וטעימה.

כרובית עם טחינה (20 שקלים) מבחינתי- המנה הטעימה ביותר מהראשונות - כרובית אפוייה בתנות ועליה טחינה.

עם המנות הראשונות קיבלנו סלסלת פיתות רגילות.

לעיקריות הזמנו:

חשווה - בשר בקר עם אורז שבושל בבשר בקר טחון (75 שקלים). מנה טעימה מאוד- הבשר היה רך והתפרק על המזלג.

החסרון היחידי- מעט מדי בשר יחסית למנה- אבל עדיין מנה טעימה.

קבב סיניה ברוטב טחינה. (75 שקלים) 5 קבבים ששחו ברוטב טחינה.

כמו שאתם מבינים- לטחינה יש תפקיד חשוב מאוד בתפריט של המסעדה הזו

גם המנה הזו היתה מצויינת.

מחיר העיקריות הוא 75 שקלים כל אחת.

המנות באופן כללי היו טעימות, והוגשו בכלי אלומיניום שנראים ישנים אבל מפיחים משהו באותנטיות שהמסעדה מבטיחה.

לקינוח לקחנו עוגת סולת עם טחינה (30 שקלים), שהיתה מתוקה בצורה מדוייקת- לא יותר מדי ולא פחות מדי - וכאמור היתה סיום טוב לארוחה משביעה וטובה.

סיכום:

בסך הכל מסעדה טובה, השירות חייב להשתפר בדחיפות, אבל האוכל יחסית מקורי, טעים ולא יקר מדי.

השירותים בחוץ - 

גישה לנכים- מאוד בעייתית. אמנם אין מדרגות, אבל השטח עצמו לא נגיש.

חניה מסביב למסעדה.

דיויד ברוזה והתיזמורת האנדולוסית אשקלון

רק לעיתים נדירות אני נתקל במשהו מדהים וזה התחיל אצל לונדון וקירשנבוים.

הגיע דייוד ברוזה לתוכנית וסיר על הדיסק שהוא הוציא עם התזמורת האנדולוסית הים תיכונית אשקלון.

הוא ניגן שם את הקטע של שיר אהבה בדואי.

זה נשמע נפלא.

החלטי לרכוש את הדיסק - רק שהוא עדיין לא יצא...

חיכיתי בסבלנות ואחרי שבועיים רצתי וקניתי אותו.

מדהים.

מדהים.

מדהים.

...הסרטון מתחיל מהדקה ה15

נכון זה לא מתאים לכל אחד- אבל מי שאוהב מוסיקה אנדולוסית ים תיכונית (לא את הזבל של אייל גולן, שרית חדד ופאר טסי למיניהם) יהנה מאוד- דיסק מיוחד מאוד.

שילוב של השירים המצויינים של דייויד ברוזה מלפני 20-30 שנה עם עיבודים שמתאימים לרוח האנדולוסית מדברית...

פשוט נפלא.

אין מה לדבר- שירים כמו "סיגליות", "שיר אהבה בדואי", "טיו אלברטו", "סביליה", "סתיו מסוכן", "זה הכל או כלום", "יהיה טוב", "מתחת לשמים", "vאישה שאיתי" עם הקדמות של האנדולוסית- מדהים.

המלצת השנה שלי.

ביקורת טלויזיה: הפייטן ערוץ 20

הרעיון שעומד מאחרוי התוכנית הזו מעולה.

מעולה. לא פחות.

הבעיה היא בביצוע. והביצוע לא הומוגני ופה היה צריך להקפיד על זה.

וזה נכון בכמה רמות.

השופטים- יחיאל נהרי הוא השופט האולטימטיבי לתוכנית הזו.

אביהו מדינה- ביג לייק להפקה- שופט מעולה.

הבעיה הוא עם השניים האחרים קוcי אפללו ודוד דאור שאין לי מושג למה הביאו אותם.

את קובי אפללו אני מאוד אוהב כזמר אבל מה הוא מבין בפייטנות?

דוד דאור ממש לא ברור לי מה עושה בתוכנית.

הבעיה השנייה באותה התוכנית היא ההגדרות של "מי מפייט" ומי לא.

הסינון של חלק מהמתמודדים ממש לא בכיוון.

כייון שלא מדובר בהצגת כל מיני ליצנים והשפלתם ברוב עם- לא ברור לי למה לא שולחים את כל הזמרים וכל אלה ששרים בניגון אשכנזי לגמרי בתוכנית הזו.

שישלחו אותם לפסטיבל הכלייזמרים בצפת.

פייטנים הם בהגדרה חזנים של בתי כנסת ספרדיים, מרוקאים, ותימנים (אולי).

כל אלה ששרים שירים, כל אלה ששרים ניגונים של חצרות אדמורים אשכנזים- מה הם עושים פה בכלל?

ועל הדרך כל מיני אשכנזים שמספרים שהם ספגו את זה בקיבוץ או בבית אבא? וסבא?

מה זה השטויות האלה?

מעבר לשתי הבעיות המאוד גדולות הללו - מדובר בתוכנית שהיא שוס רציני.

נכן לשלב זה הופיעו בו 3-4 מתחרים שנתנו פייט רציני והשמיעו פיוטים יפים מאוד.

חבל שלא כולם ברמה הזו.

אני מקווה שהעונה הבאה תהיה הרבה יותר מדוייקת ונכונה מבחינת הקונספט.

בנוסף - כמו שזה נראה מפה- בקרוב התוכנית תסתיים.

ואני תוהה למה תוכניות זבל/טראש מהסוג של כוכב נולד, אקס פקטור ושאר תוכניות הזבל בערוצים האחרים ופה הכל תכליתי...

למה פה לא מעבירים את המתחרים בכל מיני ז'אנרים של יהדות ספרד: מרוקאי, תימני, ירושלמי וכדו'.

בסך הכל-תוכנית מצויינת, המתחרים והשופטים קצת פחות, ובכל זאת יש למה לצפות.

ביקורת מסעדה: בראון מתחם G תל אביב

יש מעט מאוד מסעדות שניתן ללמוד מהן הרבה מאוד על הרבה נושאים ותחומים.

השתשלשות הדברים היתה יצאנו מבדיקה רפואית בשעות אחרי הצהרים המאוחרות בצפון תל אביב, והיינו רעבים.

נזכרתי בבית קפה שבעבר ישבתי בו לארוחת בוקק עם מישהו והחלטתי להכנס למתחם G שליד מגדלי YOU.

העובדה שמדובר במתחם שנמתא חצי דקה מאיילון ואני יכול לגלוש ממנו מיד דרומה- גם הועילה לשיקולים להכנס לשם.

נכנסנו.

ברביבה סיליה לא היה מקום ממוזג ולכן עברנו לבראון.

בכניסה היתה תצוגה של לחמים וגם עוגות מסקרנות וחשבנו לקחת אחרי הארוחה משהו לקפה של הבוקר.

הושיבו אותנו באדיבות במרכז המסעדה, והשירות שהיה מצויין לכל אורך הארוחה היה מהיר וקשוב.

אני לא כל כך הייתי רעב ולכן הזמינה החוקית מנת פטריות על קרם שורשים (54 שקלים).

המנה שהוגשה היתה בסך הכל סבירה למעט המחיר.

אני לא חושב שכ3 כפות של פטריות (יער ושמפיניון) על מצע של ירקות שורש אמור לעלות כל כך הרבה.

פטריות על קרם שורשים

לעיקריות הזנתי מנת שניצל עם פירה.(64 שקלים)

זוגתי החוקית הזמינה סלט חם של קינואה. (60 שקלים).

ועכשיו לטעם.

השניצל הוכיח לי בפעם האלף שסכום החלקים לא תמיד גדול מהשלם.

לכאורה הכל היה שם- אבל היתה חסרה שם שארית רוח של המייל האחרון.

השניצל היה בסדר מבחינת הטעם.

התוספת - הפירה - היה גם הוא בסדר- אין על מה להתלונן.

הדבר היחיד שצרם זה המחיר- שניצל במחיר של 64 שקלים? הרי אין שום תחכום במנה הזו- ממש מנב בסיסית ותו לא.

אז אוקי- אתם נמצאים בלוקיישן יוקרתי וזה ולי גם בא לידי ביטוי או אמור לבוא לידי ביטוי במחיר - אבל המחיר לדעתי מוגזם חלוטין.

לגבי הסלט קינואה חם- גם פה השלם לא היה גדול מחלקיו.

המנה היתה גדולה, אבל זוגתי אמרה לי בסיום שזה לא היה זה ובקיצור לא היה טעים.

בנוסף הזמנתי בקבוק קולה זירו (12 שקלים) ו2 כוסות מיץ גזר סחוט (18 שקלים לכוס). 

וזו נקודה נוספת שמציגה את ה"מתווה" של המסעדה: כמה עולה קילו גזר? הרי גזר זה גזר וזה לא שקנו אותו מיצרן חיצוני- הרי סחטו אותו במסעדה.

אז לחייב פי 4.5 מהעלות של קילו גזר??

תאמינו לי שלא מדובר בקילו אלא אולי 200-300 גרם במקרה הטוב.

ולכן יש פה עניין אחר שצריך להתייחס אליו.

כל המקום משדר "אווירה צרפתית".

הרבה לקוחות שנראות כאילו הוציאו אותן מפריז והעבירו אותן AS IS למתחם.

בשלב מסויים אני חושב שהסנדלים שהיו על רגלי הנשים במסעדה היו שווים לפחות 20000-30000 אירו...

והבעלים של המתחם כנראה חושבים שאפשר בגלל זה "לתקוע" מחירים - ואותם דיירים של אותו מתחם - יכולים לשלם את המחירים הללו.

אני לא בטוח שהם יודעים שתוקעים אותם במחיר כי זה נראה לי באמת מופקע.

לסיכום יצאנו מארוחה בינונית לגמרי לגמרי ב226 שקלים (לא כולל שירות).

לסיכום:

מחיר: מוגזם.

טעם: ככה ככה. לא מדהים - בטח לא בהתחשב במחירי המנות.

די בטוח שלא אחזור לשם. יש גבול לכמה אני רוצה להרגיש פראייר...

ביקורת מסעדה: גחלים המדע 1, רחובות

טוב.

לפעמים או יותר נכון לעתים נדירות יוצא לי להיכנס למסעדה באותו חודש פעמיים...

והדגימה של אותה מסעדה יכולה לתת הרבה מחשבות ותובנות מעניינות:

בפעם הראשונה הגענו בשעות שהמסעדה הייתה כמעט ריקה.

בפעם השנייה הגענו בשעות העומס.

בגדול מדובר בסוג המסעדות שפענחו את הקוד הישראלי ומציעות ארוחות שמפוצצות את הסועד הישראלי - וככה אף אחד לא יכול להתלונן על כלום.

המחיר בדרך כלל הוא סביר עד בינוני (יותר מארוחה עסקית אבל פחות מארוחת ערב...)

בשני המקרים הזמנו את פלטת הסלטים ופה יש לי מה להעיר, היינו עם יורש העצר (בן תשחורת בן 14) ששום סלט מהסלטים שהוגשו לא היו לטעמו...

למרות זאת חייבו אותנו במנת סלטים עבורו...

אני שלא הייתי רעב במיוחד הזמנתי עסקית של שיפוד לבבות (59 שקלים) שהיה בסדר גמור.

אכלתי טובים ממנו וגם רעים ממנו...

יורש העצר הזמין עסקית של מדליוני פילה בקר (147 שקלים) שנראה לי מופקע לגמרי... 

העסקית הכי יקרה היא 117 שקלים. ולמדליוני פילה גובים עוד 30 שקלים תוספת??? 

הייתי אומר שבאידיש יש לזה ביטוי ממצה: "חוצפה" (בעגה יידישאית זה נשמע טוב יותר - תאמינו לי...) 

(עוד נחזור אל זה...)

האחרים הזמינו כל אחד עסקית של שני שיפודי פרגיות (74 שקלים) שהיו טעימים ולדעתי מהווים את המנה המנצחת של המקום.

בנוסף -כיון שהזמנו 4 עסקיות קיבלנו גם תוספות של מג‘דרה, פירה, צ‘יפס, תפוחי אדמה ברוזמרין שהיו כולם בסדר גמור.

השירות היה סביר ביחס לכמות הסועדים שהיו במסעדה- ראינו שהמלצרים מתרוצצים במאמץ לתת לכולם שירות איכותי - זה לא הצליח להם ב100% אבל היה בשאיפה להגיע לשם.

אני רוצה להתייחס שוב לעניין מחיר העסקית של מדליוני הפילה.

ארוחה עסקית של 150 שקלים, היא, לטעמי לפחות, מוגזמת בכל קנה מידה.

אנשים רוצים לאכול ארוחת צהרים שלא תגזול מהם הרבה זמן, שתשביע אותם ושתהיה במצב שבו הם לא משלמים למסעדה חצי מהמשכורת שלהם.

נכון, כולם יטענו - למה לקחת את המנה הכי יקרה בתפריט - והתשובה היא שלא ככה מתמחרים מנות כאלה לעסקיות.

כי אם מוסיפים למנה את השירות אז זה כבר מגיע לכמעט 170 -165 שקלים... וזה לארוחה עסקית של אדם אחד?

זה כבר מתומחר כמו ארוחת ערב רגילה במסעדות רבות...

אני במקום בעלי המסעדה הייתי שוקל לעשות משהו אחר עם המנה הזו.

אגב זה נכון גם למנת צלעות כבש....

(ותאמינו לי שמנת צלעות כבש לא עולה למסעדה 50 שקלים.... גם לא חצי...)

בקיצור יצאתי מהמסעדה ברגשות מעורבים...