יום שבת, 4 באוגוסט 2012

ביקורת חנות: פוקס מרכז ביג אילת

הביקורת הזו היא תלונה אחת גדולה.
אבל היא מבוססת על כך שיש חנויות שכיון שמגיעים אליהן כל כך הרבה לקוחות- מרכז ביג משמש היטב את תושבי אילת ואת האורחים המגיעים לעיר לקניות ללא מעמ, עד שמישהו בחנות הזו חושב שמותר לו לזלזל בקונים.
וחבל שכך.

הכרתי בעבר בעל מסעדת דגים בנמל יפו שאמר לי שממילא כל התיירים שמגיעים אליו לא יחזרו לארץ ומי שכן יגיע שוב- לא יזכור ממילא - ולכן הוא לא שם עליהם, ומגיש להם מה שיש - יאכלו אחלה. לא יאכלו- גם אחלה.
העיקר שישלמו.

ועכשיו לפוקס - לתשומת ליבו של הקורא מר הראל ויזל:
הגענו לחנות באמצע השבוע בשעות הצהרים- לא עמוס במיוחד, לא קשה במיוחד- סתם יום.
1. הבגדים היו מבולגנים בצורה כזו שאי אפשר היה למצוא שום דבר במידה מסויימת.
2. מוכרים לא נראו באיזור.
3. כשמצאנו 3 חולצות ורצינו לשלם עבורן, המתנו כ25 דקות מיותרות בקופה.
ושלא יהיו לכם אשליות: לא היה מחסור בקופות- היו 3 קופאיות שעבדו באותו רגע. 
אלא שמתוכן רק אחת עבדה בפועל והאחרות עסקו בדברים אחרים...
כלומר ספרו קופות, העתיקו משהו - ואנחנו הקונים המתנו לנו שכבודם יתחיל לזוז או לעבוד.

כאמור - לאחר 25 דקות פסה סבלנותי מהתור, שמתי את החולצות על אחד המדפים ויצאתי משם.
לא רציתי להמשיך לקנות שם- ואני כנראה לא אקנה שם יותר.

לא הגיוני שמנהל המשמרת רואה את המבטים מזי העצבנות של הקונים הממתינים לשווא לקופה פעילה אבל לה זה לא יזיז והיא תמשיך להתקשקש עם עובד אחר...

סיכום: 
שירות מחורבן
מגוון מבולגן, הרבה מידות לא היו.


 

יום רביעי, 1 באוגוסט 2012

ביקורת מלון: קוראל ביץ קלאב (לשעבר קלאב מד אילת)

טוב.
נתחיל עם כמה עובדות:
1. כל מי ששמע שאני נוסע לקלאב מד- הודיע לי חגיגית שבמלון כזה עוד לא הייתי מעודי.
(יש לי חדשות רעות עבורכם...).
2. הגעתי ל2 מסקנות בנוגע למלון הזה:
- הם פיצחו את הנוסחה שתשביע את התייר הישראלי מלא התלונות.
- מדובר במלון שמיועד למשפחות עם ילדים.
איך הגעתי למסקנה הזו? בהמשך.


המלון עצמו ממוקם על חוף אלמוג באמצע הטיילת החדשה לכיון דרום (טיילת אלמוג) באילת.
אחד הדברים הבולטים ביותר במלון - איך להגיד את זה- היותו לא חדש כל ועיקר...
התחזוקה בו מתנהלת בעיקר ברמת החדרים, וצביעה של הקירות של החללים המשותפים.
מבחינה אישית- לא התרשמתי במיוחד מהסנאדות שתקועות כמעקה בחדרי המדרגות, או מהשפריץ העתיק שמקיף את כל המלון.. או בלובי שנראה כשריד עתיק לבונגלו ים-סופי לא משכנע.
גם המעליות גרמו לרבים לנטוש אותן ולהשתמש במדרגות...

3. הנקודות החזקות במלון הם: 
אוכל.
ובמילים: אוכל נקודה.
המלון מספק 3 ארוחות מלאות עד להתפקע (ואני לא מגזים בכלל- ממש להתפקע) במסעדה הפנימית שלו- מסעדת הריף (הכשרה), ובהתאם האוכל - במגבלות הכשרות.
אני חייב להדגיש את הנקודה הבאה: הכמויות והמגוון של האוכל עצומים.
אני משוכנע שתיירים שמגיעים מאירופה ואכלו מידי פעם במלונות יוקרה באירופה - לא נתקלו מימיהם בכמות כזו של היצע וכמויות.
מדובר במתחמי שולחנות עמוסים בסלטים, מאפים ומנות עיקריות - ב5-6 עמדות שבהן עומדים הטבחים ומכינים בבוקר חביתות משודרגות לאורחים, בצהרים, מטגנים וצולים בשרים שונים על האש ועל הפלאנצה, ובערב ובבוקר עומדים 5-6 טבחים וחותכים סלטים טריים ממגוון ירקות לפי הזמנה.
בקיצור - מבחינת האוכל - אין לתייר הישראלי הנודניק הגדול ביותר מילה וחצי מילה להגיד או להתלונן.

חשבתם שזה הכל? או שזה יספיק? אז תשכחו מזה...
בין לבין, היה בלובי של המלון בר שהיה פתוח מ09:00-00:00 וסיפק משקאות בלי הפסק, ונישנושים כל הזמן.
ולסיכום- האוכל היה מיועד לפי3 מכמו האורחים ואין אחד שיתלונן עליו.

שירות:
אני לא יודע אם הסיבה לכך היא שעלות המשכורות של המסתננים מאפריקה נמוכה או לא, אבל בכל מקום יש למלון צוות שמסייע, ונותן פתרון לכל בעיה שמתעוררת.
כל מה שביקשנו - קיבלנו (במגבלות מסויימות כמובן) ובמהירות יחסית גבוהה.

הפעלות ילדים
כל יום החל מהשעה 09:30 ועד 17:30 צוות צעיר של המלון "תיחזק" את ילדי האורחים בהפעלה בכל מיני פעילויות שמאוד שימחו את הילדים:
קליעה בחץ וקשת, שחייה בבריכה, מיני גולף, טרפז, ועוד.
הצוות אף לקח את הילדים בשעת הצהרים- לפני הסתערות של "עם ישראל" על חדר האוכל והאכיל אותם ודאג שיאכלו כמו שצריך- ועל זה יש לי רק מילים טובות להגיד על הצוות (מה שנקרא קידס קלאב).

החסרונות?
גם אלה לא היו חסרים...

1. הראשון שבהם- האוכל.
אני לא צוחק ואתם לא מתבלבלים.
כמויות כאלה של אוכל- לא הגיוניות.
בקושי סיימנו את ארוחת הבוקר וכבר התגלגלנו לארוחת צהרים.
זוגתי שוויתרה על ארוחת הערב והבוקר, הגיעה לארוחת הצהרים הבאה- כשהיא עדיין שבעה...
אני חושב שהאוכל במלון הזה- וזו אגב הסיבה שלא נבוא לפה יותר- ממש לא בריא.
לא מבחינת האיכות או הטעם או הטיב אלא באמת בגלל הכמויות.
מי ששומר על משקלו או על דיאטה- המלון הזה לא מתאים לו כלל וכלל.

2. המבנה עצמו של המלון.
החדרים לא בנויים בצורה נוחה.
אנחנו היינו צריכים לעלות 2 קומות לעבור בלובי ולרדת קומה אחת כדי להגיע לאוכל.
ממש ניווט מבצעי.
רק אחרי יום גילינו כל מיני קיצורי דרך שחסכו לנו 70% מההסתובבויות החינמיות הללו.

3. המלון נראה מיושן.
השפריץ שעל הקירות לא עושה חסד עם המלון וחבל שבנקודה הזו הוא נכשל.
החדרים עצמם משופצים ונראים הרבה יותר טוב.
אבל עדיין לא כולם באותה רמה.
אנחנו קיבלנו חדר בקומה 1, עם חלון לשום מקום... 

4. אמניטיס - הסבונים והשמפו במקלחת בחדר.
במלון שגובה סכומים גבוהים כל כך - הכל כלול אולטרה - הייתי מצפה שלא יחסוך כמה גרושים ויספק שמפו, קרם גוף וסבון... איך לקרוא לזה? עלובים? סיניים פושטיים?
כי זה מה שקיבלנו.
אם המלון היה לוקח סבונים של אהבה/ים המלח - הייתי מוכן אפילו לשלם עוד 100 שקלים על האירוח - אבל הייתי מרגיש את ה 5 כוכבים...
הדבר הזה קצת הוריד את ההתפעלות מהמלון.

5. הפעלות והצגות למבוגרים
אני לא סותר את עצמי- פה הכוונה לעובדה שהפעלות שמיועדות למבוגרים נהנו מקהל שרובו ילדים ונוער.
חלק מהתכנים של המופעים- לא היו מתאימים לגילאים צעירים.
ההופעות היו מושקעות ומפתיעות משהו (ציפיתי למשהו הרבה פחות טוב), אבל כאמור הנוכחות של ילדים קטנים ההופעות חושפניות (על גבול הדראג)- פגמו - לפחות בעיני. 

6. בריכה
 הבריכה היתה מפוצצת בכל יום בנופשים רבים.
חבל רק שהמצילים לא הקפידו על כך שהורים לתינוקות עם טיטולים לא יכניסו אותם למים - בגלל שאין להם שליטה על היציאות שלהם.
הקיוסק שהיה פתוח בכל שעות פעילות הבריכה סיפק בעיקר משקאות קלים וקרים (שנגמרו מהר מאוד - אני לא מבין מה הבעיה להביא עוד מקרר למים? הרי בכל יום כבר בשעה 11:00 נגמרו המים הקרים...)

7. מסעדת החוף.
זוהי מסעדה בבעלות המלון אבל נפרדת ממנו- שכל מטרתה להיות מסעדה לא כשרה לאורחי המלון.
המסעדה די קטנה ויושבת מעבר לכביש- מה שדורש מעבר על גשר כדי להגיע אליה.
האוכל בה אמור להיות איכותי יותר - והוא אכן כך, אולם המבחר בו מצומצם הרבה יותר ממסעדת הריף.

החסרון הגדול ביותר שלה הוא העובדה שצריך להזמין בה מקומות מראש בשעות בלתי סבירות בעליל: בין השעות  10:15-12:00.
ופה אני חייב להתעכב קצת...:
בכל יום התחלתי להתקשר בשעה  10:15 ונענתי בצלצול - תפוס.
בשעה 10:20 הצלחתי לתפוס את הבחורה שקיבלה הזמנות אולם היא טענה שכבר אין מקום לשעה 14:00 ויש מקומות רק לשעה 13:00...
בהתחשב בעובדה שארוחת הבוקר הסתיימה בסביבות 09:30-10:30 לאכול ארוחה מלאה בשעה  13:00
זה מאוד בעייתי.
גם העובדה שאין מקום בכל יום (במשך 3 ימים התקשרתי לשם וזו היתה הדינמיקה והתשובה הקבועה...) נראו לי מאוד מוזר... מאוד מאוד מוזר.
כי איך יתכן שבשעה  10:20 כל המושב השני כבר תפוס? במיוחד אם התחילו את הרישום ב10:15????
הסיבה היחידה שעולה לי לראש היא שקומבינטורים השתלטו על כל הארוחות בשעה 14:00...
וחבל שבמלון אישרו את זה...

לסיכום:
המלון הוא מלון עם פוטנציאל ענק - במיוחד לאור העובדה שהם פיצחו את הנוסחה להשתיק את הקהל הישראלי הבעייתי, ולהאביס אותו עד בלי די...
הבעיה היא שהם נופלים בדברים הקטנים וחבל שכך.

יום רביעי, 25 ביולי 2012

מסעדת עין עירון- מול מחנה 80

לפני הכל- גילוי נאות:
אני אוכל שם רבות וכנראה גם אוכל שם רבות.
יוצא לי להגיע לאיזור לא מעט והמסעדה יושבת במיקום אסטרטגי מבחינתי.

אני בדרך כלל לוקח משם מנה של שיפודים וממשיך בדרכי.
הפעם באתי עם יורש העצר.
הוא ביקש פרגיות בפיתה ואני לקחתי לבבות בפיתה.

מה שאני רוצה לציין שהמסעדה ממחזרת מנות- ואני לא מתכוון לסלט פה או ציפס שם - אלא למנות הבשרים.
פעם ראשונה שאני רואה כלי מנירוסטה ובו חלקי שיפודים.
כשהזמנתי את מה שהזמנתי - שמתי לב בזוית העין שהמנגליסט לוקח שני שיפודים ומסדר מהם שיפוד אחד...


אני יודע - יכול להיות שהם יטענו שמדובר בהזמנות שחזרו בגלל טעויות- אבל בשעה שהייתי בה - לא היו אמורות להיות כל כך הרבה "החזרות"...

מה אעשה להבא?
לא יודע- את העניין הזה אצלם פחות אהבתי.
מצד שני יש להם דברים מעולים - הסלטים, הזיתים הדפוקים שלהם - ברמה גבוהה.

אבל מאוד מטריד אותי העניין הזה של מחזור המנות- במיוחד בימים החמים שעברו עלינו...

יום שבת, 21 ביולי 2012

חומוס בלב שוק הכרמל

הסתובבתי עם יורש העצר בשוק הכרמל ביום שישי בצהרים.
אם יורשה לי- ללא כוונות מסוימות.

במרכז השוק גיליתי חומוס הכרמל.
נכנסתי והזמנתי פיתה עם חומוס מסבחה - ללא ביצה.

המקום עצמו נראה נקי וממוזג- אנטיתזה לגהינום שבחוץ...

בחור הצעיר שהכין לי את הפיתה היה נחמד אבל היה עסוק בלסדר את ה"מתחם" שלו יותר מאשר לתת לי שירות כך יצא שנאלצתי לעמוד כמה דקות מיותרות- ואתם יודעים אני לא ממש קצר רוח - וביום שישי אין לאן למהר ממש ולכן שמתי לב לכך...

בקיצור התוספות הן:
בצל , פטרוזיליה, ותבלינים.
הוצע לי חריף אבל למראהו - חשדתי שלא מדובר בחריף שמטרתו להפוך את המנה לטעימה אלא יותר "לחרוך לי את כל הצנרת" ולכן ויתרתי על התענוג...

בסיכומו של דבר - הפיתה היתה טעימה מאוד גם אם בינונית עד קטנה בגודלה.
החומוס והמסבחה היו טריים (יום שישי בצהרים...)

המחיר הפתיע אותי - 7 שקלים בלבד.

המלצה שלי- מי שמגיע- מומלץ.

כיון שלא חשבתי שיצא מזה שום דבר- לא טרחתי לקחת אפילו את פרטי המקום- אבל אין בעיה להגיע לשם.

יום חמישי, 12 ביולי 2012

ביקורת מסעדה: מפגש הסטייק - דרך מנחם בגין (דרך פ''ת) 37 , תל אביב

הגענו למסעדה בשעות הצהרים המאוחרות - לא הלחץ של הצהרים ולא הלחץ של הערב.

על חנייה מול המסעדה אין על מה לדבר - רק בחניונים מול התחנה המרכזית הישנה.

בתחילת הארוחה הוגשולנו סלטים טקנים שהיו טריים וטובים- למרות שבמסעדות אחרות מציעים מבחר רב הרבה יותר.
הסלטים היו:
סלט כרוב
כדורי פלאפל עם טחינה
טחינה
חציל בטחינה
חציל טבעי על האש
סלסה עגבניות
סלט ירקות סגולים (כרוב וסלק)
גזר מרוקאי
ועוד כמה שלא הספקתי לדגום.

המנות העקריות שהזמנו היו שני שיפודי פרגיות ומעורב ירושלמי.

אני אתייחס בעיקר למנת המעורב- שאותה הזמנתי אני, כיון שלגבי הפרגיות הבנתי שהן היו בסדר גמור.

מנת מעורב ירושלמי מורכבת בעיקרה מאיברים פנימיים של עוף (כבדים  לבבות, טחולים וחזה עוף) מעורב עם הרבה בצל ותיבול מתאים, שמוקפצים ומעורבבים על הפלאנצה.
לא מנה מורכבת ודי קשה להכשל בה.
אה.. כן... מסביב - היו פיסות מלפפון טרי שעיטרו את המנה.
המנה שקיבלתי המפגש הסטייק נראתה בתחילה מאוד נדיבה. ערמה גדולה של מעורב ירושלמי בצלחת עמוקה.
רק ממבט קרוב גיליתי שמדובר בעיקר בקצל קצוץ, עם כמה פיסות קצוצות של כבד עוף.
אתם יודעים מה? אולי היות יותר מכמה פיסות אבל אם אני אגיד שרוב רובה של המנה היתה בצל קצוץ -  זה יבהיר את העניין?
מתחת לכל זה היתה ערמה של אורז.
למה כל זה עצבן אותי?
בגלל התמחור המוגזם של המנה הזו. - מדובר ב62 שקלים - לא פחות.
במקומות אחרים ניתן לקבל במחיר הזה סטייק...
בדרך כלל תמחור של מנה במסעדה מחולק באופן גס ל3 (כמו בצבא):
1/3 מחיר המנה - ולי ברור שהמנה הזו לא עולה יותר מ3-5 שקלים. כמה כבר עולים 2 בצלים בינוניים וכוס אורז?
1/3 עלויות קבועות של המסעדה (חשמל, ארנונה, שכירות וכדו')
1/3 הרווח לבעל המסעדה.
ופה המנה מתומחרת בצורה לא עניינית.
אני לא רוצה להכנס לכיס של הבעלים - אבל אני תוהה מה היו השיקולים שלהם כשתימחרו את המנה הזו?
הרי מדובר בעליל במנה של גברים.
במינוח "גברים" אני מתייחס לכך שבגלל המרכיבים שלה- לרוב- גברים מזמינים אותה.
אז מה הם חשבו לעצמם? להגיש לאותם גברים מנה שמתאימה יותר לילדים, לתמחר אותה ביוקר ולא לצפות לביקורת על זה?
אני הרגשתי מרומה כשיצאתי מהמסעדה.

כיון שמדובר במסעדה כשרה- ויתרנו על הקינוחים שלא הרגישו לנו מזמינים יותר מדי..
ולכן הזמנו קפה שחור וכוס תה.

סיכום:
שירות: טוב יחסית לשאר הדברים.
חנייה - זוועה.
שירותים- יש ליהרגשה שהגברים שמגיעים למסעדה הזו מתקשים לכוון...
בכל תאי הישורתים בצד של הגברים היו שלוליות מסביב לאסלות... אבל אולי זה קשור לתאורה העמומה והקירות השחורים של התאים...
מחיר - מוגזם לטעמי : 210 שקלים ל2 מנות עיקריות + צלחת חומוס -ללא שתיה קלה וללא טיפ.

סיכום סופי: מחיר מוגזם לא יגרום לי להגיע לשם בקרוב.


למי שבכל זאת רוצה להגיע לשם:
דרך מנחם בגין (דרך פ''ת) 37 , תל אביב.
טלפון: 03-5623170



יום שלישי, 10 באפריל 2012

ביקורת מסעדה: קפה נטו -קניון שרונים

במסגרת הדיאטה שנכפתה עלי, בשל אכילת יתר, נגזר עלי לאכול בשבועות הקרובים רק סלט.
בלי לחם עם חמאה, בלי כעניינים טעימים אחרים.
רק סלט.
ולכן החלטתי לשתף אתכם בביקורת סלט יווני שאוכל בכל מיני מקומות.

השני בסדרה- את הראשון אבקר מאוחר יותר -אכלתי בקפה נטו בקניון שרונים הוד השרון.
בית הקפה היה די ריק שעות הצהרים המוקדמות באמצע השבוע, אבל מה שהכי בלט לרעה היה השירות.
אני לא יודע אם זה היה בגלל שישבנו צמוד לחדר העישון או מאחורי עמוד, בשורה התחתונה, נראה שהמלצרים או לא הבינו שאנחנו שם או שסמכו אחד על השני שישרתו אותנו.

הזמנתי את העיסקית שכללה סלט יווני ומיץ גזר.
הסלט בגיע יחסית מהר, וכלל בצל סגול, עגבניות, פלפל אדום ומלפפונים, וקוביות של גבינה בולגרית.
לטעמי היו פחות מדי קוביות גבינה.
הסלו נח על מצע של כיפת לחם - שספגה את הרוטב מהסלט והיתה סוג של "קינוח לעניים" (או יותר נכון לשמנים...).

הירקות היו חתוכים בצורה גדולה מידי לטעמי - אמנם בסלט יווני הירקות אמורים להיות חתוכים בצורה גסה- אבל אכלתי כבר סלטים יוונים שהחתיכות היו קטנות יותר, ולטעמי דרשו פחות מאמץ.

מיץ הגזר היה טרי וטעים (גם אם קטן משהו ממה שבדרך כלל מגישים במקומות אחרים).

סיכום:
נקיון: טוב
טעם: סביר++
מחיר46 שקלים לעיסקית.
 

יום שלישי, 3 באפריל 2012

ביקורת סרט: הלורקס

במסגרת מתקפת האקולוגיה, שיעורי קיימות, שימור הטבע, והרבה מאוד סיסמאות שירוצו חזק מאוד בקיץ הקרוב, גם הסרט הלורקס, נמצא בחוד המתקפה ובעיקר מכיל תובנות חדשות שמציפות את ילדינו.
התסריט מבוסס על ספר של תאודור סוס גַייזֶל סופר ומאייר אמריקאי הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר.


הסרט מספר את סיפורו של טד- בחור צעיר שחי בעיר דימיונית שבנויה כולה מפלסטיק המעוניין להרשים את אודרי (היפה) ומחפש לה עץ אמיתי.
העצים בעיר של טד עשויים מפלסטיק ובעזרת לחיצה על כפתור הם מלבלבים או מוארים בפנסים.
מכאן מתחיל הסיפור שטד נשזר בו ונחשף לסיפורו של אָזלֶר (מלשון אז), שעבר תהליך מעניין של מעבר מחיבור לטבע לניצולו המוחלט עד שלבסוף בעזרת השפעה שלילית של בני משפחתו גרמו להכחדת העצים מן העולם.
הכל כמובן בשל כוונה טובה של יצור מוצר מושלם שכולם יהיו חייבים אותו.
הרבה דמויות משנה סטראוטיפיות יש בסרט כמו ראש העיר, שהוא בעצם שילוב של טייקון עם אוליגרך שנראה כמו מנהל יפני/אסייתי שמנסה למכור כל מה שהוא יכול - כולל אויר נקי, סבתו של טד שמכווינה אותו למצוא את אזלר שגר בטירה מבודדת מחוץ לעיר ומסתיר את עצמו מהעולם ועוד.
הלורקס עצמו הינו שומר היער והחיות שמנסה למנוע מאזלר להרוס את כל הסביבה וכשהוא אינו מצליח הוא וחיות היער עוזבים למקום אחר.
אבל אל דאגה - הסרט מסתיים בהפי אנד מרשים שמלהיב את הילדים.

הסרט עצמו מאוד מלהיב את הילדים שנחשפים כאמור לתכנים שלו בצורה מאוד ממוקדת בבתי הספר והגנים, המבוגרים שצפו בסרט, התפעלו פחות מהמסרים שהיו קצת יותר מדי צדקניים ומטיפים לתכנים שעולם המבוגרים פחות עוסק או טרוד בהם.

האנימציה והדמיון בסרט מצויינים.
הסרט צבעוני, עשיר בדמיון ופעלולים טכניים שרק סרטים מצויירים יכולים לאפשר אותם - והילדים הקטנים מזדהים בקלות עם הצבעוניות והכוריאוגרפיה של הדמויות בסרט.

שחקנים: זאק אפרון  טיילור סוויפט  דני דה ויטו
במאים: כריס רנואד  קייל בלדה
הפקה תסריט: קן דאוריו, סינקו פול,
מפיקים: ג'נט היילי, כריסטופר מלדרנדרי,
עריכה: סטיבן ליו, קן סטרצ'מאן,
מוסיקה: ג'ון פאוול
ז'אנר: אנימציה/קומדיה/ילדים
מקום: ארה"ב
שנה: 2012
אורך 90 דקות